תשע שנים מלאו לפטירתו של מו"ר הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, ראש ישיבת מרכז הרב, הגאון הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. למעלה מתשעים שנה של לימוד תורה, עבודת ה', הרבצת תורה, פסיקה הלכתית, פעילות רבנית, הנהגה רוחנית ובעיקר הקמת דורות של תלמידי חכמים שהם עיקר שדרתה של ההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית בימינו. כראש ישיבה ופוסק הרואה את הקמת מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, העמיד, ביסס והרחיב את דברי מרן הרב זצ"ל ואת בנו מורנו הרצי"ה זצ"ל ביחס לתקופתנו. פעמים רבות שפנו למרן הרצי"ה להתייעץ, היה מפנה אותו למו"ר. הרב שמעון קליין, מזכירה המיתולוגי של הישיבה, סיפר שכאשר שאל את הרצי"ה שאלה חשובה בנוגע לישיבה, ענה לו רבנו: כתוב בחומש "לכל מראה עיני הכהן", לך לרב אברום, והוא יחליט. אתמקד הפעם בנקודה אחת: ההיכרות והקשר של מו"ר עם גדולי התורה מהציבור החרדי. כדי להבין את פני הדברים יש לחזור להתחלה. את תחילת לימודיו החל בתלמוד תורה 'עץ חיים' אצל המלמדים רבי חיים מן והרב לייב רוחמקין, לאחר מכן בישיבת 'חברון' אצל ראשי הישיבה, הרב משה מרדכי אפשטיין והרב יחזקאל סרנא, אשר קירבו אותו במיוחד. מסופר שתוך כדי שיעור כללי של הרב אפשטיין הקשה מו"ר קושיה עצומה, הרב הפסיק את השיעור לכמה שניות, חשב, ולאחר מכן המשיך בשיעור הכללי. בתחילת השיעור הכללי הבא שאל הראש ישיבה: "איפה הקטן שהקשה את הקושיא בשיעור הקודם?" מאז התפרסם שמו בישיבת חברון כעילוי גדול. גדולי הדור דאז ראו בו מי שעתיד להיות גדול בישראל. הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, ראש הישיבה הדגול של עץ חיים, הדפיס את הערותיו של רבנו בספרו אבן האזל והשיב עליהן. במכתבו פנה אליו: "לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה אברהם שפירא שיחי' ממצוייני ישיבת חברון" (ח"ה עמ' פה), זאת בהיותו בשנות העשרים לחייו. באותן שנים היה הגאון ר' צבי פסח פרנק, רבה הגדול של ירושלים, מבקש מרבנו לכתוב הערות על דברים שכתב, והיה נושא ונותן עמו בכתב (פורסם במנחת אברהם ח"ב, סי' א'). כשפניתי לרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל' וחבר מועצת גדולי תורה, שיספר לי על מו"ר, ענה: "הוא היה כולו סיפור אחד ארוך! של התמדה, של שקיעות בלימוד, של גדלות". וסיפר שהיה ילד שזה עתה נכנס לישיבת חברון, עבר ליד הספרייה וראה דרך החלון מישהו עומד על הסולם הגבוה למעלה. "אני מסתכל היטב ורואה שהוא מחזיק ספר ועומד. ככל ילד, פניתי לדרכי והלכתי לישיבה. לאחר זמן ממושך מאוד חשבתי בלבי מה קורה עם אותו אדם. חזרתי והוא עומד למעלה ומסתכל בספר. הדבר הזה הפעים אותי. ניגשתי לאחד הבחורים המבוגרים שהסתובב שם, ושאלתי אותו: מי זה שעומד למעלה על הסולם? אמר: זה רב אברום שפירא! אמרתי לו: מה אתה יכול להגיד לי עליו? אמר לי: בחורי הצעיר, עדיין לא נגעת בידית של הישיבה אם אתה שואל מי זה רב אברום שפירא". מכתב מהחזון אי"ש גם עם החזון אי"ש היה לרבנו קשר מיוחד במינו. רבנו היה מדבר עמו רבות בלימוד ואף התכתב עמו. בראשית אחד המכתבים פונה אליו החזו"א: "הגיעני דבריו החביבים עלי מאד בהיותו כל מגמתו לאמתת התורה" (מנחת אברהם ח"ב סי' ב', ההתכתבות פורסמה גם בספר חזו"א). בהמשך רצה מאוד שישמש כר"מ בישיבת פוניבז', אולם רבנו לא נענה להצעה גם כשהגיעה מהרב כהנמן, ראש ישיבת פוניבז'. לעומת זאת נענה בחיוב להצעתו של הרצי"ה לשמש כר"מ במרכז הרב, מפני שחפץ היה בהפצת התורה בשיטתו של מרן הרב זצ"ל. בשנת תשט"ז לחץ עליו הרב יוסף שלום אלישיב להתמנות כדיין, לבסוף הסכים מו"ר. באותה העת שימש כדיין וכר"מ במרכז הרב והתגורר בשכונת גאולה. גם אז קירב מו"ר את הציבור החרדי אליו, והם המשיכו להגיע לביתו. ראשי ישיבות, דיינים, אברכים ובחורים מישיבות חרדיות דיברו עמו בלימוד ובענייני הלכה. אחד מבאי ביתו הקבועים היה בן דודו, הרב יעקב פרידמן, תלמיד ישיבת מרכז הרב דאז ורה"י תפרח בנגב כיום. קשר מיוחד נוסף למו"ר היה עם האדמו"רים מגור וצאנז. בעל הפני מנחם מגור היה מבקרו בביתו ומשתעשע עמו בדברי תורה. כשנהרג בנו רבי יהודה אריה בליל חג, שאלו את האדמו"ר האם לדחות את ההלוויה למחר. אמר הפני מנחם לחסידיו: תשאלו רק את רב אברום שפירא! כשפנו אל מו"ר, פסק להם לדחות למחר. בשבעה של מו"ר באו לנחם חסידי גור ואמרו: אותו פסק שפסק לנו, התקיים בו, שנפטר בליל יו"ט ראשון של חג סוכות ונטמן ביום למחרת. מו"ר שמר על קשר תמידי עם יהדות חו"ל, ובפרט עם הרבי מחב"ד והגר"מ פינשטין. באחת ההתכתבויות פונה אליו הרב פינשטין: "הרב הגאון המפורסם... רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה" (אג"מ אה"ע סי' כד). לאחר הילקחו של מו"ר, באזכרה במרכז הרב, הספידו הרב עובדיה יוסף ואמר: "הרב שפירא היה אחד מגדולי הדור, היה גאון, היה צדיק, היה עניו". על אף חילוקי הדעות, ראינו שבמהלך כל השנים שררה בינו לבין הציבור החרדי אהבה גדולה והערכה גדולה.
