התחלה: דצמבר 68'. אמו, ירושלמית במקור, דור שישי בארץ ונצר לרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים. אביו הגיע ממשפחה יהודית בריטית וסבו, בריגדיר קיש, "היה היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בצבא הבריטי". הסב נלחם במלחמת העולם הראשונה והיה קצין מוערך. ככזה, הוא השתתף בשיחות ורסאי. בחזרתו לאנגליה הרגיש שהתקדמותו נבלמה בשל היותו יהודי. יהודי: חיים ויצמן הגיע אליו ודיבר על לבו ציונות. קיש עלה לארץ, שימש כראש הסוכנות היהודית והיה מעורב בנעשה ביישוב. כשפרצה מלחמת העולם השנייה גויס שוב לצבא הבריטי ועמד בראש חיל ההנדסה. הוא נפל במהלך שירותו, ושמו מונצח בשם היישוב כפר קיש וברחובות ברחבי הארץ. לגדול בצל מיתוס: בבית לא התייחסו להיבט הציבורי, אלא לאישי: "אבי התייתם בגיל שש ומאז הוא גדל בלי אבא. זה השפיע עליו והשפיע עליי". מבחינה ציבורית הסב הוא דמות לא מאוד ידועה. "אם הוא לא היה נהרג, אני מניח שהוא היה מקים את המדינה יחד עם ויצמן ובן גוריון". יש לו אח ואחות. הוא הסנדוויץ'. טוב שכן: בשנות הילדות עברה המשפחה כמה דירות, בהתאם לעבודת האב בתעשייה הפטרוכימית. כשגרו בצהלה בתל אביב, התיידדה אמו עם לילי שרון שגרה בסמוך. גם הגברים הכירו. "אבי שירת בצבא הבריטי ואמר לשרון שכל כוח רגלי צריך כוח הנדסה משלו. שרון מינה אותו להיות מפקד חה"ן צנחנים הראשון". בהמשך, במלחמת יום הכיפורים, אחרי ששני מפקדים נהרגו, אביו, שכבר היה במילואים, נכנס במקומם וצלח את התעלה עם אריק. אריק: בעקבות הידידות הזאת, אמו והוא הפכו ליכודניקים, והאם הייתה אפילו חברת מרכז ליכוד, אבל בעירבון מוגבל. "כששרון הלך להתנתקות ול'קדימה' לא הלכנו איתו. התנגדנו". לימודים: מרבית היסודי עבר עליו בתל אביב, אחר כך היו כמה שנים בחיפה, ובחזרה לתל אביב, לתיכון הנדסאים. הנדודים בין מקומות מגורים וחברות שונות היו "מצד אחד קשים, ומצד שני זה נותן לך אפשרות להכיר אנשים חדשים. אתה אמנם משלם מחיר, אבל גם לומד על התנהגות של אנשים ואיך להתמודד עם חברה חדשה". תנועת נוער: 'הצופים', גם בתל אביב וגם בחיפה, וזה כלל גם הדרכה. "קיבלתי קבוצה של חבר'ה שנחשבו קשים והייתה התמודדות גם שהם יגיעו לתנועה וגם שהפעילות תהיה חווייתית ומעשירה". צבא: התוכנית המקורית הייתה לימודי עתודה, אבל היא בוטלה ברגע שהלך לבקו"ם והבין עם מי הוא עתיד לשרת. "הבנתי שזה לא מתאים לי". אז הוא חיכה לגיבוש טיס שאליו זומן, ועבר אותו בהצלחה. הצלחה: הכוח המניע היה "לא להיכשל", ומכיוון שכך "אתה עושה את הדברים הכי טוב שאתה יכול". אבל אחרי שנה בקורס הגיעו התהיות האם בכלל טיס הוא שאיפה, או שנעים קדימה רק מכוח האינרציה. בתום סוף שבוע שבו התלבט יחד עם חבר, "הוא חתם ויתור ואני החלטתי להישאר. חוץ מהרצון לעשות משהו משמעותי בצה"ל, מאוד אהבתי לטוס". לפרוש כנפיים: השתחרר בתום שמונה שנות שירות וטס לארצות הברית, לשם עברה אמו אחרי שההורים התגרשו. משם המשיך לצרפת כדי ללמוד תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת INSEAD הבינלאומית, שאליה מגיעים סטודנטים מכל העולם. "הכרתי שם לבנוני אחד שסיפר שהוא מהכפר בינת ג'בייל, שאותו הכרתי מההתקפות בשירות. זה היה סוריאליסטי". טוב יותר לחזור: בגיל 28 חזר לארץ והתחיל לעבוד בתחום הפיתוח העסקי והשיווק בסלולר ובאינטרנט. הוא עסק