התחלה / ניסן תש"י, ירושלים. ההורים עלו לארץ מפולין. אמו, שרה צינה, קרויה על שם סבתה, בתו של הרבי מקוצק. גם אביו הוא נין של הרבי, דרך אחותה התאומה של שרה צינה.
נצר לקוצק / "אני תמיד מתלבט אם כשאני עומד על דעתי ולא מוכן לוותר, זה משום שאני מתעקש על האמת או דבק בשקר. זו התלבטות נוראה. לפעמים כשאני משנה את דעתי, אני חושש שאולי זה משום שאני לא מאמין באמת ברצינות. זה דבר מתועב בעיני קוצק".
הדקה ה-90 / הסב, ה'שם משמואל', תמך מאוד בארץ ישראל, והוריו נישאו בשנות ה‑30 "על דעת זה שיעלו לארץ". לאב היה סרטיפיקט ולאם לא, והיא נאלצה לעזוב את הארץ עם תינוק שאך נולד לזוג. בינתיים נפטר הרבי והבן, רבי דוד, החליף אותו. הוא סירב לתת לאם אישור לחזור לארץ. באחת הפעמים שהפצירה בו, היא שאלה "אתה בטוח שכאן, בפולין בטוח להישאר?" הוא הודה שהיא צודקת וחתם לה. התאריך היה אוגוסט 39'.
ילדות / בית וגן, קרוב לגבול עם ירדן. במלחמת השחרור היה האב אחראי על הנשק במערב ירושלים, "הוא חילק את הנשק לאנשי שיירת הל"ה". מאוחר יותר כשנפל הגוש הוחלט להקים בשכונה בית ספר על שמו. "למדתי בממ"ד נוה עציון".
ממ"ד / המשפחה הייתה קרובה מאוד לאחי האם, חנוך העניך, שהוכתר לרבי מסוכוטשוב אחרי שאחיו נספה בשואה. הוא עצמו היה גיס של האדמו"ר החלוץ, שגם התגורר תקופה בביתו בבית וגן. "המשפחה הייתה ציונית בכל מאודה. לא הרגשתי סתירה בין חסידות לציונות".
תיכון / נתיב מאיר, "המקום הטבעי ללמוד בו, אז". התחושה הייתה "פתיחות עצומה. כולנו היינו עניים, האוכל היה בסיסי לגמרי, התלמידים היו מרקעים שונים והר"מים אנשים מדהימים, אנשי מופת".
תנועת נוער / בני עקיבא סניף נתיב מאיר: "הרב אריה בינה, ראש הישיבה, הקים אותו והיה בהתחלה המרכז של הסניף".
כמעט פוניבז' / "הרב בינה אמר שצריך ללכת לישיבה רצינית". ולכן הוא לא רצה ללכת למה שהיה אז "התחנה המרכזית העולמית", ובחר בפוניבז', "לשם הלכו כל הרציניים". הוא התקבל אבל אז פרצה מלחמת ששת הימים שבסופה הוטל בישיבה וטו על קבלת תלמידים מישיבות תיכוניות.
מיר / "מבנה הישיבה היה פגוע מפגזי הלגיון, כמעט לא היו שם תלמידים". הוא הגיע להיבחן אצל ראש הישיבה, הרב נחום פרצוביץ, בטריקו וסנדלים, ותושאל במשך חמש שעות על 50 דפי הגמרא שלמד לבגרות. "הוא אמר 'התקבלת. תישאר לבוש כמו שאתה, אבל תצטרך להצטיין'". תוך שנתיים שלוש "התחלתי ללמוד חברותא עם ראשי הישיבה". עשר שנים עשה במיר "שם זכיתי לעצב את התפיסה התורנית שלי".
צבא / "פסלו אותי בגלל הראייה שלי", לכן "התנדבתי להיות נהג אמבולנס". בהתחלה היה נהג של 'ניידת פיגועים', "כשהיינו נוסעים כל ירושלים הייתה רועדת".
לישא אישה / לרב פרופסור משה טנדלר, מראשי הישיבה-יוניברסיטי, הוצע להצטרף לבר אילן. הוא הגיע לשנת שבתון, שבמהלכה נערכה ההיכרות בין בתו רבקה והרב שבתי. הנישואין התקיימו בארצות הברית מכיוון שסבה, הרב משה פיינשטיין, התקשה להגיע לארץ.
הרב פיינשטיין / "זכיתי ללמוד איתו שלושה חודשים ונסמכתי על ידו להוראה". הישיבה הייתה אז בנופש בהרים. "אשתי ואני חלקנו עם הרב ואשתו בונגלו שהיה מחולק במחיצה. הוא היה מעיר אותי בדפיקות על החלון בארבע בבוקר".
השותפה / רבקה, הרעיה, היא "אישה מדהימה, עושה דברים בקצב כזה שאני נשאר מאחור". הקימה את רשת בתי הספר 'אהבת ישראל'.
