עוד כעשרה ימים צפוי בעז אלברט, השוהה במעצר מאז חג הסוכות לחזור לביתו שביצהר, עם פקיעת הצו הצבאי שהורה על הרחקתו מיהודה ושומרון. אלברט, חקלאי מיצהר ואב לשישה ילדים, מתאר במכתב ששלח מהכלא לחבריו ביצהר, את תקופת המעצר הממושכת בה הוא שוהה מרצון שלושה וחצי חודשים. "יותר ויותר מתברר שהמערכה אינה בין 'שומרי החוק' ל'מפרי החוק', כפי שיש כאלה המנסים לציירה, אלא בין אלו השקועים בעצבות ובניתוק מערכי ישראל, לבין אלו הדבקים בשמחה, בתורה ובארץ", מדגיש בעז. "התחושות של רבים מהפונים אלינו מבטאות שמחה והתרוממות רוח מעצם ההכרה בכך שניתן להתעקש, ניתן לבטא את עקרונות התורה והחיבור לארץ ישראל ללא פחד מדורסנות השלטון". אלברט מסביר מדוע החליט להישאר בכלא, למרות שבית המשפט הורה על שחרורו למעצר בית, "השחרור היה כרוך בדרישה שאתחייב לא להפר שוב את צו האלוף, והואיל ואינני מסכים לחתום על התחייבות זו, החלטתי להמשיך לשהות במעצר. כפי שהבהרתי בתחילת הדרך, הצו ניתן לי לא בגלל מעשים, אלא בגלל דעות ומחשבות אשר הבעתי בגלוי ובפומבי בכתיבת מאמרים, בכתיבה בפורומים שונים ובשיחות מזדמנות. הענישה הדרקונית והלא מידתית שהפעיל כנגדי האלוף, עוררה את זעמם של רבים, וההתעקשות שלא לכבד את הצו הבליטה את הנושא". כזכור, התעקש אלברט להצטלם שוב ושוב בביתו עם רבנים, ח"כים ואנשי ציבור, תוך הפרה גלויה של הצו, במטרה להתריס כנגד מה שהוא מכנה "מדיניות הענישה של האלוף". "התמיכה הציבורית לה זוכה המאבק באה לידי ביטוי במכתבים מחזקים, בטלפונים ובהגעה לאירועים שונים הנערכים מעת לעת מול חומות הכלא. רבים מהמחזקים אינם מוכרים לנו, סתם יהודים מכל רחבי הארץ אשר המאבק נוגע לליבם, ומצד תושבי היישוב, משפחתי מקבלת כל הזמן חיזוקים וצ'ופרים רבים מספור" אלברט מוסיף ומתאר כיצד מהווה עבורו הישיבה בכלא, כהזדמנות נדירה למפגש ושיחה עם קהילת האסירים, וכן ללימוד תורה נטול הפרעות. לסיום הוא מציין כי "לגבי מדיניות חלוקת הצווים אפשר כבר כעת להעריך בזהירות שאצבעו של האלוף תהיה פחות קלה על ההדק, וזה בפני עצמו כבר הישג לא קטן. אז נכון, המחיר לא פשוט, אך אפשר, אם הדבר נצרך, לשלמו. רק חבל שהפסדתי את השלג... על זה כבר באמת יהיה קשה לי לסלוח לניצן אלון".
