התחלה/ אלול תשכ"א, לונג איילנד, ניו-יורק, "אבי הקים מעין גרעין תורני בלונג איילנד". במוסדות שייסד לומדים היום יותר מאלף תלמידים, בשני בתי ספר יסודיים וישיבה. אמו נפטרה בראש השנה בדיוק לפני שנה. "היא עמדה לצד אבי והייתה רבנית גדולה, בהמשך היא עזרה לי רבות כשהקמתי את הישיבה שלי". ארבעה ילדים, הוא השלישי.

לימודים/ ביסודי למד בבית הספר שאביו ניהל. כך היה עד כיתה ז', "אז הגענו לשנה לארץ". הוא עשה את השנה בישיבת חורב בירושלים כשהרב גדעון פרל היה הר"ם שלו. "כנער מתבגר זו הייתה שנה עם המון משמעות וקשר לארץ", בין השאר משום שאביו התחבר באותה שנה בצורה משמעותית מאוד לתורת הרב קוק, וגם משום שלוח השנה הצביע על שנת תשל"ד.

מלחמת יום כיפור/ "הלכנו להמון בסיסי צבא, התלוויתי אליו המון גם לאזכרות של חללים. בנינו סוכות להרבה משפחות כי לא היו גברים. כולם היו מגויסים". הוא התאהב בארץ. "מאוד רציתי להישאר, ההורים הבטיחו שאוכל לחזור בכיתה ט'. לבסוף חזרתי לכיתה י'".

ישיבת שעלבים 1/ שם עשה את השישית, "שנה מאוד עוצמתית. פעם כל הכיתה רצתה לצאת לאיזו הפגנה בעד ההתיישבות ביו"ש, בניגוד לדעת הנהגת הישיבה. כל הכיתה התכוננה לברוח ואני הסתבכתי עם זה שאי אפשר לפעול נגד הרב. ביקשתי מהרב שיתיר לי". הרב הסכים. בפסח טס בחזרה לארצות הברית כדי לסיים את הבגרויות וחזר לשיעור א' בשעלבים.

שעלבים 2/ הוא למד עם כולם. לא הייתה תוכנית מובנית לאמריקנים והוא, בכל מקרה, רצה להתערות בין הישראלים. "יש עניין שכשהנוער החוצניקי מגיע היום, שיוכל גם לבוא לישיבות ישראליות וללמוד שם. הייתי שמח שיגיעו אליי לשדרות. אבל תלמידים שרוצים לעשות את זה הם בודדים. אולי הם מתביישים וחבל".

לעסוק בדברי תורה/ שנים ארוכות חבש את ספסלי בית המדרש. "היה לי חברותא מבוגר בשם יאיר בן דב. הוא קירב אותי מאוד והשפיע עליי להישאר בארץ. אני תמיד מנסה להגיד לתלמידים שלי שיש הרבה השפעה לחברותא הבוגר על השותף הצעיר". בהמשך למד לדיינות והתחיל להעביר שיעורי בקיאות-עיון לקבוצה גדולה של חוצניקים בישיבה. "הייתי משקיע בזה הרבה. עד היום רבים מהתלמידים זוכרים את השיעור ההוא, וזה עזר לי בקשרים שהייתי צריך כדי לבסס את הישיבה".

קפיצה למרכז/ תוך כדי שנות הלימוד יצא ללמוד בישיבת מרכז הרב למספר חודשים ואחר כך לישיבת מיר עם כמה חברים. "אנחנו עולם תורה אחד. צריך לשבור את המחיצות. הרב אשר וייס מגיע אלינו ונותן שיעור כללי פעם בשבועיים. אנחנו שייכים לעולם התורה וצריכים לשאוף להיפתח אליו ולהיתרם ממנו. התקופה במיר הייתה חשובה".

צבא/ "הסדר מרכז" בתותחנים. "קודם כול צריך להפסיק לרדת על חיל התותחנים. זה חיל קרבי חשוב מאוד. עשינו בט"שים ביו"ש ושנים של מילואים". הוא מאוד נהנה מהפרק הזה, הן מהשירות והן מהמילואים. "זה היה מפגש חשוב עם החברה הישראלית. הוא תרם לעיצוב היחס שלי לחברה ולרצון שלי להשפיע עליה".

