ד"ר שפרה מישלוב זוכרת רק מקרה אחד ויחיד במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה בבתי הדין, שבו צוינה חריגותה הנשית בנוף הרבני.

הטוען הרבני שעמד מולה הטיח בה, לאחר שסיימה לטעון בשם הלקוח שלה: "אני יודע דברים יותר טוב ממנה, כי היא אישה". מישלוב הייתה המומה: "פעם ראשונה שקיבלתי תגובה כזו. בדרך כלל הדיונים ענייניים. הרב יוסף כרמל, שישב בראש ההרכב, אמר מיד: 'מה זה קשור? אתה מכיר אותה? אתה יודע אם היא יודעת או לא יודעת?'". אבל מישלוב הרגישה צורך להגיב גם בעצמה: "קמתי ואמרתי שאני מבקשת מבית הדין לא להתחשב בהערה הזאת, והשבתי לו לגופו של עניין, תוך הצגת מקורות מראשונים ואחרונים. הוכחתי שאני לא ממציאה דברים ממוחי הקודח. בסוף", היא מגלה בחיוך, "ניצחנו בגדול בתיק הזה".

את לכשעצמך לא מרגישה חריגה באולם שכולו רבנים, דיינים וסוגיות ממוניות סבוכות?

"אני לא אדם שחושב על הדברים האלה", היא משיבה בפשטות. "אני בעניין של לעשות מה שמתאים לי, מה מעניין אותי, ומה שאני מרגישה שהוא תורם. אני פחות מתעסקת בשאלה הזאת. יש לפעמים תחושה קצת מוזרה של יוצאת דופן, אבל זה לא המוקד שלי. בדרך כלל אני גם לא מרגישה הרמות גבה, אני רואה המון קבלה ועידוד למקום שלי, זרימה וטבעיות מצד הסובבים".

תהיי צנועה, ותעשי

הרזומה של ד"ר מישלוב נראה כמו שילוב בין קורות חיים של רב ממוצע לאלה של משפטן מצטיין. ב‑39 שנותיה היא הגיעה למעמד בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, כשהיא מנהלת בה את הקליניקה למשפט עברי בראשותו של הרב ד"ר יעקב חבה. קודם לכן היא עבדה כעורכת דין בתחום האזרחי עד שחזרה לאקדמיה. אבל גם "שנות ישיבה" מאחוריה: שנות לימוד לא מעטות במדרשת הרובע, לימוד גמרא בעיון בתוכנית לדוקטורנטיות מצטיינות בבר-אילן, ושנים ארוכות שבהן היא מעבירה שיעורים לנשים במנעד רחב של מסגרות ונושאים.

ואחרי כל ההגדרות המרשימות הללו, מפתיע לפגוש את מישלוב עצמה. דמותה מנפצת את הסטריאוטיפ המתבקש לאשת אקדמיה שגם בקיאה בגמרות, ראשונים ואחרונים. היא מקבלת אותנו בחיוך מאיר פנים, ובהופעה שלא הייתה מביישת את החשובה שברבניות: מטפחת שמכסה את הראש בדקדוק, ביגוד פשוט שעונה לכל גדרי הצניעות, והרבה פשטות ונעימות שמלוות את כל הליכותיה. פמיניזם לא תמצאו כאן גם אם תחפשו בנרות. גם לא קריאות תיגר על ההלכה, למרות הידע התורני הרב שהיא אוצרת. מישלוב משייטת בקלות ובטבעיות בין דברי התוספות ושו"תים ובין ביטויי אהבה כנה לתורה והרבה יראת שמיים.

