אל ומתוך האינסוף, אורי אדלר אם הייתם מראים לי את שני השירים הבאים מבלי לגלות מי כתב אותם, לא הייתי מעלה על דעתי שהם נכתבו על ידי אותו אדם. קחו למשל את השורות האלה: "מיליון חלונות ריקים סובבים את עולמך. אלפי שקיעות ואין זריחה בגני מבוכותיך. ואז קול ענות נשמע מבטו מישיר אליך...". ולעומתן את הטקסט הזה: "הוי אבי שבשמיים, אתה מחייני בכל רגע, אוהב אותך. כי אני מרגיש אותך. כי אני משוגע עליך. כי אני רואה אותך. כי אני לא יכול בלעדיך". מבינים למה אני מתכוון? אבל לפעמים המציאות מפתיעה, ואכן שני השירים האלה נכתבו על ידי אותו יוצר - אורי אדלר. הם לקוחים מתוך האלבום הנושא את השם המבטיח 'אל ומתוך האינסוף'. ואם כל זה עדיין לא הספיק לכם כדי להבין שמדובר ביוצר מקורי ומרתק, כנראה שאתם מהסוג שמוצא מפלט בטוח אצל אברהם פריד או שוואקי, ומבחינתי זה בסדר גמור. אני, בכל אופן, מצאתי עניין רב ביצירתו של אדלר, גם בתוכן ובמילים וגם במוזיקה ובשירה. הנה לכם שורה מתוך השיר 'מחולל', בעלת עומק כמעט גאוני: "ואז קול ענות נשמע, מבטו מישיר אליך. זה היום הראשון של שארית חייך". קחו נשימה, חזרו למשפט השני בציטוט מתוך השיר ותגלו שיש לשורה הזו עוצמה שיכולה לשנות את ההסתכלות על הימים החולפים בחיינו. אדלר עבר הרבה בארבעים שנותיו. הוא יצר לא מעט מוזיקה, בעיקר דרך להקת 'נהורא' שהקים, אבל באלבום הזה הוא משתף אותנו בעולמו הפנימי באופן הכי פתוח שאפשר. את רוב השירים אדלר גם הלחין, ומי שאחראי יחד איתו על העיבודים המוזיקליים הוא יהודה אשש, שגם מנגן בכלים שונים ומשונים (כמו למשל סאזבוש ונבל-קראר). כמו דמותו המרתקת של היוצר והמילים המיוחדות, כך גם השירים, המוזיקה והצורה שבה הוא מגיש אותם. יש כאן מגוון מרתק של סגנונות. מעניין במיוחד לשמוע כיצד הוא רותם את המוזיקה לטובת המילים ומצליח להכניס משמעות בתוך צלילים והרמוניות שאינן לקוחות מהמיינסטרים הרווח במוזיקה. בקיצור, זהו אלבום מאוד מעניין, עם תוכן עמוק ועם ביצוע מקצועי ומיוחד. ואם לא בשביל דברים כאלה נוצרה המוזיקה, אל תקראו לי אמציה.
