"ראש הממשלה בנימין נתניהו התגלה שוב כפוליטיקאי קטן, תחמן וחסר עמוד שידרה. דרך התנהלותו סביב פרשת בית המכפלה מזכירה מאד את זו שבה נקט טרם ההתנתקות", כך כותב הבוקר העיתונאי קלמן ליבסקינד מהעיתון מעריב. "קודם נשא נאומים חוצבי להבות נגד, אחר כך נבהל מעצמו והצביע בעד ועד היום הוא ממשיך לספר שהיה היחיד שהזהיר מהסכנות הצפויות מהתכנית. אתמול, שעות לפני הפינוי, הוא עוד דאג שבכירי לשכתו יטלפנו למתיישבים כדי לבקש מהם שלא יתקפו אותו בתקשורת", כתב. ליבסקינד מציין כי תושבי חברון האמינו לאנשיו של נתניהו שהבטיחו כי נתניהו שומר עליהם, "המתנחלים בחברון האמינו. זו להם ההכרות הממשית הראשונה עם האיש. הם לא נכוו ממנו עדיין. הם לא ידעו שמדובר במי שכאשר אתה שומע אותו, לעולם אינך יודע למה הוא באמת מתכוון ומה הוא מבקש להשיג. הם, בחברון, גדלו על נורמות אחרות. נתניהו, לא בפעם הראשונה, השתמש בברק כ"גוי של שבת". הוא ביקש להחזיק את המקל בשני קצותיו. גם יאפשר לשר הביטחון לזרוק את המתיישבים מהבית וגם יציג את עצמו כמי שניסה לעשות הכל למענם וכמי שמקדם את היישוב היהודי בחברון", כתב ליבסקינד בבלוג האישי. "לגיטימי להתנגד פוליטית להתיישבות יהודית בחברון. אבל מי שטוען, כמו נתניהו, שפינוי בית המכפלה הוא מרכיב חשוב ב"שמירה על החוק" הוא איש ציני שאין לו דבר עם האמת". ליבסקינד מתייחס לעלייה לרגל מצד בכירי הליכוד בימים האחרונים לבית המכפלה, "שרי ממשלת ישראל נגלו השבוע במלוא עליבותם. הם התראיינו, מיהרו לקבוע מזוזה ונשבעו אמונים לעיר האבות. ברגע האמת ידע נתניהו שלא נשקפת לו סכנה פוליטית מצידם. איש מהם לא יילחם על עמדותיו. איש מהם לא יסכן את כורסתו. הם יצעקו ש"לא יתכן", ימחו ש"לא ניתן", ויבטיחו ש"לא נוותר", אבל ברגע הקובע ייעלמו כולם בזה אחר זה. הם הרי השקיעו מאמץ גדול וממון רב כדי להגיע לאן שהגיעו ועם כל הכבוד לאברהם אבינו, לדוד המלך ולחברון, יש להם דברים יותר דחופים על הראש". "הקרב בין נתניהו וברק מזה ואנשי בית המכפלה מזה, הוא הסיפור כולו על רגל אחת. מצד אחד פוליטיקאים ציניים חסרי תפישת עולם של ממש, אחוזי תאוות ממון, המתגוררים בבתי מידות השווים עשרות מיליונים. מנגד, מי שמוכנים לגור בפשטות ובצניעות עם עוד משפחה בתוך חדר קטן ולספוג יריות, אבנים וטרור, רק כדי שיתאפשר להם להניח עוד אבן בבניין הארץ ולטעת עוד עץ על אדמתה. ולכם, אחיי היקרים בחברון עיר האבות, יאות מילותיה של נעמי שמר המנוחה. "ראיתי מסביב את העשרות ואת המאות ואת האלפים, אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים. וקולם במקהלה גדולה, כרעם הרחוק מתגלגל 'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל'. ואז, מיושנת ללא תקנה וסנטימנטלית ללא רחם, אמרתי 'אנשים מוזרים – לו יהי חלקי עמכם'".
