אחרי שנים שבהן עמדה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בחוד החנית של המאבק בהדרת נשים, החליטה הממשלה ליטול את סמכויותיה בנושא זה ולהעבירן לידי הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי.
למעשה ההחלטה מסירה את השיניים המשפטיות מסוגיית ההפרדה המגדרית, ומעבירה את הטיפול בנושא לידי משרדי הממשלה השונים.
המשרדים יקבעו את המדיניות, כאשר המשרד לשוויון חברתי ירכז את העיסוק בסוגיה מול משרדי הממשלה.
זילבר, שהפכה להיות סדין אדום בעיני הימין והמפלגות הדתיות, סופגת קיצוץ שני בסמכויותיה לאחר ששרת המשפטים הפקיעה מידיה לפני חצי שנה את סמכות אכיפת החוק ביהודה ושומרון.
שרת המשפטים איילת שקד אמרה בתגובה לדברים ל'בשבע' כי היא נעתרה לבקשתה של השרה לשוויון חברתי להעביר את הסמכויות למשרד לשוויון חברתי, וכי "משרד המשפטים אינו צריך לעסוק ביישום מדיניות של משרדים אחרים אלא בנושאים משפטיים".
בשנים האחרונות פעלה דינה זילבר נגד רשויות מקומיות וגופים ציבוריים שונים שקיימו אירועים בהפרדה מגדרית, באופן שנתפס כמוגזם בעיני לא מעט גורמים. לפי דו"ח של משרד המשפטים משנת 2013 אסור לרשויות ציבוריות לארגן אירועים בישיבה נפרדת או בהפרדה אחרת כלשהי. הדו"ח מצמצם את האיסור כאשר מדובר על "אירוע בעל אופי דתי מובהק שעיקרו פולחן דתי או טקס דתי". היועמ"ש דאז וינשטיין מינה את זילבר כאחראית על יישום הדו"ח, וכך בין שלל פעולותיה זילבר איימה בסנקציות נגד אוניברסיטת בר-אילן אם לא תאפשר לנשים לשיר בטקס יום הזיכרון לשואה, זאת למרות שגם גברים לא תוכננו לשיר באירוע. כמו כן, בעקבות האירוע "מרימים לכיפור" כתבה זילבר לעיריית תל אביב כי אסור לה לאפשר אירוע פרטי שבו מופיעים זמרים גברים בלבד אם הוא מתקיים במרחב הציבורי, צעד שעורר זעם ציבורי לא קטן.
במקרה אחר שלחה זילבר לרמטכ"ל מכתב נזעם בעקבות ידיעה שפורסמה על כך שמח"ט גבעתי עופר וינטר העדיף שבאירוע של החטיבה ישיר זמר ולא זמרת. כעבור זמן קצר התברר כי הידיעה שגויה וחסרת בסיס עובדתי, ובעקבות כך היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין אף נזף בה על האופן שבו זילבר עוסקת במה שמכונה "הדרת נשים".
מי שעוד נדרש לנושא הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', ששלח מכתב ארוך ליועמ"ש מנדלבליט ובו טען כי זילבר מפרה את הסטטוס-קוו בלי בסיס חוקי, ולמעשה פועלת בחוסר סמכות מוחלט כאשר היא טוענת שכל הפרדה מגדרית היא הדרת נשים, בעוד החוק מתיר במפורש הפרדה מגדרית. במכתבו טען סמוטריץ' כי הדו"ח של משרד המשפטים פעל כדי לקדם את ערכי החברה החילונית באצטלה משפטית ובז לעולם הערכים הדתי. את מכתבו סיים סמוטריץ' בדרישה לעצור את יישום הדו"ח ולאפשר הפרדה מגדרית באירועי תרבות ובמוסדות להשכלה גבוהה.
מנדלבליט בחר להתעלם ממכתבו של סמוטריץ', אך אסר על זילבר לשלוח מכתבים וחוות דעת בנושא ללא אישורו. למרות זאת, בניגוד להוראותיו של מנדלבליט שלחה זילבר לפני כחודש חוות דעת הטוענת כי ההפרדה המגדרית בחופי הים עשויה לגרום לפגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה ובזכות לכבוד של בני המין שאינם מורשים לעבור. לדברי גורמים המעורים בנושא, חוות דעת זו הייתה הקש ששבר את גב הגמל והובילה להחלטה ליטול מידיה את הסמכויות ולהעבירן לידי הרשות לקידום מעמד האישה.
"ההתנהלות של דינה זילבר בשנים האחרונות, שהגדירה כל הפרדה מגדרית כהדרת נשים פסולה, הייתה בלתי חוקית בעליל, כפי שפירטתי במכתבי באריכות", אומר סמוטריץ' בתגובה לדברים. "יותר מדי משפטנים בשירות המדינה מרשים לעצמם לעשות דין לעצמם, להתעלם מלשון החוק הברורה ולכפות בכוחניות על החברה הישראלית הכרעות ערכיות בסוגיות של אמונות ודעות השנויות במחלוקת ציבורית. הניסיון לכפות על החברה הישראלית חינוך מחדש לערכים רדיקליים באמצעות כלים משפטיים הוא בלתי נסבל ויש לשים לו סוף".
