תשעה חודשים אחרי אחד הלילות הקשים ביותר במבצע 'צוק איתן' מפרסמים העיתון "ידיעות אחרונות" וערוץ 10 חלק מהתחקיר הצבאי.
נזכיר כי בין 19 ל־20 ביולי בשעות החשוכות פגע טיל נ"ט פגע בנגמ"ש מדגם 113־M וגרם למותם של שבעה לוחמים מחטיבת גולני ולחטיפת חלקי גופתו של סמל־ראשון אורון שאול ז"ל.
לטענת הלוחמים, במהלך התכנית המבצעית להגיע לסג'עייה נוצר נתק בתקשורת בין הטנקים, שני הטנקים האחרונים טעו בניווט — וכך הובילו את שני הנגמ"שים בציר שגוי, אל תוך מטע לימונים. לפתע החל הנגמ"ש הקדמי להעלות גיצים ונתקע — אולם שני הטנקים המשיכו בנסיעתם, ולוחמי גולני נשארו לבד.
"דיברנו עם המ"פ טנקים, והוא אמר שהנגמ"ש התקין יגרור את הנגמ"ש התקוע", סיפרו חלק מהלוחמים. עם זאת, הלוחמים — שקיבלו לידם את הנגמ"שים זמן קצר מאוד לפני היציאה לקרב — לא מצאו את כבל הגרירה. "אני שואל את הנהג איפה הכבל, והוא אמר שהם לא יודעים", אומר ג'. "ככה אני מבין שגרירה היא לא אופציה".
סגן אוהד רוזוולד, מפקד הנגמ"ש שנתקע, יורד יחד עם הקשר שלו מהנגמ"ש התקוע וניגש לשוחח עם מפקד הנגמ"ש התקין. השניים מסכמים שאחד מהם יטהר את הבית הסמוך, והאחר יחפה עליו אם יהיה ירי. "אוהד צעק 'פורקים רגלית'", שיחזר ג'. בשלב זה מפקד הנגמ"ש התקוע אוהד מתקדם עם הקשר שלו אל כלי הרכב — ואז החלה הדרמה הגדולה.
"בערך מטר וחצי או שניים לפני שהגעתי לנגמ"ש שלי, הנגמ"ש התפוצץ", סיפר מאוחר יותר אוהד, והוצג אתמול בחדשות ערוץ 10. "ירו עלינו טיל אר־פי־ג'י שפגע במנוע של הנגמ"ש וגרם לפיצוץ. אני נותרתי בלי נשק, שוכב פצוע עם רגליים משותקות ולא מסוגל לזוז. הוצאתי רימון מהווסט והייתי עם היד על הנצרה".
ג' צפה בפיצוץ מהנגמ"ש התקין. "פתאום אני רואה כמו כוכב שביט שעף ופוגע בנגמ"ש", הוא שיחזר. "אף אחד לא יודע איפה בדיוק היו החיילים. אוהד אמר שהוא כבר ראה שני חיילים מחוץ לנגמ"ש, אבל עד היום צה"ל לא מצליח לתחקר ולהגיד למשפחות איפה בדיוק היו החיילים שנהרגו". בצה"ל סבורים שכל החיילים שנהרגו היו בתוך הנגמ"ש בשעה שהטיל פגע בו.
"מיד לאחר שהטיל פגע נורית לעברינו אש כבדה מקלצ'ניקוב", מספר ג'. "אני רואה את הנגמ"ש של אוהד עולה באש ואני צועק בקשר: 'יש לי נגמ"ש עולה באש, כל הצוות הרוגים'. אני פשוט לא מאמין למראה עיניי". גם אהרון עמר (23), הסמל של מפקד הנגמ"ש שנפגע, צפה בירי מהנגמ"ש התקין. "עבר לי סרט רע בראש, אבל הבנתי שחייבים להמשיך קדימה וצריך להעיר את שאר החבר'ה", הוא אמר. "לא פשוט לראות את החברים נשרפים, אבל חייבים להמשיך לשמור על מבצעיות".
