התחלה: לפני 27 שנים, להורים ברוך ז"ל והני רגב. נולדה ביבנה וגדלה ברחובות.
רחובות: "גרנו בבית האחרון שלפני הפרדסים בימים שהציבור הדתי-לאומי עוד לא גר בהמוניו באזור. עם השנים החליפו בניינים את הפרדסים, וכיום יש באזור קהילה דתית-לאומית פורחת ותוססת".
בת יחידה: גדלה בבית עם שישה ילדים. "היו לי שלושה אחים שמבוגרים ממני בשמונה עד עשר שנים, ואחים תאומים שקטנים ממני בשמונה שנים. לכן הייתי הרבה עם עצמי ועם הספרים. יכולתי לשבת שעות על גבי שעות ולקרוא".
אבא ברוך ז"ל: איש חיל האוויר, "30 שנה בקבע", חוקר תאונות אוויריות. "היה מאוד מסור לעבודה. באמצעותה הצליח אפילו להתיר עגונות".
עבודת קודש: זוכרת כילדה רגע מטלטל כשבטעות פתחה במחשב הביתי הקלטה של תיעוד דקה אחרונה של מטוס קרב במלחמת לבנון השנייה. "שמעתי את הקולות, את הפאניקה ופתאום שקט. אז קלטתי עם מה אבא מתעסק".
פרידה: האב סבל ממחלת לב ועבר כמה התקפי לב. לפני שש שנים, "ביום הנישואים הראשון שלנו", לקה בלבו ונפטר. "זה היה פתאומי וכואב. הפרידה היא לא קלה, אבל הנחמה שלי שלפחות הוא לא סבל".
אמא הני: במשך שנים מעצבת אופנה ומנהלת סטודיו 'חדוות נערות'. כיום עובדת בצהרון לילדים ומתנדבת בעזר מציון. "הייתה לי ילדות נפלאה וחוויתי אמא קרייריסטית. אולי בגלל זה מאוד חשוב לי להיות אמא נוכחת בחיי הילדים שלה, כזו שנמצאת בבית".
בני עקיבא: בבית הספר היסודי הייתה היחידה בבית הספר שהלכה לבני עקיבא. "זה טיפח בי גאוות יחידה". בהמשך למדה באולפנת צפירה. "הייתי ילדה כזו שרואה מלא סדרות בטלוויזיה וטלנובלות".
התפנית: הגיעו לסניף רכזי תנועה שרגע לפני כן היו תלמידי ישיבות שבי חברון והר המור. "בהתלהבות שלהם הם שרפו אותנו על התורה. הם היו קדושים ומגניבים. התורה שלהם הייתה מאירה. הם דיברו איתנו, למדו והתחברו. הסתכלתי עליהם ואמרתי לעצמי: 'וואו, אחריהם אני הולכת'".
להפיץ את האור: בגיל 16 החלה להיות פעילה בהנהגת הנוער בתנועה. "החלטנו לעשות שבת בתל אביב להרמת רוח העם. הגיעו מאתיים חבר'ה, חילקנו פרחים, עשינו קבלת שבת ענקית עם מלא גיטרות, הרגשנו שאנחנו משנים את העולם. ראינו שאנחנו מסוגלים ונכנסנו לעשייה".
חולצת תנועה: כנערה זוכרת את עצמה עם חולצת תנועה מסתובבת בכל הארץ במרץ. "הייתי ממוקדת ומלאת עשייה". במקביל החלה בכתיבה בביטאון התנועה 'זרעים'. "תמיד אהבתי לכתוב דברים משמעותיים. ראיינתי כל מיני אנשים והיה טור קבוע להנהגת הנוער".
שירות לאומי: עם תום לימודיה באולפנה בחרה לעשות את שנת השירות, איך לא, בבני עקיבא. תקן מיוחד נבנה בעבורה במחלקת הדרכה. "הייתי המזכירה במחלקה. דאגתי למדריכים, לקומונריות, להיפגש עם בני נוער, להתארח בשבתות בסניפים".
ללמוד: בסיום שנת השירות פנתה ללימודים במכון ראשית שביישוב מעון. "סוף סוף עשיתי את מה שאני אוהבת לעשות. ישבתי ולמדתי תורה במשך שעות. אני זוכרת את עצמי מתרגשת מלימוד ההלכה, איך התורה יורדת עד הפרטים הקטנים".
