"הכול התפוצץ לפני שנה", משחזרת ע', אמא לשישה, וקולה נשנק. "נכנסתי בשבת במקרה לחדר של הבן שלי וראיתי אותו עם הפלאפון ביד. הייתי בהלם. רעדתי. לא יכולתי להוציא הגה. הסתכלתי עליו ופשוט יצאתי מהחדר. הרגשתי שהכול קורס. פרצתי בבכי. התאכזבתי כל כך. חשבתי לעצמי: איך הוא מעז ככה לזלזל בכל מה שהענקנו לו? איך הוא בועט בכל הטוב הזה? הייתי המומה", היא משתפת.

לאחר כמה רגעים יצא הבן מחדרו וע' התפרצה לעברו בכאב. "צעקתי: מה אתה חושב לעצמך? יש לבית הזה צביון מסוים, יש כאן אמונה שעוברת במשך דורות ולך לא אכפת מכלום. סבא וסבתא שלך שמרו על היהדות שלהם בחירוף נפש, חשבת מה הם ירגישו כשיידעו איך אתה מתנהג? חשבת על האחים הקטנים שלך שרואים אותך ככה? בכיתי. הייתי באטרף. הרגשתי שהלב שלי נשבר".

בהמשך יצאה ע' עם בעלה לסיבוב קצר ביישוב כדי לנסות להירגע ולעכל את מה שקרה. "התחלנו לחשוב איך להגיב, האם לזרוק לו את הפלאפון לפח או אולי לנתק את האינטרנט בבית. הרגשנו פגועים והמחשבות הראשוניות היו איך להיכנס בו".

היו סימנים מוקדמים?

"האמת, מאז ומתמיד הוא לא התחבר כל כך לדת. אם זה תפילות, ברכת המזון, כל מה שפחות חווייתי. כבר תקופה שהוא לא מניח תפילין. לא אשכח איזה בוקר, כשהוא היה בן עשר, הוא בא אליי לחדר, התיישב על המיטה ולחש לי: אמא, תדעי, כשאני אהיה גדול - אני לא אהיה דתי. ילד בן עשר. לא הבנתי מאיפה זה בא לו. מאותו יום החלטנו לנסות לחבר אותו ליהדות דרך הפן החווייתי. בעלי נסע איתו כמה פעמים לאומן בראש השנה, מה שחייב אותנו להוצאה כספית מטורפת וויתור ענקי מבחינתי. נסענו איתו לשבתות חיי שרה בחברון, לכותל, לאירועים מיוחדים. לא חסכנו ממנו כלום. לכן, כשראיתי אותו ככה הפגיעה הייתה כל כך עוצמתית". מאז אותה שבת שוחחו ע' ובעלה עם כמה אנשי מקצוע. בין היתר הם נרשמו גם לקורס מקוון מטעם מכון ידעיה להורים לילדים במבוכה אמונית, שיצא לדרך באותה תקופה.

משבר הרצף

גם שרית (שם בדוי), אם לארבעה, מתארת קושי עם בתה: "הבת שלי היא בוגרת אולפנה נחשבת, בחורה מעולה וערכית וכיום סטודנטית שנה שנייה לכלכלה ומינהל עסקים. לפני כמה חודשים היא נכנסה הביתה במכנסי ג'ינס צמודים והודיעה חגיגית לבעלי ולי שככה היא מרגישה הכי בנוח להסתובב עם החבר'ה באוניברסיטה. בשבילי זה היה כמו סכין בלב. לא הבנתי איך היא מוכנה לוותר ככה על הזהות שלה. היא באמת נהדרת ומלאת אמונה, אבל בכל פעם שהיא יוצאת ככה מהבית אני רוצה לקבור את עצמי. לא מאמינה שזאת הבת שלי", היא נאנחת.

לא יהיה מוגזם לקבוע כי כמעט בכל בית במגזר הדתי-לאומי נוכח כיום, במידה כזו או אחרת, הקונפליקט הדתי בקרב לפחות אחד מהילדים. לפני כמה שנים ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר בקרב נשאלים בוגרים (מגיל 20 ומעלה) שגדלו בבתים דתיים והגדירו את עצמם בנערותם כדתיים. הסקר שבדק את מידת דתיותם בבגרותם מצא כי 46.5 אחוזים מהצעירים ממשיכים לראות את עצמם כדתיים אף בבגרותם. יחד איתם, 5.5 אחוזים רואים עצמם כחרדים. 18 אחוזים רואים עצמם כדתיים-מסורתיים. לעומתם, 21 אחוזים מכניסים את עצמם להגדרה של מסורתיים-חילונים, ותשעה אחוזים רואים עצמם כחילונים.