אז איך הופכת ילדה טובה קריית משה לדוקטור למשפט עברי? התשובה, מסבירה מישלוב, מתחילה עוד בבית. היא נולדה כאמור בשכונת קריית משה הירושלמית למשפחת פייגלשטוק. אביה, פרופ' שלום פייגלשטוק, היה תלמיד חכם שלמד אצל הרבנים פיינשטיין וסולובייצ'יק בארצות הברית, והוסמך לרבנות. הוא עבד כמתמטיקאי ולאחר שעלה מארצות הברית השתלב באוניברסיטת בר-אילן. אמה מיכל פייגלשטוק, בת למשפחת מרחביה, הייתה גם היא מתמטיקאית בכירה. "בבית הייתה פתיחות. המסר היה שכל אחד יעשה מה שמתאים לו, אין דבר שחסום בפניי". המסר הזה חלחל אליה במקביל לחינוך שקיבלה במוסדות של יוצאי מרכז הרב. "למדתי ב'נעם בנות' אצל הרב אריה בצלאל", היא מזכירה את שמו בהערכה. "גדלנו על המון סגירות, ועל המסר של הרב צבי יהודה שבגלל שהדור כל כך פרוץ אנחנו צריכים להיות סוּפר צנועים".

לצד החינוך התורני, שהיא גאה בו, מתארת מישלוב גם מסרים נוספים שאליהם חינך 'נועם בנות': "יחד עם המסר של מקום נשי, צנוע ומכובד, חינכו אותנו מאוד למקום של ללכת ולעשות למען עם ישראל. זה בא לידי ביטוי אפילו בדמויות הנשים שעליהן עשינו הצגות בבית הספר. אמרו לנו: אישה לא צריכה להתחבא, יש לכן כוחות ויכולות, לכו ותעשו למען עם ישראל. זה דבר שצרוב בי".

ומישלוב הלכה ועשתה: יחד עם חברותיה התגייסה לסייע לחידוש ההתיישבות ברובע המוסלמי ובעיר דוד, הצטרפה למאבק בנסיגה מהגולן, הדריכה בסניפי פיתוח של בני עקיבא והייתה שותפה בסמינריונים ביהדות לרבבות העולים שהגיעו בגל העלייה מרוסיה בשנות התשעים. החינוך החלוצי מהבית בשילוב 'נועם' ו'צביה' לאחר מכן, "נטעו בי רצון עז להיות שותפה באופן פעיל ומודע בתהליך הגאולה הפלאי של דורנו בכל הנצרך", מעידה מישלוב.

וחלק מקידום תהליך הגאולה הוא ללכת ללמוד משפטים?

"בטח, ברור!", היא ננערת, "כשהלכתי ללמוד משפטים זה היה מתוך תודעה שצריך לתקן את עולם המשפט. הרב צבי יהודה אמר שיש שתי מערכות שהכי חשוב לתקן: החינוך והמשפט. זה מאוד עמד לי בראש כשבחרתי במשפטים. גם הרבנית חנה טאו, שלמדתי אצלה במדרשת הרובע, מאוד עודדה אותי להשתלב במשפטים. היא אמרה שיש נשים שבדרך השקטה שלהן מאוד משפיעות בעולם המשפט. בכלל, התייעצתי עם הרבה רבנים לפני שבחרתי במקצוע: הרב וישליצקי, הרב אריאל ועוד. הם אמרו לי: אם יש לך מה לתרום ויש לך עמוד שדרה – לכי על זה".

הרב צבי יהודה דיבר גם על תיקון עולם החינוך. מדוע לא בחרת בו?

מישלוב מודה בכנות, כי פרט לתחושת השליחות האמיתית שפיעמה בה, עמדו גם יכולותיה האינטלקטואליות על כף המאזניים. "הייתי תמיד תלמידה חרשנית, עשיתי חמש יחידות בכל מה שהיה צריך ויש לי תעודת בגרות ריאלית בהצטיינות יתרה. גם הציון הפסיכומטרי אִפשר לי ללמוד משפטים. התאים לי ללמוד מקצוע יותר אינטלקטואלי". אבל, היא מפתיעה, גם מהחינוך היא לא מניחה את ידה. "בימים אלה אני עושה תעודת הוראה. יש לי שאיפה להשתלב בעתיד בעולם החינוך. דווקא מהמקום הנוכחי שלי, כיו"ר ועד ההורים בבית הספר של הבת שלי ברמת גן, גיליתי עד כמה חשוב לעסוק בחינוך. הבת שלי לומדת בתתמ"ד (שילוב של תלמוד תורה עם ממ"ד, ח"ר) ויש בעיניי חשיבות להעצמת החינוך התורני ברמת גן. צריך שבית ספר כזה יהיה גם תורני, אבל גם מקצועי מספיק כדי למשוך אליו הורים חפצי תורה שגם המצוינות חשובה להם".

