בימים אלה הוציאו ראשי ארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' לאור את ספרם "רמייה: בגידה בתהליך השלום" המתאר את שיח השנאה השיטתי המשמש את הרשות הפלסטינית (הרש"פ), גם בזמן שהיא מציגה את עצמה בפני העולם כשוחרת שלום.
במסיבת עיתונאים בה הציגו את הספר, התריעו מחבריו ופעילי זכויות אדם כי שיח השנאה וההסתה של הנהגת הרש"פ נגד ישראל הם מכשול יסודי בפני השגת שלום.
המחברים, איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק, מתעדים בין דפי הספר מאות הפרות מצד הרש"פ של התחייבויותיה להכרה בישראל, להפסקת ההסתה לשנאה ולהתנערות מאלימות וטרור - דרישות שהוצבו על ידי הקהילה הבינלאומית, ושהרש"פ קיבלה אותן. הספר מפרט בצורה מדוקדקת וקפדנית מאות דוגמאות לשיח שנאה, האדרת מחבלים ורוצחים, ואמירות אנטי-ישראליות אחרות, המבהירות את המאמצים להפצת שנאה, אפילו בקרב ילדים בגיל בית ספר.
"מתועד היטב ומפורט, הספר "רמייה" מעמת עם גילוי מטריד: טקסטים פלסטיניים הכוללים תכנים אנטישמיים שערורייתיים," כך אמר על הספר אלי ויזל, חתן פרס נובל. "הם מסיתים ילדים צעירים לשנוא יהודים, לא רק בישראל אלא בכל מקום בו הם חיים. כל אדם הלומד היסטוריה חייב לגנות טקסטים אלה".
"מסע התעמולה של הרש"פ לשיח שנאה ודמוניזציה של ישראלים ויהודים הוא שלילה של זכויות אדם בסיסיות, והוא משמש כדי לשמר שליטה פוליטית על חשבון משא ומתן לשלום אמיתי וקבוע. ספר זה חשוב משום שהוא אינו הסברה, אלא הוא קטלוג עובדתי של הצהרות פומביות ופעילויות המוכיחות כי ההנהגה הפלסטינית מלמדת את ילדיה לשנוא, לשלול את זכות ישראל להתקיים, ולחזות עולם ללא ישראל." כך אומר רוברט ברנשטיין איש זכויות האדם הוותיק, יו"ר ארגון "קידום זכויות האדם".
ההיקף והעוצמה של מאמצי הרש"פ מובהרים בצורה מצמררת בספר בן ה-269 עמודים. לאחר שבחנו את כלל המעשים וההצהרות של בכירי הרש"פ במשך שנה, החל מחידוש תהליך השלום במאי 2010 ועד אפריל 2011, המחברים קובעים כי "טרם החל תהליך שלום. יתכן שמעולם לא הייתה כוונה להתחיל בו".
הספר לוקח את הקורא למסע בין מאות אירועים רשמיים של הרש"פ, תוכניות חינוכיות בתקשורת הפלסטינית והצהרות של מנהיגים פוליטיים. הספר מראה כיצד הרש"פ מעבירה מסר אחד לקהילה הבינלאומית, בערוצי תקשורת רשמיים, ומסר אחר, מאוד שונה, של שנאה, לצריכת העם שלה, בשפה הערבית.
"הרש"פ הגבירה את מסע התעמולה הדיפלומטי שלה, בטענה שהיא מילאה את התחייבויותיה ומקדמת שלום", אמר מרכוס ומוסיף כי לעומת זאת "האמירות של מנהיגי הרש"פ לאזרחים שלהם בנאומים, באירועים, בתקשורת הנשלטת על ידיהם ובעיתוני הילדים, סותרים את התוכן של העמדה הדיפלומטית שלה".
הספר החדש אינו אלא אוסף הראיות המקיף והעדכני ביותר המייצג מעקב בן שנה אחר אירועים, פעילויות, הצהרות, וחומרים חינוכיים ברשות הפלסטינית. הספר מצייר תמונה ברורה של מסר השנאה ההרסני של הרשות הפלסטינית, המועבר באמצעים מילוליים וחזותיים, כתובים ומשודרים, שנהיה למכשול עיקרי בדרך לשלום. "אם הרש"פ לא תשנה את מסריה, לפיהם רק 'פלסטין' קיימת ולא ישראל, ושהיהודים מרושעים מטבעם, וכי מחבלים הם דמויות מופת; ואם היא לא תפנה לחינוך לשלום, אין סיכוי להשיג שלום אמיתי," אומרת זילברדיק, מראשי 'מבט' וממחברי הספר.
עם צאת הספר לאור פרסמו מחבריו ראשי פרקים ודוגמאות מתוכו. בין השאר ניתן למצוא את הפרקים הבאים:
- המחברים מותחים קו ישיר בין מסרי השנאה והדמוניזציה של ישראלים ויהודים והאדרת הטרור שהרש"פ מעבירה, לבין תפיסת דמותו של היטלר כדמות מופת בעיני ילדה פלסטינית. הם מביאים כדוגמא חיבור שנכתב על ידי נערה פלסטינית ופורסם בעיתון חינוכי לילדים במימון הרש"פ. בחיבור היטלר מוצג כגיבור מפני שהוא הרג יהודים. הילדה נפגשת איתו בחלומה, והוא אומר לה: "הרגתי אותם כדי שתדעו כי הם עם אשר זורע חורבן על פני הארץ".
- המחברים מפרטים בעזרת דוגמאות כיצד הרש"פ משתמשת בעלילות ובשקרים כדי לעשות דמוניזציה לישראלים, בכלל זה האשמות שקודמו באמצעות הצהרות בכירים וכלי תקשורת: ישראל מפיצה בקרב הפלסטינים איידס, סמים וזנות בכוונה תחילה; לישראל יש תוכניות להרוס את מסגד אל-אקצא; וכי ישראל "הרעילה" את יאסר ערפאת.
- בספר ניתן לראות כיצד האדרת הטרור ומחבלים עודנה מרכיב מרכזי במדיניות הרש"פ, כפי שמוכיחים מחנות קיץ, תחרויות ספורט ואירועים רבים שנקראים על שם מחבלים פלסטינים.
- המחברים מביאים דוגמאות רבות לשלילה המתמשכת של הרש"פ של לגיטימיות הקיום של ישראל.
כל אלו, כאמור, הן רק דוגמאות בודדות...