באולפנות רבות ברחבי הארץ עמלים לא מהיום על התמודדות עם סוגיית צניעות הלבוש.

אולפנות על כל רחבי הסקאלה הדתית מתקשות להנהיג כללי צניעות, גם הבסיסיים ביותר.

באולפנית ישורון שבפתח תקווה החליטו להוביל בשנת הלימודים הקרובה מהלך חדש, יש שיאמרו נועז. השבוע קיבלו הורי התלמידות מכתב לקראת פתיחת שנת הלימודים. בין היתר נכתב בו כי החל משנת הלימודים הקרובה חייבות הבנות להופיע לבית הספר עם חצאיות ארוכות שיגיעו עד הקרסול.

חלק מההורים והתלמידות הביעו התנגדות למהלך החדש. באולפנית מסבירים כי במשך שנים עסקו בכל היבט אפשרי שקשור לנושא - חינוכי, ערכי, עמידה בכללים, עיסוק בתכנים נשיים, כמו גם ניסיונות לאכיפה'. פעם אחר פעם ניסו למצוא פתרון עם התלמידות וההורים לבעיית החצאיות הקצרות, אולם כל המהלכים שנעשו מרצון לא צלחו. לכן, בשיתוף עם צוות המורים, התלמידות וההורים - הוחלט ללכת על המהלך החדש.

"אסור לטמון את הראש בחול"

ראש האולפנית, הרב יניב כהן, מסביר ל'בשבע' כי אין מדובר באכיפת כללי צניעות מחמירים, אלא בצורך להציב גבולות בסיסיים: "דרך ארץ קדמה לתורה. הדבר נעשה מתוך כבוד בסיסי לבחירה שלי ללמוד באולפנית. זה לא קשור להלכה. זה הגיע לממדים שגם אדם מן השורה, בלי קשר לשום עניין דתי או הלכתי - הדברים היו צורמים לו", הוא מכוון לירידה בגדרי הצניעות של הבנות. "וזה לא רק בשוליים. אם הדברים היו בגבול ההלכתי, או מעל הגבול באופן שהוא נסבל - לא היינו נכנסים לזה".

הרב כהן מבין כי המהלך עלול לעורר התנגדות גדולה: "אנשים יכולים לחשוב שהלכנו על הפתרון הקל. אף אחד לא רואה שאנחנו כבר שנים מתמודדים, מחנכים, מביאים את הסדנאות הכי טובות, את שיעורי החינוך הכי עמוקים. לפעמים היינו קצת יותר קשים בהיבט המשמעתי ואוכפים, ולפעמים קצת יותר מקלים. בד בבד עם המהלך הזה אנחנו מכינים מהלכים חינוכיים עמוקים, משהו מתווך, מכיל, מאפשר. אבל כרגע האקלים שנוצר כתוצאה מהנראות של התלמידות הוא בלתי אפשרי בשום היבט".

לדברי ראש האולפנית, כאנשי חינוך אין להם זכות להתעלם מהנושא: "אנחנו חוטאים לשליחות החינוכית שלנו אם אנחנו מאפשרים את זה. זה המקום הכי לא נוח והכי מאתגר להיכנס אליו. אבל אנחנו בחרנו בשליחות החינוכית, ואין לנו את הפריבילגיה לטמון את הראש בחול כשהמחירים הם כאלה כבדים. אם המחירים היו זניחים, אפשריים - אז לא נורא, נבלע".

במסגרת כללי הלבוש הנהוגים כיום באולפנית חייבות הבנות להגיע עם חולצת תלבושת, כאשר מדובר בחולצות טריקו עד המרפק או עם שרוול שלושת-רבעי, עם סמל בית הספר, בכמה דגמים וצבעים. לגבי החצאית לא הייתה הגבלה ובלבד שתעבור את הברך. לדברי הרב כהן, הדרישה לבוא עם חצאיות ארוכות איננה קיצונית מדי: "הבנות משוועות שנעזור להן. האם זה בדיוק מה שהן היו רוצות? לא. עם כל האמירה המאוד ברורה בהקשר של קוד הלבוש - דווקא הבהירות מאפשרת לקרב, מאפשרת שיח ממקום מכבד. כי כשהכבוד הבסיסי חסר או הדרך ארץ חסרה - אז אנחנו נמצאים בשתי פלנטות. כשאנחנו באותו מגרש, אז אפשר לדון ולגלות רכות".