הרב אליסף ליבי (31), ר"מ בישיבת אורות נתניה ורב בית כנסת 'חסד ואמת' בנתניה, נחשף לנתונים הללו לפני כשנתיים ונדהם מהיקף התופעה. "נתקלתי בכמה מחקרים על המצב הדתי של צעירי הציבור הדתי-לאומי ולא יכולתי להישאר אדיש. התחלתי לחקור את הנתונים כדי לנסות ולהבין במה בדיוק מדובר. המחקרים דיווחו על בערך עשרה אחוז דתל"שים, שזה מספר גבוה, וכמובן שכל ילד הוא עולם ומלואו, אבל בעיניי זה לא הסיפור הגדול. הסיפור הגדול הוא דווקא כמעט ארבעים האחוזים של צעירים וצעירות שמגדירים את עצמם על הרצף הדתי. וביחד עם אלו שמגדירים את עצמם חילונים יוצא נתון כמעט לא נתפס של צעירים שמעידים על כך שהרמה הדתית שלהם, כפי שהם מגדירים את עצמם, פחותה ביחס לבית של ההורים שלהם. כאשר אתה מסתכל על הרצף הדתי הזה - אתה מבין שיש פה משבר אמוני, שכבר אי אפשר בשום פנים ואופן להתעלם ממנו".

הרב ליבי מבקש לציין כי "הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור נפלא וערכי עם דרך, אמונה, שליחות ולהט, והתרומה שלו לעם ישראל אדירה, אבל כנראה שלהיות אדם מאמין ומקיים מצוות בעולם המערבי המודרני והסוער זה לא פשוט. אנחנו לא חיים יותר במציאות של או-או, או דתי או חילוני. התמונה כיום הרבה יותר מורכבת, ובסופו של יום הרבה בנים ובנות שלנו נמצאים במקום רוחני נמוך יותר משל ההורים שלהם. העובדה הזאת, לעניות דעתי, מחייבת התייחסות".

עם התובנה המטלטלת הזאת החל הרב ליבי, יחד עם חוקר המקרא מאור עובדיה והרב דני לביא, אשר משמש ר"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה, לצלול לעומק העניין ולבחון כיצד אפשר לפעול כדי לחולל שינוי. "נוכחנו לגלות מצב עגום של שחיקה אמונית בקרב חלק מבני הציונות הדתית. בעקבות זאת, ניסינו לחשוב ביחד מה בכל זאת אפשר לעשות".

בשלב ראשון כינסו השלושה מפגש רבנים וחוקרים בכירים מהציונות הדתית, וביניהם הרב אורי שרקי, פרופ' שלום רוזנברג, הרב ד"ר מיכאל אברהם, הרב חיים וידל, ד"ר יצחק מייטליס, הרב שבתי רפפורט, הרב פרופ' הבלין, הרב ד"ר משה רט ועוד. "בעצם עשינו סיעור מוחות. התחלנו לחשוב מה הם המניעים ומה אפשר וצריך לעשות לתיקון עולם", מספר הרב ליבי.

ולאיזו מסקנה הגעתם?

"שהצורך הדחוף הוא ליצור הגות ותפיסה מסודרת ועמוקה, במיוחד בשביל אותם צעירים שעזבו את המסגרת ואין להם כתובת ומענה לשאלות. אנשים שהם כבר בוגרים, בני ובנות 18 עד 30 פחות או יותר".

אולי הפנייה לשכבת גיל הבוגרת היא מאוחרת מדי וצריך להתרכז דווקא בבני הנוער?

