התחלה: לפני 55 שנה בעיר הדרומית אילת, "ממש בקצה העולם". בן בכור מבין ארבעה אחים. הבית היה "בלי הרבה סממנים יהודיים".
אבא: האב רוני מזרחי (83), יליד עיראק, עלה לארץ כנער והגיע למעברה בעקרון. עם המעבר לאילת החל בעבודתו כמזכיר בקופת חולים, והתקדם עד שהפך למנכ"ל הראשון של בית החולים יוספטל בעיר. בהמשך מונה למנהל מחוז ירושלים בקופת חולים כללית.
אמא: האם שרה (75) עלתה מתוניס וגרה עם משפחתה ביבנה. בגיל צעיר התייתמה מהוריה וגידלה לבדה את אחיה הקטנים. לאחר נישואיה הייתה עקרת בית "חמה ואוהבת", ותקופה מסוימת עבדה בהנהלת חשבונות.
מתחילים מאפס: ההורים החליטו לקבוע את ביתם דווקא באילת הרחוקה. "הם היו סוג של חלוצים באילת. הם התחילו את החיים שלהם מאפס ועם המון כוח רצון וחריצות התפתחו בצורה מדהימה. אין כמוהם".
אילת: מקום הבילוי המשפחתי, בעיקר בשבתות, היה חוף הים. נהנה גם ממשחק כדורגל עם חבריו. "אבל לאורך כל השנים החלום שלי היה לעבור לעיר הגדולה, תל אביב. הרגשתי שאני תקוע בחור, מרוחק מהכול".
מתפלספים: בוגר המגמה הריאלית-פיזיקלית בתיכון המקומי. זוכר את עצמו עם חברים, יושבים על המדרגות ומתפלספים שעות על משמעות החיים. "יהודי כנראה לא יכול להיות רגוע. הוא חייב כל הזמן לחפש". למרות שיחות העומק, באותו שלב חזרה בתשובה לא הייתה בגדר אופציה בכלל.
תל אביב: מיד עם סיום בחינת הבגרות האחרונה עלה על המטוס לתל אביב, "ומאז לא חזרתי לאילת. ההורים עברו לירושלים, כך שמרכז הכובד שלי עבר למרכז".
צבא: שירת בחיל המודיעין. במהלך השירות נשפט "על שטות", הודח מתפקידו ורותק למחנה. "מאוד כאב לי חוסר הצדק. זו הייתה טראומה בשבילי. חוויתי שבר שממנו התחיל החיפוש. הייתי מרותק 20 יום לבסיס ופתאום נפתחו אצלי עולמות. התחילה זרימה של כתיבה, כאילו משהו נפתח בי".
קולנוע: לאחר השחרור פנה ללימודי קולנוע וספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. "התמקדתי בעיקר בספרות".
הספקות: באותו זמן דבק בפילוסופיה הקיומית של החיים. "האמנתי שאין שום דבר מעבר לעולם המטאפיזי ולמה שהעיניים רואות". במהלך הלימודים התגברה בתוכו התהייה על החיים. "בלימודים ראיתי בכתיבה וביצירה פלא ומשמעות, הדברים נראו מכוונים. הטרידה אותי הסתירה עם המציאות, ששם הכול נראה מקרי לגמרי".
הפגישה: בשנה השלישית ללימודיו התקשר חבר ילדות שהתגעגע וקפץ לביקור. החבר שחזר בתשובה היה בעל פאות ובגדים שחורים ודיבר על חיי התורה בהתלהבות. "פתאום שמעתי מישהו שטוען בלהט שהתורה היא אמת".
רואה אורות: את הלילה ההוא של מפגש עם החבר הוא מגדיר כמתן התורה הפרטי שלו. "ראיתי ברקים ורעמים, הרגשתי שמשהו קורה לי. אתה מגלה שהעולם הוא אחר לגמרי ממה שחשבת עד אז. ראיתי שיש פה אמת גדולה".
נשאר בתל אביב: מצד אחד ראה אורות ורצה להתקדם בלימוד התורה, ומצד שני היה עליו להשלים את השנה השלישית באוניברסיטה. "זו הייתה התלבטות שממש קרעה אותי. אז לא הייתה יהדות בתל אביב כמו היום, וההחלטה הייתה בין העולמות. הייתי חייב להכריע, או או, ובסוף נשארתי".
עולה לירושלים: הוא אכן קיבל החלטה להישאר בתל אביב, אך תוך כדי לימודי שירת ביאליק התחדדה אצלו ההבנה "שכל הדברים הנשגבים בספרות העברית שאובים מהתורה ומהיהדות". עם אותה תובנה קם יום בהיר אחד, לקח תרמיל ובאמצע השנה עלה ללמוד בישיבת 'לב יהודה' לבעלי תשובה בירושלים.