בכך עשר שנים, שבמהלכן נוצרה והתפוצצה בועת ההיי-טק והשוק חווה משברים נוספים. אבל אז החליט לפרוש. "עזבתי כי התחתנתי והילדים נולדו, והחלטתי שאני חייב ביטחון תעסוקתי". הרעיה: חגית. יועצת הנקה ודולה ששומרת על פרטיותה. ההיכרות הייתה במסיבה של חברים. "המצחיק הוא שחבר משותף רצה לשדך בינינו תקופה ארוכה". לזוג שלושה בנים: תמיר בן 15, עולה לכיתה י', אייל בן 12, עולה לכיתה ו' ואביב בן 7, עולה לכיתה ב'. לטוס כחול-לבן: בגיל 37 התקבל לאל-על. "הם מעדיפים טייסים מנוסים שיותר קל להכשיר אותם, והם גם מגיעים עם בגרות מסוימת". הוא התחיל לטוס טיסות קצרות לאירופה על בואינג 737, ובתקופה האחרונה עבר ל‑777, טיסות לארצות הברית ולמזרח הרחוק עם שהיות ארוכות יותר. פגישה בבית: חשב שבתקופת הטיסות הארוכות ימעט לראות את הבית, אבל מאז שנבחר לכנסת הוא רואה את הבית עוד פחות. "התקופה מאוד עמוסה ולחוצה", וכדי לראות את הבית ולהיות עם האישה והילדים הוא פשוט "סוגר פגישה ביומן ונוסע הביתה". טיסת השוקולד: כטייס הוא פחות נפגש עם ההתנהגות של הישראלי בטיסות, וחווה את זה דרך הצוות. "רוב הזמן הנוסעים רגועים. כשיש בעיה בטיסה שמחייבת נחיתה, עיכובים בהמראה או בעיה בשירותים, צריך להתמודד עם התסכול של הנוסעים". אבל כשהוא אומר "נוסעים" הוא מתייחס לכולם, "הנוסע הישראלי הוא לא יוצא דופן". מעורבות חברתית: לפני שנים אחדות אביו נפטר. "ישבתי בשבעה וחשבתי מה סבא שלי עשה ומה אבי תרם, ושאני בעצם דואג למשפחה שלי אבל מה עם המדינה?". הוא החליט "לצאת מאזור הנוחות, כי הבנתי שאי אפשר להשאיר את הפוליטיקה לכל מיני אנשים עם אינטרס, אלא למי שאכפת לו מהמדינה". המקום הטבעי היה הליכוד. מחאה 1: בקיץ לפני ארבע שנים, ביום שישי הראשון של מחאת יוקר המחיה, הוא היה שם, בשטח, אבל נטש די מהר. "האמנתי באג'נדה אבל לא בדרך. הם תקפו את הליכוד ואת נתניהו", והשיח חרג מהנושא המרכזי. מחאה 2: שנה אחר כך הוביל את 'מחאת הפראיירים' כדי לקדם שוויון בנטל. "אני טייס בחיל האוויר, ומאוד הפריע לי שיש כאלה שלא מתגייסים. חוק טל בדיוק נגמר והמחאה הייתה שלא יאריכו אותו". בסופו של דבר שולב בוועדת פלסנר שלא השלימה את ימיה. שוויון בנטל: מודע לכך שבהקשר הקואליציוני הנוכחי מסקנות ועדת שקד וכל מה שהתקדם בתחום הגיוס יכול להתבטל. "צריך להבין ש'יש עתיד' עושים מהחרדים מוקצה, וזו לא גישה נכונה. יש לי אח חרדי. הם אחים שלנו וצריך לדעת לבנות את זה ביחד. מצד שני, אי אפשר לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה. צריך למצוא פשרה שתכבד את החרדים וגם תגביר את השוויון בנטל". יש תקווה: מאמין שדווקא כשהחרדים הם חלק מהקואליציה יש סיכוי להגדלת מספר המגויסים. "מבחינת הגיוס הם עומדים ביעדים, אבל מספר המשרתים בשירות הלאומי קטן בהרבה בגלל עמדות ההנהגה שלהם". ליגה לאומית: אחרי ועדת פלסנר היו בחירות, והוא החליט שהוא מתמודד לכנסת. "בבית הבינו שזה הדרייב שלי". לפני שנתיים התמודד על מחוז דן, שמשוריין למקום 19 ברשימת הליכוד, ולא זכה. "אבל ממילא המקום הזה נדחק לאחור בגלל הריץ'-רץ' עם ישראל ביתנו". הפעם, למרות ריבוי המתמודדים על המקום הזה, היה לו יותר זמן לעבוד עם הציבור, אז הוא זכה ונכנס לכנסת. תוצאות הבחירות: 30 מנדטים, "זה היה מפתיע, אבל ביום הבחירות ראיתי את זה קורה". אנשים אמרו לו שהם עם המפלגה