אחד השחקנים המפורסמים בעולם הדתי התוודע לרב איציק שפירא, ובין השניים החל להירקם קשר משמעותי של שיח ולימוד.

אבל בטרם צללו לעומקה של חברות, הזהיר הרב שפירא, למוד ניסיון: "קח בחשבון שאם אתה בקשר איתי, יכול להיות שיתנכלו לך". השחקן צחק: "שטויות, לא יכול להיות", אמר בביטול. הרב שפירא התעקש: "אני אומר לך שזה עלול לקרות, יש לי ניסיון. אנשים מפוחדים, עם מחלת רדיפה, עלולים לבוא אליך. תבדוק".

בוקר אחד, כשהרב שפירא צועד עם אביו, הרב משה, ותומך בו בהליכה, מצלצל הנייד. על הצג השחקן. "צדקת", הוא מכריז, "אני יוצא עכשיו מחקירה בתחנת המשטרה". הוא המשיך והסביר כי נחקר על הקשר שניהל בשעתו עם הרב. "מה אמרו לך?" התעניין הרב שפירא. "שלא טוב שיהיו לי קשרים איתך", הייתה התשובה. "ומה ענית?", המשיך הרב. "שאלתי אותם: אתם נורמליים? ממה אתם מפחדים? הם השיבו שאתה מסוכן. אמרתי להם: הוא כזה קטן, איך הוא מסוכן? ואז ענה לי איש השב"כ: גם נפוליאון היה קטן". מששמעו הרב שפירא ואביו את המשפט האחרון, התגלגלו יחד מצחוק. האב אף חשש לרגע שהבן יאבד את שיווי משקלו והם ייפלו יחד על הקרקע. "אבא, מה אתה דואג", חייך אליו הבן, "הרי נפוליאון מחזיק אותך!".

מפגש קצר עם הרב איציק שפירא, יכול לגרום גם למי שלא קיים איתו היכרות מוקדמת, לצחוק לשמע ההשוואה עם המצביא והכובש המהולל. דמותו הקטנה והצנועה של הרב שפירא משדרת את ההפך הגמור. הדיבור השקט, המתון והשקול לא לגמרי מזכיר מצביא כריזמטי שסוחף את ההמונים בלהט אלי קרב. אבל גם שלא ברצונו, הוא מוצא את עצמו בשנים האחרונות בעימותים מול רשויות השלטון בישראל, שחקירתו של השחקן היא הביטוי היותר מרוכך שלהם. בדרכו השקטה, ההיתקלויות הללו לא גורמות לו לסגת בכהוא זה מדרכו האידיאולוגית, כמי שעומד בראש ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, אבל גם לא להתרגשות יתרה.

הוא לא הופתע גם כשאנשי השב"כ והמשטרה הגיעו אל סף דלתו, לאחר שהתנכלו במשך תקופה ארוכה לתלמידיו. היה זה תקופה קצרה אחרי צאתו לאור של שהספר 'תורת המלך', שהרב שפירא חיבר יחד עם הרב יוסי אליצור. הספר, אשר דן בין השאר בהלכות הריגת גוי במלחמה, עורר סערה ציבורית ועורר גם את אנשי הפרקליטות לבדוק האם ניתן להעמיד את מחבריו לדין בעוון הסתה וגזענות. גם שלושה רבנים גדולים שנתנו הסכמה לספר נלקחו לחקירות אזהרה. "מיד אחרי שיצא הספר העלילו עליי עלילה, וברור לי שזה כתוצאה מפרסום הספר", טוען הרב שפירא. "היו רבנים ששאלו אותם לפני כן מהשב"כ מה הם מעריכים שיקרה כתוצאה מהמעצר שלי, ולאחר מכן עצרו אותי. הפרקליטות ידעה שהיא עוצרת אותי בגלל הספר. הם העריכו שאני מבודד אחרי הבלגן התקשורתי שנוצר, ורצו לנצל את זה ולהעליל עליי עלילה. אבל זה לא עלה בידם. המעצר נגמר בלי כלום".

