דוד ד'אור הופיע על הבמות הגדולות והחשובות בישראל ובעולם. הוא שר באצטדיונים גדולים ובאולמות קטנים, והיה שותף לפרויקטים שונים ומגוונים.

אבל מסתבר ששום דבר מכל אלה לא דומה לעבודה על הדיסק החדש שלו, שכולו לחנים למזמורים מספר תהילים. "בפרויקט נגענו במילים של דוד המלך, שזו עוצמה", הוא משתף, "עברנו שינוי תודעתי תוך כדי יצירה. אתה בא סוער מכל היומיום ואתה מתחיל לעסוק בטקסט הזה, ובמשך העבודה אתה עובר איזו מטמורפוזה וקורה לך משהו. פתאום אתה נינוח, פתאום אתה רואה דברים בפרספקטיבה אחרת".

זה לא קרה לך עם שירים אחרים?

"קרו דברים מדהימים. למשל, בזכות השירה היהודית הגעתי למקומות מטורפים בעולם. אבל לא עברתי את התהליך הפנימי הזה כמו בתהילים. בתהילים יש ערך מוסף שאני לא יודע להסביר אותו. קורה שם משהו".

בלי קניות בסופר

מדובר בדיסק השלישי במסגרת הפרויקט 'שירת רבים', שבו ד'אור מלחין ומבצע שירים מהמקורות. שני הדיסקים הקודמים זכו להצלחה גדולה, ובדיסק החדש, יחד עם תומר הדדי, ד'אור הלחין ומבצע 11 מזמורי תהילים (תשעה מהלחנים שלהם). יחד איתם שרים: קובי אפללו, ישי ריבו, שני חיילי צנחנים מבית הכנסת שד'אור מתפלל בו, נער פלא אחד ועוד.

העבודה על פרויקט 'שירת רבים' החלה לפני כעשר שנים, ובשנים האחרונות ד'אור מתקרב ליהדות ולקיום מצוות. אני תוהה אם זה מעיק שכל פעם שואלים אותו על ה"התחזקות", והוא עונה בשלילה. "אתה לוקח את זה בחשבון. ברגע שאתה הופך לאמן מוכר, הרבה פרטים בחיים שלך הופכים להיות מוגדלים פתאום, ואתה גם מייצג משהו. כל הזמן מנסים לתת הגדרות. מה זו התחזקות? לפעמים אני אומר שזה לא מדויק, כי לפעמים אני נחלש ונלחם. העבודה היא יומיומית, כל שנייה. בעולם הקלאסי שאיתו התחלתי, בהרבה מקרים האנשים לא היו דתיים. הם אוהבים את המוזיקה שלי, ואם אני עובר איזשהו תהליך אני מניח שהם שואלים שאלות".

ואתה לא מפחד שדווקא החבר'ה האלה יתרחקו ממך?

"סביר להניח שאת חלק מהם זה ירחיק, אני לוקח את זה בחשבון. הייתי שמח שהם לא יתרחקו, אבל אני לא יכול להתרחק מעצמי. כל החיים השתדלתי מאוד לא לחשוב במושגים של מה הולך היום, או איך אני אכתוב את השיר שיקפיץ את המדינה. יש היום בלבול מאוד גדול בין אמן לסלבריטי או מפורסם. אצל רוב האמנים האמיתיים, הפרסום הוא רק אמצעי להגיע לקהל. הוא לאו דווקא משהו שאנחנו אוהבים או רוצים. הרבה פעמים זה מעיק".

אתה לא אוהב את הפרסום?

"הפרסום כשלעצמו? שאני לא יכול ללכת לקניון או לשבת עם המשפחה שלי בחוץ? אפילו קניות בסופר אני לא עושה, כי מאוד חשוב לי להיות נחמד לכולם, ותמיד יש שאלות, ואני רוצה לתת לכל אחד את תשומת הלב המלאה, והרבה פעמים זה מרוקן, כי לא תמיד יש לי את הכלים ואת הכוח, ולא באמת אני מספיק חכם או יודע כדי לייעץ או לעזור. לאורך כל הקריירה ניסיתי לדייק במובן הזה של לא להיות מסחרי, או לא לעשות דברים כי אולי זה יצליח ויאהבו. וכשאני מתחזק באמונתי, או רואה דרך שבעיניי היא נכונה - אני לא יכול לבחור במשהו אחר רק בגלל שאולי מישהו לא יאהב את זה, או לא יקנה את האלבומים שלי. אני חושב שרוב האמנים האמיתיים הם ככה".

