ההתקרבות בין ארה"ב ואיראן, ראשונית ככל שתהיה, לא באה לראש הממשלה בנימין נתניהו במועד מוצלח. דווקא בזמן שנתניהו התכונן לנאומו באו"ם ולפגישתו עם הנשיא אובמה, בהם התכוון לתקוף את איראן חזיתית, הגיעה לאוזניו הבשורה על שיחת הטלפון ההיסטורית בין חסן רוחאני ובין ברק אובמה. נתניהו הובך. גורמים בסביבתו מספרים שהוא נמנע מלהתבטא באופן פומבי אודות הצעד הזה, כדי שלא להיגרר לעימות עם הממשל האמריקני ערב ביקורו. אבל לנתניהו היה מה לומר, ואת זה שמעו כל סובביו בסוף השבוע החולף. האמריקנים מעדיפים דיפלומטיה בדרך לוושינגטון, סביר להניח, שונו מעט ההכנות לשני האירועים – הנאום והפגישה. נתניהו החליט לרמוז בנאומו שישראל עדיין לא זנחה את אופציית המתקפה הצבאית. "ישראל לעולם לא תקבל נשק גרעיני בידי משטר קיצוני המבטיח שוב ושוב למחוק אותנו מהמפה. כנגד איום שכזה, לא תהיה לישראל ברירה אלא להגן על עצמה. אם ישראל תיאלץ לעמוד לבד, היא תעמוד לבד. אולם ישראל יודעת שכאשר היא עומדת לבד, היא מגֵנה על רבים אחרים", אמר נתניהו, תוך מודעות להשלכות ולתגובות שעלולות להיות למשפט כזה. הוא גם הסביר מדוע אינו מאמין למה שהגדיר "מתקפת מתק השפתיים" של נשיא איראן. "הלוואי שיכולתי להאמין לרוחאני אבל איני יכול, מכיוון שעובדות הן דבר עקשן. והעובדה היא שהרקורד האכזרי של איראן סותר לגמרי את הרטוריקה המרגיעה של רוחאני. רוחאני אומר לנו לא לדאוג, הוא מבטיח לנו שכל זאת לא נועד לייצור נשק גרעיני. האם מישהו מכם מאמין לזה?" שאל נתניהו את הנוכחים, ודרש להפסיק את העשרת האורניום באיראן ולהוציא משטחה את כלל המאגרים שכבר הועשרו. בסביבתו של ראש הממשלה לא ציפו לביקורות חריפות מדי של הממשל האמריקני על דברי נתניהו כי ישראל תגן על עצמה, גם לבדה, מפני איום הגרעין. זאת בתקופה שבה ארה"ב מנסה להציג עמדה שונה ומתונה יותר בהתנהלותה מול המשטר בטהרן. התגובות, לפחות בדרגים הפוליטיים, היו מתונות אבל ברורות. ביום שאחרי הנאום הוציאה מחלקת המדינה הודעה ובה הובהר כי ארה"ב רואה עין בעין עם ישראל את בעיית הגרעין של איראן, אך עם זאת לא תשלול שיחות עם חסן רוחאני ומשטרו. "ארה"ב רואה במנהיגות רוחאני פתיחת הזדמנות חדשה - ולמרות שכל האופציות עודן על השולחן, בוושינגטון מעדיפים לבחון ולמצות את המסלול הדיפלומטי", אמרה דוברת מחלקת המדינה. גם הנשיא האמריקני ניסה השבוע להרגיע את נתניהו בפגישתם, וראש הממשלה אף הצליח להוציא ממנו הצהרה לפיה "כל האופציות, כולל האפשרות של פעולה צבאית, עדיין על השולחן", והתחייבות נוספת ש"הסנקציות על טהרן לא יוסרו מבלי שיתבצע אימות ברור שאיראן עומדת בהתחייבויות שלה". אלא שנתניהו לא מודאג ממה שנאמר, אלא ממה שלא נאמר – אילו התחייבויות ידרשו האמריקנים מהאיראנים בתמורה להפחתת עוצמת הסנקציות. עם זאת, חלק מכלי התקשורת הבולטים בארה"ב ניסו להכתיב טון אחר. במאמר המערכת של ה'ניו יורק טיימס' נמתחה ביקורת חריפה על נאומו של ראש הממשלה. במאמר נטען כי נתניהו מנסה לפגוע בהישג האמריקני של יצירת קשר דיפלומטי ראשוני עם האיראנים. "נאום נתניהו הרסני ומחבל במאמץ הדיפלומטי האמריקני, רק כי האיש חסר אמון באופן מוחלט בנוגע לאיראן. נתניהו נראה שש אלי קרב", נכתב בעיתון. כותב המאמר אף הציע לנשיא ארה"ב הצעה משלו: "הנשיא אובמה צריך להראות לנתניהו שחבלה במאמצי המשא ומתן מול איראן עלולה להיות התוצאה הגרועה ביותר". נראה שהבעיה של נתניהו היא שארצות הברית, לפחות בדרגי הממשל שלה, מאוד אוהבת פתרונות דיפלומטיים, ופחות מחבבת, במיוחד