כך או כך, בהיותו חסיד חב"ד ותלמיד מובהק של הרב יצחק גינזבורג, הוא לא נטש את שליחותו גם בתוך חדרי החקירות. התמונות מעידות כי נהגו בו בהשפלה מיוחדת כאשר הובל אל בית המשפט אזוק בידיו ורגליו, אבל מוחו היה בעולמות אחרים. "הייתי יומיים במעצר בשב"כ", הוא משחזר, "כשנכנסתי לחקירה, מה שנזרק לי לראש היה שאדמו"ר הזקן, כשהיה מגיע ליד אנשים שהיה רוצה לעורר אותם לתשובה, היה מנגן את הניגון המפורסם 'קול דודי'. ישבתי מול החוקרים כשאני אזוק, והתחלתי לנגן את הניגון, ככה בקול, במשך שעות. הם ניסו לזלזל בזה קצת, אבל הייתה תחושה חזקה שזה עורר אותם לתשובה. אחרי כמה שעות הם שאלו: למה אתה לא שר משהו שאנחנו מכירים? התחלתי לשיר את 'עושה שלום במרומיו' המפורסם. הם הצטרפו לשירה, וגם התחילו לרקוד".

אז לא השבת להם לאף שאלה?

"לא".

רגל בחסידות ורגל ברב קוק

הרב איציק שפירא (51), דמות מפתח תורנית וחינוכית בקרב חלק משמעותי ממי שמכונים נוער הגבעות, לא התראיין עד כה באמצעי התקשורת. הפעם, לאחר שהתייעץ כהרגלו עם רבו הרב יצחק גינזבורג, הורה לו הרב להתראיין ו"להגיד שיש בשורה לעם ישראל", כלשונו. שיחה של שעתיים וחצי בדירתו הצנועה בקריית משה, צמוד לישיבת מרכז הרב, מגלה עמדות אידיאולוגיות מוצקות, שרובן אומנם שנויות במחלוקת גם בתוך המגזר הדתי-לאומי, אבל ללא ספק מאתגרות.

את הדירה הפשוטה למראה שוכרת משפחת שפירא מהבעלים המקוריים, דמות שמבחינה השקפתית נמצאת בקצה השני של ישיבות הציונות הדתית – הרב אלי סדן, אבי המכינות הקדם-צבאיות וראש מוסדות עלי. "דווקא הייתי הרבה בדירה הזאת", מחייך הרב שפירא כשאנחנו מצביעים על פרט הטריוויה המפתיע. "בתור בחור בישיבה לצעירים באנו לשמוע פה מהרב סדן שיעורים". דרך אידיאולוגית ארוכה עשה הרב שפירא מאז היותו נער שיושב ולומד בשקדנות בישיבות הדגל של הציונות הדתית – בישיבה לצעירים ולאחר מכן במרכז הרב, עד ללבוש החב"די המובהק שעוטף אותו היום.

כשאנחנו מבקשים ממנו להצביע על הנקודה שבה הכיפה הסרוגה הוחלפה בכיפת חב"ד שחורה וספרי 'אורות' הומרו בספר התניא, הוא מתחיל לגולל באריכות את תולדות המשפחה. זיכרונות ילדות של שני סביו, שהיו חסידים ועובדי ה' מעוררי השראה, ובעיקר סיפורים על הוריו – הרב משה ורבקה שפירא מעפרה, שביתם הוא ערש תנועת החסידות הארצישראלית הנפוצה כיום. "הדם שזרם בעורקים שלנו היה חסידות", כלשונו. אחיו, הרב יהושע שפירא, הקים את ישיבת רמת גן, שהביאה את בשורת החסידות לעולם הישיבות הציוניות.

השורשים המשפחתיים נעוצים עמוק בחסידות חב"ד, הוא מסביר, כך שעל החיבור הזה אין מה לתמוה. הקשר של המשפחה לציונות הדתית התבטא בפן אחר באישיותו של האב משה: בערה פנימית בכל הנוגע לענייני ציבור. כאשר חברו נעדר במלחמת יום כיפור ארגן האב הפגנות ציבוריות, עד שגולדה מאיר קראה לו לשיחה וביקשה לפייסו. הם גם היו מהמשפחות הראשונות שעלו ליישוב עפרה. "על זה גדלתי, בערה לעבודת ה' ובערה לכל מה שעובר על הציבור. רגל אחת בחסידות ורגל אחת ברב קוק".

