התקשורת שלנו מסתכלת על פניהם התמימות ומנסה לנחש: מהו המניע אותם לרצוח יהודים?
בימי ילדותי האשימו: המופתי חג' אמין אלחוסייני הסית אותם. האשימו את האנגלים שמסכסכים ומסיתים.
כשגדלתי האשימו את מדינות ערב שמסיתות. בכל פעם שיהודים נרצחים מחפשים את האשם לגורם למעשיהם, והמסכנים הערבים שרוצחים אותנו... לא אשמים. רק המסיתים אשמים.
בימינו מאשימים את אבו מאזן בהסתה. מאשימים את החמאס במה שמעוללים לנו שונאינו מעזה ובנותיה. מאשימים את אירן. הגיע זמן שנבין. המוני הרוצחים הם האשמים.
הם רצחו יהודים לפני ההסתה של המופתי ואחרי ההתלהמות של המופתי ורצחו יהודים לפני שהאנגלים באו לארץ לסכסך. רצחו יהודים גם אחרי שהאנגלים הלכו.
לאחר מכן האשימו את ה"הכיבוש" את "ההתנחלויות".
והיום, לאחר הסכם אוסלו והסכם וואי והגרוש מגוש קטיף והקפאת הבניה ביהודה ושומרון והריסת בתי מתנחלים יהודים והסכמי הפסקות אש והכניעה והסגרת הר הבית לחסדי הוואקף אנחנו מנסים "להבין" את אלה ששוב ושוב רוצחים יהודים ו"מגלים" שהרוצחת המסכנה נחשדה בפגיעה בכבוד המשפחה... ולכן לא הייתה לה ברירה וכדי להוכיח שהיא צדיקה... או שהרוצח האומלל היה לקוי בנפשו...
האמת היא שהתקשורת שלנו והממסד הפוליטי שלנו לקויים בנפשם ומאמינים שלא הרוצחים אשמים.
היום יש עוד תרוץ למערכת הביטחון המשותקת ולהנהגה הפוליטית: "המצב ההומניטארי" של המסכנים האלה לא מותירה להם ברירה אלא לפגוע ביהודים...
ובמקום להלום בהם מציעים להם כל מיני הטבות עם רעיונות מוזרים ומשונים; להקים להם מפעלי תעשיה שתהיה להם תעסוקה... (שכחנו את כל מעשי הרצח שביצעו כשהקמנו להם אזור תעשיה במתחם ארז). שכחנו שחלק גדול מהרוצחים עבדו אצלנו.
בהזיות שלנו להטיב להם יוצרים עוד רעיון "גאוני" לבנות להם אי שיקל על הצפיפות וירחיק אותם מגבולנו...
הגיע זמן שנבין. מי שאינו רוצה לרצוח לא ירצח גם אם העולם כולו יסית אותו. מי שרוצה לרצוח ימצא לו תמיד תירוצים ושום הטבות, הסכמים והפסקות אש לא יעצרו בעדו. ולצערנו, הממסד הפוליטי עוד מוסיף ומעניק להם צידוק בכל מיני מניעים הזויים ודמיוניים.
המוני הרוקדים על הדם, צוהלים ומפזרים סוכריות לכל עבר ברחובות עזה ובחוצות השומרון כל אימת שנודע שיהודים נרצחו, הם אויב אכזרי ולא מסכן שהסיתו אותו או לקוי בנפשו.
תושבי עזה ובנותיה וגם הערבים שנקראים בפינו "פלסתינים" ביהודה ובשומרון בחרו בהמוניהם בחמס כי הארגון הרצחני קולע לשאיפותיהם.
גם אלה שבחרו בשונאי ישראל לכנסת שלנו צריכים להבהיר לנו למה.
יש לנו אויב אכזר ומרושע שעושה כל מה שליבו האפל מסוגל. רוצחים ככל יכולתם. בוזזים וחומסים, שורפים ומשחיתים ככל העולה בידם.
ובאויב חייבים להילחם עד למיגורו. יש לנו את היכולת, יש לנו את הכלים, רק חסר לנו השכל והרצון לעשות למען שלומנו.
עליהם אנחנו קוראים באחת הברכות ערב ראש השנה: ויכרתו אויבינו וכל מבקשי רעתנו.
ערב ראש השנה תשע"ט, עזרא אלנקם יכין