התחלה: אוגוסט 69' רחובות. הצעיר מבין שישה ילדים. האם, שאולה, היא ילידת רחובות, שבתעודת הלידה שלה נכתב שנולדה בפלשתינה, במחוז עזה. האב יליד מינכן שמשפחתו עלתה עוד לפני השואה לישראל. האב, אביעזרי פרנקל, שימש פרופ' במכון ויצמן, היה בין בוני המחשב הראשון בישראל והוגה ומייסד פרויקט השו"ת. לימודים: על אף שהאב הוא פרופסור, החליטו ההורים לשלוח אותו לתלמוד תורה. אז לא היו ת"תים ציוניים כמו היום. "בתלמוד תורה שלי היו כולם, אשכנזים וספרדים. הייתי עם החברה החרדית בצורה בלתי אמצעית ואהבתי את זה". התקופה הזאת נקטעה כשיצאו לחו"ל. חו"ל: הנסיעות היו במסגרת העבודה של אביו, והשליחויות, בכלל, זכורות אצלו כחוויה. "יש ילדים שזה קשה להם. לי ולרוב אחיי זו הייתה חוויה מדהימה. זה פותח את הראש". כשחזרו לארץ, הוא סיים את היסודי בממ"ד 'תחכמוני' ואחר כך המשיך לחטיבה הדתית, ומשם ל'נתיב מאיר'. נתיב מאיר: הוא הגיע לישיבה בגיל צעיר משום שקפץ כיתה. השהות בפנימייה הייתה קשה. "עצמאות היא כנראה הדבר המשמעותי שרכשתי שם וגם מצוינות לימודית. יש נטייה לזלזל ולקרוא לזה בית חרושת לציונים, אבל יש ערך בלא לצאת כל היום לסמינריונים, וכן לשבת ללמוד". בית ספר קתולי: בכיתה י' יצא שוב עם הוריו לשליחות. אביו, שטס לקנדה חודשיים קודם לכן כדי למצוא את מוסד הלימודים הטוב ביותר, בחר בשבילו בית ספר קתולי, לשם הלכו מרבית ילדי הקהילה היהודית. "בכל חדר היו שני אנשים עם כיפה, יוחנן פאולוס בתמונה ואני". הוא למד מדי יום גמרא עם רב הקהילה, הרב פנחס היימן, חוויה שזכורה מאוד לטובה. ישיבת הסדר: שעלבים. הבחירה הייתה בשל הרב שמואל נחם שלימד שם. "היה לי חשוב יחד עם כמה חברים ללמוד אצלו ואיתו, וזה היה שווה את זה". התחושה היא שהוא קיבל המון מהרב, "לקרוא וללמוד ולראות תמונה שלמה". צבא: ההימצאות במסגרת ההסדר גזרה עליו לוותר על שירות ב‑8200 ואחר כך על הליכה לקצונה. "זה היה ויתור לא פשוט, וזו אחת הנקודות העגומות. מסגרת ההסדר הייתה לוקחת אנשים עם המון פוטנציאל ומדגישה רק צד אחד שלהם". הוא הלך לשריון והיה הרבה בלבנון, כולל בבופור. פגישה במסכות: את מרב, רעייתו, הכיר בשנה החמישית של ההסדר. "היא הייתה תלמידה של אמי ויצא לה להיות אצלנו בבית". המפגש הראשון בין הורי שני הצדדים התקיים במקלט עם מסכות אב"כ, בעיצומה של מלחמת המפרץ. מסיבת האירוסין הייתה "ביום שבו נגמרה המלחמה". מרב היא רופאה אנדוקרינולוגית בכירה בסורוקה וחוקרת סוכרת. "היא עושה דברים מרשימים, אותה צריך לראיין". רופאה וחוקרת: הם נישאו כשהיא סיימה שנת לימודים ראשונה. "המסלול לא פשוט. יש המון אתגרים וצריך להיכנס לזה בעיניים פקוחות, אבל הסיפוק הוא אדיר". הוא מאמין שאישה צריכה להגשים את עצמה, בטח בתפקיד "שהוא כולו נתינה וחסד". ונכון, הייתה כאן הרבה הקרבה. "חופשות הלידה של שתי הבנות הראשונות היו שבוע וחצי", הבן השלישי נולד כשהיא הייתה בסטאז', והוא היה מביא לה אותו בלילות לבית החולים כדי שתניק. הברכה: חמישה ילדים. הדס, בת 23, לומדת מוזיקה ב'מזמור', "מוזיקאית בתחילת דרכה מופיעה בהרבה הרכבים". תמר, בת 19, "שנה שנייה בשירת לאומי במכון פוירשטיין מדריכה בהוסטל של אנשים בוגרים". ניתאי בכיתה