אקדמיה: בחרה בלימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותעודת הוראה במדעי החברה."הייתי בזמנו נטועה עמוק בעולם העשייה, וכולם אמרו לי שאני המזכ"לית הבאה ושאהיה ללא ספק חברת הכנסת. אז אם כולם מבסוטים ומפרגנים, למה שלא אמשיך בכיוון הזה?".
החצי השני: חנן בן ארי, זמר ויוצר. בן היישוב קרני שומרון. "הכרנו דרך חברה משותפת". בגיל 20 וקצת נישאה.
הנחת: שלושה. הבכורה, שיר ציון נחמה בת חמש וחצי, ברוך חי בן שלוש ומשה בן השנה.
בני ברק: את חייהם כזוג צעיר פתחו בדירה בלב בני ברק, "בתוך הצ'ולנט של בני ברק. ממש מול הכניסה לישיבת פוניבז'". לאחר חצי שנה עברו לרמת עמידר, סמוך לישיבת רמת גן. שם למד הבעל חנן. "גרנו שם ארבע שנים".
אור יהודה: לאור יהודה הגיעו כמעט במקרה "ומיד התחברנו". שותפים לגרעין התורני שמקיים מגוון פעילויות חסד ולימוד תורה. "חיים כאן את החיבור האמיתי לעם ישראל בהמון פשטות וטבעיות".
הלל: במקרה נתקלה בירחון לנשים דתיות 'הלל' והתפעלה. "הפעים אותי שלנשים דתיות יש מקום לביטוי המחשבות הנשיות העמוקות ושזה כל כך מעוצב ואסתטי". פנתה לעורכת אורית כרמלי והציעה לכתוב טור שירה, "אחרי חודש כבר הכנתי כתבות". בהמשך הפכה לעורכת.
מגזין לנוער: במקביל ייסדה וערכה יחד עם בעלה את המגזין לנוער הדתי 'עולם קטן'. "זה היה הבייבי שלנו. האמנו שמדובר במהפכה. בתור ילדה שקראה 'מעריב לנוער', ידעתי את החיסרון במגזין איכותי שידבר בשפה של הצעירים הדתיים. שאפנו לפתוח את זה לכלל המגזר. שברנו את הראש והשתדלנו ללכת בין הטיפות".
דרך חדשה: בהמשך פתחה עסק עצמאי משלה לכתיבה, עריכה והפקת תוכן. "בחרתי בפרויקטים שמעניינים ומאתגרים אותי. בעיקר לקירוב לבבות והנגשת תכני יהדות לכולם".
לימוד לנשים: בימים אלו מקדישה את זמנה לפרויקט ייחודי: מגזין לימוד יומי לנשים מבית הרמב"ם היומי, 'לנשמה', שיוצא לאור אחת לחודש. "החלטנו לצאת בחוברת לימוד של הרמב"ם היומי לנשים. כל יום את לומדת רבע שעה ואפשר להקיף את התורה בשלמות ובקיצור במחזור לימוד של שנה".
לנשמה: "לא היה כזה דבר. זה ממש פותח את הלב למצוות". המגזין מחולק ללימוד יומי ומשולב בטורים אישיים על המצוות הנלמדות. בין הכותבים: הרב שמואל אליהו, סיון רהב-מאיר, דין דין אביב ועוד.
מאמינה: "שנשים, שהן תורת חיים מהלכת, צריכות למצוא זמן להשקיע בלימוד שנכון להן. אני מאמינה שיש דרך לימוד שהיא נשית, שמחברת אותנו לאינטואיציות הבריאות".
הדס: לפני כמה חודשים שינתה את שמה להדסה. "התקשרתי לרבנית צביה אליהו כדי להציג בפניה את הרמב"ם היומי לנשים. אבל כששמעה את שמי היא הודיעה לי חגיגית שמשנים אותו להדסה".
הדסה: הרבנית הורתה "מחר בעלייה לתורה יקראו לך הדסה". והדס, שבמסגרת עבודת העריכה טיפלה במצווה להידבק בתלמידי חכמים כמה ימים קודם לכן, החליטה שמה שהרבנית אומרת - היא עושה ובשמחה.
נס: שינתה את שמה ותוך חודש וחצי "אחי הצדיק בן ה‑38 התארס. אמא שלי, האלמנה, מצאה בן זוג מקסים ובעלי נכנס לראשונה לפלייליסט של גלגלצ. נו... זה לא נס?!".