ד'אור שר מילדות. הוא שירת בלהקת פיקוד מרכז המחודשת, ואחרי הצבא עבר הכשרה במוזיקה קלאסית. הוא ניסה להקים הרכבים, ובשנת 1992 הוציא את אלבום הבכורה שלו. מאז, צעד אחר צעד, בנה את מקומו בעולם המוזיקה הישראלי, ולא פחות מכך בקרב קהלים גדולים במדינות שונות בעולם, כולל סין הרחוקה.

בשביל ד'אור המוזיקה היא מהות. "אנשים מתבלבלים - יש את המסחריות, מה שנקרא 'בואו נקפיץ אתכם, נעשה לכם שמח'. יש לזה מקום, ואני מאוד מפרגן לזה. אבל אמן אמיתי זה ממקום אחר. אנשים שואלים אותי 'איך נהיית זמר?', ואני אומר: 'חבר'ה תבינו, זה בכלל לא "איך נהיית", זה כאילו הקב"ה לקח אותי ביד צעד צעד והתווה לי את הדרך, וזה היה לי ברור משחר ילדותי. אי אפשר להפריד בין דוד הזמר, האמן והאדם. אתה יכול להתפרסם גם אם תעשה שטויות. הרבה אנשים הם כיום מפורסמים, ובעצם הם לא עשו כלום. הם מוכרים בגלל סיבה חיצונית כזו או אחרת. אני מכבד את זה ואני מבין שזה העידן, אבל אני לא מתחבר לריאליטי בכלל".

נראה שבנית את עצמך בעולם המוזיקה בהדרגה, שיר אחרי שיר.

"אני לא כוכב נולד. אני עבודה של צעד צעד, שאני מברך ומודה לקב"ה עליה כל רגע. דבר ראשון, זה בדיוק כמו לבנות בניין - אתה חייב לבנות את היסודות שלו כמו שצריך, ואם הוא ייפול - תתקן, עד שתבין בדיוק איך זה צריך לעמוד. דבר שני, יש לי יותר עתיד מאשר עבר, כי מה קורה עם הכוכבים הנולדים? הם מגיעים לאיזשהו שיא כשהם חמש פעמים בשבוע בטלוויזיה בפריים טיים, והם כבר מוכרים ואהובים, ועוד אין להם אלבום. ברגע שהם עוזבים את התוכנית, ואחרי חודשיים מתחילה תוכנית חדשה, הם כבר היו בשיא שלהם. מכאן הם יכולים רק להילחם ולנסות לשרוד, בטח לא באופן שהם היו לפני כן. גם שלמה ארצי או אריק איינשטיין לא היו חמש פעמים בשבוע בפריים טיים בטלוויזיה. אצלי זה עוד שיר ועוד שיר, ועוד צעד, והרבה חסימות, והקב"ה כל הזמן שומר עליי. שיר עם פוטנציאל להיות להיט היסטרי - דווקא היה פחות, ואתה מתאכזב ושואל למה, ויש המון עיכובים. היום אני מבין שכל שיר שאני עושה מאפשר לי לשאוף, מאפשר לי לראות עוד עתיד. אני רואה את יהורם גאון שהוא בן יותר משבעים, והוא עובד יותר מכל כוכב נולד שיש, ואני מאחל לעצמי את זה. כי זו מהות. היצירה והקשר שלי עם אנשים ועם הקהל - זה משהו שאני ממש זקוק לו".

אתה מתרגש בכל הופעה מחדש?

"זו לא התרגשות של איבוד עשתונות. אבל יש רגעים רבים בהופעה שהקהל ואני מרגישים אחד - כששרים איתי, או כשעוצמים עיניים ומתפללים יחד - וזו עוצמה אדירה".

