"התחושה שלי היא שבציבור הדתי והחרדי אנחנו משאירים חיילים מאחור. בדיוק ההפך ממה שחונכנו עליו. אני לא מאשים את ההורים או את מסגרות החינוך, אלא את משרד החינוך, שלא עושה את העבודה כמו שצריך. לא ייתכן שאנחנו נלחמים על שילוב של ילדים עם קשיים ובעיות כלכליות ומצליחים בכך בכל מערכת החינוך, ואילו אצלנו, במערכת החינוך הדתית והחרדית, הם מתקשים להשתלב. את זה חייבים לתקן".

בנאום הקצר והנסער הזה, פתח חבר הכנסת יעקב מרגי את דבריו ביושבו בפאנל בכנס ירושלים שהתקיים השבוע. המושב עסק במתח שבין שוויון למצוינות בחינוך, בין יכולתם של ההורים לבחור את המוסדות בשביל ילדיהם ובין האחריות שלהם לגבי כלל ילדי ישראל. לבסוף הוא נגע גם בנושא שבוער לכל הורי המגזר בכיס - תשלומי ההורים.

לא כולם הסכימו עם דבריו של חבר הכנסת מרגי. אלחנן גלט, מנכ"ל יב"ע, ביקש ממנו ומהקהל לראות את חצי הכוס המלאה. "לצד דברי הביקורת, חייבים לזכור את מה שיש לנו. השאיפה לגדלות ולמצוינות בכל תחום, המשלבת את עולם התורה והקודש, מייצרת רשימת בוגרים שאינה נגמרת, וזה לא דווקא בעפרה או בגבעת שמואל, אלא גם בבית שאן, בעכו ובעפולה".

יושבי הפאנל נתבקשו לומר איך נראית בעיניהם מערכת חינוך אידיאלית: ציבורית, פרטית או גם וגם. אבל הם לא הצליחו להפליג על כנפי הדמיון. הכאן ועכשיו משכו אותם יותר, בעיקר בשל העובדה שהסוגיות החינוכיות בוערות מדי. הרב איתן אייזמן, מי שייסד את רשת נועם-צביה ועמד בראשה במשך שנים רבות והיום הוא חבר מועצת החמ"ד, הסביר שהצרכים מרובים, והתקציב שנותן משרד החינוך אינו ממלא את כולם. "הציבור שלנו גדל משנה לשנה ויש דרישות של ציבורים שרוצים חינוך יותר תורני והפרדה בין בנים ובנות. מה לעשות, יש מחיר לחינוך תורני. כשהורים רוצים שהילדים ילמדו יותר שעות של תורה, מישהו חייב לשלם את זה. ברור שהיינו רוצים שהמדינה תעשה את זה ושהורים לא יידרשו לשלם, אבל במציאות הנוכחית אין ברירה, ההורים משלמים וחלקם קורסים תחת הנטל".

הרב אייזמן הוסיף עוד משפט, שכוון ככל הנראה למי שישבה לצידו, תהילה פרידמן, יושבת ראש 'נאמני תורה ועבודה'. "נוצר קיטוב גדול בין צד אחד שרוצה חינוך תורני וצד אחר שרוצה לכפות על השאר חינוך פחות תורני".

פרידמן מצידה הגיבה בסיפור אישי שהמחיש את עמדתה, לפיה הדתי יותר הוא הרבה פעמים גם המתבדל יותר. פרידמן חלקה עם הקהל את הדילמה שהייתה לה ולבעלה כשבתם הבכורה עמדה לעלות לכיתה א'. שני בתי ספר עמדו על הפרק. בראשון למדו בנות שעברו מיון, בנות "בלונדיניות" כהגדרתה, שהתפללו בצורה נעימה ולמדו תורה באופן מרשים. בית הספר השני היה ממ"ד שקיבל את כולם ובו, הודתה, התפילה הייתה פחות שקטה. בבית הספר הזה היו ילדים והורים מכל שדרות החברה, בדומה לממ"ד שבו למדה בילדותה, בקריית אונו. פרידמן לא אהבה את איך שלמדו והתפללו שם. שנתה נדדה, היא סיפרה, זו הייתה החלטה כבדת משקל. "מצאתי את עצמי מתלבטת בין בית ספר תורני שבו לומדים תורה, ובין בית ספר ממלכתי דתי רגיל שבו 'עושים' תורה. החלטנו לשלוח את הבת לממ"ד ולא לבית הספר התורני האליטיסטי.

"כראש תנועה שעושה מחקרי עומק על מערכת החינוך הדתית, אני רואה שיש מתאם בין מידת התורניות של בית הספר ובין דירוגו הסוציו-אקונומי. אנחנו יהודים! אצלנו כתוב 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. מה שחשוב זה לא רק מספר דפי הגמרא שלומדים בבית הספר, אני רוצה חינוך למצוינות ולערכים".

