התחלה / יולי 51', עכו. ההורים הגיעו ארצה מפולין ב‑48'. "כבר בשואה הם היו נשואים, הורים לשני ילדים. אחד שרד והשנייה לא". הם נמלטו לרוסיה הלבנה. האב היה פרטיזן והאח נשלח לבית יתומים נוצרי. לקראת סוף המלחמה אוחדה המשפחה ועברה למחנה עקורים בגרמניה, שם נולד אח נוסף. האח הבכור הוא איש חינוך וממייסדי כרמיאל, האח השני איש שב"כ בכיר. יעקב הוא הצעיר. מדינת ישראל / בעקבות השואה "הייתה הכרה מאוד גדולה בחשיבות הלאומיות והקמת המדינה. אבי חשב שלמען המדינה הזאת צריך לעשות הכול. זה היה ברור לו". האב הלך לעולמו לפני חצי יובל, "ולמרות זאת, אין אזכרה שלו שאני לא מדבר על זה". קריית אליעזר/ בגיל 11 עברה המשפחה לשכונת הזאת בחיפה, "בעיניי זו הייתה אצולת העיר". הוא למד בבית הספר היסודי דרור עם הרב אבי רונצקי, וגם עם מי שהיו לימים "טייסים, מהנדסים, עורכי דין ומורות ברמות הכי גבוהות". הייתה "חברותא אדירה, אימהות עקרות בית שדואגות לילדים והחינוך מעל לכול". בתיכון למד בעירוני א'. מועדון נוער עירוני/ העירייה דאגה למסגרת, ובני הנוער דאגו לתכנים. "כל אחרי צהריים וערב מפגשים ומשחקי ספורט, ומדי קיץ מחנות עבודה בדן, דפנה וחולתה". צבא / גולני "כי האחים שלי היו קצינים והיה לי ברור שאעשה שירות צבאי משמעותי". שם הכיר לראשונה את השד העדתי, וגם למד את טיבם של בני אדם. "המאגיסט הכי טוב באימונים התגלה כלוחם פחות טוב בקרב, והחייל הכי בלאגניסט כאחד הלוחמים הטובים". מלחמת יום כיפור / התחיל כסמ"פ של פלוגה א', גדוד 13. קצין החימוש של הגדוד אסף אותו בליל יום הכיפורים מבית חברתו "אפילו לא הודעתי להוריי". את המלחמה סיים רק ב‑31 במאי "מלחמה רצופה, אינסופית. פעמיים עליתי לשיא החרמון, נפצעתי, והפכתי למ"פ בגדוד 51". חוויה מעצבת/ "זו הייתה מלחמה של בודדים, של אמיצים. קיבלנו בלי סוף היתרים להתפנות אבל נשארנו. גם כשנפלו אנשים, אחרים המשיכו". באופן אישי "אעשה הכול כדי שלא יוחזר שעל אחד מרמת הגולן", וזה משום ש"אם הייתה להם תוכנית נכונה, הסורים היו יכולים להיות בטבריה בקלות". החצי השני / החברה ההיא מתקופת הצבא היא שושי, לה הוא נשוי עד היום. הייתה מנהלת מחלקה בבנק הפועלים והיום עוסקת באדמיניסטרציה של העסק המשפחתי. הברכה / שלוש בנות ובן. כל הבנות עורכות דין. שרון חוקרת הונאות במחוז חוף, נשואה ואם לשלושה, גרה ממש באותו בניין, ליאת ראש משרד חקירות בתחנת מסובים, נשואה ואם לשלושה, גרה במודיעין, שני עובדת בראשות ההגירה, נשואה ואם לשניים, גרה במודיעין. דור, לשם שינוי, הוא סטודנט להנדסת חשמל. משטרת ישראל/ כשהשתחרר מהצבא היה כבר איש משפחה, וחיפש מקום שיוכל לעבוד בו במקביל ללימודים. "הצצתי, נפגעתי, ונשארתי. זה חיידק שאם הוא נדבק בך, אתה יכול ליהנות מכל רגע, גם בימים נוראים וקשים". 