"מי אני שאשפוט את הילדים?"

לד'אור הוצע להשתתף בתוכניות ריאליטי כמו 'המרוץ למיליון' או 'האח הגדול', הוא כמובן סירב. לפני יותר מעשור ביקשו ממנו להיות שופט בתוכנית הראשונה של 'כוכב נולד', והתשובה הייתה שלילית. "אני לא הקב"ה. מי שם אותי? זה נורא בעיניי", הוא מסביר את סירובו, "זה אולי עוזר לקריירה לרגע, אבל עוד שנתיים שלוש - זה בא כחרב פיפיות. לשפוט את הילדים האלה, שזה החלום שלהם?".

ואם אחד הילדים שלך ירצה ללכת לאחת התוכניות האלה?

"הילדים שלי לא בעניין הזה בכלל. הם אף פעם לא ראו את זה. זה מאוד קשור למה שמחנכים בבית. אני ראיתי מעט, וברגע שהתחילו התנגשויות, גם בין השופטים עצמם, הפסקתי. השפלה של אדם בפומבי זה משול לרצח כמעט. מי שׂמך? על מה? למה? אולי לאותו אחד היה יום לא טוב, ואולי ביום אחר הוא יביא יצירת מופת שתהיה נכס צאן ברזל?".

"כתוכנית טלוויזיה זו תוכנית מצוינת", ממשיך ד'אור ואומר על 'כוכב נולד', "אבל עם כל הכבוד אין שום קשר למוזיקה. זו תוכנית שרוצה להרוויח כסף. מבטיחים הבטחות שווא. מה קורה בתוכנית ריאליטי? אתה אמור לדבר למכנה משותף רחב ביותר, ולצערי זה הרבה פעמים דברים שהם מיינסטרים או מתחת וכמה שיותר נמוך. אז יוצרים מופלאים או אנשים עם ייחוד, כמו מתי כספי או יוני רכטר, לא היו מצליחים ב'כוכב נולד'. תחשבי על הארץ שלנו בלי יהודית רביץ או מתי כספי. אפילו לא בטוח שאריק איינשטיין היה עובר שם".

דווקא שירה זה משהו יותר פנימי.

"אומרים שהעיניים הן המראה של הנפש. אני מאמין שגם הקול הוא מראה של הנפש. לדעתי אנשים מזהים בשירה את קולו של הלב. זו דרך לקומוניקציה שהרבה פעמים לא קשורה למחשבה, היא קשורה פרופר לרגש. אני כן חושב שזמר צריך להיות אינטליגנט, כי אתה אמור לומר דברים ולהשפיע על אנשים בדרך כזו או אחרת. אתה צריך לבחור את מילותיך בקפידה, כי יש כוח עצום למילה. אתה יכול לדבר המון, אולי תשכנע אולי לא, אבל אתה יכול לשיר שיר אחד שלוש דקות, וכולם יידעו מה אתה מרגיש ומה אתה חושב, ולא משנה מה השפה".

התפיסה הזאת קשורה לתפיסה רחבה יותר של ד'אור בשאלה מהיכן באה היצירה ומה היא צריכה לעשות. "לפעמים שירים באים ממקום שהוא חצוי, של סכסוך פנימי. אומרים דברים קשים גם נגד העם. מי שיכול לומר 'לשבור עצמות למתנחלים', זו אמירה שאני לא יכול להתחבר אליה בשום דרך. יצא ממך - זה אומר שקיים בך מקום שאתה צריך לפתור. מקום אלים, מקום לא נכון, מקום לא מדויק. אני רואה באמנות את הכוח לחבר, לאחד, לקרב ולא להרחיק. הכי קל להרחיק, כי זה מיד יוצר כותרות, זה מושך אש".