הברכה / עשרה ילדים במגוון מקצועות - הבכורה עורכת דין, השנייה פיזיותרפיסטית, השלישי לומד תורה וחקלאי, הרביעית מחנכת, החמישית הקימה גן בסגנון של רשת 'אהבת ישראל', השישית עוסקת בחינוך באוסטרליה, השביעי הקים ישיבה באזור עלי זהב, השמיני דוקטורנט לביולוגיה, התשיעי איש עסקים בלאס וגאס והעשירית לומדת מחול.
חליפה וכובע / כשדודו הקים את כולל סוכוטשוב הוא התבקש ללמד שם. "אז לבשתי חליפה וכובע". בהמשך נקרא ללמד בישיבת הר עציון "עם חליפה, בלי כובע".
ישיבת שבות ישראל / בסוף שנות ה‑80 נקרא לשמש ראש ישיבה באפרת יחד עם הרב יהושע בן מאיר, תפקיד שבו כיהן 20 שנה. "התלמידים לא היו רבים, אבל היו מצוינים. הייתה שם שכבה מבריקה".
המכון הגבוה לתורה / "ייחודי. ישיבה בתוך אוניברסיטה". המושג יכול ללבוש צורות שונות. "בועה - שאפשר לברוח אליה ולשכוח שזו באוניברסיטה, לב - שכולם עוברים דרכו לשנייה קצרה, ומוח - שלא כל הדם עובר דרכו אבל הוא קשור ומחובר לכל הגוף". הוא בחר במוח.
אהבה למדעים / במקביל ללימודיו במיר השלים תואר ראשון במתמטיקה, ויש לו ידע רב בתחומים מדעיים שונים. "תמיד חיפשתי ידיעות ומחקרים חדשים", בהתחלה בספרות, אחר כך במאגרי המידע ובהמשך באינטרנט. "כל זה לא דומה לשהות באוניברסיטה, תענוג לא רגיל להיפגש עם אנשי מדע".
תורה ומדע / הוא בעד רב-תחומיות, "אבל לא במובן השטחי שלה". לכן הוא מקיים מפגשים בין אנשי תורה "שיודעים תורה היטב" ואנשי מדע "שיודעים מדע היטב".
פורום ניצוצות / חוג של אנשים תורניים שנפגשים פעם בשבוע עם דוקטורנטים מתחומים שונים ולומדים יחד סוגיה תורנית. פעם בתקופה מתקיים מפגש עם אנשי סגל בכירים. איש מדע מדבר על תחום ההתמחות שלו "ואני נותן הרצאה על הנושא בהיבט תורני". ויש גם כנסים לציבור הרחב.
העתיד / "עד עכשיו בנינו את התשתית התפיסתית. עכשיו אנחנו רוצים לדעת איך להפיץ את זה". קהל היעד - אנשי מדע, אנשי תורה ובני נוער. "הם שואלים את השאלות הכי טובות. יורדים לעומק התפיסה".
אם זה לא היה המסלול / "בכל מסלול חיים אחר לא הייתי נהנה כמו עכשיו". אמנם "לא כולם מבינים את מה שיש לי לומר".
מגזריות / חבל על המחיצות המיותרות. "למדתי להעריך אדם שיודע תורה ולא להעריך מתחזים. אלה ההגדרות שעושות את ההבדל ולא הגדרות אחרות"
קונג פו / למדתי כמה שנים. אני לא מצטיין. הרעיונות של אומנות הלחימה הזאת מאוד דיברו אליי. למדתי משמעת ושליטה בגוף. לקחתי משם דברים שעוזרים לי כשאני מלמד גמרא. אבל זו תרבות סגורה ולא בשבילי לקבל מוסכמות ותובנות סגורות.
במגרש הביתי
בוקר טוב / "התרגלתי לקום בארבע". הוא לומד, כותב ואז צועד אל היציאה מהעיר, לאוטובוס. "ללכת בירושלים של לפנות בוקר זה כיף לא נורמלי. מומלץ לכל אדם לבריאות גופו ונפשו".
אוכל / אחרי שארגן כנס מעמיק בנושא צער בעלי חיים וההשלכות הכשרותיות של זה, "אני משתדל לא לאכול בשר וביצים". מצד שני יין. "בארץ ישראל אפשר לשתות בכל שבוע יין חדש ואיכותי".
פנאי / "משתדל ללמוד בחברותא עם הילדים והנכדים". ויש אפליקציה שמסייעת ללימוד וירטואלי משותף, "אנחנו יושבים מול אותו דף גמרא".
אחזקת הבית / "שוטף כלים בשבת, אם אני תופס את זה בזמן".
מפחיד / "להעלות רעיונות לא נכונים ולא להספיק לתקן אותם".
דמות מופת / "חייתי בין אנשי מופת. אני לא מחקה אף אחד מהם ולא חושב מה הם היו אומרים במקרה כזה או אחר. גם הם לא היו תוהים מה היה אומר מישהו אחר כשהייתה להם שאלה".
כשתהיה גדול / "יש בעיה בלימוד תורה בציבור הציוני-דתי - הזמן הפנוי. זו קללה נוראה". הרצון הוא "להקים ישיבה שלא תיתן לאנשים זמן פנוי. יהיו בה לימוד תורה והכשרה מדעית כדי לאפשר ללומדים לרכוש מקצוע".
לתגובות: ofralax@gmail.com