המפגש הראשון שלו כנער עם דמותו של הרב צבי יהודה קוק הותיר עליו רושם עצום, ומאז הוא דבק בו. "הגעתי לישל"צ, והכרתי את הרב צבי יהודה בשנתיים וחצי האחרונות שלו. לא הכרתי אותו כמנהיג כי הוא כבר לא היה בשיא כוחו, אלא כצדיק. פגשתי לפני כן צדיקים, אבל אצלו היה משהו מיוחד מאוד. ברחתי מהמון שיעורים והלכתי אליו. שמעתי אצלו שיעורים. אני זוכר באיזו דבקות הוא היה קורא פסוקים, גמרות. אכלתי אצלו כמעט כל שבת. ראיתי הרבה הנהגות שלו, ידעתי שאני זוכה לעמוד ליד מישהו שהוא לא מהעולם הזה".

כנער בן 16 ירד עם חבריו לימית, שם פגש לראשונה את הרב גינזבורג. "שמעתי אותו שם הרבה, גם ישבתי ולמדתי איתו. לא כל כך הבנתי מה שאמר, אבל החוויה שאני ליד מישהו ששייך למקום אחר הייתה מאוד חזקה". כשחזר מימית הוא הוזמן על ידי הרב לישיבתו, אבל שפירא הצעיר העדיף לשמור מרחק במשך כמה שנים, שבהן היה נתון בהתלבטות קשה בעניין. בינתיים המשיך בלימוד תורה במרכז הרב, לאחר מכן בכולל בתל אביב ומשם המשיך לישיבה בדימונה. "בשלב מסוים הרגשתי שזה לא מספק את מה שבוער בי בפנים". כשלבקשת הרב גינזבורג, שגם זכתה לברכת הרבי, הוזמן לשמש כר"מ בישיבת 'עוד יוסף חי' בקבר יוסף, הייתה זו הגושפנקה הסופית לשינוי המסלול. הקשר עם הרב גינזבורג התהדק, "מה שהוא אמר בענייני עבודת ה' ובעניינים ציבוריים היה נשמע לי פלאי יחסית למה שאחרים דנו בו ושאני דנתי עם עצמי, דברים שהם 'ממעייני הישועה' כדברי הרצי"ה".

על אף שדומה כי קיים פער אידיאולוגי משמעותי כיום בין תלמידי הרב גינזבורג ותלמידי הרצי"ה, הרב שפירא, תלמידם של השניים, מפתיע ואומר כי מבחינתו מדובר בהמשך ישיר של אותה הנהגה: "הדמות הכי דומה בשבילי לרב צבי יהודה היא הרב יצחק גינזבורג. אני יודע שזה יישמע משונה להרבה אנשים, אבל במפגש האישי שלי, כשחיפשתי מישהו דומה לרב צבי יהודה, זה היה הרב יצחק. כשאני בוחן את ההנהגה הציבורית של הרצי"ה, אני רואה את זה מאוד שונה ממה שרואים תלמידיו, בגלל הקשר שלי לרב יצחק. יש אצלו חיבור חזק למנגינה ולטון ולאמירות של הרב צבי יהודה, שאמר שהוא מעל ראש הממשלה, שהוא המדינה, ומה שעושים בכנסת ובממשלה זה או קשקשת וברברת או שזה טוב לעניינים הסוציאליים והכלכליים, אבל להחליט החלטות ציבוריות – זה כאן, בבית המדרש. את החלק הזה אצל הרצי"ה אני לא פוגש היום בכלל אצל תלמידיו. אצל הרב יצחק זה שונה, הוא אומר זאת יותר בעדינות: ההנהגה של הצדיקים מתבססת על רצון. אנשים מקשיבים להם כי הם דמות גדולה שעומדת לחיקוי, וכולם רוצים להיות כמה שיותר קרובים אליהם. בהנהגה כזו כל הקשר בין המנהיג לציבור הרבה יותר רך ואנושי, אין צורך בכוחניות ומשטר קשה. לעומת זאת המדינה כפי שהיא כיום מתנהלת על בסיס משותף, שאומר שרוצים לחיות ביחד וצריך לעשות את זה איכשהו. כך יוצא שאין שום חשיבות וערך עצמי למי שעומד בראש, וצריך להנהיג משטר נוקשה בשביל שישמעו לו. ככל שאנשים יגדילו יותר את ההערכה שלהם לצדיקים וייתנו להם יותר מקום בהחלטות ציבוריות, כך ההנהגה תהיה יותר אנושית ויותר נעימה. התקדמות משמעותית בכיוון זה היא אם מגמה זו תבוא לידי ביטוי במבנה השלטוני בפועל".

