התחלה: בן 60, יליד קזבלנקה שבמרוקו. "אשתי ואני חוגגים יום הולדת בפער של שבוע ימים, אז הילדים ארגנו מסיבת הפתעה מדהימה לכבוד שנינו. היה מרגש ביותר". בן בכור מבין חמישה אחים.
האב שלמה ז"ל: במרוקו היה חבר במחתרת שהוקמה בידי המוסד ועסקה בעלייה בלתי לגאלית ובהקמת תא הגנה ליהודים. בארץ עסק בכמה מקצועות, החל מניהול תחנת דלק, ייעוץ חינוכי ובשנים האחרונות בהנהלת חשבונות. כשיצא לגמלאות הקים בעשר אצבעותיו את סניף 'יד שרה' בבאר שבע.
האם רוזין ז"ל: הייתה עקרת בית מסורה, אך משגדלו ההוצאות נאלצה לצאת ולעבוד, בתחילה כמזכירה אך עם השנים קודמה עד למשרת מנהלת לשכת הנהלה של מנכ"ל מפעלי ים המלח. "ההורים שלי היו עולים חדשים אבל מעולם לא נתנו לעצמם הנחות, והשתלבו בארץ בצורה מרשימה".
מרוקו: אין הרבה זיכרונות מהילדות במרוקו. בגיל שנתיים וחצי עלה ארצה עם הוריו ואחיו בן השלושה חודשים. בארץ גרו בתחילה במושב ישרש. "גרנו הורים ושני ילדים קטנים יחד עם עוד זוג צעיר בדירה קטנטנה של 27 מטר והיינו מאושרים. השירותים והמקלחת היו בחצר".
באר שבע: משם עברה המשפחה לגור בדירת שיכון קטנה בבאר שבע. "לפני מלחמת ששת הימים עברנו לשכונת נוה נוי בעיר, לבית קטן עם חצי דונם אדמה, כי עם אנרגיות של חמישה בנים בדירת שיכון צפופה זה היה בלתי אפשרי לשכנים".
סופות חול: "כמעט תמיד בשעת צהריים היו סופות חול חזקות, שאי אפשר לראות כלום". בימים חמים במיוחד בקיץ האם הייתה משאירה את הרצפה לחה והילדים היו נשכבים עליה ומתקררים. "אז לא היו מזגנים ואפילו לא מאווררים, ככה גדלנו ובשמחה גדולה".
שליח ציבור: "כנראה זה אצלנו בדם". אחד הזיכרונות הראשונים מאביו היה בימי שישי בצהריים, כשחזר מאוחר מהעבודה ומיד הלך לארגן את בית הכנסת לשבת. שנים אחר כך שימש חבר מועצת העיר מטעם המפד"ל. "היו בבית הרבה מפגשים של אבא עם נציגי ציבור ואנשים שפנו לעזרה".
נתיב מאיר: בוגר הישיבה התיכונית הירושלמית נתיב מאיר. "הייתי הילד היחיד מבאר שבע". היציאה מהבית הייתה קשה, והוא חש געגועים עזים, אך "במבט לאחור מדובר באחת התקופות היפות בחיי. הכרתי חברים מכל הארץ ובנינו חברות אמיצה שנשארה עד היום".
הפועל באר שבע: מגיל צעיר גילה כישרון במשחק הכדורגל. היה שחקן בקבוצת הפועל באר שבע בנבחרת הנוער. "תמיד אהבתי כדורגל". שיחק גם בנבחרת של הישיבה התיכונית, ובמסגרת הליגה למקומות עבודה הקים קבוצה של עובדי בתי הדין הרבניים. "אפילו זכינו בכמה גביעים".
מרכז הרב: "זה לא היה טבעי בבית, אבל ההורים הגיבו בשמחה". חמש שנים למד בישיבה ובמהלכן שירת בהסדר של מרכז הרב במשך חצי שנה בחיל התותחנים. היה חייל מצטיין. לאחר כמה חודשים נקרא למילואים ועבר קורס קציני מילואים. סיים כקצין אג"מ באגד ארטילרי בדרגת רב סרן.
