כבר יותר משלושים שנה עומד בית הכנסת של הרבי מהוסיאטין בתל אביב בלב מאבק משפטי, שהחריף מאוד בחודש האחרון.
הרבה מאוד כסף כרוך בבניין ההיסטורי, שציורים מיוחדים מעטרים את קירותיו הישנים. ולא רק כסף מזין את הוויכוח המתמשך, אלא גם הרבה כוונות טובות של שני הצדדים, שלא מצליחים להגיע לפשרה.
לפני כ75 שנים התיישב בתל אביב רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, שנמלט ארצה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כמו אדמו"רים רבים נוספים שאיוו להם למשכן את העיר היחידה בארץ שפעמוני כנסייה לא צלצלו ברחובותיה, בחר הרבי, שנקרא על שם סבו הגדול רבי ישראל מרוז'ין, להתיישב בתל אביב ושכר בדמי מפתח מבנה ברחוב ביאליק. המבנה הייחודי, שתוכנן על ידי האדריכל המפורסם יוסף ברלין, שימש קודם לכן כבית הבראה קטן והחליף כמה ידיים. בחוזה שחתם הרבי צוין במפורש כי המקום ישמש כמבנה מגורים וכבית תפילה.
רבי ישראל, שהיה מאוהדיה הגדולים של הציונות הדתית, נפטר בשנת התש"ט ונטמן בטבריה. הזכויות על המקום עברו לחתנו ובתו שהמשיכו להתגורר במקום, וגם בית הכנסת של האדמו"ר המשיך לפעול כמתכונתו. ברבות השנים הביא שינוי פניה של תל אביב להגירת חצרות החסידות לעיר בני ברק הסמוכה, ומספר המתפללים הלך והתמעט. כיום אין אדמו"ר לחסידות, ולדברי המתפללים בית הכנסת הוא הזכר האחרון לחסידות הוסיאטין המפוארת ואוהבת הארץ.
מי הבעלים?
עם השנים נרכש שליש מהנכס על ידי אלכסנדר שוב, יהודי חרדי תושב תל אביב שאהד את נוכחות המתפללים במקום. יתר המבנה נמצא בבעלות משפחה שאיננה שומרת מצוות, אשר התנגדה להמשך קיום בית הכנסת במבנה. בשנת 1984 הגיע אלכסנדר שוב עם מתפללי בית הכנסת להסכם ולפיו ייהרס המבנה המיושן, ותחתיו ייבנה בניין בן חמש קומות. במרתף הבניין, כך נכתב, ייבנה בית כנסת חדש ומרווח שיהיה בבעלות המתפללים, ובמהלך תקופת הבנייה אף יישכר בעבורם מקום חליפי.
אולם בראשית שנות התשעים הכריזה עיריית תל אביב על המבנה כמיועד לשימור, ובכך טרפדה את התכנית המוסכמת. אז הוחלט לבצע במבנה פרויקט שימור בעלות גבוהה, ולהוסיף לו רק קומה אחת נוספת. עיריית תל אביב התחייבה לשלם לבעלי הנכס סכום של כ20 מיליון שקלים, כפיצוי על אובדן זכויות בנייה. שוויו של הנכס, הממוקם באזור נחשק ויוקרתי, עדיין יהיה גבוה ביותר.
מאז ועד היום מתגלעת מחלוקת ממושכת לגבי זכאותם של המתפללים להגדרת "דייר מוגן" במקום. שכירות דמי מפתח היא עסקת נדל"ן שהגיעה בירושה מימי המנדט הבריטי, ונחשבת למצב ביניים בין רכישה לשכירות. הלקוח משלם בתחילה חלק משווי הנכס, וממשיך לשלם מדי חודש סכום קטן לבעל הנכס. רק בשנת 1954 חוקק החוק להגנת הדייר, המקנה זכויות מגורים לדייר עד סוף ימיו, וכן להוריש זכויות אלו לקרובי משפחתו שהתגוררו עמו בבית.
לדברי עו"ד משה שוב ומשפחתו, יורשיו של אלכסנדר שוב המנוח שרכשו שליש נוסף משווי המבנה, רק לשוכר המקורי ולצאצאיו קיימת זכות זו, ובשל פטירתם חוזר המקום לרשותם לחלוטין. העובדה שהעירייה ביטלה את בניית רב הקומות מעקרת את ההסכם האמור. יתרה מכך, לדבריהם, מתפללי בית הכנסת לא משלמים את שכירות דמי המפתח כבר עשרות שנים.