הוא נולד בבת ים. אביו ז"ל עלה מלוב ואמו ילידת הארץ. משפחתו היא נצר למגורשי ספרד שהגיעו למצרים, אחר כך עברו לאיטליה ומשם בשל עסקים ללוב - שם הייתה קולוניה איטלקית. בביתו דיברו איטלקית, ועד היום חלק גדול מבני משפחתו גרים ברומא. שם משפחתו המקורי הוא נחייסי, וכשהיה ילד שינו אותו לד'אור. "אורו זה זהב באיטלקית, כנראה שמישהו במשפחה עסק בתכשיטים". לשמו הפרטי הוא מחובר מאוד: "אני אוהב את השם שלי מאוד, כי זה השורש של המילה אהבה ואני איש של אהבה, הרי דודי זה אהובי". דוד הוא הבכור מבין ארבעה ילדים, יש לו שתי אחיות ואח שעוסק במוזיקה קלאסית.

"לא נותנים לרב לסיים משפט"

הרצון של ד'אור להישאר פשוט וערכי, קשור בין היתר גם ללימוד השבועי שמתקיים בביתו בגבעתיים. בכל יום שלישי בערב מתכנסים כמה "חברים טובים", בהם: ברי סחרוף, מירי מסיקה, קובי אפללו, טל שגב, דידי הררי, רינת גבאי ועוד, ולומדים עם הרב אברהם הכהן "פרשת שבוע, קצת גמרא וכל מיני פיקנטריה". כשד'אור מדבר על קבוצת הלימוד הזאת הוא מחייך ואור קורן מפניו. "אנחנו קבוצה בעייתית מאוד", הוא צוחק, "כי אנחנו לא נותנים לרב לסיים משפט. אבל זה מדהים. זה ממלא לי את החיים. זה העניק לי כל כך הרבה כלים - מהיחסים שלי עם רעייתי, הקשר עם הילדים, ועד לשאלות שאני נתקל בהן בקריירה, ואני יודע את התשובות, גם בדברים המורכבים ביותר".

הלימוד והחיפוש של ד'אור התחיל לפני כעשר שנים, לאחר פטירת אביו. "המוות שלו היה לי מאוד קשה. המשכתי ללמוד וקלטתי שאני נמשך, ושקורית איזו הסכמה שהיא נדירה במחוזותינו בין הרגש לשכל. פתאום אחרי שיעור אני מתמלא, ואני יוצא עם איזושהי הבנה, ואני מתחזק, ואני מקבל פרופורציות. כשהתחלתי את האלבום 'שירת רבים 1', אף אחד לא הקליט שירים מהמקורות. באו אליי מחברת התקליטים ואמרו לי: 'אתה משוגע? מה פתאום שירים מהמקורות? מי יקנה את זה?'. מסתבר שבלי שנדבר בינינו, המון אמנים באותו זמן עבדו על שירים מהמקורות. זה היה הזמן הנכון".

מתי התחיל החיבור שלך לקיום מצוות?

"לפני כחצי שנה. כמו תמיד רעייתי, שתהיה בריאה, אמרה שאנחנו לא יכולים רק ללמוד בלי ליישם, זה מגוחך. אז אמרנו בוא נשמור שבת, שתיים, שלוש. בהתחלה הייתה התנגדות, גם של הילדים שרגילים לצאת ולהסתובב. לאט לאט אני חושב שמצאנו איזשהו שביל".

חשוב לו מה אומרת ההלכה, "זה שומר אותי באיזשהו מקום שהקב"ה כל הזמן נוכח, לזכור כל הזמן מי אתה ומה אתה". לדבריו, הוא מתייעץ הרבה עם אנשים, כי "הרבה פעמים השכל שלי מבלבל אותי, הוא נגוע בכל מיני שיקולים".

ד'אור לא מתפלא על כך שאמנים רבים חוזרים בתשובה. "יצר ויצירה הם מאותו שורש, וברגע שיצרך גובר עליך - אתה מתחיל לשאול שאלות. אתה לא רוצה להפוך לבהמה. אתה מתחיל לשאול מאיפה זה בא".

יש משהו ריקני שמתלווה לעולם הזוהר?