"אני מסכים לגמרי שהטיפול בבני הנוער הוא פרויקט חשוב לא פחות. אנחנו מתייחסים היום במכון לשכבת הגיל הזאת. אבל ההנחה הבסיסית שלנו הייתה שהכי פחות מענה יש לאלו שכבר עזבו את המסגרות ולא נמצאים בתוך המוסדות שלנו. הרבה פעמים כשיוצאים לחיים, מגיעים לאקדמיה, נכנסים לצבא או לעבודה - מתעוררות הרבה שאלות של זהות, ודווקא אז אין כתובת ואין מענה. בתוך המוסדות החינוכיים, על אף שגם שם יש בעיה, יש לפחות כתובת מסוימת. לעומת זאת, נדמה שקהל היעד שאנחנו כיוונו אליו, הבוגר יותר, הוא נטוש וכמעט בלי ליווי".

וממחשבה למעשה. עם מסקנות המפגש החליטו החברים להפשיל שרוולים ולהקים את מכון ידעיה, שאחד מראשיו הוא הרב אורי שרקי. "כאשר הבנו את עומק הבעיה, החלטנו שאי אפשר יותר לשבת על הגדר וחייבים לעשות משהו בעניין. הקמנו את המכון שיהווה פלטפורמה לפעילות שלנו", מספר הרב לביא. "מכיוון שראינו שכמעט אין אתר אמוני שמציג את הגישה והעמדות של היהדות באופן שיטתי ומוסרי ובשפה שמתאימה לדור, החלטנו להקים אתר כזה. הקמנו אתר בשם 'לדעת להאמין', שיהווה כתובת לצעירים, למורים, לסטודנטים ולכל דורש".

לתת מקום לשאלות

בשלב ראשון החלו הרבנים במלאכת איתור ואיסוף השאלות המרכזיות בנושאי יהדות ואמונה, וכן מאמרי כפירה שונים שעוררו עניין בקרב הצעירים. "התחלנו לרכז את השאלות שלהם. לראות מה מעסיק אותם. העלינו לאתר מאמרים לפי נושאים, ולשאלות שעדיין אין להן תשובות - מסודרות בימים אלו אנחנו דואגים לכתוב מאמרים חדשים וגם משתפים מומחים בתחומים שונים במלאכת הכתיבה".

הרב דני לביא מציין כי המטרה שעומדת לנגד עיניהם בפעילותם היא להוות כתובת אמונית ראויה לכל דורש: "כמובן שיש סיבות רבות לעזיבה או לריחוק מהדת, סיבות רגשיות, משפחתיות, חברתיות, תרבותיות ושכליות, ובהקמת המכון והאתר לא התיימרנו לפתור הכול. באנו לענות על חסר משמעותי שחווינו אפילו על בשרנו. ראינו שהחברה הדתית חשופה לשאלות ולספק שמכרסם מכל עבר, הן מבחינת האווירה הציבורית הכללית והן במדיה וברשתות החברתיות, שהיום זמינות כמעט לכל אחד בכף ידו. יש תוכניות טלוויזיה ששמות את היהדות ללעג ולקלס, ואתרים שמרכזים תכנים וסרטונים שכל מטרתם להתנגח ביהדות. אני בעצמי חיפשתי באינטרנט תוכן תורני להרצאה על מעמד הר סיני", הוא מספר, "ואחת מהתוצאות הראשונות שקיבלתי הייתה סדרה של סרטונים מסיונריים, שכביכול מוכיחה שלא מדובר בסיפור היסטורי אמיתי. שמענו גם על שיעור בכיתה ד' בתלמוד תורה שבו פתאום אחד הילדים הצביע ואמר שהוא ראה במחשב שמעמד הר סיני בכלל לא קרה. כלומר, גם אנשים תמימים שרוצים בסך הכול לשמוע שיעורי תורה, יכולים להגיע לסרטונים שמטילים ספק, ובכלל זה תכנים מיסיונריים שממומנים במיליונים וקופצים כפרסומות. הבנו שגם מי שהנושאים הללו מלכתחילה לא משכו אותו במיוחד, יכול למצוא את עצמו בעומק השאלות והספק וגם הוא זקוק לתשובות רציניות".

עושה הרושם שהשאלות האמוניות והפילוסופיות הן לא הסיבה העיקרית לכך שהדור הצעיר מתרחק. נראה שהם פחות שואלים שאלות ויותר זורמים עם הרצונות שלהם ועושים מה שמתחשק להם. אולי מאמרים הם לא התשובה?