במקביל מודיע הקשר של אוהד על פציעתו של הקצין ועל כך שהם נמצאים בסמוך לנגמ"ש הבוער — וכך ג' ויתר הלוחמים על הנגמ"ש התקין מחליטים להתקדם לעברם. "הקשר של אוהד זיהה אותי בתור דמות שמתקרבת, חשב שזו חוליית מחבלים וכבר כיוון אליי את הנשק שלו", מספר ג'. "הוא ביקש מאוהד אישור לירות, אבל אוהד ביקש ממנו שיתאר את הצללית שלי — וברגע האחרון, שנייה לפני שהקשר לחץ על ההדק, הוא אמר לו שזה אני ושלא יירה. הוא הציל לי את החיים, שנייה אחת מאוחר יותר היו הורגים אותי".
ג', לטענתו, הכריז בשלב זה על נוהל חניבעל — שקובע שורה של תקנות במקרה של חשש לחטיפת חייל ונועד למנוע את החטיפה של החייל החי או של חלקי גופתו. "יש שבעה נעדרים", הודיע ג' בקשר, "יש לי חשש לחניבעל". עם זאת, מפקד חטיבת גולני אלוף־משנה רסאן עליאן אומר שבקשר לא הוכרז נוהל כזה. בצה"ל טוענים שזהו קוד המתאים לפעילות ביטחון שוטף ולא למצב לחימה. כמו כן, מסבירים בצבא, החטיבה לחמה באירועים נוספים בגזרת סג'עייה באותה העת, והפעלת נוהל שכזה הייתה משבשת את התפקוד של כל החטיבה. בדיעבד, ברגעים האלו הצליחה חוליה של חמאס לחטוף את גופתו של סמל־ראשון אורון שאול. בצבא סבורים שגם לו היה מופעל הנוהל מרגע ההכרזה לכאורה של ג', לא ניתן היה להציל את גופתו של אורון.
באותה העת, הכוחות סופגים אש מכל הכיוונים. "אני אומר בקשר שאני צריך את הטנקים כמה שיותר מהר כי אני לא יכול ללכת לנגמ"ש הבוער בלי חיפוי באש – זה כמו להיכנס לשטח השמדה", מספר ג'. "אומנם הנגמ"ש נמצא במרחק של 20 מטר ממני, אבל הכול בוער באש והכול שם מואר. אני חושש שאם נתקרב יהיו עוד הרוגים מהכוח".
ג' מנסה לכוון את מפקד פלוגת הטנקים אל המקום, כדי שזו תסייע לו, אולם המ"פ לא מוצא אותם בשל הטעות בניווט שהובילה בתחילת הקרב את שני הנגמ"שים לנסוע אחרי הטנקים שטעו בניווט, ולסטות מהציר המקורי. לטענת הלוחמים בשטח, עברו יותר מ־40 דקות עד שכוח הסיוע של הטנקים הגיע אל הנגמ"שים, על אף שהיו במרחק של 400 מטר מהם, וזאת בשל הטעות בניווט. "אני מנסה לכוון את המ"פ טנקים אלי, אבל לוקח לו זמן מפני שהוא לא נסע באותה דרך כמונו", מספר ג'. "בטנק של המ"פ יש רופא, ובינתיים אוהד מתחיל לאבד הכרה. הוא קיבל צרור ברגליים, הוא שבר שתי חוליות גב ויש לו רסיס ביד. החובש עוצר את הדימום. אבל המ"פ והרופא לא מגיעים".
כשהטנקים מגיעים, ג' ולוחמים נוספים מנסים לכבות את האש עם מטפים. "מהר מאוד אנחנו מבינים מה הולך שם", מספר ג'. "לא היו גופות שלמות, הכול עלה באש, והניסיון לכבות את הנגמ"ש עם המטפים היה פתטי. שלושה לוחמים שהיו איתי היו פשוט בשוק, לא זזו. הלם קרב". דוד דמרי, אחד הלוחמים שניסה לכבות את האש, סיפר לאחר מכן: "זה לא הזיז לנגמ"ש בשום צורה, כולו בער".
לטענת ג', עברו 50 דקות ארוכות מתחילת האירוע ועד שמפקד הגדוד סגן־אלוף אלקבץ הגיע למקום. "הגעתי ברגע שהבנתי מה קרה", אומר המג"ד אלקבץ, ודוחה את הטענה שעבר זמן רב, "לקח לי בין 20 ל-25 דקות להגיע. ראיתי את הנגמ"ש כולו שרוף, וגופות של לוחמים שעדיין בוערות. ראיתי שם גם כמה חיילים מהנגמ"ש שניצל, שזו הייתה ההיתקלות הראשונה שלהם בחיים, ואמרתי להם 'הכול בסדר' כדי לשחרר להם את הלחץ".