י"ב בשעלבים, והלל בחטיבת הביניים בישיבה. טל בבית הספר 'שלהבת' המקומי. אקדמיה: לימודי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המקצועות נבחרו מתוך אהבה לתחום וכוונה להשתלב בעבודה בו. יש לו גם תואר בהיסטוריה מהאוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני במנהל עסקים. היי טק: החברה הראשונה שבה עבד הייתה 'דיגיטל'. "זו הייתה החברה השנייה בגודלה בעולם. עבדתי בה ארבע שנים והיא התפרקה. נעלמה". זו לא תופעה חד-פעמית בתחום. "זה שוק מאוד דינמי. הדבר המשמעותי ביותר הוא עירנות ומוכנות לשינוי, אם פספסת את הטרנד או את ההתפתחות המדעית אתה עלול להיות על הקרשים. זה קצת דומה לרכבת הרים". אינטל: בשנת 98' רכשה 'אינטל' חלקים מ'דיגיטל', ובמסגרת זו הוא עבר לעבוד בה. הוא שימש במגוון תפקידים ועשה שתי שליחויות בחו"ל, ולפני כשבע שנים מונה למנהל אינטל ירושלים. המרכז מנה אז 300­‑400 איש, "ועם הרבה עבודה קשה חצינו את המספר של 1,000 עובדים". האחריות כבדה. "לא ישנתי. במעגל הישיר והעקיף יחד הייתי אחראי על פרנסתם של עשרת אלפים איש". צ'יפים: "אינטל היא חברת הסיליקון הגדולה בעולם". היא מייצרת את רוב הצ'יפים למחשבים ומוצרי האלקטרוניקה. "יש בה מערך פיתוח של מהנדסים ומדענים וגם מערך ייצור. אחד המפעלים המתקדמים שלה בעולם בתחום הזה נמצא בקריית גת". קידום חרדים: מפרויקט קטן של "בואו נגוון את העובדים", הוא יצר מסגרת לקידום נשים חרדיות. "רובן הנדסאיות ורצינו לעזור להן להשלים השכלה כדי שיוכלו להתקדם". הוא יצר תוכנית יחד עם האוניברסיטה הפתוחה: אינטל נתנה מילגות והם נתנו לנשים לעבוד קצת פחות, עם הכרה במקסימום קורסים. בהמשך קידם נשים לתפקידי מנהלות, "הדחף הראשון שלהן הוא עבודה. המילה קריירה מפחידה אותן". התוצאה: "יכולים לשבת יחד אנשים מהודו ומסין, ובישיבה תשב גם מישהי ששמה הוא שיינדי". לא חוכמה לגייס חרדים לעבודה ולהשאיר אותם אחרונים בשרשרת העובדים. "זה לא הוגן ומטופש". היי טק רמאללה: הוא גם יצר שיתופי פעולה עם חברות היי טק ערביות מיו"ש, "שחלק ממיקור החוץ ייעשה על ידיהן". מבחינתו זה סיטואציה של win-win ושיתוף הפעולה נהדר. סגן נשיא בקבוצת הטכנולוגיות החדשות: את המינוי הזה קיבל לפני כמה חודשים. העיסוק הוא בתחום "שמשלב בינה מלאכותית וראייה ממוחשבת", מתוך רצון ש"המחשב יבין דבר מתוך דבר". יש המון נגיעה ברובוטיקה, פיתוח מוצרים ומחקר. המחשבים היום יודעים לנהוג יותר טוב מאנשים, כולל חישוב סיכון של התפרצות פתאומית של ילד לכביש, "המכונות כל הזמן מתקדמות ואני חושב שזה מעלה שאלה קשה". השאלה: מותר האדם מן המכונה. "יש מותר, השאלה היא מה הוא. זה יעסיק את המדענים בשנים הקרובות ולי אין תשובה פשוטה על זה". חמש יח"ל מתמטיקה: "כבר שלוש שנים אינטל דוחפת את הנושא של חמש יחידות לימוד במתמטיקה, כי הבנו שלעשייה שלנו אין קיום בלי דור צעיר שימשיך אותה. מאוד שימח אותנו שבא שר חינוך ודוחף את זה". המסר לתלמידים: "אם יש לכם את זה, תתאמצו קצת ותלמדו מתמטיקה ברמה מוגברת". ות"ת: בשנתיים האחרונות הוא חבר הוועדה לתכנון ותקצוב שליד המל"ג. הוא יושב שם כנציג ציבור מטעם התעשייה, ויש לכך חשיבות משום ש"באקדמיה גלום