אבל הרב צבי יהודה ראה במדינה דבר קדוש, אמר הלל ביום העצמאות. אתם לא חוגגים את יום העצמאות, ולכאורה רוצים לפרק את המדינה ולהרכיב אותה מחדש.

"אני לא שלם עם האמירה שאנחנו רוצים לפרק את המדינה ולהרכיב אותה מחדש. אנחנו עובדים באופן מאוד עצמאי, אבל לא מתעלמים מהקיום של המדינה. אבל הניגודיות שהצגתם מאוד נכונה: אצל הרב צבי יהודה השלטון היה מאוד משמעותי. כך הוא הגדיר את מצוות יישוב הארץ – שלטון. אבל גם הוא, כשרצה להגיד למה יש ערך של קדושה במדינה, וזה דבר שיש לי עליו מחלוקת עם הרבה מתלמידיו, לא מצאתי אף פעם שהביא את מה שרווח היום בציבור שהמדינה זה הגוף וכנסת ישראל היא הנשמה. לא מכיר דבר כזה אצלו. הוא רק אומר: למה יש ביום העצמאות קדושה? כי זה מצווה, כי התקיימה מצוות יישוב הארץ. נכון שהגדרת המצווה כשלטון הנחתה את ההנהגה שלו, וזה שונה מהמשנה שלנו בחב"ד".

אז לשיטתך, ביחס למדינה איך מקדמים את הגאולה?

"מה ההגדרה של מדינה? משטר? אם למשל יהיה פה ראש ממשלה ערבי שייבחר בבחירות דמוקרטיות – זו עדיין תהיה מדינת ישראל? אם החרדים יהיו רוב ויחליטו על משטר מלוכה – זו תהיה מדינת ישראל? כל אחד מגדיר אחרת. צורת המשטר לא חשובה, השאלה אם זה שלטון של יהודים או גויים. מי שאוהב שלטון חזק – פועל בהכרזות. בן גוריון, שהרב צבי יהודה כינה אותו שוטה, רשע וגס רוח וסירב לבוא להלוויה שלו, אהב הכרזות. אנחנו לא בהכרזות, אלא השאלה אם אנחנו עושים מה שה' ציווה עלינו לעשות במציאות. אם במדינה יש מצווה – טוב, אם לא – חבל על הזמן".

בהקשר ליחס למדינה, טוען הרב שפירא כי הרב צבי יהודה היה הדמות שקראה הכי הרבה לסירוב פקודה. היה זה על רקע הקריאות לסגת משטחי יהודה ושומרון לאחר שחרורם במלחמת ששת הימים. "הוא הוציא את הכרוז של סירוב פקודה בעשרות וריאציות, פעם אחר פעם. זה היה מבחינתו הכרוז בה"א הידיעה. ואז סירוב הפקודה היה אקטיבי, לא פסיבי כמו היום. הוא כתב 'למנוע ולעכב'. זה קו שהוא הלך עליו חזק, שוב – כי הוא חשב שהצדיקים עומדים מעל הממסד".

