שר הביטחון, משה יעלון, הוא איש ימין. כהונתו כרמטכ"ל לא הוארכה לאחר שהביע התנגדות עיקשת לתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. בספר שכתב ובראיונות שפורסמו איתו הוא מביע דעות לאומיות חד משמעיות. הוא למשל רואה את תהליכי השלום והטרור כאסטרטגיה ערבית מחושבת נגד ישראל, לאחר שנואשו מלהכריע אותה במלחמה כוללת. הוא יוצא בהצהרות פומביות על תמיכה בהתיישבות ביו"ש, ומדבר באופן דומה גם בשיחות פרטיות. ולכן תמיד שבה ועולה השאלה מדוע דווקא תחת שרביטו מבוצעת בשטח מדיניות אנטי-יהודית נגד ההתיישבות ביו"ש. בוגי, במפגשים הרבים שהוא מקיים עם אנשי התיישבות ועם פעילי ליכוד, נאנח בדרך כלל ואומר שזאת בעיית המשילות, שהוא נלחם בכל כוחו למען ההתיישבות, אבל מה יעשה וגדודים של יועצים משפטיים ופרקליטים בצבא ובמשרד המשפטים מובילים אג'נדות פוליטיות עוינות להתיישבות ועומדים בדרכו? כשהוא חוזר ואומר זאת, הוא מכוון במידה רבה אל היועץ המשפטי של המנהל האזרחי, אל"מ דורון בן-ברק. איש נעים הליכות ומתוחכם אשר מוביל מדיניות שמאל קיצוני של התנכלות גזענית כמעט לתושבים היהודים ביו"ש. היריעה קצרה מכדי למנות אחת לאחת את כל עלילותיו של בן-ברק. נזכיר את בית המכפלה, מבנה שנרכש כחוק על ידי מתיישבי חברון ופונה בצו של שר הביטחון אהוד ברק. ביוני 2013 קבעה ועדת ערר כי המבנה נבנה כחוק וכי אין כל מניעה לרשום אותו על שם בעליו היהודים. בספטמבר באותה שנה נרצח בפיגוע ירי סמוך למקום חייל צה"ל גל קובי. ראש הממשלה נתניהו הורה בתגובה לאכלס את בית המכפלה לאלתר. אבל קשיים שהציב בן-ברק גרמו לכך שגם עתה, שנתיים אחרי ההודעה של נתניהו, ולמרות שהוכרע כי הבית נרכש כחוק ואין כל מניעה חוקית להתגורר בו, בית המכפלה עדיין עומד שומם. בפגישות של פעילים עם שר הביטחון יעלון, הוא מודה שמדובר בשערורייה, ונאנח. נזכיר גם את דו"ח השופט אדמונד לוי ז"ל, שקבע כי אנשי המִנהל, ובעיקר אנשי המשפט שבו, מתנכלים ליהודי האזור. בין השאר המליצו חברי הוועדה לבטל לאלתר את השימוש בצו שימוש מפריע, הנוהל הדרקוני שהתקבל בעת כהונתו של אלוף פיקוד המרכז של תוכנית התנתקות, יאיר נווה. הצו קבע כי בכל מקום שבו ערבים מערערים על חזקה של חקלאי יהודי בקרקע, גם אם הוא מעבד את אדמתו במשך שנים רבות, יוכל המנהל האזרחי להרחיק את האיש מאדמתו בצו מנהלי, בלא צורך בבירור משפטי של ממש לגבי מעמד הקרקע. השופט לוי העביר את מסקנות הוועדה לראש הממשלה במרץ 2012, ואת הדו"ח המלא ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ביולי 2012. נתניהו הכריז מיד כי הדו"ח יאומץ. שר הביטחון איילון החרה החזיק אחריו. במאי 2014 העניין התקבע גם בהחלטת ממשלה. אבל בן-ברק בשלו וצווי שימוש מפריע ממשיכים לטאטא את החקלאות היהודית ביו"ש. משלחות משלחות עולות לחלות את פניו של שר הביטחון בעניין. הוא מודה שמדובר בשערורייה, מבטיח לקדם את דו"ח לוי, ונאנח. אבל לא רק מעשיו של בן-ברק מעידים עליו. כנס שהתקיים באוניברסיטת תל אביב בסוף השנה האזרחית הקודמת עסק בדו"ח ושמו '"שלטון אחד – שתי מערכות חוק" של האגודה לזכויות האזרח. בן-ברק היה בן הדוברים בכנס. באתר 'מידה' הימני דיווחו אז כי קצין צה"ל "שיבח את הדו"ח, והתגאה בשיתוף הפעולה הפורה והאמפתיה השוררת בין צה"ל לאגודה לזכויות האזרח". כדי להסיר ספק מלב, גם חגי מטר מסר דיווח דומה באתר השמאל 'שיחה מקומית'. לפני חודשים אחדים התקיים כנס של ארגון השמאל 'יש דין'. בהזמנה לכנס התנוסס שמו של אל"מ בן-ברק. לאחר פנייה של עיתונאים לדובר צה"ל תת אלוף מוטי אלמוז, מי שהיה הבוס של בן-ברק במנהל האזרחי, הודיע הצבא כי לא יאפשר לקצין להשתתף בכנס. קיצורו של דבר, שר הביטחון, איש הימין, מבטיח. אל"מ בן-ברק, איש השמאל, מסכל. ושר הביטחון סופק כפיים. ונאנח. אלא שבימים אלה ממש אמור אל"מ בן-ברק לסיים את הקדנציה ולעבור לתפקיד אחר. בצבא