גדלת, כאמור, בחינוך תורני שההלכה נר לרגליו. האם שקלת את הבעיות ההלכתיות בעיסוק במשפטים, למשל נושא הליכה לערכאות?

מישלוב מאשרת ומשתפת בתהליך הבדיקה העצמית שליווה אותה לאורך השנים בתחום: "לפני שנכנסתי ללימודים התייעצתי עם הרב יעקב אריאל והרב יהונתן בלס באילו תחומים אוכל לפי ההלכה להשתלב כעורכת דין. יש הרבה נושאים שהתורה מאפשרת לעסוק בהם: דיני מקרקעין, אגודות שיתופיות, נושאים ממשלתיים. תחומים שבהם התורה נותנת סמכות לחוקק ולתקן מכוח דינא דמלכותא דינא, תקנות בני העיר ועוד. מבחינתי זה היה אל"ף בי"ת לוודא לפני שנכנסתי שאני יכולה לעסוק בדברים מבחינה הלכתית. זה ליווה אותי גם בהתמחות. שאלתי את הרב אריאל, ובהוראתו נכנסתי לתחומים האזרחיים והממוניים".

"אם יש לך עמוד שדרה – תשתלב"

את עריכת הדין היא עזבה תוך זמן קצר יחסית, כשהבינה שהחלום שלה לקדם את תהליך הגאולה בתוך מערכת המשפט לא יתגשם במשרד עורכי דין. "כשהשתלבתי במערכת המשפט הישראלית, ראיתי שזה ים. קשה מאוד לשנות משם. אתה עושה עבודה משפטית שגרתית, נסחף בזרם של עוד תיק ועוד תיק כדי לעמוד בהספקים. אתה לא רואה את היכולת להשפיע".

את באמת מאמינה ביכולת לשנות את מערכת המשפט? זו מערכת שמבוססת כולה על חוקים שאינם שאובים מתורת ישראל, והמציאות מוכיחה שרוב הפסיקות והחוקים גם לא נוטים לכיוון הזה.

גם בנושא הזה, נראה שמדובר בציפור נפשה של מישלוב. היא מסבירה שביחס לסוגיה הזאת התפתחו שלושה זרמים, והיא תומכת נלהבת בשלישי. "מדינת ישראל קמה. שומרי תורה ומצוות רצו שהקווים של התורה יעמדו בבסיס החוק, וזה לא קרה. מכאן התפצלו שלושה זרמים. הראשון דוגל בהתעלמות מהמערכת, והמתנה לביאת משיח שיבוא ויקים מדינת הלכה. השני דוגל בהשתלבות במערכת המשפט כפי שהיא, כי היא מאוד חזקה ואי אפשר להתעלם ממנה. בתוך זה ננסה להכשיר לפי תורה מה שאפשר, למשל מתן סמכויות הלכתיות לחוק במקום שבו זה אפשרי וכן הלאה".

מישלוב דוגלת בשיטה אחרת, שמשלבת את השתיים הראשונות: "התפיסה שלי היא שנכון לאחוז בזה וגם בזה. בעבודה שלי היום אני מפיצה ככל יכולתי את קיומה של מערכת אלטרנטיבית – בתי הדין לממונות, שם פוסקים לפי ההלכה ונותנים מענה לכל הצרכים של העולם המודרני והמתקדם באמצעים של משפט עברי נטו. חשוב להראות שיש להלכה מענה בכל התחומים.

"עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש משפט ישראלי. אי אפשר להשוות את מאות התיקים בבית הדין למאות אלפי התיקים בבתי המשפט. חשוב שלא נזנח את המערכת הזאת ונעצים את הדברים הטובים שבה. למשל, דבר שאנחנו עושים פה בקליניקה למשפט עברי הוא שליחת חוות דעת על פי המשפט העברי למחוקקים על הצעות חוק שיושבות על שולחנם. יש את מכון ישמ"ע, יישומי משפט עברי, ששולח לשופטים, שלא תמיד נגישים או מכירים את המקורות היהודיים, חוות דעת רלוונטיות לפסקים שבהם הם עוסקים, כדי שיוכלו לקחת בחשבון גם את דברה של ההלכה בבואם לפסוק. יש הרבה זירות השפעה בתוך המערכת. אולי הן מינוריות, אבל הן יוצרות את הקשר כך שהמשפט הישראלי לא יהיה מנותק לחלוטין מהמשפט העברי".

מישלוב ממהרת לתת דוגמה שמוכיחה כיצד אבנים שחקו מים, וגם העבודה הסיזיפית של נאמני המשפט העברי זוכה מדי פעם להישגים של ממש: "בעשרות השנים האחרונות התאגדו עשרות מבכירי המשפטנים בתחום המשפט האזרחי בישראל ליצירת קודקס אזרחי מאוחד. עד כה המשפט האזרחי בישראל היה עשוי טלאים טלאים, והגיע הזמן ליצור קודקס שלם. הם לא טרחו לשלב שם משפטנים דתיים. פרופ' רקובר וצוותו התריעו שצריך לשמוע מה יש למשפט העברי לומר בנושא הזה, אבל לא התייעצו איתו. מתברר שהלחץ של משפטנים דתיים בנקודה הזאת נשא פרי: כיום, כשיש בכנסת קונסטלציה שאוהדת את המשפט העברי, עוצרת ועדת החוקה את קידומו של הקודקס, ואחת הסיבות היא שהמשפט העברי אינו נוכח שם".

גם שופטים דתיים שנותנים ביטוי למשפט העברי בפסיקותיהם, מסבירה מישלוב, מוכיחים שאפשר לשנות דברים גם כשאתה בתוך המערכת. היא מזכירה כדוגמה שמות כמו השופט משה דרורי ומנחם קליין, ואומרת: "אם זה חשוב לך, זה יבוא לידי ביטוי בפסיקות שלך, או בהערות בתוך פסק הדין, שאולי לא ישנו את פסק הדין הנוכחי אבל יילמדו אחר כך באקדמיה וישפיעו על פסיקות אחרות". לכן, היא מסכמת, האידיאל מבחינתה הוא גם וגם: "עם ההסתגרות וחיזוק האלטרנטיבה, חשוב שמי שיש לו עמוד שדרה – ישתלב במקומות האלה. יש לזה השפעה משמעותית".

החילונים שמעדיפים בית דין

חלק מהניסיון להרחיב את השפעתו של המשפט העברי בחברה הישראלית, מתרחש בקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר-אילן, שכאמור מישלוב היא מראשיה. הסטודנטים בקליניקה הם סטודנטים למשפטים באוניברסיטה, שכשאר חבריהם למקצוע בארץ ובעולם, מחויבים בשעות עבודה בקליניקה כחלק מהמגמה של חינוך המתלמדים הצעירים שמקצוע המשפטים נועד לא רק ליוקרה או לכסף, אלא גם לשליחות ועזרה לחלשים בחברה, שלא יכולים לממן לעצמם שירותים משפטיים.

גם הקליניקה למשפט עברי שמה דגש על סיוע לאוכלוסיות מוחלשות. מטבע הדברים, בשונה מקליניקות אזרחיות, הרי שכאן הפונים מעוטי היכולת הם כאלה שמעדיפים להתדיין בבית דין ולא בבית משפט, שכן השירות שנותנת הקליניקה הוא ייצוג על פי המשפט העברי. הדיונים, הממוניים בעיקרם, מתרחשים ברובם ברשת בתי הדין לממונות 'גזית – ארץ חמדה', המזוהה עם הציונות הדתית.

