"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"
חינוך פירושו התחלה.
בדומה לחנוכת הבית שאנו עושים כאשר אנו חונכים את הבית ונכנסים אליו בפעם הראשונה, כך כשאנו עוסקים בחינוכו של הנער, אנו למעשה מציידים אותו בארגז כלים ובתובנות בתחילת דרכו הצעירה, כדי שילוו אותו לאורך כל חייו – עד לימי הזקנה.
מטרת הכלים היא להפוך את הנער לאחראי, עצמאי ובלתי תלוי בנו. אנו לא מצפים שיתנהג בדרך מסויימת כי הוא לידנו, אבל כשאנו לא בסביבה הוא יתנהג באופן אחר או לא ידע כלל כיצד לנהוג.
בדומה לדרך שלימדנו אותו לרכב על אופניים, בתחילה הוא היה יותר תלותי בנו, אך אט אט היד המכוונת נעלמה לה והנער רכש את היכולת לרכב בשיווי משקל באופן עצמאי ללא תלות בתמיכה שלנו, כך בדיוק אנו אמורים לפעול כשאנו עוסקים החינוך הנער או הנערה. יד מכוונת, מציידת בתובנות וכלים לחיים, שבתחילת הדרך תומכך יותר, אבל עם הזמן מאפשרת ומלמדת את ילדנו להיות עצמאי ולקחת אחריות על חייו, רגשותיו, ערכו העצמי והחלטותיו.
תפקידנו כמחנכים הוא להפוך את הילד למורה הדרך של עצמו. אנחנו מתווים לו את הדרך, אך מלמדים אותו ללכת בה גם כשלא נהיה בכל רגע לצידו, ולדעת להתמודד עם האתגרים הרבים שבה, לא לפחד או לברוח מהם, ואם יש צורך בכך, גם לחשב מסלול מחדש.
חוסר התלות של ילדנו אינה מכוונת דוקא אלינו – ההורים או המחנכים. אנו רוצים לצייד אותם בכלים שיסייעו להם להיות בלתי תלויים מכל גורם סביבתי או חיצוני כזה או אחר. אנו רוצים שידעו להעריך את עצמם הערכה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים, והם לא זקוקים לאישורם של אחרים או לדעתם בכל הנוגע לקביעת ערכם העצמי. הנעתם ושליטתם על חייהם תהיה פנימית. שתהיה להם יכולת בחירה להיות מאושרים ושמחים בחלקם, ולזכור שהאושר שלהם הוא פנימי ואינו תלוי בנכס חומרי, מעמד חברתי או כל גורם חיצוני אחר.
הימצאותם בכל מקום שהוא הוא בחירה שלהם, וביכולתם לבחור להיות בכל מקום טוב שרק ירצו. הם לא יחפשו אשמים במה שקורה להם, אלא יקחו אחריות לשנות את המצב הדורש שינוי ויצפו זאת מעצמם ולא מאחרים. גם אם במבחן התוצאה הם יכשלו מידי פעם ויעברו משברים, הם לא יתלו את הכישלון באישיות שלהם ויגרמו לעצמם תסכול ושיתוק, אלא יזכרו שאף אחד לא יכול להיות טוב בכל דבר ובכל זמן. הם ילמדו מהנפילות, ימנפו אותם, יקומו וימשיכו הלאה בהשקעה ובמאמץ, ולא ישלו את עצמם בפתרונות קסם ובחיפוש אחר קיצור דרך.
יכולתם לפעול מתוך הנעה פנימית תגרום להם להסתכל מנקודת מבט דומה גם באחרים ולהעריך אותם לפי יכולתם האמיתית והפנימית ולפי אישיותם, ולא לפי המעמד או ההישגים החיצוניים שלהם. להתבונן בטוב הפנימי של חבריהם, להוקיר ולהכיר להם טובה כשצריך.
הם ידעו שהם מיוחדים ויחודיים, ולכן אין להם צורך להשוות את עצמם לאחרים, לקנא ולהתחרות בהם, ולהרגיש מנצחים רק כאשר חברם מפסיד או שהם דואגים לחפור לו בור ולגמד אותו. הם לא זקוקים לכך, כי הערכתם העצמית לא תלויה בהצלחה של חבריהם, אלא באופן בו הם מעריכים את עצמם. ומכאן, שאין להם צורך לקנא בדשא הירוק של חברם והצלחותיו, אדרבה הם מפרגנים לו ויודעים להתסכל עליו בעין טובה.
כל אלה ועוד הם תובנות וכלים שאנו רוצים לצייד את ילדו ותלמידנו בראשית דרכם, שילוו אותם לאורך כל חייהם, ועם הזמן והאימון יהפכו לחלק מהם ולטבע שני שלהם.
עד כה לימדנו אותם, כמעט מגיל אפס, להיות מונעים חיצונית, להיות תלותיים בנו (כי זה היה נח לנו), להעריך את עצמם בצורה חיצונית (כדוגמת ציונים, ו'מה יאמרו...'), להאשים אחרים במקום לקחת אחריות, ועוד...
כשילד בן שנתיים המתחיל את צעדיו ברחבי הבית ונתקל בכסא ונופל, ואמו מגיבה ב'נו נו נו לכסא' שהפיל את החמוד לרצפה, הרי מבלי שתתכוון לכך היא מלמדת אותו כבר בתחילת דרכו, להאשים אחרים (במקרה זה – הכסא) במה שקורה לו במקום ללמד אותו לקחת אחריות ובפעם הבאה לשים לב לאן הוא הולך, אחרת הוא יכול להיתקל בכיסא וליפול.
את כל זאת מבטאים חז"ל בחובתו של האב ללמד את בנו שחיה. כוונתם ללמד אותו לקחת אחריות ולפעול מתוך הנעה פנימית וכשצריך לדעת גם לשחות נגד הזרם, ולא לתת לזרם התרבותי, החברתי, האופנתי, ה'נורמלי' ו'כי כך כולם עושים...' לנהל אותו ואת חייו, אלא לעמוד על האמת שלו, ערכיו, דעותיו ועצמאותו, גם כשהם נגד הזרם...
לימוד שחיה מסוג זה, לא זו בלבד שיהפוך את הילד למאושר יותר, אלא השפעתו לטובה גם בחייו הבוגרים תהיה על כל מעגלי החיים הסובבים אותו.
הנקודה המרכזית והעיקרית מבחינתנו כהורים ומחנכים היא בראש ובראשונה עבודת המידות שלנו והשימוש בארגז הכלים שלנו, על פי העקרונות והתובנות שהצענו ונציע במאמרים במדור זה, והוראת תובנות אלו לילדנו, הכוונתם והדרכתם באופן השימוש בהם בצורה נכונה.
פרק כז – שוב יום אחד לפני מיתתך.
אימון אישי, יעוץ זוגי, הדרכת הורים ועוד, אתם מוזמנים בשמחה לבקר באתר ובחרת בחיים.