התחלה/ סיוון תשכ"ד, אופקים. "באופקים של אז היה הרבה חום, תרתי משמע. כולם הכירו את כולם, כולם אהבו את כולם, המקום נתן השראה של דיבוק חברים ומשפחה אחת גדולה". לאב הייתה חנות דגים ואחר כך מכולת. האם גידלה את הילדים, שמונה במספר, "אני בן הזקונים".
לימודים/ ממ"ד אביר יעקב. "כמעט כל המורים באו מחוץ לאופקים והגיעו לעיירת הפיתוח לעבודה של שליחות", והדבר הזה הורגש. "הייתה תחושה שהם לא תמיד הכירו את המנטליות של המקום. ההתייחסות לתרבות, לשמירת המסורת וההנהגות לא תמיד הייתה נכונה".
אוהב להיות בבית/ הוא קפץ ללמוד במכינה של מדרשיית נועם בכפר סבא, אבל אחר כך חזר ללמוד במקיף הדתי המקומי. "היו לי הרפתקאות בתיכון, נכנסתי ויצאתי, ומבחינה דתית היו תהיות גדולות על הדרך, אם להמשיך במסורת בית אבא או לא". החיבור החזק היה לצד הלאומי. זו הייתה התקופה של פינוי סיני. "הייתי פעיל בנוער התחיה ובתנועה לעצירת הנסיגה".
תנועת נוער/ בני עקיבא. בניגוד לנהוג עד אז, שלסניף מגיעים דווקא אלה שהחליטו ללמוד מחוץ לעיר, הם החליטו כחבורה להגיע לסניף. "היו שם בנות שירות מעולות וכל זה היה בהנחיית הקומונרית, שהיא היום אשתי. בסניף ביררנו הרבה סוגיות. הבנו שאין סתירה בין שאיפות רוחניות ללאומיות".
אשתי הקומונרית/ השיח בתקופת הסניף היה עמוק אבל בכלל לא בכיוון של חתונה. "כשהייתי בשיעור ג' הגיעה ההצעה שאולי אנחנו מתאימים". לאור ההיכרות המוקדמת "לקח זמן קצר מאוד להחליט". הדרה, במקור מבית וגן, היום מנהלת בית ספר תורני לבנות בבאר שבע, "עובדת קשה מאוד".
הברכה/ שישה ילדים. יסכה נשואה ועומדת לפני לידת הילד השני, מלמדת במעלה ג'ינוגלי. יצחק נשוי ואב לשניים, עוסק בצפרות. מילכה היא אחראית תחום נוער וחינוך בקיבוץ כרמים, אליהו נמצא בעיצומו של שירות צבאי משמעותי, אביטל מתכוננת לשירות לאומי וצבי יהודה תלמיד כיתה ט' בישיבת צביה בדימונה.
אל בית המדרש/ אחרי התיכון הלך למכון מאיר, ואחר כך למרכז הרב, שם התוודע לרב צבי יהודה ולתורתו. משם עבר לישיבת בית אל, "למדתי אצל מורי הרב זלמן מלמד. נחשפתי שם לרוח גדולה. הרב תמיד אמר שיש הבטחה אלוקית שעם ישראל יחזור בתשובה, שיהיו הרבה עולים ועם ישראל צריך הרבה רוח ואנשים שיקבלו עליה אחריות". הוא החליט לקחת את האחריות הזאת. אחר כך למד שנתיים ב'אידרא'.
חלום שלא התגשם/ "המחשבה הייתה לעבור מירושלים לאופקים ולהביא לעיר גרעין תורני עוד לפני שהיו כאלה". הוא גייס חבורה וראש כולל, "אבל לצערי הביורוקרטיה של הציונות הדתית לא אפשרה לזה להתממש".
אבן שמואל/ המשפחה עברה לגור ביישוב, והוא שימש ראש תוכנית הלכה בבית המדרש. בתפקידו זה הוא שילב את הנטייה שלו להפצת תורה. "פעלנו במושבים בסביבה - עוזה, שלווה ונעם. היו שיעורים וחברותות ושאלות בהלכה. עשינו את זה יחד עם הרבנים הוותיקים במושבים שהיוו השראה לכולנו".
צבא/ חבריו התגייסו ושירתו במלחמת לבנון הראשונה. חלקם נפצעו, היו שנהרגו במלחמה או אחריה. בתקופה הזאת הוא היה בישיבה. "זה היה קשה לי כקריעת ים סוף. שאלתי את עצמי איפה החלק שלי, איפה אני שותף. לבסוף, אחרי התייעצות, קיבלתי הכרעה להישאר בבית המדרש". את הצבא הוא עשה כשלב ב', חודשים אחדים. "מפעם לפעם אני חושב על זה, מה היה יותר טוב לעם ישראל".
בירת הנגב/ לפני חצי יובל "שמעתי שיש חבורה צעירה שהגיעה לבאר שבע והתחברה לחבר'ה מהמקום. אלה היו צעירים דינמיים שהחליטו עם הרבה ברק בעיניים להפוך את באר שבע מעיר האבות לעיר הבנים. רציתי להיות שותף להשפעה הרוחנית. זה דיבר אליי מאוד".
