התחלה: י"ח באלול תשי"ג, בניו יורק, לשם הגיעו משפחות ההורים הרבה שנים קודם, כך שהיו "מוותיקי יהודי אמריקה שנשארו דתיים. וזה לא מובן מאליו". ארבעה ילדים, הוא השני. היום כולם, גם ההורים, גרים באפרת.
ההורים: האב היה בעלים של חברת טקסטיל ופעיל בבית הכנסת, האם עבדה מהבית והייתה פעילה מאוד למען מטרות ישראליות וציוניות. בין השאר הקימה את 'הקרן המרכזית לישראל', שמכניסה לארץ 13 מיליון דולר בשנה ומסייעת לארגונים ציוניים ויהודיים בעיקר בתמיכה לנזקקים ובתי ספר.
ביסלי בניו יורק: "לפני שהיצוא מישראל לארה"ב היה כל כך מקובל, אמי קראה שאם כל יהודי אמריקאי היה מוציא 5 דולר בשבוע על תוצרת ישראלית זה היה מכניס לישראל המון כסף". האם לא היססה וארגנה סופי שבוע של שיווק מוצרים ישראלים בקהילות יהודיות. השיטה שפעלה במשך שנים הכניסה לתמונה יבואנים אמריקניים שהביאו מוצרים ישראליים רבים אל המדפים.
לימודים: שנות היסודי עברו בבית ספר קטן במנהטן. התיכון היה ב'רמז'. "דומה לישיבה תיכונית", רק שהיו בו גם בנות. "האווירה הייתה ציונית-דתית", יותר ציונית, פחות דתית, "אבל מכיוון שהרמה האקדמית הייתה מאוד טובה, הרבה יהודים שלחו לשם".
אקדמיה: סיטי קולג', ניו-יורק, מדעי המדינה. הכיוון סומן כי "הייתי כבר פעיל בתנועות חצי-פוליטיות בהפגנות ובצעדות למען יהודי ברית המועצות וישראל".
ישראל: הביקור המשפחתי הראשון בארץ התקיים מיד לאחר מלחמת ששת הימים. "דרכנו בכל מטר של יהודה ושומרון". מחוץ לחלונות בתי הערבים בחברון היו מונפים עדיין דגלים לבנים, "ומדריכי הטיולים הסבירו שהערבים חששו מנקמת היהודים על פרעות תרפ"ט". באותו ביקור התחייבו כל האחים לעלות לישראל מיד אחרי לימודיהם.
ישיבה: במהלך הלימודים לתואר נלקחה שנת הפסקה ללימודים בישיבת הכותל. שנה נוספת כזאת התקיימה מיד בתום הלימודים. הישיבה נבחרה בין היתר "בגלל שלא הייתה בה מסגרת אמריקאית". המעורבות עם הישראלים סייעה לרכוש את השפה בצורה יסודית, "הייתי מגיע לחדר האוכל עם רשימת מילים שמצאתי בעיתון ובמקומות נוספים, והחבר'ה תרגמו'".
צבא: ההתנדבות לצה"ל הביאה אותו לתפקיד, "שאני חושב שכבר לא קיים היום". התפקיד נקרא 'משנה טכני' והחייל שנושא בו צריך לקחת נתונים מגורמים שונים ואז לחשב את מסלול ירי התותחים. "בטח מחשב עושה את זה היום".
הסמינר: בין הישיבה ובין הצבא היה קיץ בארצות הברית, שבו הוא הוזמן להדריך בסמינר של בני נוער שלא היו קשורים כל כך ליהדות. הוא היה שם על טיקט של בן ישיבה. "היו הרבה שירה ולימוד", והיה עוד משהו.
משהו: שלי, רעייתו היום, הדריכה גם היא בסמינר הזה. בתום הקיץ היא התכוונה לעשות שנה ב'מכללה' בישראל, והחודשיים שהיו עד הגיוס אפשרו לשניים לפתח את הקשר בנחת. בעיצומו של השירות שלו היא שבה לארה"ב ותיכננה את החתונה יחד עם בני המשפחה שלו. אחרי הנישואין למדו השניים לתואר שני. היא בריפוי בעיסוק, הוא בתרבות יהודית.