"לאתר הועלו עד כה מאות מאמרים, ולמרות שהוא קיים רק כמה חודשים נספרו כבר עשרות אלפי כניסות. אז הצורך כנראה קיים", משיב הרב ליבי. "ויותר מזה, עצם קיום האתר מעביר מסר ברור של נתינת מקום לשאלות והתייחסות רצינית אליהן. נכון, כיום אלו פחות שאלות בנוסח 'תוכיח לי שיש אלוקים', ויותר 'האם היהדות היא עכשווית ורלוונטית בשבילי?'. הצעיר שואל את עצמו: האם אני חלק מהסיפור הזה? האם אני רוצה להיות חלק מהדבר הזה? אלו לא שאלות פילוסופיות, אלו שאלות של חוויה, של מהות, וצריך לתת להן מקום. הם שואלים איך הדת מצטיירת אצלם, האם היהדות מוסרית. גם אם הם לא עושים את זה מתוך מניע פילוסופי או במודע, עדיין צריך ליצוק תוכן ותפיסת עולם רחבה, כזאת שנותנת לאדם משמעות ועומק. עדיין צריך להתמודד עם עמדה שטוענת שהיהדות היא לא רציונלית ואין לה תשובות להכול. כן, יש תשובות וצריך לתת לכך את המקום הראוי".

"בדיוק", מוסיף הרב לביא, "הבעיה הרבה יותר עמוקה. אולי השאלות הנוגעות לאמיתותה של היהדות לא מעסיקות את רוב הציבור, אבל נראה שהשאלות שמטרידות כמעט את כולם כיום הן השאלות המוסריות שעומדות לפתחנו. אם בעבר ברוב התרבויות בלטה חוסר המוסריות שלהן ביחס לתורת ישראל, דווקא ההתפתחות המוסרית של האנושות טשטשה את הפער המוסרי. וככל שהתרבות הכללית מצטיירת כנאורה יותר ומוסרית וליברלית, ואנחנו באים עם עולם ערכים שלא מיישר קו עם כל המוסכמות המקובלות כיום - כך עלינו לבסס באופן רציני יותר את אמיתות הדרך שלנו, וכמובן גם לענות לטענות המוסריות שטוענים כלפינו", הוא מבהיר. "החבר'ה שואלים למה אנחנו צריכים את התורה, הרי אפשר להיות אדם טוב גם בלעדיה. כל שכן כאשר הדרישות של התורה תובעות מהאדם מאמץ ועמל בעוד הסביבה הכללית מאוד מתירנית ומעודדת את חירות הפרט כערך".

האם יש באתר התייחסות לסוגיית הלהט"בים, למשל?

"הסוגיות שאנחנו עוסקים בבירור אינטנסיבי שלהן כרגע, לקראת כתיבת מאמרים נוספים באתר, הן הפמיניזם, הדרת נשים, היחס לאישה וגם המענה האמוני לסוגיה הלהט"בית. אם נשים לב נראה שבאופן תדיר הטענות המרכזיות שנטענות כלפי הציבור הדתי ורבניו הן שהם מדירי נשים והומופובים. אז פרט לכך שמדובר בסגנון תקשורתי אלים ומשתיק ובמשטרת מחשבות אסרטיבית, עלינו לחשוב לעומק מה הן באמת התשובות שאנחנו יכולים לתת בסוגיות הסבוכות האלה, באופן שיצליח להתקבל על הציבור הרחב, אבל בראש ובראשונה על הציבור שלנו על גווניו השונים".

ואכן, בשבועות הקרובים עתיד להיערך כנס פנימי בדלתיים סגורות לדיון בסוגיות הבוערות שעל הפרק, והפעם - היחס לקהילה הגאה. "הזמנו רבנים, רבניות ואנשי ונשות מקצוע שונים. נשב על המדוכה ונלבן את הדברים", מספר הרב ליבי.

"נבחן מהו המענה האמוני למי שנולדו כך לפי טענות המדע, או לחילופין שניסו להשתנות ולא הצליחו", משתף הרב לביא בסוגיות הרגישות. "נשאל כיצד הדברים מתיישבים עם הטוב האלוקי ועם ההבנה שהתורה היא תורת חיים ואינה סותרת את החיים ועוד. השאלות רבות, המציאות מבלבלת והקולות מכיוון אחד בלבד נשמעים מכל עבר. מגיע לכל צעיר וצעירה לשמוע באופן שיטתי ומסודר את השקפת היהדות לכך".