"להפך, זה בא ממקום של אובר רגישות וחיפוש משמעות. אמנים בדרך כלל מחפשים משמעות - למה אני כאן, האם זה אקראי, מה זו היצירה הזאת, מאיפה היא באה לי פתאום, למה אני יכול ליצור את המנגינה הזאת ומישהו אחר לא. אמן הוא אדם ששואל".

לפני כשלושה חודשים יצא השיר 'פתח ליבך', אותו כתב ד'אור לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו. בישיבה התיכונית מקור חיים, שבה למדו גיל‑עד ונפתלי, פנו לד'אור, אותו לא הכירו קודם, בבקשה שיכתוב מילים שיבטאו את רוח הימים המיוחדים ששררו אז במדינה. "כמו כל עם ישראל, גם אני ישבתי והתפללתי. היה רגע של אחדות יוצאת דופן. לא היו לא מנשקי מזוזות וקמעות, לא חילונים ולא שמאלנים ולא ימנים. היינו עם אחד שכולו התפלל". ד'אור נפגש עם חברים של הנערים. "הם ביקשו להנציח את אותם רגעים של אחדות, שזה לא פשוט, כי אתה יכול בשנייה ליפול למקום מאוד פומפוזי ודרמטי. אבל רציתי לעשות את זה, גם בגלל הקשר עם המשפחות ועם התלמידים. גיליתי קבוצה מקסימה של אנשים. עד היום אנחנו בקשר מאוד טוב".

החברים סיפרו לד'אור על שלושת הנערים, ובאותו הלילה נכתב הטקסט בבת אחת. אילן קינן הצטרף להלחנה, "ואז התחלנו את המסע". את השיר מבצעים יחד עם ד'אור כמה נערים מישיבת 'מקור חיים', והזמרים אברהם פריד, דיויד ברוזה, קובי אפללו, יונתן רזאל וישי ריבו. "רציתי ליצור מיקרוקוסמוס של המדינה שלנו, לבטא את האחדות שהייתה בחברה הישראלית, מאברהם פריד הדתי עד דיויד ברוזה החילוני, דרך כל מי שבאמצע - יונתן רזאל, קובי אפללו, ישי ריבו. כל אחד מביא איזה עולם, וביחד יוצרים יצירה אחת שמייצגת משהו של אחדות".

השיר הצליח בצורה יוצאת דופן, למרות שלא הושמע כלל בחלק מתחנות הרדיו. "זה לא עוד אחד הפרויקטים שעשיתי. בגלל הסיפור הספציפי ובגלל ההיכרות האישית עם החברים והמשפחות, יש פה ערך מוסף. ביום הזיכרון האחרון קיבלתי קליפים כמעט מכל יישוב בארץ שילדים שרים 'פתח ליבך', וזה בלי רדיו".

למה לא משמיעים אותו ברדיו?

"את מדברת על גלי צה"ל ועל גלגלצ, שזו התחנה הכי חזקה. אנשים מאזינים לה כי אין פרסומות. הם אמרו שלא יכניסו את זה. התקשורת מאוד צינית, וברגע שאתה בא עם משהו ממקום מחבר ומאחד - הם יעדיפו להשמיע שירים יותר קיצוניים. אני לא יודע למה, הלוואי שמישהו היה יכול לשאול אותם למה הם מתעלמים מהרצון של רוב העם. זה מאות אלפי צפיות רק ביוטיוב. זה משהו נדיר. גלי צה"ל - מי שאמור לייצג את החיילים, מלחמת 'צוק איתן' התחילה בגלל כל הדבר הזה, החיילים בטירוף על זה - ולא משמיעים. הם אמרו לי שהם לא ישמיעו את זה בתחנה".

הם אמרו למה?