שלי: כל השנים עובדת בריפוי בעיסוק ולפני כמה שנים התבקשה להקים ולנהל תוכנית של תואר ראשון בתחום לנשים חרדיות מטעם אוניברסיטת חיפה. התוכנית מתקיימת בבני ברק. "זו הצלחה גדולה. 92 מהבוגרות עובדות במקצוע ולא רק במסגרות חרדיות. וזה אחוז גבוה יותר מכל יוצאי האוניברסיטאות".
השמחה: חמישה ילדים וארבעה נכדים. הבכור הוא עורך דין שגר באפרת. השני מתחתן בעוד פחות מחודש, סיים לימודי מחשבים וטכנולוגיה. השלישית עו"סית בירושלים. הרביעית ניהלה עד לא מזמן כפר סטודנטים באופקים, נישאה ועברה לגור באזור הרצליה. הצעירה לומדת פסיכולוגיה ומחשבת ישראל ב'עברית'.
חינוך: אחרי הנישואין וסיום התארים הייתה עלייה לארץ. בשנים הראשונות הוא העביר סמינרים במסגרת 'גשר' לתיכונים דתיים וגם שאינם. "המטרה הייתה להתעמק בדברים שמפספסים בבתי הספר".
ועוד חינוך: היו מסגרות נוספות שבהן לימד, למשל 'פלך' וגם גימנסיה 'רחביה', שם לימד תרבות ומחשבת ישראל. "עוד כשהייתי בישיבה ביקשתי מהמנהל של הגימנסיה לראות איך מלמדים שם תנ"ך. הוא היה בהלם אבל אִפשר לי לצפות, והתרשמתי שזה מקום שיש בו פוטנציאל ללמד משהו אחר".
יועץ השר: כששמעון שטרית הפך לשר הדתות, הגיע אליו מרכוס עם הצעות לשיפור יחסי חילונים-דתיים בחברה. הרצון היה להפוך את המסגרת הדתית לידידותית. "הוא אהב את הרעיונות והפך אותי ליועץ". וכך הוכנס למשל נושא הגישור לבתי הדין הרבניים. הייתה עבודה צמודה עם הרב אלי בן-דהן, אז מנכ"ל בתי הדין הרבניים. "הוא אמר לי מאוחר יותר שהם אימצו חלק גדול מהדברים שעבדנו עליהם".
שגריר: באותו זמן הייתה אישה בירושלים שנהגה להקליט תוכניות טלוויזיה מן העולם הערבי ולמכור אותן. התקופה הייתה טרום הסכמי אוסלו ב', והוא התבקש להעביר את נאומי ערפאת המוקלטים אל השר שלו, שלא כל כך תמך בהסכם.
לא תמך: מרכוס גם חבר למי שהיה אז יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ עמנואל זיסמן. "עשינו בכנסת כמה אירועים שאליהם הבאנו עיתונאים כדי לתת חשיפה לדברים". אז נטבע המשפט של פרס: "לא אכפת לי מה ערפאת אומר, אלא מה הוא עושה".
השפעה: אחת הקלטות פורסמה שבוע לפני בחירות 96', אחרי שפרס הודיע שביטול האמנה הפלשתינית היה אחד הדברים החשובים שהתרחשו מאז הציונות. "בקלטת נראה מרואן כנפאני, דוברו של ערפאת, מסביר שהאמנה לא בוטלה אלא הוקמה ועדה שתחליט אם יש בה בעיה". הקלטת קיבלה הד נרחב בתקשורת ויש תחושה שההפרש בין נתניהו לפרס, שעמד על אחוז אחד, הוא גם בהשפעתה.
