כשאומן עומד על במה ומספר לקהל כמה הוא מתרגש להופיע מולם בזה הערב, ברור לכולם שזו סתם אמירת נימוסין.
אבל כשיאיר יעקבי עמד מולנו במועדון הגולה במוצאי השבת האחרונה וסיפר כמה הוא מתרגש, היה ברור שזה נכון. פשוט ראו את זה עליו.
קל מאוד להבין את ההתרגשות. להעמיד מופע סטנדאפ מוצלח זו משימה קשה עד מאוד. בלי תפאורה, בלי עזרים ומוזיקה, כשאתה לבדך על הבמה, עליך לרתק את הקהל מאותגר הסמארטפונים ולגרום לו לצחוק והנאה בלתי פוסקים. אם ניקח בחשבון את הקריירה של יעקבי עד היום, שכללה בעיקר סרטונים ומופע משותף עם שלוש הצלעות הנוספות בחבורת אנדרדוס, הרי שהצעד שעשה לבדו אל קידמת הבמה הוא אמיץ עוד יותר.
אמיץ, מכיוון שיש לו הרבה מה להפסיד. ההצלחה של אנדרדוס כחבורה ושל יעקבי כיחיד (כולל בטורו המצוין בעמוד האחורי כאן בבשבע), הייתה עלולה לשקוע ללא זכר אם מופע היחיד שלו היה מאכזב. עם כל האהבה שהציבור יודע לתת, סבלנותו התרבותית אינה גדולה והוא נוטה לשכוח את גיבוריו ברגע אחד. אז עיטור הגבורה מגיע ליעקבי, אבל השאלה החשובה היא האם הוא באמת מצחיק גם כשהוא שם לבדו, עם חולצה שחורה ומיקרופון, ובלי התלתלים של מתן צור.
וזאת התשובה. למופע של יעקבי יש קצב וטמפרמנט, תחושה כללית של סחף. אחרי שניים או שלושה רגעים נשבר הקרח הטבעי בין הקהל לאומן, וגם הסקפטיים בקהל שבאו כדי ללחוש לשכן "לא מצחיק" מרגישים בנוח לוותר על הפאסון. החן המיוחד של יעקבי מעניק תחושה ביתית ומשוחררת, ופותח פתח לקהל להשתתף ולצחוק במלוא גרון.
בנקודה הזאת צולח יעקבי בכישרון רב את המכשול הגדול של כל סטנדאפיסט. הוא מצליח למלא את כל החלל בדמות שלו עצמו, כשהוא משתמש בדיבורו המהיר, בטמפרמנט העליז שלו וביכולות המשחק המשובחות שבהן ניחן. ברגע אחד הוא מנגן בגיטרה שיר הומוריסטי שהלחין, ברגע אחרי זה הוא מספר בדיחה על החמות, ומיד הוא משחיל התבדחות חביבה על מי מהקהל. היכולות המגוונות האלה מותירות את כל העיניים בקהל במעקב, כשהתחושה היא חשש מלפספס את המהלך הבא.
בלי לזלזל חלילה בשאר חברי אנדרדוס, מופע היחיד של יעקבי חושף שככל הנראה הוא המוח שמאחורי המערכונים. הקטעים שנכתבו לצורך המופע משויפים היטב, לרוב מתוחכמים, ומתרחקים מהומור בוטה או נמוך. יותר מזה, כמי שמייעד את המופע שלו לציבור הכי מגוון אידיאולוגית וחסר הומור כלפי עצמו, יעקבי צולח היטב את המשוכה של הפגיעה ברגשות או נקיטת הצד. באולם ישבו אורחים מכל גוני הציבור הדתי-לאומי ומעבר לו, וכולם נהנו באותה המידה.
המופע הנוכחי הועלה לראשונה בחודש אדר האחרון, ולמרות שמאז כבר הספיק להתקיים ב‑20 הזדמנויות שונות ברחבי הארץ, סימני ההתחלתיות עדיין ניכרים עליו. יעקבי מעדיף להיצמד במהלך המופע למהלך שהכין לו מראש, ונמנע מלהיסחף לאלתורים המקובלים בעולם הסטנדאפ. אפשר להעריך ולקוות שבחלוף הזמן גם זה ישתחרר, מפני שבהבלחות הקטנות שכן אִפשר לעצמו, יעקבי התגלה כחד תגובה ומהנה גם בשדה האלתורים.
במופע של יעקבי, "אומר מעט, מדבר הרבה", אין מסרים בעבודת ה' וגם לא חיזוקים באמונה. זהו מופע סטנדאפ מהנה ומצחיק עד דמעות, בלי אג'נדה ובלי השתייכות. מסר חשוב לציבור הרציני-מדי-לעיתים שבקרבו אנחנו חיים.