מתקרב: שבעה חודשים שקד על לימודו בישיבה. "הייתי לומד ומתבודד. זו הייתה תקופה נפלאה של לימוד וצמיחה פנימית". הוריו קיבלו קשה את המהפך אצל הבן. "הם טענו שזו בריחה מהמציאות, אבל הם ראו שאני דבק בדרך והשלימו עם זה".
החצי השני: תמר. "צעירה ממני בשנתיים, עם סיפור חזרה בתשובה דומה לשלי". כיום הרעייה בת 53 היא עזר כנגדו במלאכת הכתיבה וההגהות, וכמו כן עורכת את הדף השבועי 'אוצר הנפש' המבוסס על פנימיות התורה.
נדודים: לאחר נישואיו שוטט "ברחבי הארץ ובמרחבי היהדות", כהגדרתו. "יחד התחלנו להתגלגל בחיפושים אחרי הדרך". הם התגוררו בשכונת רמות, עמנואל, ביתר, יבנאל ועוד. "עשר שנים נדדנו ברחבי ברסלב, אבל חיפשתי משהו יותר כולל".
גם הרב קוק: "אנחנו מאוד קשורים לרבי נחמן. אבל לאחר בירור, הבנתי שהעולם הוא לא שחור-לבן והעסק הרבה יותר מורכב". כך פנה גם לתורת הרב קוק זצ"ל. "שם מצאתי מה שחיפשתי בכלליות, בארץ-ישראליות, בטבעיות".
בלי הגדרות: מתעקש לא להכניס את עצמו לסד של הגדרות. "אני רואה את עצמי פשוט יהודי. למדתי כלל חשוב בחיים: אל תזרוק שום דבר טוב שקיבלת. היה לך רבי נחמן, התבודדות, עומק - הכול טוב. קח בסל ותמשיך במסע. כל השנים חיפשתי את השלמות במקום אחד, אבל בסוף הבנתי שכדאי לקחת מכל זרם ביהדות את היופי שלו בעבודת ה'".
עשה לך רב: הכיר את הרב יצחק גינזבורג, "חסיד חב"ד מיוחד במינו", והתחבר לתפיסתו הכוללת. "הוא לא אמר 'אצלנו האמת ותזרקו את השאר', אלא נתן תפיסה מערכתית של המציאות. הלכנו לשיעורים שלו והתחברנו לתורה שלו".
רחובות: קבעו את ביתם ברחובות. הילדים התחברו למוסדות חב"ד בעיר, "למרות שאני לא מגדיר את עצמי חסיד חב"ד". לאחר 15 שנה עברו שוב לירושלים, "לקצה שכונת נחלאות".
הנחת: חמישה. בניהו (29), שרה (27), יוסף-שלום (26), נחמן (24) ואליעזר שלמה (22). שלושה נשואים "ויש ב"ה גם נכדים, שהם הכיף של החיים. כן ירבו".
סופר סת"ם: במשך השנים אף שימש כסופר סת"ם, "עד שהפכתי לסתם סופר". במקביל, עסק בהפצת חסידות בארגון 'גל עיני', בראשות הרב גינזבורג.
הספר הראשון: פריצת הדרך הייתה בכתיבת שירה. ספרו הראשון הוא 'קביים של אמונה', ספר שירה שמבטא את תהליך התשובה שעבר. מאז הוציא לאור ספרי שירה נוספים, וכן ספרי פרוזה על התשובה.
פרוזה: ספרי 'אור חוזר', סיפורי תשובה המבוססים על עובדות אוטוביוגרפיות, "אבל עם מקום לדמיון". עד כה יצאו ארבעה כרכים ואפילו תורגמו לאנגלית. החמישי בדרך. וגם 'הרהורי תשובה', "ספר שבקע מהנפש ופחות מפרטי המציאות".
סופר: יצירתו מגוונת. כתב ספרי שירה וספר התבוננויות בשירה עברית חדשה, ערך ספר זיכרון על המשורר ראובן בן-יוסף ז"ל, ספר שיחות עם הסופר משה שמיר ז"ל, והספר 'רציתי להיות טוב' על חנן פורת זצ"ל.
סופר תשובה: "הפכתי לסופר תשובה". בימים אלו עסוק בכתיבה ועריכת ספר על הרב דן מרצבך זצ"ל, "עובד ה' גדול". עוד ספר שיוצא לאור ממש עכשיו - הספר 'שניות אור', סיפורים קצרצרים של התבוננות פנימית על החיים בהוצאת 'ראש יהודי'.