"הפכו את המנהיגים לאויבי המדינה"

התפיסה שקיבל אצל הרב גינזבורג, כאמור, לפיה הנהגת אנשי התורה צריכה לעמוד מעל הכנסת והממשלה, מתפרשת בעיני הממסד הישראלי כקריאת תיגר על השלטון. התוצאה היא שורה של התנכלויות, הרחקות ומעצרים לתלמידים וגם לחלק מהרבנים, ואפילו כיבוש של הישיבה והפיכתה לבסיס מג"ב למשך שנה שלמה, אירוע שהתרחש לפני כשנתיים.

נקודת שיא בהתנכלות הממסד לישיבה הייתה בשנת תשע"א, אז החליטה הממשלה להפסיק את הזרמת התקציבים לישיבה, הן אלה של משרד החינוך והן תקציבים ממשלתיים נוספים. מאז, כבר שבע שנים, מתקיימות הישיבה הגבוהה והישיבה הקטנה 'דורשי ייחודך' אך ורק על תרומות הציבור.

ועוד לפני שהספקנו להעלות את פרשת דומא, כשמגיעים לפרשת סגירת הישיבה על ידי הממשלה, הרב שפירא קובע בלי היסוס: "בעיניים שלנו, ההחרפה במעשי תג מחיר, ואולי גם פרשת דומא - אם יהודים עשו את זה, זה תוצאה ישירה של סגירת הישיבה. גם אנחנו כמדומני כתבנו במפורש למשרד החינוך אז שאלו תהיינה התוצאות". את הקביעה החריפה הזאת הוא מנמק בסיבות חינוכיות, שעיקרן תהליך הדה-לגיטימציה שחוללה המערכת המשפטית והביטחונית כלפי דמותו של ראש הישיבה, הרב גינזבורג: "לקחו את הדמויות שמהוות הנהגה בעיני הרבה אנשים שממורמרים על המצב במדינה - האינתיפאדות שהיו אז, ההפגנות נגד מדיניות הממשלה יצאו מבית המדרש של 'עוד יוסף חי' - והפכו אותם לאויב המדינה, אויב היהודים, רוצחי תינוקות ושותי דם גויים. ברגע ששברת לאנשים את ההנהגה, לא פלא שהם הפכו להיות כצאן אשר אין להם רועה".

מלבד עצירת התקציבים לישיבה, הרב שפירא מזכיר את הרדיפות השלטוניות, את מעצרו של הרב גינזבורג ואת הציטוטים בשמו בתקשורת ובבתי המשפט, שהוצאו מהקשרם והובאו כהוכחה כי הוא מסית נגד ערבים. "הרב גינזבורג היה מהשורה הראשונה של הגדולים, פורץ דרך שאין דומה לו בכל התחומים. לקחת ולהפוך אותו למישהו שאסור להתחבר אליו, לסתום לו את הפה, לפרק לו את היכולת להנהיג – זה גורם לכך שאלו שחשים מרמור הופכים להיות כצאן בלי רועה", הוא חוזר על הדימוי.

השלטון יגיד שתחת ההשפעה של הרב גינזבורג והישיבה ביצהר מתרחשות תופעות של תג מחיר, פגיעה בערבים ועוד, ומזה הם חוששים. זה הכול המצאות שלהם?

"כשמישהו לא פונה אליך אף פעם ולא בקשר איתך, ומחליט החלטות נסתרות על סמך דברים נסתרים - אתה לא יכול להסביר את עצמך, לא יכול להגיב ולהתייחס כי אתה לא יודע על סמך מה הם אומרים את הדברים. סגרו את הישיבה, למשל. משרד החינוך דיבר איתנו? כשמישהו מפוחד", הוא רומז לרשויות, "הוא קושר גם דברים שלא קשורים, ונהיה מפוחד גם מהם".

אבל יש דברים שבהם די ברור שאתם נוגעים בעצבים רגישים מבחינת המדינה. למשל, העיסוק ההלכתי ביחס לגויים בארץ ישראל, שפורסם בספרי 'תורת המלך'. למה חשוב לכם להתעסק בזה? יש תחומים אחרים בתורה שאפשר לכתוב עליהם.