אישיותה העדינה והקשובה של מישלוב מכוונת את הסטודנטים לראות את הפונה לא רק כתיק משפטי נוסף בדרך לקבלת התואר, אלא קודם כול כאדם. "הייעוץ שלנו כולל גם הקשבה, הכלה, ייעוץ אנושי. הסטודנטים מקבלים פה כלים להתנהלות אנושית ומוסרית במקצוע. הם מתלווים אליי לפגישות עם הפונים, רואים את היחס, ההקשבה, ההכלה של האדם. הרבה פעמים אנשים פשוט רוצים שיקשיבו להם, וזה כבר פותר חלק גדול מהבעיה".

מגיעים אליכם גם פונים חילונים להתדיין בבית דין?

היא מהנהנת: "לפעמים יש כאלה שבמקום העבודה שלהם סעיף הבוררות בחוזה מפנה לבית דין, ואז הם מגיעים אלינו. יש גם חילונים שמעדיפים מעצמם לפנות לבית דין", היא מפתיעה, "כי בית הדין נתפס כיותר יעיל, פשוט ואמין בעיניהם. זו בדיוק הייתה הסיבה להקמתם של בתי הדין 'גזית' - לשקם את מעמדם של בתי הדין בציבור. שאנשים יבואו לשם מתוך בחירה ואמון במערכת, ולא כי כפו עליהם".

מישלוב מסבירה שבתי הדין של 'גזית' קיבלו על עצמם באופן ייחודי מערכת סדרי דין שנאכפת בקפדנות, ומביאה להגברה משמעותית של אמון הציבור במערכת. "גם הדיינים הם כאלה שבאים מתוך העם, בעלי תארים, שירתו בצבא. הם מכירים את המציאות, וזה פשוט עובד".

בקליניקה מתרחשות פעילויות נוספות, הקשורות בעיקר לכתיבת מאמרים, חוות דעת לחברי כנסת על הצעות חוק ופרסומים נוספים הנוגעים למשפט העברי ויישומו בחיים בישראל. כך למשל מאמר שזכה להד בתקשורת אודות השאלה האם על פי ההלכה יש לצמצם את השימוש בשקיות ניילון.

העיסוק בקליניקה נוגע ללימוד והבנה של מקורות לא קלים, ש"ס, ראשונים ואחרונים. יש בזה ממד שמאוד מתכתב דווקא עם הסטודנטים הדתיים. יש גם סטודנטים חילונים שמגיעים לקליניקה?

מישלוב מסכימה עם ההנחה, אבל מספרת בסיפוק לא מוסתר על השינוי שחל בנושא: "היו שנים שהקליניקה למשפט עברי הייתה תחליף לבית המדרש. לשמחתי הגדולה, הקליניקה מובילה מגמה לפיה כל מי שרוצה – יכול להשתלב. לא רק בעלי רקע תורני. הסטודנטים החילונים גילו שמעניין פה, הם נחשפים לעולם שלא ייחשפו אליו בעתידם המקצועי, ולכן הם באים לפה".

הנחת האמיתית של מישלוב הוא האור בעיני הסטודנטים החילונים, בלי שום רמיזות לחזרה בתשובה: "כיף לראות את העיניים שלהם נוצצות בשיעורים. הם אומרים שמעניין אותם לדעת שזה קיים, שזה מחבר אותם למקום משמעותי בשבילם. הם גילו שמשפט עברי זה לא רק קורס חובה משעמם בשנה א', זה משהו מאוד ישים, שנותן מענה ומתפתח".