דבריה של פרידמן גרפו מחיאות כפיים, אבל גם מחאה. הרב אייזמן התרעם על הדברים והשיב: "איפה שמענו שזה או לימוד ערכים או לימוד תורה? כשיש שישה בתי ספר בירושלים וכמעט כל מי שרוצה להתקבל מתקבל לשם, אז קשה להעמיד את הדברים כך, זו משוואה לא נכונה. בי"ת, כל הרשתות עובדות בכל הארץ. אין לנו בתי ספר בעפולה? בנתיבות? בעכו? את מי אנחנו מלמדים? יש לנו שם ילדי שמנת? אלה ביטויים שאבד עליהם הכלח. ב"ה רשתות החינוך מחוברות היום לכל החינוך הדתי, והחינוך הזה הוא המחזיר בתשובה הגדול בישראל, הם מגיעים מתוך רצון גדול וצמא לדעת".

בית הספר ריאלי, השכר פחות

מי שייצג באופן המובהק ביותר את ערך המצוינות סביב שולחן הפאנל הוא ד"ר יוסי בן דב, מנכ"ל בית הספר הריאלי בחיפה. הריאלי, שנוסד לפני 105 שנים ולומדים בו 4,000 תלמידים מכיתה א' ועד י"ב ואפילו בכמה גנים, נושא מסורת מפוארת של בוגרים שהם שופטים, מדענים, נשיא מדינה אחד, ובסך הכול 39 זוכי פרס ישראל (בוגרים, מורים ותלמידים). הורי התלמידים בריאלי משלמים הרבה מאוד כסף תמורת הזכות לרשום את ילדיהם למוסד. עד לפני שנים אחדות עמד שכר הלימוד על 15 אלף שקלים לשנה, לאורך כל שנות הלימודים. שיעור התשלומים הזה הוא גבוה מן המותר בכמה אלפי שקלים. בעת כהונתו של שי פירון כשר החינוך, הוא דרש מהריאלי להיות כמו כולם: להוריד את תשלומי ההורים לגובה המותר ובכך לפתוח את הדלתות ולתת סיכוי לציבור הרבה יותר רחב. אם לא, חרץ, לא תקבלו את התקציב המגיע לכם מהמדינה, כלומר תיהפכו לפרטיים לחלוטין.

"אנחנו משלמים למורים שלנו שכר השווה למורים במערכת הציבורית", סיפר בן דב, "אבל משרד החינוך בא אלינו בדרישה ואמר שלא נשלם למורים שלנו את רפורמת אופק חדש, אלא שכר של 25 אחוז פחות מלמורים במגזר הציבורי. אם לא הייתי נוכח באופן אישי בדיונים לא הייתי מאמין, הכול בשם השוויון".

בן דב וההורים בריאלי נאבקו במשרד החינוך על הזכות לשלם כפי רצונם ולקבל תמורה שמתאימה להם. לבסוף הוחלט כי בכיתות א'‑ח' יהיה בית הספר פרטי לחלוטין, ובכיתות אלה באופן מדורג יעלה שכר הלימוד עד ל‑20 אלף שקלים בשנה. בכיתות התיכון, ט'‑י"ב, שכר הלימוד דווקא ירד ויעמוד על 10,000 שקלים לשנה. בחישוב על פני 12 שנות לימוד זה יוצא כמעט אותו מחיר.

"נכון שערך השוויון חשוב, אבל ישנם עוד ערכים. יש ערכים של מצוינות, של חינוך למעורבות חברתית. יש לנו היום מלגות ויש פרויקטים לשילוב תלמידים יוצאי אתיופיה. עם זאת, לטעמי זה לא מספיק". לדברי בן דב, הוא בעד מעורבות חברתית והמדינה יכולה הייתה להפיק הרבה יותר אם הייתה מציגה לבית הספר דרישה לגמרי אחרת. "אם היא הייתה אומרת לנו שאנחנו צריכים להביא לכך שבתוך כמה שנים 20 או 25 אחוזים מהתלמידים יהיו ממשפחות שלא יכולות להרשות לעצמן, היה זה אתגר חינוכי חברתי וציוני. אבל זה לא מה שהם אמרו". לדבריו, העובדה ששכר הלימוד בכיתות א'‑ח' עלה באופן משמעותי, גרמה לכך שהפערים יגדלו עוד יותר במקום שיצומצמו.

