'משכן', בנימין לנדאו

"הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים, אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים, וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו". את הטקסט הזה, שכל כך מתאים לחג החירות, כתב בנימין לנדאו, המוכר אצל חבריו כביני לנדאו.

האלבום הראשון שלו, 'מעבר לגבולות', היה באמת חוצה גבולות ומיקם את לנדאו במקום מאוד יצירתי ורענן. הייתה בו עוצמה רעיונית וגם מוזיקלית. יכולת להרגיש בו את הפרץ שיצא מלבו של לנדאו, אבל גם את הבוסריות שבאלבום ראשון: לא מהוקצע עד הסוף ועדיין נושא את אותה חמצמצות המלווה את היצירה הראשונית.

חס ושלום, אינני בא לפגוע באותה יצירה שכבודה במקומה מונח, אבל בשעה טובה יצא לאוויר העולם האלבום השני מבית היוצר של לנדאו – 'משכן', וכאן כבר אפשר להרגיש את הבשלות המקצועית. לנדאו כותב, מלחין, מעבד, מנגן (לא לבד) ושר, ממש צ'ארלי צ'אפלין. ומה שעוד יותר מיוחד בזה - שהאלבום נשמע נהדר. הוא כותב מתוך הנשמה, טקסטים על מקום האדם בעולם, על הנפש המבקשת להשתחרר ולבטא את עצמה ועל השאיפה להתחבר אל בורא העולם.

רוב השירה באלבום אינה סולו של קול יחיד, אלא שילוב מאוד מיוחד של כמה קולות. אני לא יודע להגדיר האם ביני הכפיל את קולו שלו כמה פעמים (צורת עבודה מוכרת באולפני סאונד) או שצירף את חבריו. התוצאה, בכל אופן, נשמעת הרמונית, למרות שלא כל הקולות יושבים בדיוק סימטרי.

אפילו את השיר המסורתי על רבי נחמן מברסלב הצליח לנדאו להביא בצורה מקורית ומיוחדת. 'אור בהירות הדרך' הוא בעצם שיר הפונה אל הארץ האהובה שלנו ואומר לה: "אל נא תבכי ארץ אהובה, כל צעד מקרב אותנו לזכות לגלות שוב את פנייך... אנו נוסעים אליו, אל הלב שלא נדם, נוסעים עכשיו, אנא חכי לנו עד שובנו". אכן, דרך מקורית לפתור את הסתירה שיש לכאורה בין אהבת ארץ ישראל לבין היציאה ממנה דווקא בימים הכי חשובים.

והנה עוד פרויקט מקורי, אבל לא ממש חדש. לפני זמן רב הוציא לנדאו את היצירה 'ברכת כהנים' שהוקלטה על ידי כהנים רבים שאסף ברחבי הארץ ובמקומות שונים בעולם. שילוב מרגש ומהפנט של המון קולות רכים המברכים את המאזינים בברכה המפורסמת. ואנחנו מברכים את בנימין על ההחלטה לשלב את היצירה באלבום החדש (עם מעט שינויים קוסמטיים).

פחות התחברתי להחלטה שלו להשמיע בהקלטות את שם ה', שפחות מקובל להשתמש בו בשירה, למרות שאכן מדובר בפסוקים ולא בטקסטים שחיבר בעצמו.

נדמה לי שאפשר לסכם עם השיר שצוטט בפתיחה, על חירותו של האדם. בנימין לנדאו מביע את החירות האישית שלו בשירה ובנגינה, ואנחנו המאזינים רק מרוויחים מכך.