הרב זאב קרוב שליט"א יצא בגיליון 'בשבע' האחרון נגד השימוש שעשתה מפלגה יחד בפסוק "חבר אני לכל אשר יראוך". בדבריו הוא טוען שיראת שמיים אינה ניתנת למדידה, כלשונו: "הניסיון לחלק בין ציבורים יראי שמיים ובין כאלה שלא הוא לא אמיתי", ולפיכך הוא קורא ליצור חיבור עם כל מגזר בצדדים החיוביים שבו.
הרב קרוב אף מביא ציטוטים מהרב קוק התומכים לכאורה בדעתו זו, וכן בחשיבות האחדות. אכן האחדות חשובה, אך לא מתוך בלבול וטשטוש. הרב קוק זצ"ל, על אף יחסו החיובי לחילונים, חידד מאוד את ההבדל בין ציבורים יראי שמיים ובין כאלה שלא. כך למשל, במספר מקומות כינה הרב את החילונים, בוני הארץ, בשם "מהרסים"! (אגרות הראי"ה קיא, קמט ועוד).
הרב גם כותב שהעובדה שהוא נוהג בימין מקרבת אינה משום שאין מקום לשמאל דוחה: "האמן לי יקירי, שאלמלי מצאתי מהמשפיעים על חיי הצבור בארץ ישראל, כאלה שהם עוסקים בימין המקרבת, יוכל להיות שאנכי דווקא הייתי עוסק בשמאל הדוחה, שגם היא צריכה לגופה של מלאכת הקדש אשר להנהלת הצבור. אבל מאחר שמצאתי את הדחיה נהוגה במידה מרובה, הנני מוכרח לתבל אותה על ידי הימין המקרבת, וגם זה במידה ידועה ובזהירות הגונה בעזרת ה' יתברך..." (אגרות הראי"ה חלק ד', א'קפב).
ביחס לחרדים כותב שם הרב: "ובענין אגודת ישראל, תמיד אני מחזק אותה ומחבב את מפעלותיה החיוביות, אבל בדבר בנין ארץ הקודש חייבים אנחנו לעזור בלא שום תנאים, ואפילו אם איזה חלק מן המתישבים מתנהג שלא כשורה... ומובן הדבר, אם שגם כשבאים רחוקים ובונים את ארץ הקודש הנני עוזר על ידם בדלות כוחי, על אחת כמה וכמה שהנני עוזר בכל אשר תשיג ידי, בשמחה כפולה ומכופלת, אם הבונים הללו יהיו תמימי דרך ושלמי אמונים בישראל...".
גם הרב צבי יהודה זצ"ל לא התקשה לזהות מי ירא שמיים ומי לא, מי קרוב ומי רחוק. במאמר תגובה לביטויי זלזול בחרדים, כותב הרב צבי יהודה: "ומכאן יש ללמוד במידת קל וחומר על הערך והצורך המיוחד של הישרת יחסינו כלפי חלקי ציבורנו אשר במחננו הפנימי, המשתווה אתנו ביסודה של משמרת התורה והמצווה בתקומת ישראל ונחלתו, והמחולק במידה מסוימה של סדרי חברה וכיווני תכסיס. מטיבותם של רחוקים אתה לומד את טיבותם של קרובים" (לנתיבות ישראל ב עמ' רכז, במהדורת 'מאבני המקום' עמ' תקלא).
יש לשים לב לביטוי שנוקט הרצי"ה: "מחננו הפנימי"! לאמור, בניגוד למקובל לחלק את עם ישראל לשלושה ציבורים: דתי, חרדי וחילוני, רואה הרצי"ה רק שניים: "מחננו הפנימי" (הכולל את הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי), והציבור החילוני!
אינני בא להסיק מכך שהרצי"ה היה תומך כיום דווקא במפלגת יחד, אבל כן ניתן לראות בבירור שעם כל האחווה כלפי כל יהודי, הרצי"ה לא היסס להגדיר מי ירא ה' ומי לא, מי קרוב ומי רחוק, מי שייך ל"משמרת התורה והמצווה" ומי עדיין לא.
אחדות היא אכן דבר חשוב ויקר, אך כבר הזהירונו חז"ל: "חכמים היזהרו בדבריכם". אמירות מסוג זה של הרב קרוב, מלבד שהן בבחינת "אהבה המקלקלת את השורה", הן גם עלולות להיות הרסניות לחינוך הנוער. ברית האחים עם יש עתיד תוך חיבוקים, העבירה מסר שלילי מאוד לנוער, בטשטוש המחויבות לתורה על ידי הסכמה שבשתיקה עם הלוחמנות של יאיר לפיד ואנשיו כנגד כל דבר שבקדושה. הגדיל לעשות הרב רונצקי שאף אמר שיש לנו מכנה משותף עם יש עתיד יותר מאשר עם החרדים!
אצל הנוער, אמירות שכאלה לא נגמרות בשיתוף פעולה פוליטי, והן עלולות להביא לכדי פגיעה אנושה בתחושת המחויבות האישית שלהם לתורה אל מול הרצון להשתלב בחברה הישראלית.
