התחלה : ינואר 60' רמת גן. ההורים עלו מעיראק עוד לפני שנישאו. "תוך כדי עלייה העביר אבי יהודים מעיראק לישראל דרך איראן. הוא עשה זאת במשך שנתיים. הוא דיבר פרסית שוטפת". האב למד ממשפטים וכלכלה אבל הפסיק כשהוריו עלו לארץ, "הוא לא יכול היה לשאת את העובדה שהוא באוניברסיטה והם במעברה". הוא החל את דרכו כפועל בניין, והאם הייתה עקרת בית שגידלה את ששת הילדים. "תמיד היו ספרים ותרבות בבית". לימודים: יסודי באורה ברמת גן, והתיכון בטכניקום בגבעתיים - "מסלול ריאלי של הנדסת בניין". הכיוון היה ברור: "טכניון". בית הספר היה מאוד תובעני והלימודים היו עמוסים וברמה גבוהה. למרות זאת היא הספיקה לעסוק גם בספורט ובמעורבות חברתית: "הייתי בנבחרת הכדוריד של בית הספר וגם יו"ר מועצת התלמידים". תנועת נוער: הצופים. "מי שעובר דרך תנועת נוער מקבל ערכים, אהבת הארץ, עצמאות, יכולות אישיות והנהגה. כשילדים הולכים לתנועת נוער הם מקבלים הכנה לחיים. גם אם זה מוריד בציונים, זה נותן חוט שדרה לילדים". והיא חוותה את זה מקרוב: "בצבא ראיתי את ההבדל בין מי שהייתה בתנועת נוער למי שלא". צבא: המחשבה הייתה "להיות שרטטת" בגלל מה שלמדה: "איתרו אותנו לקורס מ"כיות בפינצטה. אז זה היה הכי קרבי לבנות. אמרו לי: 'תהיי חודש שרטטת כשתמתיני לקורס מ"כיות, ואז תביני למה את לא רוצה להמשיך בתפקיד הזה'". הקורס היה אינטנסיבי, "בלי סרגל מאמצים. מסעות של 40 קילומטר עם ציוד, לבנות ששוקלות 47 קילו". קורס הקצינות שבא אחריו "היה מאוד מעצב. דרש להניע אנשים לפעולה, להעביר הדרכות ולעמוד מול קהל". חיל הנשים : 25 שנים עשתה בצה"ל, בסופן הגיעה לדרגת סא"ל בחיל שכבר איננו. "זה שיש יועצת רמטכ"ל לענייני נשים בלי דרגי שטח, לא עושה טוב לחיילות, בעיקר בנושא הטרדות. כשהייתי בפו"ם והתקדמתי, כשישבתי בפיקוד דרום ובזרוע היבשה, הכרתי את האנשים מסביב, הייתי חלק מהמערכת ולכן הם התייעצו איתי. אלה לא היו פקודות שהגיעו מהמטכ"ל, ולכן היה יותר קל לקבל שיתוף פעולה". שוויון בצה"ל: "צריך להיות שוויון בהזדמנויות, וגם אנחנו פתחנו מקצועות לנשים. אבל ברור שנשים הן לא כמו גברים וגברים הם לא כמו נשים. במבנה הנוכחי יש בעיה". גברים ממאדים ונשים מנוגה : "אני בעד שירותים נפרדים ומגורים נפרדים. הצבא לא דוגל בעירוב". היא לא מתנגדת לגדודים מעורבים, אבל כן לצוות מעורב בטנק, וגם לצוות בנות טנקיסטיות. "אני לא מוכנה לראות סיטואציה שנשים קוראות לגבר להרים פגז או לתחזק את הטנק שלהן. אם מוצאים דרך טכנולוגית לפתור את העניין, אז אין בעיה". כן לנשים : "היתרון היחסי לנשים לא נמצא בתחומים הפיזיים, כי שם צריך להוריד את הרף. יש ערך לשוויון, אבל חשוב מכך צה"ל צריך לנצח במלחמה". הוא כן נמצא "בתחום הטכנולוגי, בסייבר, במה שחשבנו שהוא עתידי והיום עכשווי. סמב"ציות, תצפיתניות, חמ"ליסטיות. אלה מקצועות נדרשים. אי אפשר לוותר על התרומה והמוטיבציה של 50 אחוזים מהאוכלוסייה". מפקדת כלא הנשים : "במהלך השירות ביקשתי להיות מושאלת למשטרה הצבאית כי היה לי תואר שני בקרימינולוגיה, וחשבתי שאני יכולה להביא תפיסות כליאה חדשות ולהכניס אותן לצה"ל". אחד הדברים שעשתה: "הוצאתי את האסירות המצטיינות לטפל בילדים פגועים. בסופו של דבר קיבלנו את אות המתנדב מהעירייה". פמיניסטית : בהחלט. "ההגשמה האולטימטיבית היא קריירה לצד משפחה. לא ויתרתי על שום דבר. זה שוויון לא מכני". אקדמיה : בגיל 21 ביקשו בצבא שתשתבץ באוגדת שריון סדירה ותחתום כמה שנות קבע, ותמורת זה הבטיחו לה לימודים לתואר ראשון שארכו שנתיים בלבד. התואר היה בפסיכולוגיה, סוציולוגיה וקרימינולוגיה, והשני והשלישי, שגם אותם עשתה במהלך השירות, בקרימינולוגיה. הדוקטורט הוליד את הספר 'בדרך לגן עדן' שעסק במשלחי המתאבדים. משלחי מתאבדים : "ישבתי מול אדם ששלח מתאבד שהרס את המשפחה של חיילת שלי. אחותה סיימה שירות צבאי, עמדה להתחתן ונסעה לעשות טופס טיולים לפני שחרור, אבל היא לא הגיעה ליעדה. בעקבות כך אביה חטף אירוע מוחי". המשלח שיתף בחייו האישיים. "הוא סיפר לי על אשתו וארוסתו, ואני חשבתי על החיילת שלא תתחתן". זה לא היה פשוט. "הייתי צריכה לבודד לגמרי את התחושות". אישה פצצה : זו הכותרת שנתנה לספרה השני. הספר, שבדק מדוע נשים יוצאות לפגע כמתאבדות, נשמע רלוונטי מתמיד. "זו דרך לפתרון בעיות, והרבה פעמים זו הדרך שלהן להיחלץ מרצח על כבוד המשפחה. אפילו אחמד יאסין אמר לי שזה פתרון יוצא מן הכלל". עצם החשיפה הזאת בכל פיגוע מחדש מקעקעת את הסיבה הלאומנית. "אם ההורים שלך רצו להיפטר ממך וזה הפתרון שלך, אז את לא גיבורה גדולה". נחשונים להוראה: "יזמתי תוכנית שבה יוצאי צבא שעשו שירות משמעותי יביאו את תכונות המנהיגות שלהם למערכת החינוך". ההשראה הייתה החתימה שלה על שירות צבאי ארוך: "התפיסה היא שהם יחתמו, משרד החינוך ישלם להם על הלימודים, וברגע שהם יהיו בנתיב הזה הם יתפתחו ויהיו מנהלי בתי הספר הבאים". בעולם גברי : לימדה בבינתחומי בהרצליה ושימשה חוקרת במכון למדיניות נגד טרור. היא אף שימשה כפרשנית פופולרית בכל עת שהטרור עלה כנושא. "אין בזה נשים. התקשורת מצאה בי ערך מוסף עד שנכנסתי לפוליטיקה". פוליטיקה: היא ח"כית מהכנסת האחרונה. לפני הבחירות הציע לה ראש הממשלה בנימין נתניהו להצטרף למפלגה וגם שריין לה מקום. "אני מרגישה שאני משפיעה מאוד". ההספק כולל שישה חוקים עד כה והצעות חוק נוספות על השולחן. למשל : "רישום פלילי מיוחד לאנשים שעסקו בטרור", "הכרה בדיני ראיות של בית משפט צבאי בבית משפט אזרחי". המשמעות היא "שאפשר, למשל, לתבוע את מבצעי הלינץ' ברמאללה. עד היום יד ימין לא הכירה במה שיד שמאל עושה". חוק נוסף הוא מחיקת רישום פלילי של חיילים שהגיעו לצה"ל עם רישום פלילי, ושירתו כראוי. "יש חייל מגבעתי שהגיע מרקע מאוד מאוד קשה. הוא נלחם להתגייס ואחר כך היה סמל מחלקה ונכנס לסג'עייה. הוא לא עבריין מועד. מי שתורם לחברה, צריך למרק את עברו". ההסתייגות : "יש בפוליטיקה