"מה שאתם קוראים התעסקות בעצב רגיש, אני קורא בדיוק הפוך: קמה מדינה, לא הייתה מספיק תורה מפותחת ומוסברת שיכלה לתת הצדקה ומענה איך עם ישראל כעם חזק גם בגשמיות מתייחס למי שאינו יהודי, בעיתות מלחמה ובזמני שלום. זה יצר קושי, חוסר הצדקה, ברצון שלנו לשלוט בגויים. התורה לא מספיק התפתחה בנושאים האלו כדי לתת ליהודי מענה שהוא יוכל להרגיש שלם איתו, ועם זה להנהיג גם את המציאות. זה שיש לנו כוח לשלוט, שאנחנו מעצמה גשמית, מצריך אותנו לסוגיות שהתורה לא הייתה מפותחת בהן בזמן הגלות. צריך התפתחות של התורה בסוגיות שהגיעו למעשה, כי אם לא – המציאות מידרדרת. היא דורשת משהו ואין לה מענה".

מה אתם אומרים לתלמידים לגבי שירות בצה"ל?

"השליחות העיקרית היא לא שם. היום בוודאי שהבעיות הביטחוניות שלנו נובעות מבעיות רוחניות, ולא מבעיות כוח אדם של חיילים או כלי נשק. הבעיה היא חוסר הצדקה פנימית למי אנחנו ומה אנחנו רוצים. ממילא השליחות שלנו שם היא יותר חזקה. גם הרב זוין וגם הרצי"ה חשבו שהשליחות העיקרית היא לשבת בישיבה ולהפיץ תורה, ולא צבא. אם אנשים מרגישים שהצבא זו השליחות שלהם – אז אם זה על דעת שחוקי התורה הם מעל חוקי הצבא, אפילו באופן מחויך – כלומר זה זורם לך ולא יוצר אצלך שום תסבוך, אז מצוין, תעשה את השליחות שלך שם".

יש טענה שהרב גינזבורג התמתן בזמן האחרון ושינה כיוון מבחינת המיליטנטיות שהייתה לו. זה נכון?

"אני יודע שיש אנשים שאומרים את זה, אני לא חושב ככה. אם משהו השתנה זה שמנסים לבודד ממנו את נוער הגבעות, ויש איזשהו פן שהם הצליחו קצת. מה שמכונה היום נוער הגבעות, חלקו היום פחות מרגיש שהוא מחובר להנהגה. אני אומר את זה בהסתייגות כי אני לא לגמרי בקשר איתם. אבל זה קרה כחלק מהעבודה של השלטונות – זה מה שהם רצו, זה מה שקיבלו.

"היו שנים שהנוער היה יותר מחובר להנהגה. כך גם אני הנהגתי כלפי מטה – שלא עושים פעולות בגלל מרירות שיש לך, אלא כחלק מהנהגה ברורה. כמובן שמנהיג גדול יכול לפרוש את כנפיו ולהביט בעין טובה על נוער שתוסס וכואב לו על הדברים הלא טובים שיש היום בעם ישראל. לכן באופן טבעי הנוער הזה הרגיש זיקה אליו. אבל היום, הנוער שכואב את המצב שקורה, החיבור הטבעי שלו לעניין הזה הוא לא כמו שהיה פעם. ואת זה השלטון לא מבין".

כל זה לא מפריע לרשויות השונות לראות ברב שפירא כתובת לפניות וגם איומים, אותם הוא מכנה "מצחיקים", בדרישה שיפעל לריסון הנוער הזה. "היו פניות, פגישות, טלפונים. זה יכול להיות שב"כ, משטרה, דרך רשויות מקומיות, כנסת ועוד. פניות מצחיקות כאלה".

למה זה מצחיק?

"כי זה מצחיק שהמדינה עובדת בצורה עקומה, אין לזה קשר למציאות. הם עושים בדיוק הפוך ממה שצריך כדי להתקדם".