בשבוע שעבר כינס הצוות החינוכי כשלושים תלמידות מכיתות ח' עד י"ב שרצו לשמוע על ההחלטה. הרב כהן סבור שהבנות הבינו את הצורך: "הן מבקשות גבולות, אמירות מאוד ברורות. מצד שני מאוד מורכב להן, זה נשמע מאיים, קשה. אבל כולן מבינות. אולפנית ישורון מחנכת באופן פתוח, ומאפשרת בחירה מאוד גדולה בכל התחומים. הפתיחות, הגמישות, החדשנות - זה בדנ"א של המקום. אם המקום היה חשוך, מצומצם, קטנוני, חד-ממדי - לא היינו הולכים על המהלך הזה גם אם הוא נכון. אבל הואיל ואנחנו חותרים ממקום חיובי ונכון לפתיחות, לגיוון, לבחירה, לחדשנות, לאפשרויות איפה שרק אפשר - אז אנחנו שלמים עם המהלך הזה".

"למורות נמאס להעיר"

באולפנית לומדות 1,200 תלמידות בכיתות ז' עד י"ב, ובניגוד למשתתפות הכנס, לא מעט תלמידות הביעו התנגדות למהלך. מעין נכטיילר, עולה לכיתה י"א באולפנית, מספרת כי גם היא חצויה בנוגע להחלטה: "אני בעד חצאיות תלבושת בבית הספר שלנו ספציפית, כי אני יודעת מה המצב בבית הספר. אבל אני נגד שזה יהיה מקסי. זה לא מתאים לכל עונות השנה. בחורף אני לא רואה את עצמי הולכת עם מגפיים ומקסי. חצאיות תלבושת זה חשוב בעיניי. אם היו אומרים לנו ללבוש חצאיות עד מתחת לברך - זה היה הרבה יותר מתקבל".

מעין, שלומדת באולפנית מכיתה ז', צופה כי המהלך לא יעבור בשקט, אך אומרת כי לגיטימי לנסותו: "הם ניסו כל דרך אפשרית. הם ניסו להעניש, הם ניסו לדבר בקטע של צניעות, הם ניסו לדבר בקטע שזה התלבושת. כמו שיש כללים לבוא בשמונה בבוקר, ככה יש כלל לבוא עם חצאית מתחת לברך. בואי נגיד שהרבה יותר משלושת רבעי מהבנות צפצפו על זה, אז לגיטימי לגמרי שהם ניסו עוד שיטה. אני לא כל כך יודעת עד כמה זה יצליח להם".

מעין מרגישה כי המאבקים סביב הלבוש באולפנית יצרו ריחוק מהמורות: "אני מרגישה פתוחה עם המורה שלי, אני ממש אוהבת אותה, היא כמו אחות גדולה. אבל אם היא תבוא בבוקר ותעיר לי על חצאית - זה ייצור בינינו אי נעימות. למורים נמאס להעיר על חצאיות, ובנות הולכות עם דברים שהם באמת זוועה. אני בחרתי ללמוד במסגרת דתית. אז אני לא תמיד באה עם החצאית הכי ארוכה, גם אני מתנדנדת, אבל יש בנות שממש כואב לי בשביל המורה שלהן שכל בוקר צריכה להעיר להן והן חוזרות עם אותה חצאית".

תגובות ההורים למהלך מעורבות גם כן. ועד ההורים הטרוגני, כשם שהתלמידות מגיעות מרקעים שונים, הן מבחינת רמה סוציו-אקונומית והן ברמה הלימודית או הדתית. הרב כהן מספר כי מצד אחד כמעט כל יום הוא מקבל תגובות מהורים על כך שהמצב בלתי נסבל, ומצד שני אחרים אומרים שהמהלך לא נכון: "להורים היו הרבה שנים לטפל בסוגיה. זו לא בעיה של עשר או מאה בנות. כשאתה הטרוגני ומקבל את כל עם ישראל בשמחה ובחפץ לב, ואנחנו עושים את זה כאידיאל גדול - אז באופן טבעי הקצוות באוכלוסיית התלמידות מתרחבים".

ומה אומרים בצוות החינוכי? ליאת דמבינסקי, מחנכת כיתה י' ורכזת שכבה, דווקא שלמה עם המהלך: "זה לא ביחס לצניעות. זה כבוד למסגרת, מה אני משדרת, האם תלבושת משדרת משהו, מה המשמעות של זה". לדברי דמבינסקי, אין מדובר בצעד קיצוני מדי: "ניסינו כל מיני דברים, גם בשיח וגם בהסברים. האם הבנות יאהבו את זה לגמרי? לא, הן לא יאהבו את זה. אני מניחה שנצטרך להעביר את זה. אבל אני חושבת שזה יגדיר קו יותר ברור לכולם. אין פה משחק - או שהחצאית ארוכה או שלא. המטרה לדבר על קוד לבוש, על משמעויות של כבוד למקום. אנחנו הולכים על מקום מאוד ברור, בלי פירוש רש"י לפה או לשם, גם מתוך הבנה למקום של הבנות. לא לחפש אותן ולא לדפוק אותן, ממש לא".