איזון: בעלה עלה לכותרות כזמר ויוצר. "שנינו לא עושים עניין מהפרסום עצמו. אנחנו מבינים שזה רק אמצעי. מצד אחד ברחוב אנשים קופצים עליו ומבקשים להצטלם איתו, אבל כאן באור יהודה אנחנו כמעט לא מעניינים אף אחד, כך שזה מתאזן".
אם זה לא היה המסלול: לפני שילדה לראשונה האמינה שהתחנה הבאה שלה תהיה לא פחות ולא יותר הכנסת, אבל מאז שהפכה לאמא היא בוחרת להיות עקרת בית גאה ולגדל את ילדיה בנחת. "כרגע זה הדבר הנכון בשבילי. אולי פעם אבחר לעשות דברים אחרים".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: דבר ראשון על הבוקר אומרת "מודה אני" ומנסה למנות את כל הדברים הטובים ששווה לקום בזכותם מהמיטה. מארגנת את הילדים, מכינה להם כריכים ביתיים ומתאמצת מאוד להגיע לגנים לפני השעה תשע. "לא לחוצה לדחוף אותם אל שערי הגן". בהמשך הבוקר מתפללת ומתחילה במטלות הבית. "משתיים בצהריים אני עם הילדים". בערב, כשהילדים ישנים, חוזרת לעבוד עד השעות המאוחרות של הלילה.
דיסק ברכב: אוהבת מוזיקה של גבעונים, "כזאת בלי איפור כבד, שיד מקצועית לא ממש נגעה בה. הם עולים עם הגיטרה ושרים מעומק הלב". בנוסף לכך אוהבת להאזין לזמרת רוחמה בן יוסף.
שבת: "זה הזמן שבו אני פוגשת את בעלי והוא - את הילדים". כמעט תמיד יש אורחים ומאכלים מהמטבח הטבעוני (בשבילה) וגם מהמטבח הפרסי (לבעל). החלות, הסלטים והקינוחים - כולם תוצרת בית. "לא מוותרת על זה".
אוכל: כשנמצאת במטבח מתמלאת חיים. "כמעט בכל שבת יש מאכל אחד חדש. קשה לי לבשל בלי יצירתיות. משתדלת ללכת בכיוון הטבעוני, ומנביטה במהלך השבוע קטניות וזרעים". לבעלה אגב, כמעט תמיד מוגשת מנת בשר מכובדת, "כי הוא לא ממש בקטע הטבעוני".
אחזקת הבית: עושה את כל עבודות הבית, וככל שהשנים עוברות נהנית מהן יותר. "בעלי מכין לעצמו חביתה אחת לשנה וחצי בערך, ובזה מסתכם העיסוק שלו במטבח". המשימה היחידה שלא באחריותה היא פינוי הזבל.
פחד: מפחדת מהפחד שהשתלט עליה בחודשים האחרונים. "מעולם לא נעדרתי כל כך הרבה זמן מהכותל, ממערת המכפלה ומקבר רחל. אני לא מאמינה שאני מפחדת לנסוע בכבישי ירושלים והשומרון. אני מתפללת 'א‑ל נקמות ה'' ותוהה מה אני יכולה לעשות כדי שיזרח כאן אור חדש".
דמות מופת: כנרת דרור, "הדולה שלי, שהיא הדבר הכי מקצועי בארץ בכל תחום ההיריון, לידה והנקה. היא האישה שאומרת לי מתי אני בהיריון ומתי אני כבר בלידה. כשאני עושה הפרשת חלה, אני מתפללת על כל נשות עם ישראל שיזכו להיעזר בה. אין דברים כאלה".
פנאי: בשלוש השנים האחרונות נהנית מיצירה בקרמיקה. אם יש זמן פנוי בבית קוראת להנאתה הרבנית ימימה או שיחות של הרב טאו. כשממש צריכה אוויר לנשימה גוזלת זמן מהעבודה ומחפשת מתכון חדש.
משאלה: לגור בשומרון. "שם הלב שלי נמצא, אבל זה כנראה יקרה רק כשאנשים כמו אלו שגרים באור יהודה יעברו להתיישב שם".
כשאהיה גדולה: "אשמח לבנות איזה בית צמוד קרקע עם פסנתר כנף ובית תה מיוחד. שם נוכל לארח בני נוער, מוזיקאים וכל מי שירצה לשאול שאלות על החיים ואלוקים יחד עם מוזיקה טובה ואוכל ביתי".
rivki@besheva.co.il