חגי לובר הוא אולי איש השנה הנוכחית בתחום התיאטרון, אבל האמת היא שהוא עמל על הפרויקט שלו למעלה מ-13 שנים. הפיכת התיאטרון שלו לרפרטוארי היא בעצם סוג של מתנת בר מצווה. לפני 13 שנים הוליד החלום של חגי לובר, בוגר עשר שנות לימוד במרכז הרב ור"מ במקצועו, תיאטרון. 'אספקלריא' היה בהתחלה קצת מבולבל וקצת מדשדש בתחום לא מאוד מוכר: תיאטרון יהודי. אז לא היו בנמצא אנשי מקצוע מהמגזר, כאלה שמקורות ההשראה שלהם בכתיבה, בימוי או משחק הם היהדות. לובר והאספקלריא שלו התקדמו צעד אחרי צעד, בנחישות ובחלוציות, והחלום קרם במשך השנים עור וגידים, במה וכסאות. בדרך הוקם גם בית ספר למקצועות הבמה שמשתדל להיות מקצועי וגם עומד בגדרי ההלכה. התיאטרון מציע תפריט הצגות מגוון, שנע מקומדיה מלודרמטית על חששות של כלות לפני חתונה, דרך יחסי אם-בת על רקע אנורקסיה ושכול, הצגה על פי כתבי אצ"ג ואחת אחרת המבוססת על אפרים קישון, מחזה העוסק באתגרי זוגיות כואבים מהזווית הגברית ועוד. לובר התחיל לעבוד על ההכרה של הממסד הישראלי כבר לפני כמה שנים. נדרשו מאמצים רבים, התרוצצויות אינסוף ואפילו התערבות של שרת התרבות לימור לבנת, כדי שמדור התיאטרון במועצה הישראלית לתרבות ואמנות יעלה לירושלים ויצפה בהצגות שלו. אבל היגיעה, מתברר, נשאה פירות והמדור החליט לתת לו צ'אנס ולמנות את 'אספקלריא' על 15 קבוצות התיאטרון המובילות, המוכרות והמתוקצבות בישראל. אנשי המדור התפעלו ממקורות ההשראה ומכך שזהו תיאטרון של "דתיים מבית" ולא של כאלה שגדלו במערכת החילונית וחזרו בתשובה. אנשי המדור הביעו את ביטחונם שכאן יהיה תיאטרון אחר, ששפתו המכבדת נשמרת ושהוא אינו מעליב את העברית, שמקדם את ערכי הציונות וערכים נוספים שבתיאטראות הרגילים הן מזמן כבר לא בון-טון. לובר, הרב הראשון שעומד בראש קבוצת תיאטרון רפרטוארי, מיהר להבהיר שכולם מוזמנים להשתתף בחגיגה. "אני קורא לאנשים לא לראות את ההכרה הזאת כמאורע שקרה לתיאטרון 'אספקלריא'", אמר אז ל'בשבע', "כל מי שיש לו נטייה למשחק, כתיבה ובימוי מוזמן להגיע אלינו. אנחנו רואים את עצמנו כחממה, כתיאטרון יוצר ומייצר ומקנה חסות למי שמסוגל לעשות יצירה, כי קהל יש, ואנחנו מקבלים ממנו חיבוק גדול". אנשי המועצה וגם לובר מקווים שההכרה הזאת היא התחלה של פתיחת דרך להכרה בתיאטראות של הפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
