בימים האחרונים התחוללה סערה זוטא סביב נושא מדינת הלכה, עקב התבטאותו של ח"כ בצלאל סמוטריץ', לפיה "מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי ותחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד המלך, על פי משפט התורה ובהתאמה לאיך שחיה החברה ב-2019". הריקושטים הגיעו מכל כיוון אפשרי. ראש הממשלה בנימין נתניהו טרח להגיב לדברים וכתב כי "מדינת ישראל לא תהיה מדינת הלכה", ואפילו ח"כ משה גפני מיהדות התורה יצא נגד דבריו של סמוטריץ' והכריז: "לא נגיד שאנחנו רוצים מדינת הלכה".
"ברור שהחלום שלנו הוא מדינת הלכה", מבהיר הרב חננאל אתרוג, מ"מ ראש ישיבת שבי חברון. "אני מאוד מעריך את בצלאל, הוא שליח ציבור כישרוני והגון ובוודאי שאיני רוצה להחלישו, אך צריך לזכור שלעיתים אנשים שונים מעניקים פרשנות שונה לאותה מילה. כשאומרים לי הלכה, אני שומע מילה מלאת שמחה וחזון, מאידך יש הרבה אנשים שזה נתפס אצלם כפרימיטיבי. אנחנו צריכים ליצור שיח והקשבה. זה שאנחנו ביחד, חשוב יותר מכל דבר אחר. זוג נשוי כנראה מתווכח הרבה יותר מאשר עם השכנים, בגלל שהם ביחד. הביחד שלנו הוא הליבה, לכן צריך להיזהר במילים. אני מתפלל כל יום 'השיבה שופטינו כבראשונה'. זה הדבר היחיד בתפילה שבו נאמר 'והסר ממנו יגון ואנחה'. לא איפה אני צודק, אלא איפה השני גם צודק ויכול להבין אותי. אם נתנהל כך, זה יביא הרבה יותר ברכה".
צריך איחודים
הרב חננאל אתרוג (54) נשוי לנעמה לבית ציפסר ומתגורר בקריית ארבע. הוא למד במדרשיית נועם, בישיבת שבי חברון ובישיבת מרכז הרב. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת גולני. לאחר נישואיו חזר לישיבת שבי חברון כר"מ. כמו כן לימד בישיבת ניר קריית ארבע ובישיבת מעלה חבר. אחרי אירוע מוחי שעבר ראש הישיבה הרב משה בלייכר, מונה לממלא מקומו.
את רוב זמנו הוא מקדיש ללימוד תורה, לתלמידי הישיבה וכמובן למשפחתו. בהתאם לכך הוא נמנע על פי רוב מקריאות פומביות. יוצאת מן הכלל הייתה עצרת מחאה נגד מצעד של הקהילה הלהט"בית בקריית יובל בירושלים, שבה השתתף לפני כשנתיים. "אין כאן תוכחה פרטית כנגד אדם כזה או אחר, אלא מחאה שאנחנו לא שותפים לדבר הזה", אמר למשתתפי הכינוס.
אחד הדברים שהרב אתרוג מצר עליהם בתוך המערכה על הבית היהודי המסורתי הוא שהביטוי "משפחה חדשה" הפך לביטוי לא נעים. "הרי אנחנו חולמים על משפחה חדשה", הוא מזדעק, "אנחנו מצפים מהתורה ומעצמנו להעמיק את היסודות ולבנות מערכות משפחתיות ברמה הרבה יותר גבוהה. באהבה, באחווה, בשלום ובשמחה, ולתת מקום לשכינה בתוך כל בית בישראל. צריך להיבנות מהזעקות הללו, ולשאול את עצמנו איך מתקדמים לבניית קומה נוספת מבלי לוותר על אמירה תקיפה על מה שאנחנו מאמינים באופן בריא ומה שהתורה מחייבת אותנו שהוא משפחה באמת".
בסופו של דבר הרב אתרוג מאמין כי המערכה בנושא תוכרע במציאות, ולא במסגרת צעדות או קמפיינים. "כשאנשים יראו משפחות שנבנות מתוך תורה, אהבת ישראל ותחושת שליחות, זה יסיים את כל הוויכוח. משפחה חדשה זה לא רק שניים שהתאהבו זה בזה והחליטו לחיות ביחד, זה רק חלק קטן מהאירוע. משפחה זה הרבה יותר מזה. משפחה בריאה מובילה לאיכות חיים. החיים של התורה מנצחים".
הבחירות החוזרות לכנסת שיתקיימו בשלהי חודש אלול, הכניסו את המדינה בכלל והמגזר הדתי בפרט לסערה מחודשת של איחודים ופילוגים, בפרט לנוכח התוצאות העגומות של הבחירות האחרונות, שבהן התברר כי מנדטים מגזריים רבים ירדו לטמיון בשל הפילוג. "בבחירות יש תופעות מצערות מאוד", מקדים הרב אתרוג לומר, "מערכת הבחירות מקצינה דעות. מי שמדבר בצורה שמלבה את האש, מקבל יותר יחס".
"צריך כמה שיותר איחודים", הוא אומר בתקווה שדבריו ייפלו על אוזניים קשובות. "בה' באייר התש"ח הקב"ה פסק שיש מדינה. זה לא רק אירוע פוליטי, אלא אירוע רוחני. כשאתה בעיירה באירופה, אפשר להתעקש על הפרינציפ שלך ולא לוותר, אבל כשיש מדינה - צריך להיות אחראי על כלל ישראל וזה אומר לדאוג לכולם. זו לא פשרה, אלא סבלנות מתוך הבנה שיש מורכבויות. אני מאוד מצר על הפילוגים ומקווה שילכו ביחד כמה שיותר. בשביל ללכת ביחד צריך כבוד הדדי. כמובן קודם כול, כל אחד צריך להגדיר את עצמו אם הוא קשור לציונות הדתית", הוא רומז. "הייתי מאוד שמח אם יהיו חיבורים רחבים שיכריחו מפלגות מסוימות להתגמש. פוליטיקה זה פרקטיקה איך בונים את מלכות ישראל. עם כל הבעיות שלה יש לה פוטנציאל אדיר, והבעיות שלה הרבה פחות גדולות ממקרים שקרו בתנ"ך".
