מעט יותר מ-1,400 קולות חסרו למפלגת הימין החדש כדי לצלוח את אחוז החסימה. פער קטן מאוד, כמעט מכאיב, שהכניס את פעילי המפלגה לקרוב לשבוע של עבודה מסביב לשעון, בניסיון לאתר את הקולות האבודים שיכניסו את המפלגה לכנסת. במקביל, הפער הקטן העלה לתודעה את תהליכי ההצבעה והספירה, וחשף כשלים רבים שבעבר לא זכו לתהודה ציבורית משמעותית. חלק מהכשלים הוסברו במערכות המחשוב שמציגות את הנתונים באתר האינטרנט של הוועדה, ואילו חלקם מעידים, כך ייתכן, על כשלים בספירה ובהזנת התוצאות ואולי אפילו על זיופים. כך למשל הגיעו שיעורי ההצבעה ביממה הראשונה בכמה יישובים ביו"ש ליותר מ-150 אחוזים. ביישובים אחרים הוקלדו תוצאות בלתי הגיוניות בעליל, כמו עשרות קולות למפלגות ערביות, וכל אלו הן רק דוגמית קטנה מהתקלות שנחשפו במערכת הבחירות הנוכחית. אז אולי צריך לשנות את השיטה? אולי צריך לעשות הכול אחרת? מאיה, מזכירת ועדת קלפי ותיקה, מתארת בשיחה עם 'בשבע' את תהליך ספירת הקולות בקלפי. "אחרי שההצבעה נגמרת וכל המצביעים יצאו מהקלפי נשארים בחדר חברי הוועדה, מזכיר הוועדה שהוא אדם נייטרלי שמקבל את שכרו מהמדינה ולא שייך לאף מפלגה, ומשקיפים שמייצגים מפלגות שאין להן חברים בוועדת הקלפי. בשלב הראשון מוציאים את כל המעטפות מהקלפי וסופרים אותן, כדי לוודא שיש התאמה בין מספר המצביעים בקלפי ובין מספר המעטפות. אם מוצאים בשלב הזה מעטפה פסולה, נניח אם מישהו סימן עליה משהו מבחוץ, מזיזים אותה הצידה כבר בשלב הזה. לאחר מכן מתחילים בספירת הקולות. פותחים מעטפה אחרי מעטפה, מוציאים ממנה את הפתק, מכריזים בקול על האות שרשומה על הפתק ומראים לכל הנוכחים בחדר. אחר כך נועצים את הפתקים על דוקרנים בערימות לפי מפלגות. במקביל להוצאה ולהכרזה, שניים מהנוכחים יושבים עם טפסים של ספירת קולות ומסמנים את הקולות בקבוצות של חמישה, לפי המשבצות בדף הספירה, באופן כזה שקל לספור את הקולות. הפתקים העודפים (יותר מפתק אחד לאותה רשימה במעטפה אחת) והפתקים והמעטפות הפסולים מונחים בנפרד במעטפות מתאימות. עם תום הספירה מוודאים שכל המספרים מתאימים, אורזים את הכול בהתאם להנחיות ונוסעים לוועדות האזוריות". מאיה מציינת כי מזכירי ועדת הקלפי מגיעים לשלב ספירת הקולות אחרי קרוב ל-15 שעות עבודה. "מזכיר ועדת קלפי פותח את הקלפי בשבע בבוקר ומאז למעשה עובד ברצף. לפעמים יש מי שמחליף אותו לשעה וחצי-שעתיים של הפסקה, אבל בגדול הוא עובד ברצף. גם בסוף יום ההצבעה הוא מגיע לנקודת הקליטה של הקלפיות בדרך כלל ברכב שלו. בנקודת הקליטה בודקים שוב בעיקר שכל המספרים תואמים. אם כל המסמכים ממולאים נכון וכל המספרים תואמים, הקליטה של הקלפי רצה מהר. אם יש אי התאמות סופרים את הכול מהתחלה וזה יכול לקחת זמן רב". כמה קל לזייף תוצאות? "בחדר הספירה יושבים אנשים ממפלגות שונות שיש להם אינטרסים מגוונים. הספירה מתבצעת באופן פומבי ובדרך כלל המשקיפים מנהלים רישום קולות עצמאי משלהם כדי לוודא שהספירה נכונה. הכול מתבצע בכתב ועל כל טופס חתומים כמה אנשים. קשה לזייף. מה שכן, מדובר בבני אדם ותמיד יכולות להיות טעויות. ממה שאני ראיתי לאורך מערכות הבחירות השונות אנשים לא מנסים לרמות. לכולם יש אינטרסים, אבל כולם גם מכבדים את ההליך הדמוקרטי". אולי הפתרון לכל הפשלות שראינו נעוץ במעבר להצבעה דיגיטלית? "אני לא מומחית לנושא, אבל להסתמכות על אלקטרוניקה יש חסרונות משלה. תחשוב אפילו על מקרה פשוט כמו חשמל שקורס או רשת מחשבים שקורסת. שלא לדבר על מתקפות האקרים ודברים מהסוג הזה. אפשר לייעל את השיטה הנוכחית אבל ללואו-טק של השיטה הנוכחית יש גם