חודש הארגון של תנועת אריאל עסק השנה בנושא השליחות - ביררנו את זה שאנחנו שליחים של ה', מטרתנו היא לעשות את רצונו בעולם ורק מכוחו אנחנו פועלים. כל שבט קיבל כנושא תחום אחר של שליחות שבדרכו הוא הולך - בנושא חסד, אהבת ישראל, ארץ ישראל, בית המקדש, ציפיה לבניין המקדש והובלת מהפיכה רוחנית בעם ישראל. את הנושא החניכים תרגמו למופעים והצגות, ולציורי קירות. בנוסף לכל זה השנה הושם דגש מרכזי על יישומי נושא שיתקיימו לאורך כל השנה ולא רק במהלך חודש הארגון מתוך הבנה שכמו שאי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות, כך אי אפשר לחנך לשליחות ולחיות שליחות בלי עשיה בפועל. החשיבות של העיסוק בנושא מתעצם דווקא בדור שלנו בו כל אחד רוצה להיות ה'צ'ופציק של הקומקום', 'הכוכב (הנולד) הבא'. כל אחד רוצה להיות הכי במרכז והכי זוהר. דור בו כששואלים ילד מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול אז הוא עונה "מפורסם". אנחנו אומרים בחודש הארגון הזה שהמטרה של כל יהודי הוא לעשות את רצון ה'. ה' הוא המרכז ולא אני הפרטי. ושהשאלות שכולנו נתקלים בהם של, מה אתה מקבל מהעשיה הזו? מה אתה מרוויח? בכלל לא רלוונטיות. אני לא פועל מכוחי אלא מכוחו של הקב"ה ודווקא זה נותן ערך עצום לעשיה האישית שלי. כי אם ה' נותן לי שליחות אז סימן שאני נצרך, שיש לי ערך. יוסף טרומלדור אמר בראשית ההתיישבות בארץ ישראל "חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך להיוות חייל? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל." ההבנה הזו כה חסרה היום בעם ישראל. ואותה אנחנו רוצים לחדש. אני מניח שאם היא זו שתנחה אז לא ניתקל בסיפורים כמו אותו בחור שאיתו פתחנו. שהיה מוצא עשרות מקומות בכל רחבי הארץ שהיו משוועים לו, ולכישוריו למימוש שליחותו. חידוש עצום נוסף נעוץ בכך, שהנושא לא הונחת מלמעלה אלא עלה ונבחר על ידי הקומונרים והקומונריות של התנועה, שהם דוגמה חיה של אנשים שחיים את השליחות הזו בחיים שלהם, ומשקיעים בה את כל כוחותיהם למען עם ישראל. על כך תודתנו אליהם. הכותב הוא רכז קומונרים בנים בתנועת אריאל