"כי זה לא באופי של התחנה. הלוואי שיקום הגוף שיסביר מה הולך שם, מה הקריטריונים. אותו דבר עשו עם הדיסק על תהילים. אנשים לא מבינים את הכוח של גלגלצ, ולכן הם מתעלמים מזה. כל הפוליטיקאים לא הבינו את העוצמה של עורכי התחנה להכתיר מלכים, כי אין לזה פרסומות. זה מסובסד על ידייך ועל ידיי, וארבעה-חמישה חבר'ה שמוגדרים שמאל הארד קור הם אלה שקובעים. אנשים לא מבינים למה במלחמות האחרונות אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים. מי שגדל על השיר 'עטור מצחך זהב שחור' לא דומה למי שגדל על 'יאללה לך הביתה מוטי'. זו תפיסה אחרת, זה עולם אחר. כשהלכתי לבית הספר של הבן שלי, והם רקדו במסיבת הסיום את 'יאללה לך הביתה מוטי', חביב ככל שיהיה השיר הזה, זה לא עולם הערכים שהייתי רוצה ללמד את הילדים שלי. היא שרה יפה, היא זמרת נהדרת (שרית חדד, א"ש), אבל יחסית למה שהיה כשאנחנו היינו ילדים - 'צנח לו זלזל' (שיר של ביאליק, א"ש) ושירים מהמקורות, 'ירושלים של זהב', איפה זה? אנשים לא מבינים עד כמה הערך התרבותי מפתח את התודעה".

"הסינים לא ציניים"

חוץ ממוזיקה, לד'אור יש אהבה גדולה וחדשה יחסית - הציור. בביתו תלויים ציורים רבים שאת כולם הוא יצר. בהתחלה צייר פנים, והיום מופשט. ולא, מעולם לא למד ציור. "שרבטתי, אבל לא נכנסתי לזה לעומק. התמקדתי במוזיקה, למדתי קצת תיאטרון כדי לדעת איך להגיש שיר, איך לעמוד על במה. וכשאבי נפטר הוא השאיר לי סטודיו בדמי מפתח בפלורנטין. זו הייתה נגרייה ואמרו לי שזה חייב להישאר נגרייה, אי אפשר לעשות שינוי ייעוד. היו דיבורים ובקשות, והם אמרו שסטודיו לציור אפשר. כמו תמיד, רעייתי עשתה לי הפתעה וקנתה לי כַּן ציור, בדים וצבעים, ומצאתי את עצמי כמו במוזיקה - ימים ולילות מצייר את נשמתי. לא למדתי מעולם ציור והדברים באו אליי, הבד כמו רצה להביע את עצמו. ציירתי באטרף המון ציורים. ואז הגיעו אנשים שמבינים בציור וקיבלנו תגובות מדהימות. עשו לי תערוכות בארץ, בסין, בטייוואן. בקרוב תהיה תערוכה גדולה בפתח תקווה".

ד'אור נשוי לפזית, אותה הכיר בתיכון, והיא גם המנהלת האישית שלו. "היא מקור השראה משמעותי בשבילי". לשניים בת שמשרתת בשייטת, ובן בן 12 וחצי שלומד בגבעתיים. לעיר הגיעו לפני כמעט 20 שנה. "הגענו במקרה. החינוך פה טוב, הילדים חנונים כמו שאני אוהב". ד'אור אוהב מאוד בעלי חיים וטבע, ובביתו שני כלבים, תוכים, צ'ינצ'ילות וציפור שיר כמובן.

מדי פעם אפשר לשמוע את ד'אור ברדיו כאשר הוא מחליף את יהורם גאון בתוכניתו 'לקראת שבת' המשודרת בימי שישי ברשת ב'. בנוסף לכך הוא מגיש את התוכנית 'רב אמן' בערוץ הידברות, בה הוא מארח בכל פעם אמן אחר ומבצע איתו שיר.

את כל זה הוא מספיק כשהוא בארץ, אבל הרבה מזמנו הוא נמצא בחו"ל, נוסע להופעות לא רק בפני קהילות יהודיות אלא גם בפני מקומיים. בסין למשל הוא נחשב להצלחה גדולה מאוד. הקונצרטים שם מתקיימים בעברית, בשילוב אנגלית וסינית.

איך אתה מסביר את ההצלחה האדירה שלך בסין?