לאחר מכן, החל אלקבץ בתחקיר ראשוני כדי להבין מה קרה. "המג"ד אמר שהוא פעל נכון, ואני לא צריך להבין למה לקח לו הרבה זמן להגיע", מספר ג'. חיילים אחרים סיפרו עוד: "הוא אמר לנו שזה היה אירוע מורכב, והוא לא רצה להכניס עוד כוחות. כל דבר שהוא אמר לנו, הסברנו לו שזה לא הגיוני". אלקבץ, אשר מכחיש את הטענות שלפיהן לקח לו 50 דקות להגיע למקום, טוען מנגד: "לוקח זמן לעבור 250 מטר בתוך השטח, מה גם שמדובר במטעים ולא בשטח פתוח". גם המח"ט עליאן מגבה את המג"ד. "קשה להבין בהתחלה מה קורה – יש חושך, יש ירי, בקושי רואים אחד את השני", מסביר עליאן. "זמן ההגעה של המג"ד היה סביר. המציאות הצדיקה את קבלת ההחלטות שלו".
לטענת הלוחמים, סימני השאלה צצו עוד לפני הקרב עצמו. רכבי האמר או נגמ"שים לא יכולים להיכנס לתוך הרצועה — מפני שהם חשופים לפגיעת טילי נ"ט. לכן הוחלט בתחילה בגדוד 13 של גולני כי הלוחמים ייכנסו לסג'עייה עם נמ"רים (נגמ"ש מרכבה), שממוגנים מפגיעת טילים. אלא שאז, על פי עדויות הלוחמים, החליט המג"ד סגן־אלוף ארז אלקבץ להחליף את הנמ"רים בנגמ"שים רגילים, בגלל מחסור בכלי רכב ממוגנים. הלוחמים, בתגובה, פנו אליו והתריעו על הסכנות, אולם לטענת אחד מהם הוא השיב: "אין לי זמן למשחקים".
נוסף על כך טוענים הלוחמים כי המג"ד החליט שאת הנמ"רים הממוגנים יקבלו הלוחמים של כוח העתודה, שנכנסים אחרונים לאחר שהשטח טוהר ממחבלים, וזאת אף שהסכנה שנשקפה לכוח שפרץ קדימה הייתה גדולה יותר. "שאלתי את המג"ד למה אנחנו לא נכנסים עם נמ"רים", אומר אחד הקצינים מהכוח המוביל. "הוא אמר לי שייתכן שההחלטה שהוא קיבל לא הייתה מדויקת, אבל זו חוכמה שבדיעבד". בצה"ל מכחישים את הטענה הזו. בראיון שהעניק בשבוע שעבר אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן ל"ידיעות אחרונות" הוא התייחס לטענה שבצה"ל השתמשו בנגמ"שים במקום בנמ"רים ואמר: "מפקד חטיבת גולני ביצע הערכת מצב וקיבל החלטה סבירה בהתאם למשימה, לזמנים ולאיומים".
בנוסף, טוענים הלוחמים כי פחות מיממה לפני הקרב על סג'עייה השתתפו שני הנגמ"שים שנבחרו לפעולה בפעילות מבצעית אחרת — והיו מעורבים בתאונה. "הנגמ"ש שנסע לפנינו העלה הרבה אבק, וכתוצאה מכך הנהג בנגמ"ש שלי לא ראה טוב את הדרך, נסע מהר ונכנס בהם", מספר ג', אחד הלוחמים על הנגמ"שים. "בתאונה הזו נפצעו חמישה לוחמים, ובגלל הפציעה הזו הם לא נכנסו בלילה שלמחרת לסג'עייה — והחיים שלהם ניצלו". בוחן רכב שבדק את הנגמ"שים, לטענת הלוחמים, סבר כי הם כשירים לפעילות מבצעית. "אמרו לנו שהכל בסדר", מספר ג'. אלא שלמחרת, בשעת הקרב על סג'עייה, אחד משני הנגמ"שים האלו נתקע — והפך למטרה נוחה עבור חמאס.
לסיכום, חלק מהלוחמים טוענים שהתחקיר הצה"לי, כפי שנמסר למשפחות, לא מציג את התמונה המלאה. "הרגשנו כתף קרה מהמג”ד ומהמח”ט", נטען בעדויות של הלוחמים. "היו לא מעט בעיות בקרב הזה, ואי אפשר להפיל את הכל עלינו, הלוחמים הזוטרים".