פרק בהיסטוריה: כבחור צעיר היה פעיל בתנועת גוש אמונים. בעלייה האחרונה לסבסטיה, יחד עם כצל'ה, הוביל קבוצות של אנשים למקום. "זה היה סחף של אנשים, נשים, מבוגרים ובני נוער שצעדו קילומטרים לא מעטים בהתרוממות רוח. הייתה תחושה שאנחנו כותבים פרק בהיסטוריה".
החצי השני: לאחר ארבע שנות ישיבה נישא לטובה. הם הכירו בסניף בני עקיבא בעיר ומאז לא נפרדו. בעבר הייתה מחנכת באולפנית בטבריה. "עומדת לצדי ותומכת בכל מעשיי. מוכנה לסבול את השעות המשוגעות שבהן אני חוזר הביתה".
ילדים: תשעה. שבעה נשואים: נעמה (38), מוריה (36), תמר (34), תרצה (30), שלמה (32), איילת (28) ועפרה (26). שני הבנים הצעירים בצבא: אלחנן (22) בקורס קצינים בבה"ד 1, ואלישיב (20) עבר לפני כמה ימים טקס השבעה בכותל.
רמת הגולן: כזוג צעיר עברו לחיספין שברמת הגולן, שם למד בכולל האידרא של הרב גורן. "הייתי אברך בכולל חמש וחצי שנים". ממקימי הישיבה התיכונית בחיספין. כשהרב מרדכי אליהו זצ"ל נבחר להיות רב ראשי לישראל נקרא לדגל כמנהל לשכתו.
ראש הלשכה: "באתי בכוונה לסייע זמנית רק בארגון הלשכה ונשארתי כמעט שבע שנים. זכיתי לעבוד לצדו של הרב. תקופה מדהימה בחיי".
הרב אליהו: "אפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה דברים: סדר, דייקנות, יושר, יראת שמיים, הגינות, כבוד לכל אדם, דאגה לכלל ישראל. יכולת לנצל את הזמן בשניות, לא בדקות".
מנהל בתי דין: 21 שנים כיהן בתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים. "קיבלתי את הנהלת בית הדין כמחלקה במשרד הדתות עם ארבעה עובדים. הפכתי אותה לאימפריה כיחידה עצמאית עם למעלה מחמישים עובדים ומוערכת מאוד. הבאתי אותה לקדמת הבמה".
טוענות רבניות: פעל להכנסת הטוענות הרבניות לבתי הדין הרבניים ועודד נשים ללמוד את המקצוע. "השתדלתי לדאוג שהדמות הראשונה שבה נתקלים כל מי שפונה לראשונה לבית הדין הרבני תהיה אישה, כדי לרכך במעט את המציאות הקשה של הגירושין".
עגונות: הקדיש חלק ניכר מזמנו לסוגיית העגונות. "הקמתי גוף שלם שעוסק רק בזה, עם חוקרים פרטיים בכל העולם". מעריך שבמהלך עבודתו סייע ליותר מאלף נשים.
גט מהכלא: באחד המקרים, בעת נסיעת עבודה ללוס אנג'לס, נפגש עם ישראלי שהיה אסיר בכלא שמור וסירב לתת גט לאשתו. "נסענו לכלא, מרחק עשר שעות נסיעה. נכנסתי עם עוד שני רבנים ובמשך ארבע שעות דיברנו על לבו. לבסוף החתמנו אותו על הרשאה למתן גט והאישה זכתה לפתוח דף חדש בחייה".
מנכ"ל: במקביל להנהלת בתי הדין שימש פעמיים גם כמנכ"ל משרד הדתות, "פעם עם שר מש"ס ופעם כשראש הממשלה דאז אריאל שרון היה שר הדתות והסגן יצחק לוי. עבדתי עד השעות המאוחרות של הלילה". שימש גם כמנכ"ל של הרבנות הראשית במשך כמה חודשים.
הרובע היהודי: מאז המינוי לראש לשכה גר עם משפחתו שמונה שנים ביישוב בית אל, ולאחר מכן במשך עשרים שנה גר ברובע היהודי בעיר העתיקה. לפני שש שנים עבר לשכונת הר חומה הירושלמית.
פוליטיקה: "באתי לפוליטיקה בעקבות חברי כצל'ה". נכנס לעבודה הפרלמנטרית בכנסת ה‑19 בבית היהודי, מטעם מפלגת תקומה.