עתיד המדינה". בתפקיד הזה הוא משתדל לקדם תוכניות אקדמיזציה לחרדים ואת תחומי המדעים והטכנולוגיה. שובו אחים: נפתלי פרנקל הי"ד הוא אחיין ושכן, והיה בן בית. את הטלפון על החטיפה הוא קיבל מאחיו מוקדם בבוקר, "זה אח שישנתי איתו כל השנים באותו חדר, שמעתי את כל הניואנסים בקולו". בתקופה החיפושים התפקיד שלו ושל גיסתו היה להיות שרי החוץ של המשפחה, כלפי היישוב "שעטף אותנו בהמון אהבה" וכלפי התקשורת. מערבולת: "היה צריך לדעת מה אומרים ומה לא, מתי ללחוץ ועל מה". הימים החלו להתארך, "בתקופות האלה את מבינה את המשמעות של יחד משפחתי יישובי ולאומי". גם את רגע ההודעה על מציאת הנערים הוא לא שוכח. "כל זה הותיר משקעים ותובנות". באזכרה הראשונה, אביה של רחלי אמר: "49 שנים אני בארץ ולא הבנתי את המשפט 'ארץ ישראל נקנית בייסורים'. השנה הבנתי". אם זה לא היה המסלול: "כנראה שהייתי איש רוח". גם טכנולוגיה הוא מאוד אוהב, אבל היסטוריה היא תחום ששמורה לו חיבה מיוחדת. "מדי פעם אני כותב במגזין 'סגולה'". ובמגרש הביתי: בוקר טוב: ההשתדלות היא לקום בשש ורבע לתפילה, ארגון הילדים ותזוזה. הקפה הראשון נלגם באוטו, בשעה שבע וחצי. הוא עובד לסירוגין בחיפה ובירושלים, "ובניגוד לסטיגמות, אני משתדל להיות בבית בשש. זה מאפשר שפיות". אחרי השעה תשע בערב, מתחיל סבב ב' של עבודה, הפעם מול חו"ל, והוא נגמר בחצות ואפילו אחר כך. מוזיקה: "המון". של הבנות שלו, המון קלאסי וגם ארצישראלית עדכנית, "עד אמצע שנות האלפיים ולא יותר. בגלל הגיל, כנראה". שבת: העוגן. האי של השבוע. הרבה הכנה ביחד. "יש בוסית וברור שזאת מרב", אבל כל המשפחה מבשלת ביחד, וזה כיף. עתים לתורה: כבר 14 שנים הוא מעביר בימי ראשון ("שהאמריקאים לא עובדים בו") שיעור גמרא. הוא מכין אותו ולומד את החומר. יש גם ניצול של הזמן ברכב לרמב"ם של הרב סבתו, 929 של התנ"ך ועוד. אוכל: אין בררנות: "אשתי מכינה אוכל נהדר, ומה שהיא תכין הוא מצוין". פנאי: מוזיקה וספרים. זמן הקריאה הוא "בעיקר בלילות שבת ובטיסות". לפני כל אלה, הוא שם את האירועים של הילדים. כשמישהו מהם מופיע, הוא משתדל מאוד להיות שם. אחזקת הבית: משתדל. למשל מדיח כלים כשהמדיח לא בעניין, מוריד את הזבל וכדומה. וגם מביע הרבה סימפתיה ואמפתיה, אבל "לצערי אני לא נותן לעצמי ציון גבוה מדי בתחום הזה". מפחיד : "טיסות". הוא טס 10‑12 פעמים בשנה, ובתור איש טכנולוגיה יודע עד כמה המטוס תלוי על בלימה, "אבל מתמודדים". בפן הכללי הוא מודאג "מהעתיד שלנו בארץ. שנדע ונשכיל להמשיך ולפרוח פה". דמות מופת : "הרבה". ובהם אמו בת ה‑82, שעדיין משמשת מורה, "יש לה יכולת לנווט משפחה ולאהוב בלי גבול". ויש גם את שרה שנירר (מייסדת 'בית יעקב'), "אישה אמיצה שלא פחדה. האישיות החרדית עם ההשפעה העמוקה ביותר בשנים האחרונות, והכול באמונה ובאהבה". וגם רבי יהודה הנשיא, "שארז את המזוודה שאפשרה לעם שלנו לשרוד בגלות הארוכה". כשתהיה גדול: תהיה קריירה שנייה, "שתוכל לשלב עשייה ציבורית עם עולמות המדע הטכנולוגיה והתוכן שאני מכיר". הוא לא יודע באיזו מסגרת זה יקרה ובעתיד הנראה לעין הוא כמובן ב'אינטל', "אבל אני מרגיש שאני רוצה להחזיר לחברה הישראלית שנתנה לי המון". ofralax@gmail.com
