לצד שרידי יומנו של אילן רמון ומגילת חנוך ממערות קומראן במדבר יהודה, מוצג בתערוכת "חי בחלל" של מוזיאון ישראל ספר תורה זעיר התואם את ספר התורה שלקח עמו אילן רמון לחלל.
דפי היומן של רמון שרדו את התפוצצות החללית 'קולומביה' בטמפ' של 5,000 מעלות, מעטפת קור של מינוס 50 מעלות ונפילה חופשית של 70 ק"מ לאדמה, עד שאותרו כחודשיים לאחר ההתרסקות כשהם במצב קריא וברור.
קווי הדמיון בגילוי ושימור שרידי יומנו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, וגילוי כתבי חנוך במערות קומראן, הובילו את מוזיאון ישראל בשיתוף עם סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה, לתערוכה מיוחדת המציגה דפים מיומנו של רמון שמעולם לא פורסמו, לצד שרידי ספר חנוך שנתגלו, כאמור, בין מגילות מדבר יהודה.
ספר חנוך אינו נכלל בתנ"ך. מסופר בו על חנוך, סבא רבה של נח, אשר חי במשך 365 שנים ו”התהלך את האלוקים“. הקטע מתאר את המרד השמימי של נפילים, מלאכים שירדו לארץ כדי להיות עם בנות האדם ולגלות לאנושות את סודות היקום. רמז לתיאור זה אפשר למצוא בבראשית ו'.
במסיבת עיתונאים שקיים אילן רמון בעת שהותו בחלל, הציג אל מול המצלמות ספר תורה קטן שלקח עמו למסע בחלל וסיפר את סיפורו המרגש של יהויכין יוסף, פרופ' לאסטרופיזיקה ואקלים, שרמון הכיר במסגרת מחקר אטמוספרי שהיה עליו לבצע בחלל.
בגיל שלוש-עשרה נשלח הנער יהויכין מביתו באמשטרדם למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בתנאים הלא-אפשריים ששררו שם, הכין אותו הרב שמעון דסברג הי"ד לבר-מצווה ולימד אותו לקרוא מספר תורה זעיר, שעלה בידי הרב להבריח למחנה.
במעמד המרגש של בר-מצווה במחנה הריכוז, מסר הרב לנער את ספר התורה הזעיר למשמורת; הוא חש שלא ישרוד, אבל נתן לנער תקווה לעתידו-שלו וביקשוֹ לספר את קורותיו בתום המלחמה. אילן רמון, בעצמו בן ונכד לשורדי השואה, ביקש את רשותו של פרופ' יהויכין לקחת עימו את ספר התורה לחלל - לקיים כך את צוואתו של הרב דסברג ולהוכיח לעולם את יכולתו של העם היהודי לקום מן ההריסות, לפרוץ את גבולות היכולת האנושית ו"לגעת" בשמיים.
הרב דסברג הי"ד כיהן כרבה של אמשטרדם בימי מלחמת העולם השניה, עסק בחינוך ובהרבצת תורה והתעקש להתמיד וללכת בלבושו הרבני. בברגן בלזן המשיך במסירות נפש להרביץ תורה, בארגון שיעורים תורניים לאסירים ולא פסק משינון גמרא ופוסקים בתנאים הקשים שהיו במחנה. הרב דסברג הי"ד נרצח ב-י"א אדר תש"ה (1945).
בשנת 2006 גילתה רונה, אלמנתו של רמון, שלספר התורה שלא שב מהחלל יש "תאום", ספר תורה זהה במידותיו לספר שלקח רמון לחלל. ספר זה הגיע לידיו של פיזיקאי אחר, פרופ' פנישל, שחי בארצות-הברית וגם הוא ניצול שואה. עם גילויו, ביקשה רמון מפרופ' פנישל שישאיל לה את הספר לאחת הטיסות הקרובות לחלל לזכרו של בעלה. הוא נעתר לבקשתה וספר התורה הזעיר המריא בשנת 2006 לחלל עם האסטרונאוט סטיב מקלין. הספר, מלווה בתמונת התעודה חתומה על ידי נאס"א, מוצג גם הוא בתערוכה במוזיאון ישראל ולצידו ארון-הקודש הזעיר שבו הוחזק ספר התורה של פרופ' יוהיכין, זה שלקח איתו רמון לחלל ולא שב.
במוזיאון מדגישים כי גם במראם המגילה והיומן דומים להפליא – הם נמצאו קרועים, מקצתם לפיסות קטנות, ורוב הרישומים עליהם נמחו כמעט כליל. בעקבות מצבם הפיזי הקשה, בשני המקרים נדרש טיפול נמרץ כדי לייצב את מצבם ולשחזר את הכתוב בהם בעזרת טכניקות פיענוח משוכללות, על גבול המדע הבדיוני. לא ידוע על דפי נייר כתובים בדיו ששרדו בתנאים קיצוניים שכאלה: הטמפרטורה בעקבות ההתפוצצות טיפסה ל-5,000 מעלות ובמהרה צנחו הדפים למעטפת קור של מינוס 50 מעלות ונפלו בנפילה חופשית 70 ק"מ לאדמה. כשנמצאו דפי היומן בשנת 2004, וחשוב להדגיש –מכל היומנים האחרים רק הם נמצאו - הם הועברו לשימור ארוך ומורכב במעבדות מוזיאון ישראל ולאחר מכן פוענחו במשטרת ישראל.
במעבדות מוזיאון ישראל נשמרים 34 דפי היומן שנמצאו, מתוכם 12 דפים ריקים שעוד לא הספיקו להיכתב, 8 דפים עם כתב קריא ובהם ניתן לקרוא את רשמיו ומחשבותיו של אילן רמון מהמסע בחלל, 8 דפים שהדיו נשטף מהם ו-6 דפים מודפסים שתכנם בעיקר טכני. במסגרת התערוכה "חי בחלל" מוצגים 4 מהדפים שניצלו ועברו תהליך שיחזור ושימור.