זכיתי לראות את הסרט הנפלא "סיפורי מעשיות של רבי נחמן" של הבמאי ר' צבי פישמן, וכמו כן זכיתי לשמוע גם את סיפור התשובה המרתק שלו אחרי ההקרנה של הסרט. מדובר בארבעה סיפורים חינוכיים מאוד בעלי מסרים חשובים מאוד לדורנו. אין כאן כל ספק שמדובר בחוויה רוחנית מיוחדת במינה - גם הסרט וגם סיפור האישי. בתחילת הסרט הועלתה התובנה שאדם עלול לישון כל חייו והסיפור הוא מעין שעון מעורר שעוצר את שגרת החיים (שהיא האויב המסוכן ביותר של האדם) וגורם לאדם להביט אחרת על החיים ולהאמין (מסר הסרט) שהוא יכול להגיע אל ארמון המלך, שהוא יכול למצוא את האוצרות הנפלאים שטמונים בנשמתו, והוא גם יכול להיות במצב של שמחה גם במציאות של קשיים. גם סיפור התשובה של ר' צבי (כמו סיפורי תשובה רבים נוספים) עוזרים לנו לצאת משגרת החיים, שכן כולנו בעצם כבולים לחיי השגרה. באופן מיוחד, שעון מעורר בעוצמה כזו עשוי ועתיד לסייע לבני הנוער לצאת למסע של חיפוש, של שינוי, ושל התחדשות. במשך הקרנת הסרט, וכן בזמן שמיעת הסיפור התבוננתי בפניהם של השומעים ובפניהם של בני הנוער ושמתי לב שחוץ מההנאה מן הדברים, דברים אלו גרמו לבני הנוער להגביר את המוטיבציה, בעזרת השם, להתקדם ולהשתפר. כאשר אנו מדברים על סיפורים, הרי התלמוד הירושלמי מעצים תמיד את נושא הסיפור. מדובר על מהלך רחב של התייחסות לאגדה, והתייחסות לתורה מהצד הפנימי שלה, ולא רק מהצד האנליטי שלה (וראה בהרחבה איגרת קג של ראי"ה קוק). כדי להדגיש שמאמרי הירושלמי אינם רק ידע, אלא זרימה של חיים נביא רק את מאמר הירושלמי שתמיד אדם צריך לראות את בעל השמועה לנגד עיניו (ירושלמי שקלים ב, ה). בהרבה סיפורים בירושלמי ישנה הקדמה של המילה דלמה. הרב גורן מסביר שיש כאן חילופי אותיות. הריש מתחלפת בלמד, ואז יוצא דרמה. סיפור אינו רק אינפורמציה, אלא כלי חשוב בפני עצמו כדי להחיות את הדברים. בסרטו של פישמן יש כמה סיפורים שמקורם מהתלמוד הירושלמי. כאשר אתה עוסק ברעיונות חינוכיים דע לך שבדרך כלל מקור הדברים הוא הירושלמי. הסיפור האחד הוא סיפור הגשר. אדם הולך לחפש אוצר מתחת לגשר ובסוף מתברר שהאוצר נמצא אצלו בבית (ירושלמי מעשר שני ד, ו). עד שהולכים לחפש אוצרות אי שם, צריך לדעת שהאוצר הגדול ביותר נמצא בנשמתו של האדם. סיפור זה מקורו בירושלמי (היהודי מקפודקיה ) הסיפור השני, "מעשה מבטחון", הוא הסיפור על היהודי שהמלך שהתחפש לאדם פשוט ניסה לגרום להפסיק את שמחתו בכך שרצה למנוע ממנו פרנסה. כל פעם יהודי זה מצא עבודה יומית ונשאר שמח. מקור לסיפור זה נמצא בתלמוד הירושלמי ביחס לדוד המלך (ברכות ב, א). ליצני הדור ניסו להעציב את רוחו בכך שהזכירו לו שהוא לא יבנה את בית המקדש, אולם דבר זה לא