שדרות/ הרב רחמים נסימי ביקש ממנו שילך לשדרות ויקים במקום כולל. "חשבתי שאלך לשם לשנה. הבנו שהמחויבות שלנו היא להביא את יש"ע אל העם. ראינו את זה כמשימה חשובה". וחוץ מזה היה לו את הדגם שאביו יצר בלונג איילנד. מהר מאוד הבין שהוא רוצה להקים ישיבת הסדר של ממש "כי בלי זה לא יתקיים האפקט שהעיר צריכה".

נפרדים אבל ביחד/ הוא הקים עמותה חדשה, נפרדת, שהתמקמה ליד הגרעין והכולל ולא התנגשה בהם. עד היום הכולל של הגרעין לומד בתוך הישיבה "ואף אחד לא מבחין מי מהישיבה ומי מהכולל".

הרעיה/ מכי, מתכנתת בחברה בשדרות ומעבירה שיעורים במדרשה לבנות שהוקמה לא מזמן. היא סייעה לבסס את הגרעין בשנותיו הראשונות בעיר. "מאחורי כל אישה רצינית עומד בעל טוב".

הברכה/ גדליה בשלבי סיום של לימודי הרפואה, גר בשוקדה; יעקב לומד בכולל דיינות בפסגות; אלישבע ובעלה מהווים הורים מאמצים בכפר הילדים נווה מיכאל; עתניאל לומד ב'ארץ חמדה' במסלול שיכשיר אותו לשליחות רבנית בחו"ל; מנוחה, ממקימות המדרשה לבנות שתחת מוסדות הישיבה, גרה בירושלים; בנימין יתחיל את כיתה י"א בישל"צ, ושלמה עולה לכיתה ו'.

זמן אלול/ את השנה פתחו שמונה כיתות של שיעור א', שתיים בשלוחת הישיבה בקריית גת, שתיים בסניף של הישיבה בעיר ועוד ארבע בישיבה האם. בישיבה כולה "מאות רבות של תלמידים בלי עין הרע".

המוטו/ "הישיבה מחנכת למנהיגות, להבאת בשורה ולהעצמה אישית. הישיבה מנסה להכשיר אנשים שיודעים לדבר בפני ציבור, לכתוב, לחשוב ולמצות את כל הפוטנציאל שלהם בתורה".

עם ישראל/ "כחלק מבניית אישיות של בן תורה, יש מפגש ומגע עם העיר. אנחנו לא חיים בוואקום ולא במגדל השן. חשוב לנו להיפגש עם הציבור". זה קורה דרך חברותות של הבחורים עם תלמידים מהיסודי והתיכון, דרך מעורבות בחגים, שמחת תורה, חנוכה ופורים, "ואנחנו רוצים לעבוד על אפיקים נוספים".

מלחמת התשה/ "זה לא התחיל ביום אחד. היו טפטופים קלים. אבל ברגע שהבנו שהמדינה רואה אותנו כסמל, הפנמנו את האחריות והבחורים הבינו את השליחות שלהם. אני לא יודע אם זה מה שהביא אותם לכאן אבל זה מה שהעצים אותם ונתן המון משמעות לשהייה במקום. הם מרגישים אחריות של בני תורה על עם ישראל וארץ ישראל והם חדורי שליחות. אלה לא סתם מילים. הם חיים את זה. אני מרגיש את זה עכשיו, בתחילת זמן אלול".

הפסקת אש/ "אנחנו לא רוצים הפסקת אש, אנחנו מאמינים בהדרכה של התורה. כתוב 'ונתתי שלום בארץ' ואחר כך כתוב 'ורדפו מכם חמישה מאה'. הברכה של שלום היא לא שקט. אנחנו לא מבקשים שקט, אנחנו מבקשים משהו הרבה יותר גדול מזה - גאולה ובניין. צריך להפסיק לדבר על הפסקת אש זמנית ועל לקנות שקט. אם יהודי לא יכול לגור ברצועת עזה, זו לא הפסקת אש".