"אם כך היו מתנהלים הדברים, מאיפה היה לנו הלל הנשיא?" הגיבה פרידמן בשאלה על דבריו של בן דב, "אם הערך החינוכי בעם היהודי היה 'בואו ניקח ילדים עשירים מבתים מצוינים וניתן להם חינוך מצוין כדי שהם יהיו מצוינים', לאן היינו מגיעים? היום הבת שלי לומדת בבית ספר שבמשך שנים ארוכות לקח ילדות שמנת מבתי ספר שמנת והוציא אותן בוגרות שמנת, וואו. זו מטרת החינוך?". פרידמן הוסיפה ואמרה שכך נוצרת חברה מעמדית. "זה לא או שוויון או מצוינות, כולנו רוצים שתהיה מצוינות וכולנו רוצים חברה עם ערבות הדדית. היום רואים את זה גם בצבא, מי יוצא מצה"ל והאזרחות מחכה לו עם משכורת שמנה ומי לא. כמה זמן אפשר להחזיק כזה צבא שיש בו מעמדות? במדינת ישראל שאלת הלכידות החברתית היא שאלה של פיקוח נפש".

"הציבור מפונק"

בשנת 2019 יהפוך משרד החינוך למשרד הממשלתי בעל התקציב הגבוה ביותר בישראל. אחת הסיבות לכך היא העלייה בשכרם של המורים וקידום התוכניות 'עוז לתמורה' ו'אופק חדש', שהאריכו את שעות הלימודים ואת השהייה של המורים בבתי הספר. לפני שנים אחדות, כשעסקנו ב'בשבע' בסוגיית שכר הלימוד, תלו כמה מרואיינים את הפחתת שכר הלימוד בשתי התוכניות הללו. "כשהמורים יהיו יותר שעות בבתי הספר וזה יעוגן בשכרם", שיערו וכמעט הבטיחו, "ההורים לא יצטרכו לשלם כל כך הרבה". אבל הנבואה הזאת לא התגשמה. תשלומי ההורים לא התכווצו והם מהווים נטל כבד על משפחות רבות. חלקן לא עומדות בזה.

יושבי הפאנל אמרו שאחת הסיבות לתשלומים הגבוהים היא המוסדות הקטנים בחמ"ד. פרידמן הביאה נתון לפיו בחמ"ד ישנן 2.2 כיתות במחזור בממוצע, ואילו בחינוך הממלכתי 5. הרב אייזמן אמר שהם לוחצים על המוסדות, במיוחד אלה הבררניים יותר, שיגדלו, אבל תלה את התופעה בדרישת ההורים וב"פינוק של הציבור" שמבקש יחס מאוד אישי לתלמידים. בן דב, שבבית הספר שלו יש 15 כיתות במחזור, חייך בשקט.

גלט הסכים עם הצורך לשנות את המגמה. "יש בעיה גיאוגרפית. באילת, בית שאן או עכו, אין אפשרות להקים מערכות מאוד גדולות. אבל אנחנו חייבים לעודד מוסדות גדולים יותר. אם במוסדות שלנו יהיו ארבע וחמש כיתות במחזור, יהיה אפשר להתייעל ולחסוך משמעותית. יש לזה השלכה בתחום הכספי וגם בתחום הערכי. במקומות שיש בהם אפשרות להגדיל מוסדות, יצר השונות והפלגנות בתוככי המחנה פוגע בנו. הצורך לשלב כוחות מחייב אותנו לעשות עבודה". מהלך כזה, אם יקרה, אולי יחייב את הרשתות לסגור מוסדות שלהן ולהתאחד עם אחרים.

ח"כ מרגי התייחס גם הוא לתופעת המוסדות הקטנים ואמר שמנהיגי החמ"ד אינם יכולים להשלים עם תופעות ולומר "ההורים דורשים" או "הציבור מפונק". "מערכת החינוך של החמ"ד צריכה לקיים שידוד מערכות ודיון מעמיק לאן היא רוצה להגיע. אני אומר לכם, במקום להגיב קחו את העסק לידיים. תלמדו במה נכשלו חברות דתיות אחרות. על גב הצלקות האלה תפיקו את הלקחים".

מרגי הוסיף וטען שהחינוך הדתי מתבדל. "אני לוקח את באר שבע עירי, שם הציבור האיכותי נמצא בבתי ספר מסוימים והציבור האחר נמצא בבתי ספר אחרים. אתם מתגאים בזה שאתם משלבים ופתוחים אבל זה לא נכון, אתם מסתגרים. פעם ישיבת בני עקיבא בבאר שבע קיבלה את כולם, ומה קורה שם היום? אתם משלימים עם תופעות, קורה לכם מה שקורה בחינוך החרדי. כל מי שרוצה לפתוח ישיבת הסדר פותח, כל מי שחלם בלילה שהוא רוצה להיות ראש גרעין קם בבוקר ונהיה ראש גרעין. השאלה היא אם אתם מנהיגים ולוקחים את הדברים בידיים".