השפיע על מצב רוחו של דוד המלך. כאשר אדם דבוק לאידיאלים אי אפשר לנצח אותו. הסיפור "הבן מלך שחשב שהוא תרנגול הודו" מפורסם מאוד ולא צריך הסבר. אני רוצה להתמקד במעשה הארוך מכולם, החכם והתם". בסיפור זה מדגים ר' נחמן מברסלב את החיים הזורמים מתוך חיבור לקב"ה, על פני הניתוחים השכליים, שעיתים מרחיקים את האדם מבוראו. אחת הסיבות המרכזיות להופעה המבורכת של החסידות בעולם היא תגובת ריאקציה לעולם הליטאי, שכל כולו התעסק בצדדים האנליטיים, ובעצם הפך את היהדות ללמדנות גרידא. עבודת הרגש כמו עבודת התפילה למשל לא זכתה ליחס המגיע לה, והמוני יהודים פשוטים הרגישו את עצמם יהודים סוג ב'. האמת היא שמציאות זו של ההתמקדות בצדדים האנליטיים היא הכרח לא יגונה של מציאות של גלות, ולכן היא באה לידי ביטוי בספרות שנכתבה בגלות, החל מהתלמוד הבבלי. לעומת זאת במציאות הארץ ישראלית אנו מוצאים גישה הרבה יותר זורמת שמחשיבה מאוד את עולם הרגש, את עולם התפילה והניגון וכד' (וכאמור, ראה עוד בנושא זה אגרת קג למרן הראי"ה קוק). כולם מסכימים כולל הספרות הענפה שהחלה בתלמוד הבבלי שסיפור הוא דבר חינוכי מעין כמוהו, אולם מי שאצלו האגדה היא חלק אינטגראלי של היהדות, הרי הסיפור מקבלת חיות מיוחדת. מטרת הסיפור היא להעביר מסר דרך עולם הרגש כאמור למעלה, המקור לחשיבות החייאתו של הסיפור הוא התלמוד הירושלמי. הירושלמי מדריך אותנו לנסות להמחיש בעיני רוחנו את הסיפורים. מאמר נוסף בירושלמי קובע שאדם צריך לראות את בעל השמועה כנגד עיניו. תורה היא לא רק ידע, אלא היא מאמרים רבים שמחוברים לאישיות של בעל המאמר. מי שרוצה להעמיק בנושא החייאת הסיפורים מוזמן לעיין בספרה המרתק של יפה זלכה –'בעין אגדת הירושלמי'. החסידות שהיא בעצם התחברות עם תורת ארץ ישראל מעצימה מאוד את נושא הסיפור. ומספר הסיפורים הגדול ביותר הוא כמובן ר' נחמן מברסלב. ואחד הסיפורים היותר מיוחדים הא כאמור הסיפור של "החכם והתם", סיפור שלמעשה מצביע על הבשורה המיוחדת של החסידות – תורה זורמת מלאה שמחה ורגש, ללא כל סיבוכים. ניקח לדוגמה את נושא התפילה. תורת ארץ ישראל מעצימה מאוד את נושא התפילה. התלמוד הירושלמי למשל מוסיף ברכות בכל הזדמנות – ברכה על הכשר מצווה, ברכה לאחר גמר מצווה ועוד, כל הזמן מחפשים את הקשר לבורא עולם. החסידות אימצה כמובן את הכיוון החינוכי הזה וניסתה בכל דרך להעצים את עבודת התפילה, ואת ההתקשרות התמידית של האדם מול בוראו. כדי להמחיש את הדברים ניתן לומר שעתים למדנות יתרה מביאה לשכחת נותן התורה. תורת ארץ ישראל, ובעקבותיה תנועת החסידות דואגת לחבר אותנו כל העת אל הקב"ה. ויישר כוחו של ר' צבי פישמן שדרך סרטו המרתק מומחשים הדברים בצורה המיטבית.