להיות סופר: "כל סיפור שאני כותב - אני חי אותו". מאמין שככל שהוא מזדהה עם הדמויות, הסיפור מצליח לעבור חזק יותר.
סיפור לשבת: כותב המדור הפופולרי 'סיפור לשבת' שבו מביא סיפורי אמונה, השגחה פרטית ומעשיות על גדולי ישראל. המדור מתפרסם מעל דפי העיתון שאתם אוחזים בידכם.
על הניסים: בסיפוריו מופיעים המון ניסים ונפלאות שבני האדם חווים. "במילים 'ניסים ונפלאות' יש 'סימן' ויש 'נפל אות'. לא מדובר על שידוד מערכות מוחלט, אלא על סימנים ואותות שהקב"ה שולח לנו כל הזמן. זו הנקודה המרכזית בסיפורי האמונה והתשובה שאני כותב".
אם זה לא היה המסלול: מניח שהיה עוסק בתחום הפסיכולוגיה. "זה תחום שמאוד מושך אותי. זה דבר שאנחנו עסוקים בו כל הזמן. זה האור הפנימי שלנו. מה יותר מעניין מנפש האדם?!".
לומדים מהנס: מאמין שדרך סיפורי האמונה והניסים שבכל יום "מתגברת התחושה שאין עוד מלבדו, גם במצבים הקשים ביותר בחיים. ומתוך הסיפורים על יהודים שמסוגלים להגיע למדרגות נשגבות בעבודת השם ובאהבת ישראל אפשר להתחזק בתיקון המידות".
מרגש במיוחד: זוכר כיצד שיתפה המשוררת ואשת השמאל דליה רביקוביץ באוזניו של חנן פורת כי נואשה מלהביא ילד לעולם. בעידודו התפללה בבכי מר בקבר רחל ונפקדה. "זה סיפור שמוכיח שאין עוד מלבדו".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: בשאיפה ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם לתפילת ותיקין. "זה כמעט לא קורה, אבל כשאני כן מצליח - זו תחושה נהדרת". אם לא, קם בסביבות שמונה. תפילה, ארוחת בוקר ואז צועד ברחובות הבירה לטיול של בוקר עד לבית הכנסת הספרדי בשכונה. שם יושב ועובד בכתיבה, "וגם קצת לומד". בשעת הצהריים, לאחר מנחה, שב לביתו, נח מעט ומתחיל במשמרת השנייה עם הפסקה של ערבית ולימוד.
דיסק ברכב: אין רכב. הדיסק האחרון שמתנגן במחשב הוא 'הפרעות. קשב. ריכוז' של אליעזר בוצר. באופן כללי, אוהב שירה יהודית אלטרנטיבית ושירים עבריים ישנים וטובים שמהדהדת בהן קדושה טבעית, במיוחד שירי ירושלים.
השבת שלי: "משפחתית בעיקר". בליל שבת לאחר הסעודה עורך עם הבנים "טיש משפחתי מחויך", ביחד לומדים ומספרים סיפורים. לאחר תפילת שחרית יושב להתוועדות משותפת עם חברים, וכמובן, אחראי על פינת הסיפורים.
האוכל: לא בררן באוכל, אבל עם השנים הפך למקפיד יותר על טיב המזון. "האוכל אצלנו נהיה יותר בריא וטבעי, קמח מלא, סוכר חום ושאר ירקות ופירות". המאכל האהוב עליו במיוחד הוא תפוחי אדמה אפויים בתנור ואורז עם כרובית מאודה ומרקי ירקות עשירים, מעשה ידיה של אשתו. "פשוט מעדן".
משאלה: "לבצע את שליחותי בעולם". ובפן הלאומי, "להיות אזרח מן השורה בזמן הגאולה".
זמן פנוי: מצרך נדיר, אבל כשכבר יש זמן כזה נהנה בעיקר לטייל, להאזין לסיפורי אנשים וגם מדי פעם להתבודד.
דמות מופת: רבו, הרב גינזבורג. "בעל נאמנות מוחלטת לגדולי הקבלה והחסידות וכבוד לכל גדולי ישראל; ומאידך, עכשווי ופורץ דרך. המחלוקת לגביו גדולה, אבל כך היה מימות עולם".
כשתהיה גדול: "כולנו שחקנים בסרט של החיים. אני מייחל לעשות מה שהבמאי הראשי של החיים מצפה ממני שאעשה".
rivki@besheva.co.il
