העיתונאי הוותיק ישראל הראל, היו״ר המייסד של מועצת יש״ע ועורך ״נקודה״, קורא הבוקר (שישי) במאמר בעיתון "הארץ" לציבור הדתי לאומי בירושלים לבחור בעופר ברקוביץ'. "אומרים שמשה ליאון הוא איש מוכשר. אולי. אולם, באין לו כוח פוליטי משלו (בבחירות למועצת הבירה, רשימתו לא זכתה אפילו במנדט אחד), הוא יהיה תלוי תלות מוחלטת בפטרוניו: אביגדור ליברמן, אריה דרעי ומשה גפני. אמור לי מי הם פטרוניך ואומר לך מי אתה, למי תהיה מחויב ולאן אתה עתיד להוליך את עיר הבירה ההיסטורית של מדינת ישראל והעם היהודי. החרדים משוכנעים, ובשל כך עומדים לבחור בו, שהפטרונים גפני ודרעי ירעיפו תקציבים, וליברמן יבצע פיחות נוסף בחוק הגיוס שבלאו הכי פוטר אותם משירות משמעותי", כתב הראל. "עיר בירה צריכה להיות גם עיר ייצוגית ולבטא, בין השאר, את התמהיל של אוכלוסייתה המאוד מגוונת. ראשי עיר קודמים, במיוחד טדי קולק, ניסו לשוות לה ייצוגיות אסתטית ייחודית, בצד שאיפה, שמסתבר שלא הצליחה, של אורח חיים סובלני ורב תרבותי. עם השנים, בעיקר בשל הגידול הדמוגרפי, החרדים קבעו יותר ויותר את הצביון (לרבות הפיזי המוזנח, פעמים המדכא) של העיר. רבים, ולא רק בני האוכלוסייה החילונית, הרגישו מחנק ונטשו את העיר. אם ליאון ייבחר, יואץ התהליך. גם אם יתאמץ, בוחריו לא יאפשרו לו לנתב את תקציב העיריה ללא אפלייה. באין לו כוח פוליטי משלו, ליאון לא יוכל לעמוד בלחץ. אצל החרדים, שיקולי דעת לאומיים, אסטטיים, או צרכיהם ומצוקותיהם של מגזרים אחרים, אינם תופסים מקום. לו היו חרדים גם לאלה - ולהיות ירושלים עיר הבירה - היו שומרים על הכותל המערבי כעל אתר לאומי הפתוח לכל יהודי, יהיה הזרם שאליו הוא משתייך אשר יהיה, ומקבלים בסבר פנים יפות את הזר והשונה מהם. הם גם לא היו דוחקים, יש אומרים ממש בכוח, תושבים שאינם מתנהגים כמותם מהשכונות שהם משתלטים עליהן, דוגמת קרית משה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית. היה בכוונתי לפנות בקריאה דומה גם לנפתלי בנט ולאיילת שקד. למרבה האכזבה, השנים נתנו גיבוי פומבי לעסקניהם שתמורת נזיד עדשים הצטרפו לליאון. רוב הציבור הדתי לאומי המתגורר בירושלים, שואף להתמיד ולגור בה. וכדי שגם הוא לא יגיע לתחושת מחנק, עליו לבחור ראש עיר המשוחרר מכבלים חרדיים. יש לקוות, על כן, שציבור זה יתמרד כנגד הברית הלא קדושה שכרתו בנט ושקד עם ליברמן, דרעי וגפני - ויצביע ברקוביץ", דברי הראל.