שליחים של העם
ישיבת שבי חברון הוקמה בשנת תשמ"ב על ידי הרב משה בלייכר, עם קבוצה של עשרה תלמידים מישיבת מרכז הרב בירושלים שאורגנו על ידי הרב אבינועם הורביץ. תחילה התמקמה הישיבה בבית הדסה. זמן קצר לאחר מכן עברה למבנה הישן של בית רומנו הסמוך, שבתזמון מושלם פונה מבית הספר הערבי לבנות שפעל בו עד אז. במהלך השנים שופץ והורחב המבנה וכיום לומדים בישיבה כ-300 תלמידים.
לפני כ-16 שנה לקה הרב משה בלייכר באירוע מוחי, עבר להתגורר בירושלים ופרש מתפקידו כראש הישיבה בפועל. את מקומו בראשות הישיבה ממלא מאז הרב חננאל אתרוג, בוגר הישיבה. "הרב בלייכר הוא מורי ורבי", הוא מעיד על עצמו, "בשנים האחרונות הנוכחות הפיזית של הרב בלייכר בישיבה מעטה יחסית, אבל הרוח שלו, של אמונה גדולה בעם ישראל, עיון בעמקות, תורה שמחה ומאמינה, אמון לקשר אמיתי דרך הלימוד - נמצאת הרבה יותר. לא סתם אני קורא לעצמי ממלא מקום, בגלל שאני ממשיך את כוחו".
לדידו, עיקר הייחודיות של הישיבה טמון במיקום שלה: בעיר האבות חברון. "זה לא משהו טכני", מדגיש הרב אתרוג, "אנחנו מאמינים שלמקום יש השפעה מאוד עמוקה שעוזרת לנו לפתח את עצמנו. הקב"ה שלח אותנו לחברון, וברור לנו בצורה סגולית שיש לזה השפעה עמוקה עלינו. מערת המכפלה, האבות, האימהות ודוד המלך".
על אף התדמית של חברון כמקום עם מציאות ביטחונית רגישה, הרב אתרוג מסביר שזו לא התחושה היומיומית של תלמידי הישיבה. "אני גר פה עשרות שנים, בשבילי זו שגרה. הישיבה נמצאת באחד המתחמים המוגנים ביותר, יש כאן פלוגה צמודה אלינו. אנחנו מקפידים על הוראות הביטחון, עושים את ההשתדלות שלנו בכובד ראש, מאמינים שה' שומר עלינו והנושא כמעט לא נמצא בשיח".
"הנקודה המיוחדת של חברון היא חיבור", הוא ממשיך, "השם 'עיר האבות והאימהות' הופך אותה לעיר משפחתית. החיים בחברון הם לא רק אידיאלים גדולים, אלא גם חום אמיתי שמרגישים כלפי כל הפלגים בעם ישראל. מותר לריב במשפחה וזה נשאר במשפחה. יש משהו שמפכה בבית המדרש, תורה שלא עסוקה בהגדרות מה האחר לא, אלא תורה שמחה שיש לה את הדרך שלה".
על אף החשיבות של החיבורים, הרב אתרוג מדגיש כי הישיבה היא סוג של בונקר. "כשאדם מגיע לישיבה הוא ממית עצמו באוהלה של תורה. השאיפה היא לא לדעת אם לילה או יום בחוץ. יש אש מאוד גדולה בבית המדרש. הרבה פעמים כשיש אירוע ביטחוני, הבחורים יודעים עליו רק אחרי שמתחילים להגיע טלפונים מההורים המודאגים".
את הישיבה מגדיר הרב אתרוג כישיבה שמרנית. "מאמינים בביחד, אבל לא מתגמשים בדעות", הוא מדייק. "בוודאי שיש לנו מחלוקות עם הרבה, אבל אלו תמיד מחלוקות מכבדות. הבחורים שבאים אלינו מגיעים לאו דווקא מבתים תורניים, והופכים לבחורי ישיבה ברמ"ח ושס"ה. אנחנו לא משכנעים תלמידים לבוא ללמוד אצלנו, הם כנראה מרגישים משהו מיוחד באוויר ובאווירה".
בשבוע הבא יוצאת הישיבה בקמפיין גדול לגיוס תרומות לישיבה. בניגוד למצופה, הרב אתרוג לא רואה זאת כאילוץ כלל וכלל. "אומנם, אם אין קמח אין תורה, ובשביל להגשים את החלומות שלנו אנחנו צריכים לחבר אותם למציאות. אבל הרב בלייכר תמיד חינך אותנו שזה שאנחנו צריכים לבקש כסף מרבבות עמך בית ישראל זה לא אילוץ. יש מסורת בשם הגר"א ש'ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה' - כדי שכולם יהיו שותפים, הקב"ה רוצה שכך נהיה מחוברים. אני חותם על קבלות לתורמי הישיבה ורואה לפי השמות והכתובות שהם מגיעים מכל המגזרים. חלקים גדולים מעם ישראל רואים בנו שליחים שלהם. כדי שהתורה הזאת תוכל להמשיך להתקיים, אנחנו יוצאים החוצה אל עם ישראל וקוראים לו להיות שותפים ולאפשר לנו להמשיך במפעל הגדול הזה".