התהיות לא פעם נשארות פתוחות. ספר האהבה והשיגעון
התהיות לא פעם נשארות פתוחות. ספר האהבה והשיגעוןמאת: מרדכי גרנביץ'. הוצאת דברי שיר

על קו חברון-ארצות הברית-הרצליה נדד לו מרדכי גרנביץ' במהלך העשור וחצי האחרונים, מתוודע לנשמות התוהו הרבות שמתחבאות בפינות נידחות תחת מעטה כבד ורק משוועות למילה טובה וקצת אמפתיה וחמלה. זה יכול להיות יהודי בלבוש חרדי שכבר מזמן אין תוכו כברו, או מן הצד השני חילונייה שמתקרבת ליהדות ותקועה באמצע מנהטן בלי מקום דתי לשבות בו. מאז הוא למד לזהות את הדמויות הללו, לקשור עמן שיחה ולפתוח צוהר לעולמן הפנימי המסעיר שבו הוא משתף את קוראיו הנאמנים ברשת החברתית.

במהלך השנים הפוסטים שלו צברו לא מעט עוקבים ואוהדים, וכעת הם מתקבצים יחד לספר חדש, 'ספר האהבה והשיגעון' בהוצאת 'דברי שיר'. או "אי של אי שפיות בעולם בו שפיות היא ההפך מאהבה" - כפי שהוא מגדיר זאת בעצמו. לא פעם חושף גרנביץ' את נבכי ליבו בכנות נדירה, שפחות אופיינית למרחב הנוצץ והסטרילי של הרשת החברתית. החיצוניות שלו קוראת תיגר על התיוגים האופייניים, ולכן הוא מסתובב עם כובע בייסבול כאשר את שני צדעיו מעטרות פאות מסולסלות.

כמו שאת חייו הוא מסרב להכניס לתבנית, כך גם המילים שלו מסרבות ליישר קו. אין בספר עלילה אחת מרכזית. אנקדוטות שונות יכולות לחזור על עצמן בפרקים שונים, והוא גם לא מסודר לפי סדר כרונולוגי. אפילו הפרקים הקצרים לא בהכרח מתחילים בראש עמוד, אלא פרק רודף פרק.

גרנביץ' לא ממהר לתת מענה לשלל התהיות שעולות בספר, והן בדרך כלל נשארות פתוחות עם סימן שאלה נוקב. הדיבור האמיתי והכן הוא זה ששובה את הלב. "לעולם אינך יודע", היה אומר ר' שלמה קרליבך, והמקרים האנושים שהוא מתאר מהיכרות אישית יכולים לפלח לב של אבן. כמו למשל פקח עירוני שמחלק דו"חות חנייה בעיצומה של השבת, ומקבל נאצות מכל כיוון אפשרי על עבודתו, אך כשהוא נעתר להיכנס לקידוש עם קוגל ירושלמי חם בבית משפחת גרנביץ', מתגלה הנשמה המיוסרת שפורצת בבכי סוער.

הסיפורים האישיים, המחשבות והדעות שלא תמיד מתיישרות עם המצופה ממנו במה שמכונה פוליטיקלי קורקט, מלמדים כיצד הוא מצליח להיות אוזן קשבת למי שפגש במהלך השנים. אם זה בתקופת מגוריו בחברון התוססת, במסעות חובקי עולם אצל תורמים פוטנציאליים לתלמוד התורה שבו עבד, או במעבר החד שעשה לפני כמה שנים למגורים בקרבת חוף הים בהרצליה יחד עם משפחתו והקמת מעין בית יהודי.

על אף שקראתי חלק נכבד מהפרקים כבר כשפורסמו ברשת, לא הצלחתי להניח את הספר מהיד. לבסוף הגעתי למסקנה שכמוני, כמעט כל אחד יכול להזדהות עם לפחות אחת מהדמויות הרבות שעליהן הוא מספר, לפעמים בסיטואציות הזויות במיוחד. כנראה שאהבה ושיגעון אכן הולכים יחד.