יעקב קאופמן, מחסידי הוסיאטין, המעיד כי התפלל במקום מיום עומדו על דעתו ובמשך יותר מחמישים שנה, דוחה את הדברים בתוקף. "משפחת שוב סגרה את חשבון הבנק שאליו הועבר התשלום מדי חודש בחודשו. הם לא רוצים לקבל כסף, על מנת לטעון שאין לנו זכויות פה. הכסף עובר לקרן נאמנות ומחכה להם". כראיה לכך הוא אומר: "כל השנים הגיעו מהעירייה החשבונות של חשמל ומים על שם בית הכנסת, וכך הם גם שולמו".
עו"ד שוב עצמו בחר שלא להתראיין לכתבה, אולם מקורביו מכנים את מתפללי בית הכנסת "גזלנים עם כוונות טובות". לדבריהם, "אנחנו מרגישים כמעט נבגדים אחרי כל כך הרבה שנים שהלכנו לקראתם ועזרנו להם. יש בידינו חוות דעת מאוד ברורות של דיינים ורבנים מהשורה הראשונה, שאומרים כי אין למתפללים כל זיקה חוקית והלכתית להמשך הישארותם בבית הכנסת. יש שורה של פסיקות מבתי המשפט לאורך השנים, שקבעו שהמתפללים אינם נחשבים כדיירים מוגנים. עם כל הכוונות הטובות שלהם והחשיבות הרגשית, יש עדיפות לשולחן ערוך. אם צאצאי בית רוז'ין ואוהדי חסידות הוסיאטין רוצים לרכוש את המבנה - אנחנו נשמח, אבל לא ייתכן שנצא קירחים מכאן ומכאן".
בית כנסת גם לחילונים
בתקופה האחרונה החריף המאבק על המקום. לפני מספר שבועות נדהמו המתפללים לגלות כי המבנה גודר וכי מנעוליו הוחלפו. חברת אבטחה שהזמינו בעלי הבניין מנעה מהמתפללים להיכנס לבית הכנסת, ואחד המתפללים הקשישים אף נדחף ונחבל. במשך שלושה ימים התפללו התושבים בכניסה לבניין הנעול. המשטרה שהוזמנה למקום דרשה להרחיק את חברת האבטחה, והמתפללים חזרו לבית המדרש.
באופן מעורר סקרנות, תושבים רבים באזור, המגדירים את עצמם חילונים, נקטו צד במאבק ופתחו דף פייסבוק "להצלת בית הכנסת בביאליק 19" שזכה כבר לכ1,500 משתתפים. רועי סילון, מנהל הדף, מגדיר את עצמו "חילוני גמור, והכי אנטי הממסד הדתי".
"אני שומע את עצמי מדבר על הצלת בית כנסת ואני מתפלא איך אני מדבר", הוא מחייך. "יצא לי לא מעט פעמים להשלים מניין לבקשת המתפללים. בית הכנסת הוא מבנה ציבורי וקהילתי עם אווירה משפחתית. אף אחד לא מנסה להחזיר אותך בתשובה או 'לחזק אותך'. זה לא בית כנסת 'שחור וקשה', תמיד יש שם אנשים דתיים, מסורתיים, חילוניים וחיילים, ויש גם הרבה מתחזקים בתל אביב שלא בקטע של מאה שערים ורואים במקום הזה בית".
במידה רבה משקף סיפורו של הבניין המתפורר ברחוב ביאליק 19 את התפוררותם העגומה של החיים היהודיים בעיר העברית הראשונה, שידעו ימים יפים מאלה. אולי דווקא ההתעוררות הרוחנית של צעירי תל אביב תצליח להביא לפתרון הוגן ומוסכם על כל הצדדים.
תגובת עיריית תל אביב-יפו: "המבנה הינו בבעלות פרטית ומיועד לשימור בהגבלות מחמירות, כשהתב"ע החלה במקום מייעדת אותו למגורים. השימוש הנוכחי כבית כנסת מעולם לא עוגן בתכנית בניין עיר כלשהי. לאחרונה חתמו העירייה ובעלי המבנה על הסכם המחייב את שימור המבנה תוך מכירת זכויות הבנייה, ובכך להביא להפסקת הזנחתו ולשיפוצו. בהסכם לא נקבע לוח זמנים לתחילת השיפוץ, זאת כדי לאפשר הסדר מול הדיירים המוגנים.
"העירייה אינה מעורבת כלל בהסדרי הקניין של המבנה, וההסכם לא התייחס לשימוש במבנה אלא רק להוראות שימורו. מעבר לכך, העירייה תתמוך בשימוש המבנה כבית כנסת או כל שימוש בעל אופי ציבורי שיותר במסגרת התכניות התקפות ויתאים לאופי המקום. אנו מקווים שיימצא הסדר ראוי תוך מתן אפשרות לשקם את המבנה כמתחייב מההסכם".