"לפני חודש וחצי כינסנו מפגש שדן בפמיניזם ובמעמד האישה", מוסיף הרב ליבי. "השתתפו בו רבנים, רבניות, נשים ואנשי מקצוע מארגוני נשים שונים, והמאמרים עתידים לעלות בקרוב לאתר. ואגב, כדי לתת מענה אותנטי ורגיש גם למצוקות ולתהיות של הצעירות במגזר היה לנו חשוב שנשים ממגוון ההשקפות תהיינה שותפות מלאות, תובלנה ותרכזנה את הכתיבה בנושאים אלו".

הורים חסרי אונים

ומה בנוגע להורים המתמודדים? במקביל לעשייתם לפיתוח האתר והעשרתו, נפתח לאחרונה מטעם המכון קורס מקוון להורים לבני ובנות נוער שמתמודדים עם מבוכה דתית. "זה צורך שעלה מהשטח", מסביר הרב ליבי. "בפעילות שלנו אנחנו עוסקים בהתמודדות האמונית של הדור, וראינו הרבה הורים שנמצאים במציאות של חוסר אונים. הם שאלו בדאגה גדולה מה עושים. הכנו יחד עם אנשי מקצוע תוכנית שתעניק כלים לחינוך בדור הזה. יחד איתנו היו ראש מכון משכן שלום הרב ערן משה מרגלית, מחבר הספר 'פשוט להאמין' הרב ד"ר משה רט, ויועצת ההלכה הרבנית חני פרנק".

נקודה מעניינת שהתחדדה למנחי הקורס במהלך גיבושו הייתה ההסתרה של הורים רבים. "כשהבן או הבת מורדים בדרך האמונית של הבית, זו רעידת אדמה אצל מרבית ההורים. הילד מתרחק? זו אבידה ותחושת אבל על החלום שמתנפץ. אי אפשר לתאר כמה צער יש להם, וכמה הם היו רוצים שימשיך בדרך שלהם. אבל הורים רבים מתמודדים עם זה לבד. הם מרגישים שהם לבד במערכה. הם מתמודדים עם תחושת כישלון אישי צורב. יש הורים רבים שמתייסרים ושמנסים להסתיר את זה בגלל הבושה וחוסר הנעימות. יש חיפוש דרך מאוד בולט ומאוד חזק, וזה בהחלט מובן. ההורים עצמם נמצאים במשבר גדול וצריך לעזור גם להם. להעניק להם כלים כדי שיידעו שהם לגמרי לא לבד ויבינו שמדובר בתהליכים פנימיים של התפתחות חיובית".

אתה רואה במבוכה אמונית תהליך חיובי?

"העולם הפוסטמודרני שנוכח במרחב שבו אנחנו חיים ופורץ לתוך הבית פנימה מחייב אותנו לברר בצורה עמוקה יותר את הזהות הדתית שלנו. המשבר גורם לצמיחה והיהדות עולה קומה ומתפתחת, ואנחנו צריכים לתת לה יד - כדי שתעלה נכון. חזרנו לארץ המובטחת ונוצרו תפיסות חדשות והעולם כולו משתנה בעוצמה, לכן צריך שהיהדות תתפתח ותיתן כלים מתאימים לאנשים בדור שלנו. צריך להיות רלוונטיים לדורנו, צריך ואפשר להיות רלוונטיים לדור הזה", הוא אומר בהדגשה.

הרב לביא מהנהן בהסכמה: "אנחנו אומרים להורים ולמחנכים: תנו מקום ולגיטימציה לשאלות של הילדים והתלמידים ואל תיבהלו מהן, כך הן לא יפוררו אותם מבפנים ויתפרצו כשכבר יהיה מאוחר מדי. תתעסקו גם בנושאים שצפים מכל עבר בשיח הציבורי ובאינטרנט. אל תתעלמו מהם. העלאת שאלות לא רק בדיעבד, כי זה מאפשר לנו להבין ולהסביר את התכנים של היהדות באופן עמוק ומדויק יותר לדורנו", הוא מסביר. "עצם הביטחון שאנחנו מקרינים ונותנים להם כאשר יש להם שאלות וספקות, כבר מרגיע חלק מרכזי מהאנטי שנוצר להם. ההתעלמות או ההשתקה הן הכי צורבות. כאשר הם יראו שאנחנו מזדהים עם המקום שלהם ומתוכו נותנים להם מענה מפורט, רציני ומכבד - הם יקבלו שילוב עמוק של מענה שכלי ורגשי כאחד. אנחנו משוחחים איתם ומקשיבים להם. אנחנו איתם בתהליך הבירור".