אדוני השופט/ הרב ושני תלמידי חכמים נוספים עומדים בראש בית הדין לענייני ממונות שפועל בעיר. בין השאר התיידנו בו קבלן ערבי, ראש ישיבה חרדי ושני ר"מים שלו, למרות שהדיינים חובשים כיפה סרוגה. "כל התורה שאנחנו לומדים בבית המדרש הופכת להיות מעשית. זה חלום, להביא לתוך מקום של תורה בית מדרש מעשי".

שנה חדשה/ האיחול לתלמידים הוא "שכל אחד ימצא את חלקו המתוק בתורה, שה' יפתח את ליבם לתורה, שיתקיים כאן 'ראשית חוכמה יראת ה'', שיהיה דיבוק חברים ואווירה משמחת ופורייה לגידול תלמידי חכמים מגידולי ארץ ישראל".

אם זה לא היה המסלול/ בפורים אמרו עליו התלמידים שאם לא היה ראש ישיבה, הוא היה יזם. "אני לא בטוח שזה נכון, אבל זה מה שהם אמרו".

צנחני ההסדר/ "אני גאה בצנחנים שלנו. קבוצה רצינית, אנשים חדורי רצון וקרביות. אשריהם שהם יודעים לעמוד על טוהר המחנה. אפשר לסמוך על כך שיש להם עקרונות וממילא אפשר לסמוך עליהם בקרב. הצבא צריך להיות רגיש ולזכור שרוב חיילי ההסדר מקפידים בדיוק כמו בני תורה. האתגר והחובה של הצבא הוא להפוך את השירות למשמעותי, בלי עימותים מיותרים. עליו למלא את ההבנות שהגענו אליהן, שמדריכה לא מדגימה לבנים".

טרור/ "הגיע בעיקר אחרי ההתנתקות ובכל הזדמנות מצווה לפרסם את הקשר הזה. הפתרון האמיתי הוא לחזור לכל חלקי ארץ ישראל, לכל גוש קטיף. ככל שנגיד את זה יותר, אנשים יבינו שהמצב שבו יהודים לא יכולים לגור בחלקים מארץ ישראל הוא הזוי, בלתי מוסרי ומזמין טרור".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ בשש ורבע הולך לשיעור דף יומי, תפילה, מדי פעם לחדר כושר ולאחר מכן לימוד סדרי בוקר וצהריים ובערב שיעור דף יומי נוסף, "לצערי זה הרבה פעמים לא יוצא לפועל".

מוזיקה/ השנה הוא נמנע ממוזיקה בשל האבל, אבל "יש לי תמונה של אברהם פריד עומד איתי על גג הישיבה. שרנו יחד את 'הן הם יודו ויברכו', ששרים בישיבה כל שבת".

שבת/ "יום עבודה". הרבה פעמים אוכלים עם הישיבה, ומצטרפים באופן קבוע לסעודה שלישית. הילדים מגיעים לשבתות. יש שאוהבים יותר להיות בישיבה ויש שפחות, "בסוף אנחנו עושים מה שהם רוצים". ונכדים? "יש זמן בשבילם, אבל לא מספיק".

פנאי/ טיולים בארץ. זה קורה ב"בין הזמנים". "בחופשה האחרונה היינו ביהודייה".

דמות מופת/ האדמו"ר מצאנז והרב כהנמן. הוא קרא את הספר 'לפיד אש' על הרבי מצאנז. "אם עשירית מהספר נכון, זה מדהים". הרבי איבד את משפחתו בשואה ובנה אימפריה של תורה והקים משפחה מחדש. "גם הרב כהנמן הסתכל על גבעה בבני ברק ואמר 'פה יהיו אלף תלמידים'. צריך הרבה מסירות לזה. שניהם בוני הארץ שקירבו את עם ישראל לתורה. שניהם ציוניים בעיניי".

כשתהיה גדול/ "יש מקצועות שבהם עם הזקנה אתה נהיה פחות רצוי. בבית המדרש זה לא אמור להיות כך. אני מתפלל ומקווה להשתבח עם הזמן, ללמוד וללמד ולהאהיב את התורה על התלמידים".

לתגובות: ofralax@gmail.com