והם תומכים. "נאום הקמעות הביא אולי עוד מנדט. מה שעשה את ההבדל הגדול זו התחושה של כל מי שימני, שהלכו לנו על הראש יותר מדי. השמאל, התקשורת וה‑ V 15 גרמו לקהל הליכודי לצאת ולהצביע". משרה מלאה: חבר בוועדת חוץ וביטחון, שבה הוא יו"ר ועדת המשנה לעניין מילואים וכוח אדם. הוא גם חבר בוועדת הכנסת ויעמוד בראשה בעוד שנה. וחוץ מזה הוא חבר בוועדת הטכנולוגיה. וזה הגבול, "יותר מזה אני לא מסוגל לעשות. כל ועדה כזאת היא עולם ומלואו. מצד שני, בנושאים החשובים אני מעורב בכל הוועדות שבהן אני נמצא", אם כי הוא מסכים שהוא לא נמצא בכל מאת האחוזים. אג'נדה: רואה לפניו את נושא כוח האדם של המילואים ועניין התגמול: "נעשתה דרך ארוכה בנושא, אם כי לא מספיק", ורוצה גם להגיע למגזרים שבהם לא מוצה כוח האדם שיכול לשרת. מתכוון לטפל ב"הורדת יוקר המחיה", שצריכה להיעשות דרך פירוק מונופולים, ויש גם את יישום דו"ח אללוף, כדי "שזה יוביל אותנו למקום טוב יותר". מדיני: חושב שחוק האזרחות הוא חשוב, וש"כל מדינת ישראל היא שלנו". לשיטתו, בשטחי A אפשר לתת לערבים סוג של הגדרה עצמית, "זה מה שקורה בשטח". אבל מלבד זאת אי אפשר לסגת מהמקומות שאנחנו נמצאים בהם. "אין ואקום. במקומות שבהם לא נהיה, ייכנס לשטח ארגון מוסלמי קיצוני". הוא בעד סיפוח שטחי C , "השאלה היא אם זה ישים מול הלחצים". אם זה לא היה המסלול: "הייתי טייס", כי היה לו טוב מאוד איפה שהוא היה. "לא באתי לפוליטיקה בשביל המשכורת וגם לא בשביל הנסיעות". ובמגרש הביתי: בוקר טוב: הקימה בשש וחצי, התארגנות עם הילדים שיוצאים עד שבע וחצי. אחר כך יש נסיעה לירושלים והישארות שם עד השעות הקטנות, ואם זה יום קצר אז עד שבע או שמונה בערב. בימים שבהם הכנסת לא פעילה - פגישות. לא דמיין שזה יהיה כך. "יש המון פניות ציבור ואתה רוצה לעזור לכולם". עובר על כל מייל שמגיע ללשכה, "וזה עמוס". מוזיקה: מוזיקה של שנות השמונים והתשעים, כולל בוב מארלי ורגאיי. גם מוזיקה עברית מקבלת מקום, אבל גם היא לא חדישה, "איינשטיין, כוורת ושלמה ארצי". שבת: ליל שבת כולל קידוש וסעודה משפחתית, "כמו רוב עם ישראל". במהלך השבת מנוצל הזמן להיות עם הילדים במגוון דרכים, "לפעמים אנחנו רואים יחד סרט במוצ"ש". אוכל: אמנם קוראים לו קיש אבל הוא "איש של בשר", ולכן "אין משהו שמנצח סטייק טוב על האש". אחזקת הבית: משתפים גם את הילדים בעשייה, "אבל רוב הנטל נופל על אשתי". האחריות שלו היא לשטוף את הרכבים, והוא מודע למצבו בבית: "מפנקים אותי". פנאי: כבר שנים יש לו אופנוע שטח, תחביב שהוא סוחב מימי הנערות. "אני אוהב לרדת לשטח ולנסוע. היום יש לי פחות זמן, אבל ההובי נשאר". חוץ מזה הוא אוהב סרטי פנטזיה וקומיקס. "אז כל פעם שיוצא סרט של הנוקמים או שר הטבעות, אני לוקח את אחד הילדים או את כולם". מפחיד: "שיקרה משהו לאנשים שאני אוהב", החל במעגל הקרוב וכלה בעם ישראל שהאיום האיראני מרחף מעליו. דמות מופת: מנחם בגין. "האיש היה מנהיג, אדם צנוע, איש עשייה וחזון ולוחם. יש בו שילוב של כל התכונות של מנהיג". משאלה: "שאף אחד מעם ישראל לא ייפגע". כשתהיה גדול: יש מבט לאופק. "אני מקווה שהקריירה הפוליטית שלי תהיה ארוכה ואתפתח לתפקידים שאוכל לעשות בהם עשייה ציבורית משמעותית. מבחינתי אני מביא את המיינסטרים, ומטפל בענייניו. אני מקווה שיהיו לי הרבה שנים לעסוק בזה". ofralax@gmail.com