בית מוריה/ בשלוש השנים הראשונות הוא התגורר באבן שמואל, נסע כל בוקר לבאר שבע וחזר הביתה בשעות הלילה המאוחרות. "המחשבות היו לראות איך מייסדים מקום של תורה שמיוסד על בית מדרש, כי כשיש תורה ורוח וחזון גדול אפשר ליצור מהלכים משמעותיים בחברה הישראלית, לא משהו פולקלוריסטי אלא עם עומק. בית מדרש שמחבר את כל מרחבי החיים".
הדתה/ "אנחנו לא חווים את זעקות ההדתה כמו שהן באזור המרכז. הרוב כאן נהנה מקבלת התורה. יש לפעמים ביטויים כאלה ואחרים, אבל אני מאמין שהרוב דומם, ואני מאמין שזה כך גם ברמת השרון ובהוד השרון".
מעבר/ עם ההגעה לעיר ועם הצורך של אנשי הקהילה בגן ילדים הוחלט להשתלב בגנים, להכניס את תלמידי הכולל להיות רבני בתי ספר וגם מחנכים. "האמנו שזה חלק מההפריה ההדדית. חשבנו שנוכל להביא את התורה שלנו רק אם נהיה משמעותיים ונחיה את החברה והעיר. זה היה גם הלקח שהפקתי מבית הספר היהודי שבו אני למדתי".
מינקות ועד שיבה/ כיום, כעבור חצי יובל, יש לבית מוריה מגוון מוסדות החל מפעוטונים, המשך בגנים, ממ"דים, שלושה בתי ספר, שני מתנ"סים, גמ"ח לחלוקת מזון, בית לנערים ולנערות בסיכון ואולפני גיור "שאלפי מתגיירים עברו בהם במהלך השנים". בית מוריה מפעיל גם 30 מרכזי משפחה ברחבי הארץ.
מרכזי משפחה/ "יש מציאות אחת של משפחה: אבא, אמא וילדים. לפעמים אין ילדים אבל יש בית. כל צורה אחרת לא יכולה להיות קיימת, אי אפשר לתת לה לגיטימציה ומקום. השורשים של הבית מלווים את האדם גם בבגרותו, וכשהוא מחובר אליהם בצורה בריאה זה משפיע על כל חייו. טבעיות ותודעה של משפחה יוצרות יחד את השילוב האידיאלי".
המטרה הבאה/ חידוד המושג קהילה. "בית מוריה שלחה זרועות רבות בבאר שבע. היום אני עסוק בלראות איך מחברים קהילות, כשלכל אחת יש את הייחודיות, האוטונומיה והאמירה שלה, ויחד עם זאת כולם נרתמים ומתחברים לחזון משותף".
אם זה לא היה המסלול/ ייתכן שלא היה בבית מוריה, אבל תחום הפעילות היה נשאר זהה: "בשדה הרבני, החינוכי ואולי בעשייה הציבורית".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב/ ישן מאוחר וקם מאוחר, איש של לילה. "בלילה אני מכין את השיעורים של מחר, לומד, ולכן מתחיל את יום העבודה רק בשמונה וחצי-תשע".
מוזיקה/ "אם אני שומע זה בדרך כלל שירי ארץ ישראל העתיקים, שירי קודש ומוזיקה אנדלוסית וירושלמית".
שבת/ "משפחתית, מגיעים הרבה אורחים לשבתות". אבל בניגוד לתחושה של רבים ששבת היא יום של מנוחה, "יש כאלה שאומרים שאני מחלל שבת דאורייתא". הבדיחה על חשבונו נוצרה מכיוון שהוא מעביר שיעור בערב, שיעור בבוקר ועוד אחד אחרי הצהריים. חוץ מזה הוא מעביר שיעור דף יומי.
אוכל/ "המאכל שעושה את זה בכל משפחה מזרחית הוא הדגים של ערב שבת. נהוג להגיד שחוץ מהדגים לא צריך יותר כלום. אצלי זה נכון, זו המנה העיקרית שלי".
פנאי/ "כמעט אין", וכשיש הוא לוקח נושאים שהוא רוצה ללמוד ולא מספיק ביומיום "כמו רפואה והלכה, מדע והלכה" וקורא. "זה מבחינתי האקסטרות של הלימוד".
אחזקת הבית/ כשהילדים היו קטנים והוא היה פנוי יותר בימי שישי, "הייתי עוזר בצורה מאוד משמעותית להכין שבת. ספונג'ה ותליית כביסה, גיהוץ, בישול, מה שצריך". היום, אחרי שהילדים גדלו, הצרכים השתנו וגם הפניוּת. בכל זאת הוא "מכין את החמין ומפעם לפעם מרק".
דמות מופת/ "הרב צבי יהודה קוק והרב מרדכי אליהו הן דמויות שמאוד מלוות אותי ונותנות לי קריאת כיוון". הוא מאוד מחובר גם לתורת הרמח"ל ולגאון מוילנה, וגם לרבי רפאל משה אלבה, "אישיות מיוחדת, איש פיוט ולמדן עצום", שחי במרוקו לפני כ-200 שנה והוא גם אח של סבי סבו. "מאוד מרשים להיפגש עם הכתבים שלו ולראות איך הוא עסק בכל מיני סוגיות חברתיות שאנחנו עוסקים בהן היום".
כשתהיה גדול/ "יש לי הרבה חלומות", אבל העיקרי שבהם הוא "שאוכל לשבת וללמוד בנחת בלי טרדות".
לתגובות: ofralax@gmail.com