"ואגב", מבקש הרב ליבי לציין, "דווקא מתוך הצורך העמוק להכוונת הורים גם ברבדים הנפשיים וגם בהענקת כלים מעשיים, הגענו למסקנה שבנושא חינוכי רגיש כל כך, עדיף אולי לערוך קורסים להורים במפגשים פנים מול פנים".

והתוכניות במכון עוד רבות. "בין התוכניות שלנו: הרצאות בקמפוסים לשכבת הגיל היותר בוגרת, בישיבות הגבוהות, בישיבות ההסדר והמכינות, בתיכונים ובאולפנות. להעביר קורסים והשתלמויות למורים והכשרות לר"מים במכינות ובישיבות גבוהות".

בישיבות גבוהות ובישיבות הסדר עוד צריך לדבר על אמונה?

"ברוב המוסדות יוצאים מנקודת הנחה שהכול ברור והאמת אצלנו, ולכן נותר להתעלם או רק לתקוף את עמדות הנגד בלי לערוך מולן התמודדות משמעותית. בוודאי שאני עושה כאן הכללה וזה משתנה ממקום למקום", מסייג הרב לביא את דבריו. "בהרבה מהמקומות יש חשש לעסוק בהנחות היסוד עצמן ובשאלות המוסריות הכבדות, והתלמידים חשים בזה. בתיכונים כאשר תלמיד ישאל את השאלות הקשות על פי רוב המורה יענה לו: 'זו שאלה מצוינת, אבל זה לא נושא השיעור'. יש בגרויות על הפרק והזמן לוחץ. בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות לרוב השיעורים יתחילו מהקומה השנייה, כאשר האווירה משדרת שכביכול ברור לכולם שהנחות היסוד והתשובות לשאלות הבוערות כבר ידועות לנו, אז עכשיו אפשר לעסוק בנחת רק בבירורי עומק בסוגיות פנימיות בתוככי היהדות. ובגלל האווירה שנוצרת, בשלב הזה רוב החבר'ה כבר מתביישים להציף את השאלות הבסיסיות".

הרב ליבי מספר: "בדיוק היום קיבלנו פנייה של בחור מישיבת הסדר שמשתף בבושה שלו איך יגיבו הרבנים לספקות שמלווים אותו ואיך הוא שומר הכול בבטן. בעצם גילינו שלא מדובר רק בכאלה שמתנדנדים מבחינה דתית כלפי חוץ, אלא גם בבחורים רציניים מישיבות גבוהות שמוטרדים מאותן שאלות ומתכנים באינטרנט ואין להם לצערנו מענה מספק".

"במכינות המצב טוב יותר", אומר הרב לביא. "נוצר מצב אבסורדי שבו שני חבר'ה בוגרי אותה ישיבה תיכונית הולכים למסלולי המשך. זה שבמכינה יקבל תחושה שהשאלות שלו לגיטימיות, ואילו אל החבר בישיבה היחס יהיה כאילו הכול מובן מאליו. ואז מה קורה בשטח? החוסר הזה נותן את אותותיו".

אז איך לשיטתכם מחברים את הדור הצעיר ליהדות?

"מבהירים לו בלי חשש, שהמסר של התורה רלוונטי היום יותר תמיד", מסכם הרב ליבי את תמצית הדברים, והרב לביא מוסיף: "להתייחס לשאלות כהזדמנות להבנה עמוקה יותר של העולם הדתי, לא רק למען השואל אלא בראש ובראשונה בשבילנו. ככל שאנחנו נחיה את התורה ואת עבודת ה' כצמיחה, התחדשות, מוסר ויופי - כך גם הצעירים יהיו איתנו".