לא מעט פעמים בשנים האחרונות, הייתי מוצא את עצמי הולך בסמטאות שכונת שערי חסד ונחלאות, ואומר "ריבונו של עולם, איך יש לנו בדור שלנו כזה יהודי, ואף אחד לא יודע. כזו הארת פנים ולבביות, כזו התמדה בתורה, כזו תפילה מאירת לבבות, כזו פשטות". היה זה לאחר שיצאתי מביקורים אצל "ר' שמואל" - הגאון הצדיק הרב שמואל אוירבך זצ"ל שהסתלק בשבת שעברה. אולי בעיקר מפני המחלוקת סביב דעותיו, רוב הציבור לא ידע מיהו ר' שמואל באמת. אך כנראה שגם בלי המחלוקת רוב הציבור הכללי לא היה מתוודע לאישיותו. בדיוק כמו אביו הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ברח גם הוא מפרסום וכבוד. בתקשורת הוא היה תמיד מפורסם בתמונות שמעידות על פנים חמורות סבר, בדרך כלל בנאומים בעצרות מחאה, אך כל מי שזכה להיפגש עמו פנים אל פנים, ידע שכל סיפור על מידות שבין אדם לחבירו וסימפטיות שמספרים על האבא, ר' שלמה זלמן, נכון גם לגבי הבן. לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי אליו בשליחות כלשהי, עליתי לבית הכנסת הגר"א, ולא האמנתי למראה עיני. הוא יושב בספסל האחורי בשולי בית המדרש ולומד, זה היה נראה כמו איזה זקן שהגיע לבית הכנסת ללמוד קצת שניים מקרא... ניגשנו אליו באמצע הלימוד, וישר קיבל אותנו בחביבות. לאחר שדיברנו פטר אותנו בברכות לרוב, שניכר היה שנובעות מכל ליבו באהבה גדולה. בפעמים הבאות הגעתי בדרך כלל לביתו, שלמעשה שכן בתוך הפנימיה של ישיבת "מעלות התורה", שכן אחרי פטירת אשתו עבר הרב להתגורר בבניין הישיבה. היה ניכר לעין כל שהסלון היה שני חדרי פנימייה, שפשוט שברו את הקיר ביניהם... לפני כשנה, הזדמנתי לשיעור בעיון שהתקיים בסלון ההוא. השיעור נמשך כשעה ורבע, כמעט לא הבנתי כלום, אך לרגע אחד לא הרגשתי משעמם. הוא פשוט היה נראה לא בעולם הזה. קשה להסביר זאת למי שלא היה שם. לראות איך הרב שקוע בהעברת הדברים לתלמידים הצעירים באהבה כל כך גדולה, לתורה וללומדיה. כל כולו היה בתוך התורה, ודווקא לא בצעקות וב"ריתחא", אלא בנועם ובשלווה. אני זוכר שתוך כדי השיעור אמרתי לעצמי "זה הוא האיש שתמיד מדברים עליו בתקשורת בהקשר של מאבקים ומלחמות, הפגנות ומחלוקות?! שיבואו לכאן גם יום אחד ויצלמו אותו כך! איך הוא באמת מוסר את נפשו על התורה! איך הוא מאיר פנים לכל יהודי, לא משנה איזו כיפה יש לו!" ומי מדבר על התפילה שלו, לראות מה זה "שמע ישראל", מה זה "ברכו" מה זה ספירת העומר, באיזו השתוקקות ואהבה לקב"ה. סיפר לי חבר בעל תשובה שהיה במשבר גדול, והגיע ערב אחד לתפילת ערבית בשערי חסד. לא היה לו שום חשק להתפלל, אך בכל זאת הוא התחיל. כעבור כמה דקות הוא ראה שר' שמואל מאחוריו שקוע בתפילתו, וזה פשוט הרים לו את מצב הרוח למקום אחר לגמרי. אמר לי השבוע עוד ידיד, אף הוא בעל תשובה, שבעבר התגורר באיזור שערי חסד כמה שנים, והיה פוגש את ר' שמואל כמעט באופן יומיומי, בבית הכנסת, במקווה או סתם ברחוב. אמנם לא הייתה לו היכרות אישית עם הרב, אבל אדם כל כך סימפטי ומאיר פנים זמן רב הוא לא פגש, וזה בדיוק הפוך ממה שהתקשורת ניסתה כל הזמן להציג אותו. כשלושה ימים לפני פטירתו סיפרתי ליהודי על רגישותו של ר' שמואל. והיא, שלפני כמה שנים ראיתי סרטון של הרב עורך חלאקה לילד, ושם ראו שהרב מסובב את הילד, וגוזר משערותיו בצדו האחורי של הראש. הסיבה הייתה בשביל שהילד לא יבהל, כי הרי זו הפעם הראשונה שחותכים לו משהו מהראש עם כלי מתכת... בעת מסע הלוויה עמדתי מחוץ לבניין ישיבתו בבניין ביהכנ"ס הגר"א, והתקשיתי כל כך להאמין על ספר התורה המהלך שאבד בפתע פתאום, על הדמות הקורנת אור וקדושה, אך בעיקר על המלאך שכל כולו שמחה אהבה, והארת פנים לבריות.