בהתייחסו לשכר הלימוד אמר מרגי שמי שרוצה ללמד יותר תורה צריך לגבות תשלומי הורים, אבל יש גם דרך לעשות זאת. "אם חושבים שצריך להקים רשתות, אז יש לזה עלויות והמדינה צריכה להסדיר את זה".

מרגי הכיר לפני כמה חודשים חבורת הורים שהקימו אתר בשם 'תשלומים אפס', שבו הם בודקים את ההתאמה בין מה שמשרד החינוך מתיר לגבות, בין החוזר שההורים מקבלים על תשלומי ההורים ובין מה שהתלמידים מקבלים בפועל. התמונה שהתגלתה היא קשה. סעיפים שאסור לגבות בעבורם, תשלומים בעבור שעות שלא ניתנו בפועל, לוח צלצולים שמקצר את שעות הלימודים ועוד. מנגד, הצרכים של הרשתות ובתי הספר כנראה גדולים יותר מאלה שמשרד החינוך מספק או מתיר לגבות.

הדרישה כמובן חוזרת למרגי, ביושבו כיו"ר ועדת החינוך, להיכנס לעומק הסוגיה ולהסדיר את הדברים. "אני עושה את זה. לקח לי שנה. משרד החינוך גרר רגליים, ראשי הרשתות חשבו שאני נלחם בהם. היה לי קשה, לא רציתי להצטייר כמי שנלחם בציונות הדתית, חטפתי פשקווילים. אני הרגולטור ואנחנו מובילים שינוי. יש תהליך של הידברות עם המשרד, ובשלב ראשון נביא נהלים מאזנים. אני אמשיך בזה כל עוד נפשי בי וכוחי הציבורי יעמוד לי. אני רוצה שנביא הזדמנות שווה לכל ילד וילדה, ואני קורא לאחיי אנשי הציונות הדתית - תסתכלו גם על אלה שנושרים. ככה חינכו אותי".

ההורים שמובילים את מיזם 'תשלומים אפס' בחנו עד כה כ‑120 בתי ספר, בעקבות פניות שהגיעו אליהם. ברשימה שלהם נמצאים בתי ספר של החמ"ד וכאלה שלא, על-יסודיים וגם יסודיים. הממצאים לא פשוטים בשביל מי שמשלם מכיסו לבתי הספר של החמ"ד. ביותר מ‑60 אחוזים נמצאה גבייה עודפת או לא מותרת. בישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל, למשל, נמצאה גבייה עודפת של כ‑3,500 שקלים.

באולפנה של רשת אמי"ת בגבעת שמואל הוביל ועד ההורים טופס תשלומים מעודכן ומתאים לדרישות משרד החינוך. בחוזר הזה ירדו 2,500 שקלים מתשלומי ההורים לתלמידות התיכון. במקביל הוסיפו לבנות עוד סמינריון. החריגות, אגב, מתרחשות בכל הרשתות וגם בבעלויות פרטיות. חלק מהנתונים הללו הוצגו בפאנל וגלט התבקש להתייחס אליהם.

"אנחנו עושים הכול בצורה חוקית שקופה ויחד עם ההורים. זה נכון שיש צורך בהסדרה של התשלומים ויש מה לתקן ולשפר. כולם צריכים להרגיש בנוח שהם פועלים כפי שצריך ולא בתחום האפור. אבל זה החלק הקטן". עוד אמר: "אם רוצים להבטיח עולם של שילוב בין לימודים ברמה ולימודי קודש בתוספת משמעותית שלא תישחק עם הזמן ונמצא את עצמנו בתיכון עם קצת חוגים לקודש, זה עולה כסף רב. אנחנו מביאים התייעלות גדולה והדוגמאות הבודדות לא מלמדות על הכלל".

אלה לא דוגמאות בודדות.

"אני לא מקבל את זה. אנחנו גובים באישור של משרד החינוך ובשיתוף ההורים, וגם הורדנו את התשלומים לבקשת שר החינוך הזה והקודם כדי לנסות להגיע לעלות סבירה". אדם מן הקהל קם ואמר שכמו שחברות מנהלות את העסק שלהן בידי אנשי מקצוע ומביאות להתייעלות כלכלית, כך צריך לקרות גם ברשתות. מי שינהל אותן, הסביר, צריכים להיות כלכלנים.

"הסוד", סיכם גלט, "נמצא בהכרה בייחודו של החינוך הדתי, שצריך לתת לו תקציבים ללימודי קודש. כמו שאם היום בונים בית ספר בישראל, לא בונים לו בית מדרש ואז אנחנו עושים כל מיני הינדוסים ומביאים תרומות וכו' כדי שיהיה. ההכרה בצרכים הייחודיים של החינוך הזה היא פן אחד. לצד זה צריך איחוד מוסדות וגם הקמת קרן עמוקה ומשמעותית של סבסוד, כדי שנוכל לעמוד ב'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'".