הרב זאב קרוב הלך הבוקר (רביעי) לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. הוא הותיר אחריו את אשתו חיה ושבעה ילדים. הלוויתו תצא בשעה 13:30 מרחבת ישיבת קרני שומרון. השבעה תתקיים בבית המשפחה ברחוב התקווה 14 בישוב קרני שומרון. הרב קרוב הוא אביו של אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה". הרב למד במשך שנים רבות בישיבת מרכז הרב. התמנה לר"מ בישיבת ההסדר בקרני שומרון. לאחר מכן שימש במשך כעשור כראש ישיבת השומרון בקרני שומרון. במהלך חייו העביר שיעורים גם במדרשת בינת בשבות רחל במסגרת תוכנית שילובים של המדרשה לסטודנטיות להוראה ממכללת אורות ישראל. הרב קרוב חיבר חמישה ספרים - אחד מהם שהפך לרב מכר הוא "דע מה שתשיב לעצמך" - שיעורים בנושא אמונה והיחס לתהליך שיבת ישראל לארצו, ברוח הראי"ה קוק. הספר קיבל את הסכמתם של הרב משה צבי נריה והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. ספר נוסף של הרב קרוב "בלבב פנימה" - ספר המספר את סיפור הפציעה, ההחלמה והשיקום של בנו, סג"מ אהרן קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע עופרת יצוקה. לפני כשלוש שנים החל הרב קרוב לרזות באופן קיצוני ולסבול מאנמיה לא מוסברת. הוא עבר סדרת בדיקות רפואיות בניסיון לאתר את הגורם לרזון ולחולשה, אך זמן ארוך ויקר עבר עד לאבחון הכואב - גידול סרטני מזן אלים בכליה, עם גרורות בריאות. "ירדתי 25 קילו. זה היה ניכר, משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כולם שאלו אותי אם אני עושה דיאטה. בסוף נשלחתי לעשות בדיקת C.T ואיש הרנטגן שהביט בתצלום לא יכול היה להתאפק ושאל שאלה לכאורה תמימה: 'תגיד, צד שמאל לא כואב לך?'. הוא הבטיח לי שידאג שהרופאה תראה את הבדיקה תוך כמה שעות. אז הבנתי שזהו, אני חולה", אמר בראיון לעיתון "בשבע". עם המכתב של הרופאה המפענחת, נסע ישירות לרב אלימלך פירר להתייעצות דחופה. "אחד הילדים שאל אותי 'אבא, אתה ידעת קודם, נכון?' והתשובה היא שככל הנראה היו לי תחושות בטן. אפשר לומר שזה לא נפל עליי בבום. משם התגלגלתי לרופא מדהים ומיוחד במינו, ד"ר אלי רוזנבאום, אונקולוג ירא שמיים מבית החולים בילינסון". "חכמים אומרים שצריך אדם לשוב יום אחד לפי מיתתו, אבל אנחנו לא באמת חיים ככה. האם אנחנו בכלל מסוגלים לחשוב על החיים בצורה חיובית ונכונה יחד עם הידיעה על המוות שמתקרב? האדם רוצה לחיות רגיל, להרחיק מעצמו מחשבות קשות. "יש אפילו תפיסה שמחשבה על המוות והקץ משתקת את החיים. אני חושב בדיוק ההפך", הסביר הרב קרוב, "אני מאמין שההכרה והידיעה שאתה זמני בעולם הזה, היא דווקא מחייה ומעניקה הרבה עוצמות לחיים. האדם צריך להתייחס בכבוד וברצינות לכל רגע בחיים שלו, לכל יום שהוא חי, להודות על כל נשימה, ובסופו של דבר זה משדרג לו את החיים", אמר. "אני לא מרגיש רגש של מרירות, להפך. בטבע של האדם יש נטייה לומר 'למה זה קרה דווקא לי', אבל אני משתדל להביט על זה מלמעלה. הקב"ה נתן לנו חיים - אנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו, כל אחד ברמתו הוא. גם אני הייתי צריך לעשות הרבה יותר בכוחות שהקב"ה נתן לי ולא ניצלתי אותם מספיק".