מבט לתקשורת פלשתינית: אחרי הבחירות היה גיוס של כספים והעסקת שני מתרגמים, "כי הבנתי שבתקשורת הפלשתינית יש עוד חומרים". מיד התברר שהתדמית של ציבור ערביי יו"ש בעיני החברה הישראלית היא טעות. "גם אז הם דיברו על חיפה ועכו כשטח כבוש". החלה עבודה אינטנסיבית מול הדובר של נתניהו, וכך הדברים קיבלו הד במשא ומתן בוואי.
הסכמי וואי: אחד הסעיפים בהסכם קבע שתוקם ועדה שתדון במניעת הסתה. מרכוס היה חבר בוועדה, כשמול הישראלים יושבים נציגים מטעם הפלשתינים, וגם נציגים אמריקניים. "הדיונים לא הובילו לשום מקום", ובמקום להביא למניעת הסתה הביאו להסתרתה, "כי הוחלט שהדיונים לא יפורסמו בתקשורת".
לא הסתה: "כבר אז ראינו שלא מדובר במשהו צדדי. זו אידיאולוגיה, שנאה. הם ראו את המדינה הפלשתינית כמחליפה את ישראל". בהשראת ילדיו הוא גם ערך מחקר על ספרי הלימוד הנלמדים ברש"פ. "וראינו שאין שם מישהו בהנהגה שרוצה שלום".
בהנהגה: "בשנת 94'‑96' התושבים עוד היו בעד שלום איתנו, כי הם היו אחרי 30 שנה של חיים טובים לצד ישראל. הם ראו בנו שותפים יותר אותנטיים מאשר ההנהגה האש"פית שבאה מחו"ל". אבל היום הדברים נראים אחרת. "הדור שלא הכיר את החיים המשותפים רואה את ישראל כמפלצת. הרוע הושרש".
אסור להתייאש: יש הרבה עבודה מול פרלמנטים בעולם, והתוצאות מתחילות להיראות במדינות כמו נורווגיה, ארצות הברית, בריטניה ואפילו הפרלמנט האירופי. "העוינות נובעת מחוסר ידיעה. היינו בכמה וכמה פרלמנטים בעולם, והם הופתעו לראות ולשמוע מה שהצגנו להם. הם לא שונאים את ישראל. הם רוצים שלום ותומכים במי שנתפס כחלש".
העבודה היום: בארגון עובדים שמונה מתרגמים, ומתבצע מעקב אחרי שני ערוצי הטלוויזיה הפלשתינית הרשמית, והעיתונים היומיים. פעם ברבעון מתקיימת פגישה עם אנשי משרד ראש הממשלה, "ויש הרבה יותר פעילות שקטה עם החומר שלנו מאשר פעילות מתוקשרת". לפי התבטאויות של נתניהו ושרים כמו ליברמן ויעלון, נראה שהחומר של 'מבט' מוכר להם.
משא ומתן מדיני: אין פליאה על כך שלמרות שנתניהו מכיר את החומרים כבר שנים, הוא מדבר על מדינה פלשתינית. "אם הזירה הזאת הייתה היחידה שיש בה אתגרים קיומיים, ייתכן שהמדיניות של הממשלה היה שונה, אבל הצורך של ישראל בתמיכה אמריקנית מול איראן, מביא אותה להתחשב בעמדות האמריקניות". וטוב שש אירגונים חוץ פרלמנטריים שעושים את העבודה.
מסלול: תוך כדי העיסוק בעולמם של המבוגרים, גם נכתבו ויצאו לאור שלושה ספרי ילדים, ויש עוד ארבעה שנמסרו לסוכן בארצות הברית, "אני מקווה שגם הם יתפרסמו". יש להניח שלולא העיסוק הנוכחי, היו נכתבות יותר יצירות. אחד הטקסטים, אגב, עוסק בשיחה בין טנק לפרח ודן מה יותר מועיל לעולם. "הטנק לא יוצא רע, אבל הוא יוצא זמני".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: שעת הקימה היא תוצאה ישירה של שעת סיום העבודה בליל אמש. ישנן עבודות דחופות, כמו זו של חבר קונגרס שמנסה להעביר חוק הנוגע למשכורת לאסירים. "קיבלתי טלפון בהול להכין חומרים שיוכיחו שהטענות על המשכורות נכונות. אני לא יכול להגיד לו 'סליחה, אני עסוק', מדובר באינטרס הלאומי שלנו". עם הקימה יש בדיקה של מיילים והתחלת עבודה, ש"עוברת בשלב כלשהו אל המשרד".
