המערבולת הפוליטית שבה מצויה מדינת ישראל מדגישה את החשיבות במתן חסינות לראש ממשלה מפני חקירות. חסינות כזאת לא נועדה לשרת את תומכי ראש הממשלה, כמו שהליך פלילי לא נועד להדיחו. הקפאת הליכים נגד נבחר ציבור מספר אחת היא איזון נכון בין ערכים.
בחירתו של העם היא כמובן ערך יסוד במדינה דמוקרטית, אך חסינות גם לוקחת בחשבון שלבעל תפקיד כמו ראש ממשלה יש לא מעט אויבים לא ענייניים, שינסו לטפול עליו עלילות ולהוריד אותו מהדרך. למרבה הצער, התביעה במדינת ישראל היא אחד הגופים שפועלים בצורה לא עניינית כאשר מדובר בנבחרי ציבור.
אינני יודע לומר אם הפרקליטות תופרת תיקים לנבחרי ציבור, במובן הזה שהיא ממציאה האשמות שלא היו ולא נבראו, אבל ברור שבפרקליטות יש מוטיבציית יתר להביא לדין נבחרי ציבור. זה זוהר, תופס כותרות וסדר יום ומוסיף פסקה מכובדת לקורות החיים, אבל לא רק. רצונם של פקידים בכירים להשפיע על סדר היום ואפילו לנווט אותו, יכול להתממש בקלות גם אם לא נפתחה ולו חקירה אחת. עצם העובדה שהייעוץ המשפטי ניתן לשר או לראש ממשלה על ידי אדם שביד השנייה מחזיק גם את יכולת הפתיחה בחקירה נגדם והעמדתם לדין, כבר היא אבסורד שגובל בשחיתות שלטונית.
הפיכתם של פוליטיקאים לחשודים אוטומטית משרתת את אלה שרוצים לקבל החלטות במקומם. התפיסה הזאת צמחה במסדרונות משרד המשפטים ולובתה על ידי התקשורת חרף העובדה שפקידים סררו והורשעו יותר מנבחרי ציבור, גם באופן יחסי. רק בשנה האחרונה נסגרו בזה אחר זה תיקים נגד כמה ראשי ערים, אך הרושם שיישאר בציבור הוא שראשי ערים ונבחרים הם בחזקת מושחתים.
אם חוסר הסלחנות של מערכת המשפט הישראלית לפלילים היה כה אמיתי וחוצה גבולות, אפשר היה לקבל בהבנה מסוימת את החתירה בכל הכוח נגד ראש ממשלה מכהן. אך דווקא אותה מערכת מוכיחה פעם אחר פעם שהיא יודעת לעצום עין, להבליג ולבלוע צפרדעים פליליות כשהיא רוצה, ובטח כשמדובר באנשים שלה.
האם הניסיון של ארבע פרקליטות בכירות, בהן משנות ליועמ"ש, שפעלו יחד עם שי ניצן כששידלו את מנהל המכון לרפואה משפטית לשנות עדות ששלח לבית המשפט אינו פלילי? אפילו חקירה משטרתית לא התקיימה כשוינשטיין ומנדלבליט צופפו שורות. ומה עם הפרקליטה רות דוד? ועם שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, שפעלה בניגוד עניינים חמור ופסקה פעם אחר פעם לטובת מוסד שתרם לקונסרבטוריון שבעלה עומד בראשו? גם נגד השופטת תמר נמרודי שהעלימה תיקים מלשכתה לכאורה לא נפתחה חקירה, למרות שבכירי המשטרה והמערכת מכירים את הפרטים.
כשהרגישות לפלילים מכוונת למסדרונות השלטון ונעלמת כשמדובר באנשי המערכת, לא פלא שגם בלי להכיר את נבכי תיקי האלפים, חלק גדול מהציבור מביע אי אמון בטוהר ההליך הפלילי נגד בנימין נתניהו.
הכותב הוא מנכ"ל התנועה למשילות ודמוקרטיה