הקליניקה מארגנת מדי שנה גם כנסים בנושא משפט עברי, שבהם משתתפים רבנים ותלמידי חכמים, וגם מישלוב עצמה מופיעה בהם. גם כאן, בדומה לפתיח, מישלוב מעידה כי היא עושה את הדברים בדרכה שלה, יד ביד עם ההלכה, ובלי יומרות נשיות. "לאחרונה השתתפתי בכנס שארגן מכון 'משפט לעם' בישיבת ההסדר בשדרות. אמרתי: וואו, מביאים אישה לישיבת הסדר לדבר בכנס, איך יעשו את זה טכנית? הם מצאו פתרון נהדר: הפנל בהשתתפותי לא התקיים בישיבה עצמה, אלא באולם שליד הישיבה", היא אומרת, בלי שמץ של תחושת נחיתות או קיפוח. "ברור שאני לא אשב בכנס על במה בבית המדרש של הישיבה. זה בכלל לא הפריע לי, אדרבה. אני לא רואה את הדברים ממקום נגחני, אלא רק באה ועושה את העבודה שלי. נותנת מה שיש לי לתת, בלי לנסות להפוך עולמות".

היא מזכירה בהקשר זה שוב את המרא דאתרא שלה, הרב יעקב אריאל, שאיתו התייעצה בעניין הופעה בכנסים. "כשהתחלתי את דרכי בעולם המשפט, הטרידה אותי השאלה איך אדבר בפני גברים. הרב אמר לי שאין בעיה, וזה תלוי בהרגשה שלי ואם זה נעשה בצורה צנועה. בהתחלה באמת דיברתי רק בפורומים של המשפחה או בפורומים מצומצמים. אבל במהלך הזמן, עם הרבה חשיבה עם עצמי ועם בעלי, ומתוך הקפדה משמעותית על צניעות וכבוד לרבנים, התחלתי לדבר גם בפורומים גדולים שנצרכתי להם לענייני עבודה. אני מקפידה כל הזמן שהכול יהיה ראוי וענייני, תוך שמירה על הגבולות, במיוחד שאנחנו עוסקים בענייני תורה והלכה".

"לא רציתי לצאת מבית המדרש"

אהבתה של מישלוב למשפט העברי לא יונקת רק מכישוריה הלימודיים הגבוהים, אלא בראש ובראשונה מקשר עמוק ללימוד התורה. את הלימוד שלה החלה עוד בשיעורים בשנות האולפנה. "בשיעורי תושב"ע אמרתי לרב: למה לומדים רק את החומר לבגרות? אני רוצה ללמוד עוד הלכות". אולם לאחר מכן הקדישה שנים ללימוד במדרשת הרובע, שם ינקה מרבותיה תורה והשקפה. "במדרשה פשוט לא רציתי לצאת מבית המדרש. היה צריך לשלוף אותי משם באחת עשרה בלילה. אהבתי מאוד במיוחד את השיעורים ההלכתיים. הייתה לי הזדמנות לרוץ על כל הלכות שבת, מהפסוק אל הפסק. היו לי חברותות רציניות. פשוט אהבתי את זה, לא יכולה לתאר בשום צורה אחרת".

אולי זה רק בגלל שאת אדם אינטלקטואלי שאוהב ללמוד?

"הייתה לי חברה שאמרה: יש לך ראש ריאלי, אז את נהנית ללמוד. אמרתי לה: לא. הנשמה שלי מרגישה שהיא חוזרת למקורה, לשמחתה, קישור לערכי הנצח. ברור שהייתה לי גם הנאה אינטלקטואלית, אבל הלימוד הזה של קודש מחייה את כל האישיות. הרגשתי שבלימוד ההלכה אני נפגשת עם גודל עצום".

היא המשיכה ללמוד במדרשת הרובע במקביל לשנותיה באקדמיה, "זה אִפשר לי לשמור על עמוד שדרה בתוך הלימודים האקדמיים. לשמור על הזהות הרוחנית שלי". לאחר מכן המשיכה כאמור לתוכנית לימוד גמרא לבנות בבר-אילן. כשחיפשה מסגרת המשך ללימודים תורניים גבוהים, לא מצאה מקום מתאים מלבד בית מורשה. היא הצטרפה לתוכנית הלימוד לנשים בהלכה, אולם פרשה ממנה לאחר שנה אחת. "זה לא התאים לעולם הרוחני שבאתי ממנו", היא אומרת בזהירות, וממהרת להוסיף: "אבל קיבלתי שם המון".