תקומה: "מפלגה מאוד לא פורמלית עם אווירה של משפחתיות וקשר עמוק בין בכיריה ועם חברי מרכז המפלגה".
המשרד לשירותי דת: משרד שמטפל בשירותי דת יהודיים. "תפקיד מאוד מרתק ומעניין". הכיר את המשרד בעת היותו מנכ"ל. "הגעתי עם משנה סדורה והתחלתי לקדם את הנושאים הבוערים".
עשייה: "תקופה יחסית קצרה אבל מלאה בעשייה". חלק מההישגים: שינוי פני עולם הרבנות בארץ על ידי הכנסת כחמישים רבנים ציוניים, פתיחת אזורי הרישום לנישואין והתייעלות במועצות הדתיות. גאה במיוחד על הקמת המנהלת לזהות יהודית, שמקרבת אוכלוסייה שבעיקרה אינה דתית אל מסורת ישראל.
לא לשריוּן: מבחינה מוסרית החליט לוותר על שריון מקום ברשימת הבית היהודי לכנסת הבאה. "היה לי קשה לקבל מקום משוריין, בעוד שאר חבריי צריכים להזיע ולהתמודד. מן הראוי שהציבור יבחר בי בזכות מעשיי".
אם זה לא היה המסלול: "הייתי שמח להמשיך להיות מנהל בתי הדין הרבניים, וכן כל דבר שאדע שמועיל לעם ישראל".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: משכים קום והולך להתפלל בבית הכנסת 'זוהר מיכל' בשכונה. "עם סיום התפילה נותן שיעור קצר בהלכה שאני מאוד מקפיד עליו". לאחר התפילה שב לביתו, אוכל ארוחת בוקר מהירה עם אשתו, ולעבודה. הימים במשרד מאוד אינטנסיביים. שב לביתו בשעות הלילה המאוחרות.
דיסק ברכב: במהלך הנסיעות ברכבו, כאשר אינו משוחח בפלאפון בענייני המשרד, נהנה להאזין לנעימות של תזמורת הצבא האדום. גם שירים של יהורם גאון בהחלט באים בחשבון.
שבת: "תענוג". אוהב בעיקר את השבתות שילדיו ונכדיו מתארחים בביתו. מקפיד על שיעור גמרא שמעביר "בשעה הקשה ביותר בצוהרי השבת". באים לשיעור למעלה מ‑15 משתתפים קבועים, שלרובם הגדול זהו לימוד הגמרא הראשון בחייהם. "בשנה האחרונה השבת בשבילי היא המרדף להשלים את הפיגור שנוצר לי במהלך השבוע בדף היומי".
עתים לתורה: למרות הימים העמוסים משתדל להתחיל את הבוקר עם שיעור קצר בהלכה מדי יום, וכן לימוד דף יומי "עם השלמות בשבת".
קדימה אוכל: לא ניכרים כישורי בישול מיוחדים. "בדרך כלל כל מה שאשתי מבשלת אני אוכל, אבל במיוחד מתענג על החמין שלה".
אחזקת הבית: כשנמצא בבית ויש צורך שוטף רצפה. מקפיד לרחוץ כלים בליל שבת כשיש אורחים ובמוצאי השבת. אבל מלאכת הבית האהובה ביותר היא גיהוץ מדי הצבא של שני בניו שמשרתים כעת בצבא ביחידות קרביות.
מפחיד: "שאזרחי מדינת ישראל יאבדו את האמונה בצדקת דרכנו".
דמות מופת: מהעבר הרחוק רבי עקיבא. מהעבר הקרוב הראשון לציון הרב אליהו זצ"ל. "אישיות מיוחדת שיודעת מצד אחד לעסוק בדברים הגדולים באמת, ומהצד השני מכבדת כל אחד ואחד ומעניקה יחס אישי לכל אדם".
פנאי: כשסוף סוף יש זמן פנוי, "נהנה לטייל בארץ בג'יפ עם המשפחה שלי והאחים".
משאלה: "לזכות לראות את מדינת ישראל מקיימת את חזון הנביאים כממלכת כוהנים וגוי קדוש".
כשתהיה גדול: "אמשיך לעשות כל מה שביכולתי כדי לקדם את המטרה שהצבתי לעצמי: לקרב את עם ישראל לערכי היהדות".
rivki@besheva.co.il