14 מי יודע / 14 תפקידים שונים עשה במשטרה "כל אחד מהם עם למידה חדשה". התפקיד האהוב היה מפקד תחנת זבולון: "פיקדתי על 200 איש שעיצבתי בהם כל פסיק". התפקיד החשוב בעיניו הוא מפקד המחוז הצפוני. "זו הייתה תקופת האינתיפאדה ואחרי מהומות אוקטובר והיה צורך לשקם את יחסי היהודים והערבים. זה היה סיפור ענק". יחסי משטרה-ערבים / "הלקח האמיתי מהאירועים הוא חוסר מקצועיות במערכת היחסים". בורובסקי עצמו הרס ב‑2003 את מסגד שיהאב א-דין הסמוך לבזיליקת הבשורה, "זה היה עלול להבעיר את המזרח התיכון". אבל ההריסה עברה בשקט יחסי "כי היה ציר הידברות של שנה וחצי. הצלחנו להטמיע שהמשטרה היא גוף משרת ולא רק אוכף". יחסי שוטרים-שוטרות / "צריך לשים גבולות", ובעניין הזה יש גיבוי למפכ"ל: "רוני אלשיך עשה נכון. הוא הכריח את הקצינים לעבור פוליגרף וגם עודד הגשת תלונות". ויש גיבוי גם לאי טיפול בתלונות אנונימיות. "גם במשרד מבקר המדינה לא טיפלנו בתלונות אנונימיות. אחרת כל אחד יתלונן על כל אחד". בזכות הרצאה / את שלושת התארים, שניים במדעי המדינה ואחד במשפטים, עשה תוך כדי שירות. "המטרה הייתה להיות עורך דין פרטי". כשהרצה פעם על חדירת משפחות פשע לשלטון המקומי בפני שופטים, שמע אותו גם מיכה לינדנשטראוס "ופנה אליי להצטרף למשרד מבקר המדינה". הוא לא התעניין במשרה רגילה במשרד, "אבל לעסוק בשחיתות שלטונית היה משהו אחר". שחיתות שלטונית / הוא הקים את הצוות למאבק בשחיתות השלטונית. "התווינו דרך. רצינו להיות אפקטיביים ולהעביר ביקורת עניינית ובזמן אמת". הצוות ביקר את אברהם הירשזון ואהוד אולמרט, ובין השאר שם יד על היומנים של שולה זקן. "בזמן הביקורת אולמרט חטא בחטא היוהרה", לו היה נוהג אחרת "יכול להיות שהחלק של הביקורת לא היה נוגע בהיבטים הפליליים". בנימין נתניהו / את משרד המבקר עזב כבר לפני תשע שנים, ולפני שנתיים וחצי לקח אותו ראש הממשלה כדי להגן עליו בפני הביקורת בנושא המעונות. "עצם העובדה שנפתחו חקירות לאחר בדיקות, אומר שיש חשדות שצריך לבדוק". מבחינתו היועץ המשפטי "מונע רק משיקולים ענייניים" ועושה עבודתו נאמנה. ומה תהיה התוצאה? "את פרשת 2000 אני רואה בהיבט של ראוי/לא ראוי. זה לא אומר שזו לא שחיתות ציבורית, אלא שזה לא שייך לתחום הפלילי". ביעור השחיתות / לדעתו יש היום התעסקות יתר בהתנהלות של האנשים שבשלטון, "האם זה תורם לביעור השחיתות או לא? זה כבר דיון אחר". יש לעשות שימוע לכל בעל תפקיד, אבל לא להתעסק במה שהמחוקק קרא לו זוטי דברים. "החוק אמר: אני רוצה ראש ממשלה שמשוחרר 24/7. אם הוא מתעסק כל היום בבקבוקונים וחמגשיות, הוא לא פנוי ושכחנו את התכלית". עיריית חיפה / הוא התמודד פעמיים באופן עצמאי לראשות עיריית חיפה כי לדעתו "העיר מתנהלת בצורה שערורייתית", והוא חושב "שכל אדם שיכול לתרום לציבור צריך לעשות את זה". הוא קיבל תמיכה ציבורית, אך לא ניצח. עיתונות משמיצה / "אני פתוח לביקורת. יחד עם זאת, אני לא מושיט את הלחי השנייה. אם מישהו פוגע בי ובמשרד שלי בצורה שערורייתית, שיתמודד". הוא תבע את רביב דרוקר על תוכנית 'המקור' שעסקה בו וזכה. "הוא לא האדם הראשון שתבעתי. היו שישה-שבעה אנשים כאלה, מעולם לא הפסדתי. אני שומר חוק ברמה הגבוהה ובמעשיי אין פגם". הפירמה / אשבול בורובסקי ושות' הוא משרד עורכי הדין שבו הוא שותף ועוסק בחברות, רשויות מקומיות, ביקורת ועוד. "אנחנו מטפלים בעוולות אם הם נעשו לעבריין ואם לאזרח נעלה". אם זה לא היה המסלול / מורה. כמעט בטוח. "למקום הזה הגעתי די במקרה. אני ייעדתי את עצמי למסלול של הוראה ואני מוצא את עצמי מדבר לפעמים כמו מורה". האינתיפאדה השנייה / "הכי נורא. הייתי אז מפקד מחוז. נפרדתי מכל גופה וגופה במחוז הצפוני. היום כשאני עובר בצמתים ורואה אוטובוסים, האירועים שם, מול עיניי. זה משהו שנמצא איתך כל הזמן". אלימות שוטרים / "מעידה על חוסר מקצועיות. מי שמאומן בירי, יורה פחות. חוסר איפוק נובע מחוסר אימון". ואין לגבות שוטר שעשה מעשה כזה, "המערכת צריכה להגיב על כך בצורה קשה, אחרת זה לא גיבוי, זה חיפוי". במגרש הביתי: בוקר טוב / השכמה בארבע וחצי. "אני עושה ספורט מגוון: הליכה בים, ואם לא אז חדר כושר". בתשע הוא במשרד, ואם יש דיון בבית משפט באותו יום "אז חוזר על החומר עוד לפני". ולא, אין קפה. "שותה מים חמים עם לימון". מוסיקה / שירי ארץ ישראל "שירי נעמי שמר אצלי ברכב, כדי להאזין בנסיעות הארוכות". שבת / משפחתית. "יש לנו שבט מפוזר שבכל שבת מתאסף לקידוש וארוחה". יש הרבה סיפורים ודיבורים, וגם זמן איכות עם הנכדים. מאכל / "הכול והרבה. אשתי בשלנית". אחזקת הבית / ישר כסרגל: "אני לא יודע לעשות דברים בתחום, אבל בילדים ובנכדים כן. אני סבא סביר". מפחיד / האח הבכור נפטר לפני שנה וחצי, והאח השני איננו בקו הבריאות. "הדאגה לבריאות מטרידה אותי. אני נושא תפילה לשלום המשפחה". דמות מופת / ההורים. "אנשים פשוטים שהייתה להם חוכמת חיים, אהבת אדם וארץ מדהימים. הם קיבצו סביבם מאות אנשים שלא הייתה להם פרוטה. תמיד הדלת הייתה פתוחה והשולחן ערוך". המוטו היה "כשאתה תורם אתה נתרם יותר". במישור הלאומי דוד בן גוריון ומשה דיין "הבינו את גודל השעה". כשתהיה גדול / "אני רוצה לעשות כל מה שאחשוב שתורם לציבור, אבל בלי לעבור את הויה דולורוזה של הפוליטיקה. זה כנראה לא יקרה, אז מהמקום שבו אני נמצא אני ממשיך להשפיע וטוב לי ככה". לתגובות: ofralax@gmail.com