"לאפשר לכל קבוצה לחיות לפי ערכיה"
סמוטריץ' מברך על החלטת הממשלה לקצץ בסמכויותיה של זילבר, אך טוען כי מדובר בפתרון חלקי בלבד: "הוצאת הטיפול בנושא מידיה של זילבר היא צעד נכון שהובילה שרת המשפטים, אבל אין בו די. במדינה מתוקנת דינה זילבר הייתה הולכת הביתה מזמן. יש להחזיר את השיח הערכי למגרש הדמוקרטי, ולדחות על הסף כל ניסיון של משפטנים לכפות את דעתם בניגוד לחוק ולשכל הישר".
גם עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, מברך על החלטת שרת המשפטים והיועמ"ש: "בסוגיית הדרת נשים פעלה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בניגוד לחקיקה קיימת המאפשרת קיום אירועים בהפרדה. זילבר חרגה באופן קיצוני מסמכותה כשהורתה לרשויות מקומיות כיצד עליהן לפעול, זאת חרף פניותינו החוזרות שבהן הדגשנו כי פעולות אלו נגועות בחוסר סמכות. אנו שמחים כי פניותינו בשנים האחרונות לשרת המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה נפלו על אוזניים קשובות, ועו"ד דינה זילבר לא תעסוק יותר בנושא שבו כשלה במסגרת תפקידה וחרגה מסמכותה".
לדברי רוטמן "הוראות החוק האוסרות אפליה מתירות במפורש הפרדה בין גברים לנשים, וקובעות כי אין בכך אפליה אסורה כאשר ציבור המשתמשים והמשתמשות זקוק להפרדה, ובלעדי זה תיפגע יכולתם להשתמש בשירות הציבורי. מציאות שבה עירוב בין נשים וגברים נכפה על ציבור המעוניין בהפרדה אינה כלולה בחוק או בכוונת המחוקק. למרות זאת, שוב ושוב עשתה עו"ד זילבר שימוש בתפקידה כדי לכפות תפיסה זו, שאין לה מקור בחוק, על הציבור בישראל".
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שאחראית בין השאר על הרשות לקידום מעמד האישה, סבורה אף היא שמדובר בצעד נכון. "לצערי הדרת נשים היא תופעה שפושה בקרבנו בהקשרים שונים ובתחומי חיים רבים", אומרת גמליאל. "כמעט אין משרד ממשלתי שבתחומי האסדרה שלו לא מתקיימת הדרת נשים, וממילא הנוהל הנכון הוא שהמשרד הממשלתי יפקח באופן שוטף אחר מופעי הדרת הנשים שבתחומי האסדרה שלו. משכך, נכון הוא שגוף המטה הלאומי לקידום השוויון המגדרי, קרי הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי, אשר מרכז ומוביל את המאמץ הממשלתי למימוש מטרות אלו, הוא שירכז גם את המעקב והבקרה לפעולות משרדי הממשלה למניעת הדרת נשים בתחומי הפיקוח שלהם. מוכרחים להבין שישנן סוגיות לאומיות חוצות משרדים, אשר מחייבות את קיומו של גוף מטה לאומי שינווט את המאמץ הממשלתי למטרה אחת. זה הנוהל הנכון והתקין אשר מבטיח כי מדיניות הממשלה באה מן ההלכה אל המעשה".
החוק כיום מאפשר אירועים בהפרדה. האם הפרשנות של דינה זילבר שאוסרת קיום אירועים כאלה תישאר על כנה?
"כאדם אני לא מאמינה בהכללות גורפות אלא בלדון בכל מקרה לגופו, לכן ישנם מקרים שבהם צו המקום והתרבות הוא קיומה של הפרדה. החברה הישראלית מורכבת מקבוצות תרבותיות ודתיות שונות, לא נכון ולא מוסרי לכפות משהו אחיד לכולם. הדבק היחיד שלנו כחברה הוא באפשרות לחוסר אחידות, ואחדות אינה אחידות. אלו יסודות הקיום של מדינת ישראל, לאפשר לכל קבוצה תרבותית ודתית לחיות את חייה לפי אורחותיה המוסריים, הערכיים והדתיים, ובלבד שהכול נעשה לפי חוק. הכול צריך להתדיין בשום שכל ושיקול דעת. האם נאסור מחר בבוקר את קיומם של חופים נפרדים או של שעות רחצה נפרדות בבריכות עירוניות והכול בשמו של ערך השוויון? ברור שהדבר ימנע מקבוצות דתיות לממש את זכותן לרחצה בחופים ובמתקני המים. זה מעוות. כממשלה שמבקשת לשמר את אחדותה של החברה הישראלית, אסור לנו בשמו של ערך השוויון או כל ערך אחר לכפות אחידות דעים ואחידות תרבותית ודתית על אף קבוצה בישראל. זה לא דמוקרטי, זה גם לא יהודי. כל אדם רשאי לחיות את חייו לפי אמונתו, ובאחריות המדינה לאפשר זאת".
