בספר חדש, 'קו החריש והאש' מנתח הד"ר יובל ארנון אוחנה את מרכיבי הסכסוך הישראלי פלשתיני במאה השנים האחרונות. הוא אף מציג את הכשלים שהובילו לכישלונות החוזרים ונשנים של המשאים ומתנים בדרך להשגת הסכם קבע בין הצדדים. בראיון ליומן ערוץ 7 מציג ד"ר אוחנה, מרצה באוניברסיטת אריאל, קווים מתוך ספרו החדש ובמענה לשאלה מדוע המו"מ המדיני העכשווי "תקוע" הוא מזכיר כי לא מדובר רק במו"מ העכשווי אלא ברצף של משאים ומתנים שהחל כבר בראשית המאה הקודמת, ולטעמו "אחת הסיבות הראשיות היא הגישה הבלתי נכונה שמגיעים אל המו"מ. לא מתוך הכרה של הרגישות, של המבנה החברתי ושל סולם הערכים של הצד השני אלא מתוך גישה אירופאית מערבית". לדבריו גישה זו מביאה את ישראל לסבור בטעות בסיסית שעליה לקיים את המו"מ עם אש"ף בעוד הציבור הפלשתיני שבארץ ישראל רואה באש"ף שהובא מטוניס אלמנט בעייתי ומסית המוביל אותם להמשך הנצחת הסכסוך ומונע כל הסדר אפשרי. זו לדעתו של ד"ר אוחנה אותה הטעות שהובילה לטעות אוסלו. אוחנה מסביר כי ההנהגה האמיתית שעימה יש לקיים שיג ושיח היא הנהגת החמולות הנפרדות בשכם, טול כרם, חברון וכו'. את דבריו הוא פורט ומסביר כי החברה הפלשתינית הייתה מחולקת בין חמולות אזור ההר לבין חמולות אזור השפלה, ובעוד חמולות השפלה נמלטו בשנת 48' מכפריהם אל מחנות הפליטים ושם יצרו את אש"ף, הרי שדווקא חמולות ההר נותרו במקומן מבלי שהוזזו ונעקרו. מכיוון שכך רואה אש"ף את גולת הכותרת של מאבקו בסוגיית השיבה. "באוסלו לקחנו את חמולות יו"ש המכובדות והלבשנו עליהן את המבנה המפורר והבלתי מיוחס של מחנות הפליטים שמקורן במישור החוף. החמולות החזקות של אזור ההר רוצות לזרוק מעל ראשם את המבנה הכפוי של אש"ף שבא מטוניס", אומר אוחנה המבהיר כי חמולות ההר כלל אינן רואות בשיבה דגל שכן הן לא נעקרו ממקומן ואינן חפצות לשוב למקום כלשהו. כשהוא מתבקש לפרט מתווה לפתרון כלשהו אומר ד"ר אוחנה כי קיימת חלוקה טבעית בשטח כאשר הפלשתינים שבגב ההר יושבים על אדמות פרטיות ואילו הישובים היהודיים הוקמו על אדמות מדינה בלבד ולא על אדמות פרטיות. מציאות זו "יצרה חלוקה בריאה שלא פגעה בישובים הערבים. לא לקחנו מהם כלום. לא נישלנו שום כפר מאדמתו". לנוכח מציאות זו מציע אוחנה להקים בשטח 'ריבונות פסיפס' כהגדרתו. ריבונות ישראלית שתוחל על האזורים היהודיים, על הישובים ותימשך עד בקעת הירדן, ובהקשר זה הוא מזכיר שהבקעה כולה היא אדמות מדינה, ומנגד תתאפשר ריבונות אוטונומית לכל חמולה באזור שלה כאשר השליטה הביטחונית תיוותר כהכרח בידי ישראל. באשר לסוגיית הרצון להצביע, לבחור ולהיבחר, סבור אוחנה כי מדובר ב"נושא המשעמם ביותר שניתן לדבר עליו", כהגדרתו, וכי אם יחפצו בכך יוכלו ערביי ההר להגדיר את אזורי האוטונומיה שלהם כרצונם, אם כממלכה ואם כרשות או כל הגדרה אחרת ולקיים הצבעה להנהגתה. כשהוא מתייחס לסיכוי שהרעיון יתקבל גם בצד השני אומר אוחנה כי עד הגעת אש"ף ליהודה ושומרון הייתה נכונות מצד ערביי האזור לחיים זה לצד זה עם האוכלוסייה היהודית. "מי שהרעיל את האווירה היה אש"ף. הוא הקים עשרה מנגנוני ביטחון למטרות פנים בלבד, עם מעקבים שנועדו רק למנוע מרידה". בנוסף הוא מזכיר את הרעלת מערכת החינוך הפלשתינית בהסתה ושנאה. מציאות זו, סבור אוחנה, יכולה להשתנות שכן אין לאוכלוסיה זו סכסוך אמיתי עם ישראל. באשר לחמולות מישור החוף שכאמור הן שנטשו את כפריהן בשנת 48' אומר אוחנה כי יש לזכור שלמחציתם מצאו מקומות חלופיים בין אם 15 ק"מ מזרחה במחנות פליטים ובין אם כשעזבו דרומה לכיוון מצרים. במקומות שכאלה ניתן להקים עבורם כפרים ועיירות מוסדרות וגם אותן לכלול בפתרון 'ריבונות הפסיפס' שהוא מציג. באשר למחצית מחמולות מישור החוף שעזבו לתפוצות סבור אוחנה כי גם אם אין פתרון עכשווי הרי שפתרון כזה יימצא עם השנים בין בארצות הפזורה ובין בדרכים אחרות. ברור לו שהפתרון שהוא מציג אינו נותן מענה לכולם באופן מיידי וסוגיית הקבוצה הזו היא השאלה שנותרת תלויה ועומדת וככל הנראה, כאמור, הפתרון יימצא במרוצת השנים ובכל מקרה ברור הוא ש"הם לא יחזרו לשטח בשום פנים ואופן". סוגייה נוספת בה עוסק ספרו של ד"ר אוחנה היא הפער הפרשני שנותנים הישראלים והפלשתינים למונחים מילוליים ומתוך כך מתחזק הפער בהבנת הצד השני, הבנה הנדרשת בדרך לפתרון כלשהו. בהקשר זה הוא מזכיר את הפרשנות הסותרת למונח 'שלום' ובה בעוד ישראל מדברת על שלום במונחים אירופיים הפרשנות הפלשתינית והמוסלמית היא הסדר זמני בלבד שיופר בעתיד. כך גם הפירוש למונח 'התנחלויות' הוא פירוש מעוות, מסביר אוחנה. מסתבר שבעוד לביטוי התנחלות יש קונוטציה חיובית בעברית הרי של'מוסטאוותנ'ת' שבערבית הפירוש הוא מביש שכן עיקרו של הביטוי הוא אמנם מתוך המילה 'מולדת' אבל בבניין עשירי בשפה הערבית, בניין שמשמעו הוא 'כאילו'. המשמעות היוצאת מהדברים היא שהמינוח המודבק בערבית להתנחלות הוא 'כאילו מולדת', ו"אנחנו כמו טיפשים כותבים בשלטים של מע"צ את הביטוי הזה, המוסטאוו'תנת. אש"ף ראה שהעניין תופס והתחיל לכנות במונח הזה גם ישובים וערים בתוך ישראל הקטנה כמו העיר תל אביב".