דמבינסקי חושבת כי הצוות החינוכי מבין שמהלך כזה נדרש: "יש הבנה שאנחנו צריכים כנראה להבהיר את הגבול בצורה מאוד ברורה לכולנו, שיהיה לנו קל לעמוד בזה ולא להתעסק כל היום בכיפופי ידיים: 'כן ראיתי, לא ראיתי, היה לך, לא היה לך'. אנחנו לא במקום הזה. אנחנו נמצאים במקום של אנרגיה חיובית, של שיח חיובי, מקום שמציב המון אהבה לצד הגדרה מה כללי המשחק שלנו".

לדבריה, המהלך צפוי לעבור בלי משברים גדולים מדי: "בוודאי שיהיו קשיים, כמו בכל מהלך שדורש שינוי והטמעה של משהו אחר. הפגנות מחאה אני לא מאמינה שיהיו. כן יהיה משהו נקודתי של אחת-שתיים, לא מעבר לכך. אני מאמינה שבשיח נכון, בהעברה נכונה של הדברים - בסוף הבנות מבקשות את המסגרת המצמיחה, המאפשרת. תפקידן כבנות בגיל ההתבגרות זה לבעוט במה שאפשר. בנושא של קוד לבוש, הלכנו לקראתן ועיגלנו פינות, ואז הן משכו את זה לכיוון השני. אז החלטנו שאנחנו יותר לא משחקים עם זה. אלה הכללים וזהו".

כדי לעזור לבנות לעכל את המהלך, הנהלת האולפנית מנסה לארגן בבית הספר יריד מעצבות לפני פתיחת שנת הלימודים. ביריד יוכלו הבנות לקנות חצאיות ארוכות מסוגים ובסגנונות שונים, ואולי להיווכח שהשד לא נורא כל כך.

"השיתוף של הבנות – חשוב"

במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אליו שייכת גם אולפנית ישורון, אין הנחיה להנהיג חצאיות ארוכות באולפנות, אך ישנם כללי לבוש ברורים והם עמידה בגדרי ההלכה. רעות גיאת, סגנית ראש מינהל החינוך במרכז ומנהלת מרחב דרום, מברכת על כל מהלך שנועד להתמודד עם אתגרים חינוכיים: "נכון לחזק כל גוף חינוכי שמחליט לעסוק גם בסוגיות היותר מורכבות וקשות. עצם העיסוק בזה, עצם זה שלא מרימים ידיים, עצם זה שזה ממשיך להיות חשוב וממשיכים לחפש פתרונות - זה בעיניי מבורך".

גיאת לא חושבת שאולפנית ישורון הלכה רחוק מדי: "זו מציאות שמכתיבה את עצמה. הלכו אלף פעם על דרכים אחרות וזה פשוט לא הצליח. הבנתי שהיה מהלך ביחד עם הבנות, שזה בעיניי הפתח להצלחה. זה יצליח יותר מאשר אם זה יהיה בלי שיתוף שלהן".

גיאת, ששימשה בעבר כראשת האולפנית, חושבת שמדובר בכלל בחינוך לכבוד ומשמעת ופחות בצניעות: "הקושי המאוד גדול שלי מול ההתנהלות של חצאיות ארוכות כיום, זה שאני לא חושבת שזה עניין דתי, וסליחה שאני מפוצצת בועה. זה עניין של כבוד למערכת ולכללים שהיא מציבה. זה בית הספר, ואם בחרתי להיות בו תלמידה או שההורים שלי בחרו - אני צריכה לכבד את הכללים. זה משהו הרבה יותר בסיסי מדת. הרי לא יעלה על הדעת שאני אקח את מגמת סוציולוגיה שלי לביקור באיזה כפר בדואי, והן לא יכבדו את המנהגים והכללים של המקום. היו עושים עליי כתבות בעיתון, על איזה מן חינוך אני נותנת ואיך הבנות האלה התנהגו. מה ההבדל?".

גיאת מגלה כי בכוונת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא להיות בקרוב שותפים למיזם שישלב עמידה בכללי ההלכה לצד אמירה אופנתית וביגוד בטוב טעם. במקביל, היא איננה ממהרת להמליץ על המהלך של אולפנית ישורון לאולפנות אחרות: "מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא לא יצא בהכרזה שצריך לבוא בחצאיות ארוכות. יש כללי לבוש ברורים שאמורים לעמוד בכללי ההלכה, וכל מוסד רואה איך הוא מצליח לעשות את זה אצלו".