דיסק ברכב: "גדלתי על מוזיקה של הביטלס וכל הרוק אנד רול של התקופה", אבל יש גם חיבה למוזיקה ישראלית וחסידית.
שבת: יש שבתות עם כל הילדים ויש שקטות יותר. כל ילד מנגן לפחות על כלי נגינה אחד והם גם יוצרים שירים, "כשהם היו בבית המוזיקה הייתה עניין מרכזי, והזמירות והשירים היו נמשכים הרבה הרבה זמן". היום יש מנהג של דיון על הפרשה מזווית עניינית ומאתגרת, וכל אחד מביע את דעתו ומביא ממקורותיו.
עיתים לתורה: "לצערי בשנים האחרונות הזמן התקצר וחוץ משבת לא יוצא ללמוד". אולי כשיבוא שלום.
מאכל: הוא צמחוני לייט, מה שהתחיל אחרי שלימד במשך שנתיים את מחשבת התנ"ך. "תמיד התחלתי בסיפורי גן עדן, ביחס בין בעלי החיים והאדם ובלהסביר שהיחס הזה אמור לחזור. אז התלמידים אמרו לי 'אתה בוודאי צמחוני', וכעסו לגלות שאני לא'". הוא החליט שהוא כן. יחסית. ובכל זאת אין מאכל נבחר כי האוכל הוא תוך כדי ריצות.
אחזקת הבית: כשהילדים היו בבית, הייתה קימה איתם, הכנת אוכל, ארגון תיקים והרבה מעורבות בגידולם. "היום עם עומס העבודה אני פחות עוזר". ובכל זאת יש תפקידים כמו שטיפת כלים, למשל. "הלוואי והיה לי פנאי לעשות יותר".
מפחיד: האופטימיות אמנם מלווה את החיים, "אבל לטווח קצר, לפעמים אני רואה שההנהגה לא תמיד מובילה אותנו בכיוון הנכון ויש דברים שהיו יכולים להיות אחרת". שבועיים לפני שערפאת התחיל את האינתיפאדה השנייה, למשל, 'מבט לתקשורת' פרסמו שברשות שוררת אווירה של מלחמה אבל לא נעשה עם המידע דבר.
דמות מופת: מתוך המנהיגים הישראלים נבחר בגין. "לא בגלל שהוא לא עשה טעויות גדולות. הוא עשה ולדעתי גם ידע את זה, אבל כל אחד טועה. ובכל זאת היושר שלו והעובדה שחשב רק על עם ישראל, גורמים לי לראות בו דמות מופת".
פנאי: ספורט. בזמן התיכון הוא נטל חלק בכל קבוצות הספורט האפשריות. "עד לאחרונה שיחקתי כמעט כל שבוע עם האחיינים שלי", אך הם התפזרו איש איש לדרכו. אבל עדיין יש הקפדה על כושר, כולל מכשיר בבית, ריצות ועוד.
משאלה: שיהיה את הזמן והכוח להשקיע במשפחה ובילדים, לתת את הזמן הראוי גם לפעילות הציבורית וגם לפעילות רחבה יותר של איכות הסביבה והארץ "שאנחנו צריכים להשקיע בה יותר".
כשתהיה גדול: בעולם אידיאלי, "כשלא צריכים לעסוק בדברים בוערים יותר", הוא היה חוזר לכתוב ספרי ילדים ולעסוק בחינוך.