יתרונות גדולים. אתה יכול לקחת את החומרים שבקלפי ופשוט לספור אותם פיזית מחדש. בהצבעה אלקטרונית לא בטוח שזה אפשרי". תגליות בפרוטוקולים פרופ' אשר כהן, מומחה למדע המדינה מאוניברסיטת בר אילן ופעיל במפלגת הימין החדש שעסק השבוע שעות ארוכות בניסיון לאתר קולות אבודים וקלפיות פסולות, העלה בשיחה איתנו תהיות קשות על הליכי ההצבעה והספירה. "פתאום גיליתי שכתבו לא מעט מאמרים על שאלת המעבר להצבעה דיגיטלית, אבל על שיטת ההצבעה הקיימת איש לא כתב. אני בהחלט מבין את הרתיעה ממעבר להצבעה דיגיטלית, יש בה סיכונים מאוד גדולים ופוטנציאל הטעויות והזיופים לא יותר נמוך, אולי להפך. אבל גם את השיטה הנוכחית אפשר לשפר, ובעיקר אפשר וצריך לשפר את מנגנוני הבקרה. יש היום שיטות של סטטיסטיקה וביג-דאטה שמאפשרות לזהות באופן מהיר קלפיות חשודות ולהעביר אותן לבדיקה. קח למשל קלפי ביישוב מסוים ששיעור ההצבעה בה קפץ מהבחירות הקודמות לבחירות הנוכחיות מפחות מ-60 אחוזים לכ-95 אחוזים, וכל התוצאות של כל המפלגות בבחירות הנוכחיות מסתיימות בספרה אפס. כלומר, כל המפלגות קיבלו קולות בכפולות של 10. זה צריך מיד לעורר חשד. ועדת הבחירות לא צריכה לחכות שבימין החדש יעברו על הנתונים ויגלו את הקלפיות הללו. אפשר לגלות את זה באופן ישיר מתוך הנתונים". "גם הפרוטוקולים מגלים כל מיני דברים מוזרים", הוא ממשיך. "למשל פרוטוקול שנתקלתי בו שמתועד בו ש-200 הצבעות התבצעו החל משעה תשע בערב. גם אם ההצבעה תהיה הכי מהירה בעולם, 200 איש לא יכולים להצביע בשעה אחת בקלפי, זה לא עובד. מישהו צריך לבדוק את כל המוזרויות הללו. קח למשל קלפיות עם אחוז הצבעה גבוה במיוחד, נניח 90 אחוז ומעלה. אפשר להריץ את נתוני הקלפי מול מרשם האוכלוסין, ולבדוק האם באמת כל מי שרשום שהצביע באמת היה בארץ ביום הבחירות. אם מגלים כמה שלא היו, זה כבר מגביר את החשד ומצריך חקירה". פרופ' כהן מציין כי אומנם הבחירות הללו הציפו את השאלה הזאת באופן חריף יותר מבעבר, עקב המספר הקטן יחסית של קולות שחסרו למפלגת הימין החדש, אבל מפלגתם של בנט ושקד היא לא כל הסיפור. "לפי מה שאני מבין, כמאה וחמישים קולות בלבד הכניסו לכנסת את יצחק פינדרוס מיהדות התורה על חשבון עמית הלוי מהליכוד. לפעמים דברים נחתכים על מספרים קטנים מאוד. תמיד ידענו שיש בשוליים רמאויות, זיופים וגם טעויות, החוכמה היא לעשות הכול כדי להקטין את המספרים הללו. עכשיו כשעברתי על הפרוטוקולים והנתונים, גיליתי שיש דברים שאתה נדהם לקרוא. כמובן שרוב האנשים הם אנשים טובים והרמאים הם מיעוט, וכמובן שגם טעויות יכולות לקרות, זה אנושי, אבל צריך לעשות בדק בית גם על השיטה הנוכחית". על השעות הרבות שהשקיע בניסיון לסייע למפלגתו לעבור את אחוז החסימה הוא לא מצטער, למרות שידע מראש שהסיכוי לכך קטן. "אמרנו מראש, ונפתלי בנט אמר את זה לאורך כל הימים הללו: הסיכוי נמוך אבל הוא לא בלתי קיים. זה לא שרדפנו אחרי הקולות האבודים וכולם היו מרוכזים בלמצוא את 1,450 הקולות האבודים. השאלה הייתה האם ישנם מספיק אי סדרים בקלפיות שיכולים להוריד את אחוז החסימה. אבל זו באמת משימה מאוד מאוד קשה". הפוליטיקאים מפחדים הסרבול בתהליך ההצבעה והספירה, זמן ההמתנה הארוך לתוצאות וגם הטענות על פוטנציאל גבוה לזיופים, מחזירים פעם אחר פעם את האפשרות של עריכת בחירות דיגיטליות לסדר היום הציבורי. ד"ר הראל מנשרי, ראש תחום סייבר ב-HIT ולשעבר ממקימי מערך הסייבר בשב"כ, סבור שמה שמפריד בין מדינת ישראל ובין עריכת בחירות דיגיטליות הוא בראש ובראשונה החלטה פוליטית. מנשרי מסביר כי הימנעותם של הפוליטיקאים מקבלת החלטה