בתקופתו של אובמה, מערכות צבאיות. אחרת יהיה קשה להסביר מדוע כמה שעות אחרי נאומו של נתניהו באו"ם החליט הסנאט, שבדרך כלל נוקט עמדה פרו-ישראלית, שלא להחריף את הסנקציות על איראן ולהמתין לפחות עד אחרי סבב השיחות הראשון בין המעצמות לאיראן בעוד שבועיים. נראה כי גם התומכים הגדולים ביותר של העמדה הישראלית מוכנים לתת צ'אנס לאיראנים. החשש הגדול בקרב בכירים בממשל, שמתבטא גם בעיתונות האמריקנית, הוא המכה שעלול אובמה לספוג בדעת הקהל, אם יתברר שאיראן הונתה אותו והשתמשה במגעים הדיפלומטיים כמחסה שמאפשר לה להמשיך בתוכניתה הגרעינית. נתניהו והתומכים בעמדתו בסוגיה האיראנית מודאגים אחרי הנאום באו"ם, למרות שמקורביו של ראש הממשלה דאגו להבהיר כי הוא מרגיש סיפוק רב. גורם דיפלומטי בכיר אומר ל'בשבע' כי "הנאום עצמו היה מעולה, ועל כך גם העידו ידידים שלנו באו"ם. אבל היה נראה כאילו המסר לא מצליח לחדור מבעד לשריון ששמו על עצמן אירופה וארה"ב, אחרי שהתברר שאולי יש דרך דיפלומטית לפתור את המשבר עם האיראנים". לתת להסכם להיכשל אלא שלפני שמדברים על ארצות הברית, שמצויה במשבר כלכלי עמוק ואולי נשיאה מנצל את ההישג מול איראן כדי להימלט מהביקורת הקשה על התנהלותו בתחום זה, כדאי לבדוק האם בישראל עצמה התגבשה עמדה מוצקה ביחס לסוגיה האיראנית. נראה שגם דעת הקהל בישראל לא מספיק משוכנעת בצדקת טענותיו של נתניהו. אמנם בקרב חברי מפלגתו זוכה נתניהו לתמיכה מקיר לקיר. השר יובל שטייניץ אמר אתמול כי באירופה ובארצות הברית מבינים היטב שבשיחות הגרעין תנסה איראן להציל הן את הכלכלה שלה והן את תוכנית הגרעין הצבאית. השר גלעד ארדן הבהיר כי לדעתו על ראש הממשלה להמשיך להציג בפני העולם את העובדות לאשורן. "מעשי איראן בפועל הם שיקבעו - פירוק הכורים והסרכזות, ולא הפנים הרכות של הנשיא רוחאני, שאיננו קובע דבר בסוגיית הגרעין", אמר ארדן. גם השר משה יעלון הוסיף כי "ראש הממשלה שרטט באו"ם מציאות מדויקת לגבי איך אנחנו רואים את האיום האיראני. עלינו להזהיר שאסור להתפתות להקלת הסנקציות לפני שברור שהמשטר הלא קונבנציונלי הזה מוותר על היכולת הלא קונבנציונלית באופן חד משמעי. שרבים במערב מעדיפים ללכת אחר משאלות הלב ולא להתמודד עם המציאות בעיניים פקוחות". אולם בקרב חברות אחרות בקואליציה נסדקת תמימות הדעים בסוגיה. חבר הכנסת עמרם מצנע ממפלגת התנועה טוען כי "הכרזתו של נתניהו שישראל תפעל לבדה מול איראן אם תידרש לכך הייתה אמירה שחצנית שאין לה בסיס עובדתי". לדבריו, ראש הממשלה ביצע שגיאה כאשר שוב סימן את ישראל כמדינה שמבליטה את השימוש שלה בכוח צבאי. גם בקרב חברי מפלגת יש עתיד קיימת ביקורת מאחורי הקלעים על הנאום, אך הם העדיפו לשמור לעצמם את הדברים. עם זאת, רק לפני שבוע מתח יו"ר המפלגה יאיר לפיד ביקורת חריפה על ראש הממשלה, בתגובה להוראתו למשלחת ישראל לאו"ם להיעדר מאולם המליאה של העצרת הכללית בזמן נאומו של נשיא איראן חסן רוחאני. "ישראל אינה צריכה להצטייר כסרבנית סדרתית של משא ומתן וכמדינה שאינה מעוניינת בפתרונות בדרכי שלום. עלינו לתת לאיראנים להיות סרבני השלום, ולא להיראות כמי שאינם פתוחים לשינויים. יציאה ממליאת האו"ם והחרמה אינה רלוונטית בדיפלומטיה הנוכחית, ומזכירה את האופן שבו נהגו מדינות ערב כלפי ישראל", טען לפיד. בחדרי חדרים נוקטים הוא ואנשיו מילים חריפות יותר נגד שובו של נתניהו לעיסוק אינטנסיבי ונחוש בסוגיה האיראנית. והם לא לבד. עמדה מעניינת בנושא האיראני-אמריקני וחריגה בנוף הישראלי מציג מי שהיה ראש אמ"ן וכיום מכהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, האלוף במיל' עמוס ידלין. בנייר עמדה שפרסם השבוע הוא קרא לנתניהו שלא להיכנס לעמדת הסרבן והמכשול בדרך להגעה להסכם מול האיראנים. לדבריו, המגעים בין ארה"ב לאיראן יכולים להביא לשני מסלולים – האחד חיובי שבו תתפרק איראן מנשקה הגרעיני, והאחר שלילי שבו ייכשלו המגעים ולארה"ב תהיה לגיטימציה לתקיפה באיראן. ידלין לא פסל את המגעים כפי שנתניהו פסל אותם בנאומו. "יש לתת להסכם (טוב) סיכוי גם אם אנו מעריכים שהמהלך האיראני הוא בבחינת הונאה. לחשיפת ההונאה יהיו יתרונות אסטרטגיים. משא ומתן בין ארצות הברית לאיראן יכול להתפתח לשלושה כיוונים, שניים מהם יכולים להיות חיוביים לישראל: הסכם טוב שירחיק את איראן מהפצצה, או כישלון מהדהד שיעניק לגיטימציה לפעילויות אחרות במטרה לעצור את התוכנית", הוא אומר ומוסיף כי "ישראל צריכה להיות מוכנה לשתי האפשרויות. מצד אחד לדאוג לכך שעסקה דיפלומטית תהיה טובה דיה, ומצד שני שהתמרון הדיפלומטי לא יסתיים רק ברווח זמן לפרויקט הגרעיני האיראני". הליכוד מחשק את נתניהו משפט נוסף שנאמר לקראת סוף הנאום התייחס לסוגיה המדינית. האמירה של ראש הממשלה לפיה הוא "מוכן לוויתור היסטורי כדי להשיג שלום אמיתי ובר קיימא", הדהדה היטב בראשם של מי שהבינו לעומק את משמעותו. ראש הממשלה הולך ומתקרב לנאום בר-אילן השני, וחברים לא מעטים בממשלתו בוחנים את הדברים שיאמר שם בפריזמה של המשך המגעים המדיניים. גורם מדיני המעורב במגעים מול הפלשתינים דיווח השבוע כי בדיון האחרון בסוגיית הגבולות התגלו בין הצדדים פערים שציפי לבני וסאיב עריקאת לא יוכלו לפתור ביניהם, והציג בפנינו שלושה תרחישים אפשריים. התרחיש הראשון הוא הבנה כבר כעת כי אין בסיס משותף להסכמות, אפילו על הסדר ביניים. על פי אותו גורם, מדובר בתרחיש שסיכוייו להתממש אפסיים. לדבריו, אחד משני אירועים חייב לקרות כדי שהמגעים ימשיכו קדימה: התערבות אמריקנית גסה, או מפגש בין ראש הממשלה נתניהו ויושב ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן. "גם אז", אומר הגורם, "לא בטוח שהתוצאה תהיה טובה יותר". נתניהו חוזר לישראל מבעיות הגרעין האיראני, שימשיכו להעסיק את העולם על אש נמוכה, לבעיה הפלשתינית שנושפת בעורפו, וצומת הדרכים להחלטה בה קרוב הרבה יותר. רק השבוע התכנסו קרוב למאה מחברי מרכז הליכוד למפגש אצל ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה, שאורגן יחד עם יו"ר ועידת הליכוד, סגן שר הביטחון דני דנון. באירוע הזה הוחלט לנסות לסנדל את נתניהו ולכנס את הוועידה כדי לדון על הקווים המנחים של המפלגה לניהול משא ומתן מדיני עם הפלשתינים. הוועידה אמורה להתכנס בתוך כ30 יום, ולמרות שאריאל שרון זכור כמי שהתעלם מהחלטותיה, לא בטוח שנתניהו יכול להרשות לעצמו את אותה הפריבילגיה. אחד האנשים הקרובים לנתניהו אמר, ספק בצחוק ספק ברצינות, כי זה לא מקרי שראש הממשלה האריך את שהותו בארצות הברית כדי לתת עוד ראיונות לתקשורת ולהסביר את הבעיה האיראנית. "שם זה בעיקר ההתמודדות הבינלאומית מול איראן, וכולם מחפשים את דעתו של ראש הממשלה. ברגע שישוב הוא יצטרך להתמודד עם הבעיות שיש כאן, וגם האמריקנים ייזכרו פתאום שמעבר לגרעין יש משא ומתן שהם מעורבים בו לעומק". סביר להניח שראש הממשלה ימשיך לעסוק עוד רבות בסוגיה האיראנית, אבל עוד הרבה לפני כן הוא יצטרך לצלול לעומק הסיטואציה עם הפלשתינים ולקבל החלטה כואבת - לעם ישראל או ליחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב ואירופה.