יש מי שמעוניין להאריך את כהונתו בשנה נוספת. מאחר שמדובר במינוי בכיר יחסית, לשר הביטחון יש את היכולת למנוע את הדבר. חבר הכנסת מהבית היהודי, בצלאל סמוטריץ', אמר לנו את הדברים הבאים: "למרבה הצער ועד כמה שמדובר בעובדה בעייתית מאוד במישור הדמוקרטי - יועמ"ש איו"ש הוא הגורם המשפיע ביותר היום על חיי היומיום של המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון. איוש המשרה הזאת באדם שתהיה לו אהדה בסיסית למפעל ההתיישבות הוא משימה קריטית שמונחת לפתחו של שר הביטחון. הארכת כהונתו של אל"מ בן-ברק אינה צעד בכיוון הזה, בלשון המעטה. אי אפשר להאריך את כהונתו של בן-ברק ואז לטעון שיש קשיים משפטיים בקידום ובפיתוח ההתיישבות". בג"ץ מסכם שנה לקראת השנה החדשה פרסמה הנהלת בתי המשפט את רשימת פסקי הדין שבחרו שופטי בית המשפט העליון להציג כפסקי הדין המשמעותיים שלהם בשנה החולפת. מדובר ברשימה מעניינת, שכן היא משקפת במידה רבה את האופן שבו השופטים רואים את פסקי הדין של עצמם. מטבע הדברים, והשטחיות התקשורתית המתבקשת, תשומת הלב נתונה אל ההכרעות שהתקבלו בעתירות הציבוריות לבג"ץ. ספירת המלאי מלמדת כי שופטי בג"ץ רואים את עצמם כאקטיביסטים. מתוך שמונה פסקי דין חשובים שניתנו בעתירות לבג"ץ נגד המדינה, כמעט מחציתם נפסקו לטובת העותרים. כך למשל בעתירה נגד כהונתו של ליצמן כסגן שר במשרד הבריאות, או שחיקה של חוק נכסי נפקדים. במחצית הנותרת ישנם פסקי דין בולטים שאותם השופטים מונים כעתירות שנדחו, אבל למעשה הן נדחו באופן חלקי, ובג"ץ כפה על הרשות המבצעת ואפילו על המחוקקת לתקן החלטות וחוקים שנחקקו. כך למשל בחוק החרם, אותו עיקרו השופטים כאשר דרשו להסיר מהחוק את הסנקציה של פיצוי ללא הוכחת נזק, שהייתה הופכת אותו לאפקטיבי נגד מחרימים מבית. כך גם בפסק הדין המפורסם בעניין המסתננים. השופטים מונים אותו אמנם בקבוצת העתירות שנדחו, אך כזכור, בהוראת בג"ץ החוק שונה שוב ושוב עד שקשה להכיר בו את החוק היעיל שנחקק לפני כשלוש שנים. גם העתירה נגד הגבלת הלימודים האקדמיים של מחבלים שכלואים בישראל נמצאת ברשימת העתירות שנדחו. היא אמנם נדחתה במלואה, אך לא לפני שהשופטים דאגו להבהיר כי העילה לאפליה בין האסירים הביטחוניים לפליליים יכולה להיות על סמך שיקולי ביטחון בלבד, ופתחו פתח לכך שמחבלים יוכלו בעתיד להמשיך ולנצל את זמן השהות בכלא לצבירת תארים. מניין מוסלמי לא מפגשים בקמפוס הירוק של מרכז גבעת חביבה, או במלונות הפאר בחו"ל של יוזמת ג'נבה. אפילו לא מפגשי תפילה משותפים בהרי גוש עציון, ברוח הרב פרומן ז"ל. המפגש האמיתי, האותנטי והמקרב ביותר בין יהודים לערבים מתקיים יום יום בבתי הסוהר. סמיר בכרי מבלה הרבה בבתי סוהר. הוא שפוט כרגע לתשעה חודשי מאסר בעבירה של החזקת נשק שלא כדין וקשירת קשר לביצוע פשע, וזהו עונש המאסר החמישי שהספיק לרצות עד היום. ההיכרות הקרובה עם האסירים היהודים הביאה אותו ככל הנראה להזדהות מסוימת עם עולם ההלכה. אחרת קשה להסביר את העתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, בדרישה כי רשות בתי הסוהר תאפשר לו תפילה במניין במקום שיוחד לכך מלכתחילה. בתשובה לעתירה טענו בשב"ס כי בניגוד להלכה היהודית, ההלכה המוסלמית אינה מחייבת תפילה משותפת או מקום מסוים, ואפשר לקיימה בכל מקום ולא בקבוצה. לפיכך זכויות התפילה כפי שנקבעו בפקודות השב"ס הן כי אסיר מוסלמי זכאי להתפלל ביחידות בתאו חמש תפילות ביום, כשכל תפילה יכולה להתארך עד לכדי מחצית השעה. בימי שישי מתקיימת בבתי הסוהר לאסירים המוסלמים החפצים בכך תפילה מיוחדת החל מהשעה אחת עשרה וחצי ועד אחת בצהריים. ניתן לקיים את התפילה בהשתתפות של שלושה אסירים לפחות, כאשר לפניה ניתנת דרשה במסגרת שיעור קצר של 20 דקות. על פי מצוות האסלאם תפילת יום שישי וחגים חייבת להיות בציבור, אבל בדומה ליום חול, אין חובה כי התפילה תונחה על ידי שליח ציבור.