דברים שאני לא אוהבת. השיח הנמוך מוביל לרדידות מסוימת, אבל זה בא עם האפשרות לעשות דברים גדולים. לא בחרתי בדרך הזאת, נעניתי לראש הממשלה". יש לה רצון להמשיך בבית המחוקקים. "בכל מקום שאני נמצאת אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר". האיש שאיתה : ד"ר ראובן ברקו הוא מזרחן ופרשן לענייני ערבים ב'ישראל היום'. גם הוא עשה בצבא שנים ארוכות, והיה יועץ לענייני ערבים של מפקד מחוז ירושלים של המשטרה. "הכרנו בצבא". משפחה שכזאת : "למשפחה שיש בה שני הורים עם קריירה ביטחונית יש הווי מיוחד". כשילד כועס על אחד ההורים הוא יכול לומר "אני לא החייל שלך". אמהּ סייעה רבות בגידול הילדים, והייתה גם הרבה עזרה בתשלום. "אחרת, אני לא מאמינה שהייתי יכולה לעשות את זה". הברכה: שלושה ילדים שלא אוהבים לראות את שמותיהם בעיתון. הבת הגדולה עם תואר שני, עוסקת בשיווק, הבן בוגר סמינר הקיבוצים ושחקן, הקטנה, שהייתה קצינה, נמצאת בשלב שאחרי דרום אמריקה ולפני הלימודים. אם זה לא היה המסלול : בעולם מקביל אולי הייתה צוללת לתחום הספרות, "אבל אני אדם תכליתי. החיבור שלי לתחום הביטחוני הוא חזק. מצאתי את הייעוד שלי בחיים". המסלול כלל "הרבה מאוד קריירות" - צבא, כתיבת ספרים, אם ורעיה וכעת פוליטיקה. ובמגרש הביתי: בוקר טוב : "משכימה קום, מתארגנת כמה שיותר מהר, קולעת צמה, ארוחת בוקר ולעבודה". מוזיקה : ישראלית של כמה עשורים אחורה. ברשימה נוכחים יהודית רביץ, מתי כספי, אריק איינשטיין, שלמה ארצי וגם יהורם גאון. אוכל: "שסק וסברס". סמלי. שבת : הילדים מגיעים בליל שבת ויש קידוש וארוחה משפחתית "כמו בכל משפחה ישראלית". יש חברים וביקורים משפחתיים, אבל משתדלת "להוריד הילוך ולנוח". פנאי: "אני משתדלת ללכת להצגות של הבן שלי", ובכלל אוהבת מופעים. "אבל לא פעם ולא פעמיים קנינו כרטיסים ומסרנו אותם בגלל חוסר פניות". למרות זאת, על קריאת ספרים היא לא מוותרת. אחזקת הבית : "מאז ומעולם הייתה לי עזרה בתוך הבית לניקיונות ודברים כאלה. גם כשהייתי רווקה, אמרתי לעצמי שיש לי דברים חשובים יותר לעשות עם הזמן שלי ואני מוכנה לשלם בעבור זה". במשימות הנותרות הילדים מופעלים ומתחלקים וגם ראובן, "אני אחראית על האחריות". מפחיד : שנאה. "לפעמים אני רואה אנשים שנורא שונאים. ויכוחים יכולים להגיע מחילוקי דעות, אבל לא משנאה ומרוע". דמות מופת : "הוריי שהשילו את גלימת הפליטות, לא התחפרו בה, בנו בית בישראל והיו חלק מבניין המדינה". וגם דבורה הנביאה. "היא הייתה שופטת, נביאה, השתתפה במערך הלוחם והייתה לה דומיננטיות ואמירה". משאלה : "שיהיה שלום ושקט. שאויבינו מבית ומחוץ ייתנו לנו לחיות את החיים שלנו ויבינו שלרצות טוב לבני עמם לא צריך להיות על חשבון מדינת ישראל וארץ ישראל". וגם "שלא יהיו עוד משפחות שכולות, שנחנך את ילדינו בצורה חיובית לתרום למדינה ולחברה". כשתהיי גדולה : "אמשיך לעסוק בפוליטיקה ואעשה את המיטב למען עם ישראל". ofralax@gmail.com