נובעת בראש ובראשונה מהחשש מהלא נודע. "הפוליטיקאים לא רוצים להחליף שיטה שעובדת. השיטה הנוכחית, עם כל החסרונות שלה, עובדת, ובמעבר להצבעה דיגיטלית יש קשיים טכנולוגיים. גם בגלל תקלות וגם בגלל סיכוני סייבר כמו שראינו בבחירות האחרונות בארצות הברית, נגיעה במערכות ההצבעה, ואפילו שיבושים שעלולים להיגרם ממתקפות סייבר. כל זה גורם לפוליטיקאים להעדיף פשוט לא להתעסק בזה". ד"ר מנשרי מזכיר כי הסוגיה של מעבר להצבעה דיגיטלית איננה חדשה, וכי כבר לפני יותר מ-20 שנה עלתה האפשרות על השולחן. "לקראת בחירות 99', כאשר השופט דאז יהושע מצא היה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, הייתה מחשבה לעבור לבחירות דיגיטליות. הכוונה אז הייתה לעשות את הפיילוט בבחירות המקומיות, שאז, כמו היום, התקיימו כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת. הנושא התקדם לשלב המכרז ושתי חברות זכו בו, אולם בסופו של דבר הפוליטיקאים קיבלו רגליים קרות וויתרו על הפיילוט ועל קידום הנושא. כמובן שהרעיון עצמו לא ירד מעל הפרק. בשנת 2006 ובשנת 2011 נעשו ניסיונות לקדם את היוזמה, כאשר גם בפעמיים הללו התוכנית הייתה לבצע פיילוט בהיקף קטן בבחירות המקומיות. אך גם אז התוכניות נותרו על הנייר והיוזמה לא יצאה אל הפועל". למה זה לא מתקדם? בגלל שהמודעות הציבורית לסיכוני סייבר עלתה בשנים האחרונות? "נכון. המודעות לסיכוני סייבר בציבור הרחב בהחלט עלתה, אבל מי שעוסק בנושא יודע שאנחנו מכירים את הסיכונים של העולם הטכנולוגי עוד משנות ה-90. למרות זאת אני בדעה שאסור להתנגד לטכנולוגיה, כי אחרת נישאר מאחור. אני מכנה את הסייבר 'הצד האפל של הטכנולוגיה', כי הוא מאפשר לגורמים שמעוניינים בכך לעשות שימוש בטכנולוגיה כדי להזיק ולפגוע, אבל אי אפשר לתת לזה לנהל אותנו. צריך ללמוד את הסיכונים ולהתמודד איתם, לא להימנע משימוש בטכנולוגיה. מי שנמנע מהטכנולוגיה נשאר מאחור". הניסיון להשפיע באופן לא הוגן על מערכות בחירות מוכר בעולם. ד"ר מנשרי מזכיר את המקרה של הולנד אשר נסוגה ברגע האחרון מהכוונה לקיים בחירות דיגיטליות במערכת הבחירות שהייתה שם לפני שנתיים, לאחר שזוהה ניסיון לפרוץ למערכות. "בארצות הברית הרוסים הצליחו להגיע עד למכונות ההצבעה", מציין ד"ר מנשרי, "וזה כמובן החשש הגדול - חשש מהתערבות בהצבעות עצמן. אבל האמת היא שהחשש הזה לא נכון רק לבחירות דיגיטליות. גם למי שמשלשל פתק לקלפי אין ערובה לכך שוועדת הקלפי לא תעשה שום שינוי בהצבעה שלו. נכון שהתערבות סייבר יכולה לכאורה להיות נרחבת יותר, אבל מי שינסה לתקוף את המערכת באופן מסיבי ייחשף מיד. כך שגם כאן אנחנו מדברים בעצם על סיכון של התערבויות נקודתיות". לסיכום, מנשרי מאמין שזה הכיוון שצריך ללכת אליו למרות כל הסיכונים. "נדרשת כאן החלטה פוליטית שמשמעותה גם שינויי חקיקה מאוד משמעותיים, נדרשת כאן גם השקעה כלכלית וטכנולוגית גדולה בפיתוח מערכות מתאימות. לא בטוח שזה יחסוך כסף, בטח לא בשלבים הראשונים, אולי בהמשך. יש גם שאלה של מה עושים עם אנשים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה ואיך פותרים את בעיית הנגישות שלהם למערכת הבחירות. אבל זה הכיוון שאליו צריך ללכת. צריך לצעוד קדימה למרות שזה קשה ולמרות שזה לא פשוט. זו הדרך היחידה למנוע את הפארסה שאנחנו רואים בימים האלה, כששבוע אחרי הבחירות התוצאות הסופיות עדיין לא ברורות. זה אגב לא מבטיח שלא יהיו ערעורים, ואי אפשר כמובן לפתח מערכת הצבעה שתהיה לחלוטין נטולת סיכונים. צריך לפתח את הטכנולוגיה, ללמוד את כל הסיכונים ולהגן על המערכת עד כמה שאפשר".