לדוגמה מספר הרב שפירא על אנשי פרויקט 'הרועה העברי', שהיו אצלו בביקור בית לפני כשנתיים בבקשה כי יעניק להם את הסכמתו לתוכנית. מדובר בתוכנית שאמורה לתת מסגרת של לימודים ועבודה לנערי הגבעות. מה שפחות ידוע הוא שמאחוריה מסתתרים השב"כ, משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך, כלומר רשויות המדינה. ככאלה, חשוב להן לקבל אישור של דמויות המקובלות על הנוער, כדי לזכות בשיתוף פעולה מצידו. "אמרתי להם: אין בעיה, אני בעצמי מוכן ללמד שם יחידת לימודים שהכנתי באזרחות בנושא מהי מדינה יהודית, נלמד מהי אזרחות כמו שאנחנו מבינים שהיא צריכה להיות. אתם תממנו, אני אסביר על המדינה. מוכן לגמרי להיות שותף. תפקחו, תצלמו, אין לי בעיה. אתם רוצים גיבוי, למה שלא תאשרו את זה?". באופן לא מפתיע, אך שכן קומם אותו, הוא לא זכה לשיתוף פעולה מצידם.

"החותן של הוא הפרופסור"

כאב לשנים עשר ילדים וסב לארבעה עשר נכדים, הרב שפירא רגיל לשולחן שבת ארוך. העובדה הזאת בצירוף החב"דיות המוטבעת הופכת לעניין של דקות עד שנעשים חילופי מספרי טלפון בינו ובין הצלם, שכבר הוזמן לסעודת שבת בבית משפחת שפירא. הם נפרדים כידידים אחרי היכרות של דקות מעטות בלבד.

לא רחוק מכאן מתגורר חותנו, הרב פרופ' נחום רקובר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומחלוצי תחום המשפט העברי. למרות היותו של רקובר איש הממסד וחתנו ההפך הגמור, הקשרים בין השניים, מעיד החתן, חמים וקרובים. "יש בינינו המון חיבה, המון דיבור. הוא אפילו בא לחתום לי ערבות בבית המשפט, אף פעם לא התבייש בי ולא הסתתר". כשרק נסגר השידוך עם רעייתו רחל, הרב שפירא ידע שחותנו הוא תלמיד חכם חשוב, בעל יראת שמיים ופשטות, ותו לא. "הרבה באו להגיד לי מזל טוב, ושאלו אותי אם ארוסתי היא הבת של הפרופסור. אמרתי: לא נראה לי. הוא לא נראה כמו פרופסור, וגם לא דיברו על זה במשפחה. שאלתי את גיסי: מי הפרופסור שכל הזמן שואלים אותי עליו? הוא אמר: זה החותן שלך... רק אז נודע לי שהוא פרופסור. גם היום אני שומע אותו מחוץ לדלת הבית שלו לומד תורה בקול רם כמו בחור ישיבה בשיעור א'".

גם אם מתרחקים מגבולות הגיזרה של תורת המלך-יצהר-נוער גבעות, לרב שפירא יש לא מעט מה לחדש. מאז העתיק את מושבו לפני כמה שנים מיצהר לירושלים, הוא מקדיש את מרבית זמנו לעיסוק בתורת הנפש – טיפול וייעוץ נפשי בהשראת דרך שסלל הרב גינזבורג, השואבת את מקורותיה מתורת החסידות. בחלק מהזמן הוא לומד וכותב בתחום, ובשאר הוא מקבל מטופלים בקליניקה סמוכה. כתבים רבים שלו בנושא זה ממתינים לאיגודם לספר שייצא לאור ויציג את התזה העקרונית והטיפולית בתחומי הייעוץ השונים, כאמור לאור מקורות החסידות ופנימיות התורה.

מה זו בעצם תורת הנפש?

"זו תורה של הרב גינזבורג", הוא מקדים, "למדתי ממנו כל כך הרבה שנים, שכל מה שיש לי ספוג בתורה שלו". הנחת העבודה של תורת הנפש, כפי שמציג הרב שפירא, מתחילה מנקודה שונה לחלוטין ביחס לתורות הטיפול המקובלות: "הדבר הכי בסיסי הוא ההנחה שהנפש מצד עצמה היא חולה, והקב"ה הוא הריפוי שלה. לא שהנפש מצד עצמה אמורה להיות משהו שלם, ולפעמים יש לה איזו שריטה או טראומה שאם תצליח ליישר את הקמטים – תהיה לך שוב נפש שלמה. הנפש היא חולת אהבה, יש לה צמא וחוסר השלמה עצמית מובנית בגלל הבדידות שלה, היא חייבת את הקשר עם הקב"ה".