במקביל לשנות הלימוד, היא נישאה והקימה משפחה. כיום היא אם לחמישה ילדים, ומתגוררת סמוך לישיבת רמת גן. שמו של בעלה, יאיר מישלוב, נישא בפיה בהערצה במהלך כל הריאיון. היא רואה בו יועץ רוחני, תלמיד חכם ומי שתמך וליווה את כל צעדיה בעולם התורה והמשפט, תוך מתן גיבוי תורני והלכתי. "בלעדיו לא הייתי מוצאת את ידיי ואת רגליי בשאלות הסבוכות שבין העולמות". כיום יאיר הוא מהנדס אלקטרוניקה בתעשייה האווירית, שמשלב בין לבין שיעורים, חברותות ולימוד.

כשרק הכרתם, איך הוא קיבל את העובדה שעומדת לפניו בחורה שאוהבת ללמוד דווקא גמרא וראשונים?

מישלוב מחייכת ונזכרת: "כשהייתי במדרשת הרובע התייעצתי עם הרב אריה וייס, אמרתי לו שאין לי על מה לדבר עם בחורים בפגישות. היה לי מאוד קשה לנהל שיחה עם בחורים, חלקם נבהלו ממני. הרב אמר לי שאני צריכה למצוא מישהו שיוכל לקיים איתי את השיחות האלה".

כשנפגשה עם יאיר הוא היה לאחר כמה שנות לימוד במרכז הרב, ואחרי עשר שנות לימוד בישיבת קדומים. "יאיר שש על זה כמוצא שלל רב. הוא חיפש בת שיח ברמתו. הוא אדם עם עולמות רחבים ועשירים. יאיר הביא איתו את התפיסה מבית הוריו, של לחפש בבת זוג שהיא חברותא רוחנית ואינטלקטואלית, לא רק מענה רגשי. השיח שנוצר בינינו היה מאוד משמעותי לקשר".

ואם כבר בית ההורים, מישלוב מדברת בהערכה גלויה על חמיה, הרב ד"ר דוד מישלוב, שהיה מהדמויות המעצבות והתומכות שסללו את דרכה לעולם בית המדרש והלימוד הייחודי שבו התמחתה. "הוא רב שעלה מארצות הברית וכיהן כרב של כמה קהילות בארץ. תמיד נתן לי יחס של שווה בין שווים, וחיזק בי את היכולת הנשית להשתלב בעולם התורה. כשרק התחלתי ללמוד גמרא, בגיל מאוחר, הוא אמר לי: את יכולה מהר מאוד להשלים את הפער, עוד תפתיעי את עצמך".

ומעל כל העשייה והלימוד, עומדים בראש מעייניה של מישלוב המשפחה וגידול הילדים. המעבר לרמת גן נעשה לאחר שנים לא קלות שבהן התגוררו בעלי ובנריה, כשהיא עושה מאמצים בלתי רגילים כדי לעמוד בעיקרון שהציבה לעצמה, למרות המרחק בין הבית לעבודה: "המוקד שלי הוא גידול המשפחה, אני לא מתבלבלת. הקב"ה נתן לי משימה עיקרית בחיים: נשמות טהורות וגדולות, לתת להן מה שהן צריכות מכל הבחינות. זה ראשון במעלה אצלי. לאורך כל הדרך בחרתי עבודות שיאפשרו לי להוציא את הילדים מהגן באחת וחצי. הילדים שלי מעולם לא היו בצהרון. היו לי הצעות למשרות משפטיות בכירות", היא מגלה, "לאחר התלבטויות קשות השבתי בשלילה. הבית, הזוגיות והמשפחה עומדים בראש, מזה צומח האושר שלי ושל הילדים. לא נתתי לפיתויים גדולים לבלבל אותי".

Hagitr72@gmail.com