"הסינים פשוט לא ציניים, הם מתייחסים לשירה. זה תדר של הלב שמדבר לכל אדם. אני רואה בזה קירוב לבבות. אני מאמין שסינים שהיו בקונצרט שלי, התרגשו ועברו חוויה, למחרת כשהם שומעים על ישראל - הם נזכרים באותה חוויה וקורה להם משהו. אנחנו בדרך כלל נמצאים בחדשות בהקשר הפוליטי, ולא תמיד מוצגים יפה בעולם בלשון המעטה. הם מקשיבים לשירה ורואים אותנו אחרת, וזה מאוד חשוב לי".

בעוד פחות מחצי שנה יחגוג ד'אור יום הולדת חמישים. את החגיגות הוא מתכנן במופע סליחות בקיסריה ביום הולדתו - ו' בתשרי. במופע ישתתפו גם קובי אפללו, ברי סחרוף וישי ריבו.

מה אתה חושב על המוזיקה היהודית? מצד אחד היא פורחת, ומצד שני היא מקוטלגת.

"כשהשמעתי לפיטר גבריאל, שהוא מוזיקאי ענק בעולם, את 'לכה דודי' בוורסיה הירושלמית (שיר שמבוצע בדיסק 'שירת רבים 1', א"ש), הוא נפל מהכיסא. הוא חשב שאני כתבתי את זה. הוא אמר "מה זה? זו מוזיקה מדהימה". כשאני מופיע עם מוזיקה יהודית בעולם - אם זה בסין, ניו זילנד, אנגליה, לא משנה איפה, הם לא יודעים שזו מוזיקה יהודית, מבחינתם זו מוזיקה, והם מקבלים את זה כאילו זה נכתב היום.

"אנחנו כל הזמן מנסים להגדיר ולשים גבולות, וזה דבר נוראי. מה זו מוזיקה יהודית? זה שורש. זה כמו שתגידי לאמן גרמני 'יותר אל תקשיב למוצרט או באך'. זה הרי מגוחך. זה נכנס למגירה, כי מדיות מסוימות בתקשורת מעוניינות לעשות את זה. יש להם אינטרס כנראה להבדיל בין זה ובין מה שנקרא חיקוי המערב - כל הפופ הזה, שאנחנו הרבה פחות טובים בו מאשר אמריקה או אנגליה. כשיש לך משהו אותנטי עם עומקים, יש כאלה שיכולים לקבל את זה ויש כאלה שלא יכולים לעמוד בזה".

הספקת הרבה בקריירה המוזיקלית. מה החלומות שלך?

"לא התחלתי..." הוא מחייך, "יש לי חלומות כמו לכל אדם. אבל הם לאו דווקא מונחים במקום של קריירה. הם מונחים במקום של התפתחות נפשית ורגשית ומשפחתית. אני מאוד רוצה להגיע לנקודה בחיים שארגיש שאני עושה דברים משפיעים, בלי שאהיה בפרונט. למשל, יש לי חלום לפתוח מרכז ענקי ללימודי רוח, שמשלב חקלאות. אנשים יגיעו ויעברו מסע רוחני ונפשי, ויקבלו גם מוזיקה וגם אמנות וגם טבע.

"הייתי בהמון במות. אני רוצה להגיע לעוד קהלים. לגלות עוד תרבויות. אני לא יכול שלא לכתוב. זה כמו שתגידי - אל תלדי. תהילים זו מתנה ענקית שקיבלתי, ממש סוג של השראה כזו שפתאום באה אליך. פתאום הטקסט הזה כל כך מונגש. אני רוצה להמשיך בזה. הפרויקט של 'שירת רבים' - השילוב של המקורות שלנו והבאתם לחבר'ה צעירים באופן כזה שהם נשמעים מאוד עדכניים. כי אין מה לעשות, ואני לא מתכוון להעליב אף אחד, אבל ההתעסקות שהייתה עד לא מזמן במוזיקה יהודית הייתה מאוד מיושנת בגישה, בעיבודים, ופתאום עכשיו אתה שומע את השירים האלה וזה נשמע כאילו זה נכתב היום. אנשים צעירים אומרים: 'איזה שיר מגניב זה', ואני אומר להם: 'זה שיר שאבותינו התרגשו ממנו מאות בשנים, זה לא אני המצאתי'".