כלומר, רפואת הנפש היא דרך בניית קשר עם הקב"ה?

"לחלוטין".

לפי זה, כל אדם צריך טיפול.

"לכן מומלץ לכולם ללמוד חסידות, על הקשר בין בורא לנברא. כל אחד מרגיש לבד והדבר הראשון שהוא רוצה זה הקשר עם הבורא".

אז למה צריך קליניקה? אפשר פשוט ללמוד בישיבה.

"הרב גינזבורג הצליח לתרגם את מה שכתוב בקבלה ובחסידות למציאות יומיומית של הנפש כפי שאנחנו מכירים אותה היום, כל הדברים שהיא נזקקת להם. אם אתן למישהו שבא עם קושי לקרוא ספר חסידות, הוא לא ירגיש שהוא יכול לפתור את הבעיה. התרגום, הפנים החדשות שהתורה מקבלת על ידו, מייצר הבנה חדשה וגם יכולת עבודה בפועל".

בקליניקה 'ממעמקים' מטפל הרב שפירא, יחד עם צוות מטפלים, במגוון של בעיות על פי תורת הנפש, כולל מקרים קליניים של דיכאון וסכיזופרניה. הוא אינו שולל כל כלי שקיים בפסיכולוגיה, אבל מכיוון שהבסיס של אמונה נעדר מהתורות הפסיכולוגיות, הגישה בעיקרה שונה. הטיפול עצמו מתאים גם למי שאינם חסידים ואפילו לחילונים, אבל יהודי וגוי למשל לא יוכלו לקבל את אותו טיפול. "הייחודיות של כל אדם היא מרכיב חשוב בטיפול, ולכן אם הקשר שלו לה' הוא דרך תרי"ג מצוות או שבע מצוות – כשהמצוות הן האיברים הרוחניים, מבנה הנפש שלו - אז בהכרח הטיפול שונה".

גם הנושא המדובר כיום של נטיות הפוכות זוכה למענה על פי תורת הנפש. הרב שפירא מספר על מטופלים שהגיעו לקליניקה והקימו משפחות, למרות שמבחינתו "להקים משפחה זה רק סימפטום. בעצם מה שמתהפך אצלו זה שעכשיו הנטייה היא לפה ולא לשם. הנטייה יכולה להתהפך, יש כזה דבר", הוא קובע לנוכח הקולות בשדה המקצועי הטוענים שמדובר בנטייה מולדת שלא ניתנת לשינוי. בכנות הוא מודה שהוא אינו יודע אם אפשר להביא מזור לכל מקרה, "אני רק מסביר מה קורה במפגשים שלי". לנתח כיצד בדיוק קורה שהאדם מקבל נטייה לבני מינו, הוא אומר, "אני לא יודע אם זה מתאים על גבי העיתון", אבל הוא כן יכול לומר שהקביעה האם זהו דבר מולד או נרכש היא מורכבת: "ההתהפכות הזאת היא תוצאה של משהו שמתחולל בנפש, גם במישור החברתי וגם במישור האישי". הוא מזכיר כי בחברות התרבותיות והשכלתניות ביותר בעבר, כמו מצרים ויוון, הטבע האנושי כביכול משך מאוד את החברה אל הנטיות ההפוכות דווקא. "לכן, יש בטבע האדם להגיע אל המקום הזה, אבל יש פה עוד כמה מרכיבים".

אתה מודע לטענות נגד טיפולי המרה, שהם עלולים לגרום לאובדנות אצל מטופלים?

"אני עובד בשטח. אני לא מכיר מישהו שעובד בשטח ויכול לומר שמישהו שהוא טיפל בו כך התאבד בגלל זה. באלה שטיפלתי, אני לא מכיר שום אובדנות או הידרדרות כתוצאה מהטיפול. לכל היותר אולי יש כאלה שתלו תקוות שאעזור להם ולא הצלחתי".

Hagitr72@gmail.com