"יצאתי עם מלא בחורים. טונות. היו כאלה שזה היה קצת הכיוון, אבל עם הרוב יצאתי רק פעם-פעמיים. בגיל עשרים וחמש יצאתי עם בחור ונוצר קשר ארוך יחסית, אבל בסוף נפרדנו. ידעתי מה אני מחפשת, על מה אני מוכנה להתפשר ועל מה לא. שנים ידעתי שהוא קיים ושאני צריכה לפגוש אותו, אבל אז הגיע שלב שהתחלתי להתייאש ולחשוב שכנראה אחיה עם עצמי לנצח". כך מתארת את רווקותה רחלי שגב, במקור מקריית ארבע, שעברה את המסלול הרגיל של אולפנה-מדרשה-שירות לאומי-לימודים, ומצאה את עצמה יותר מעשר שנים בעולם הדייטים. כבר מגיל שמונה עשרה החלה לשמוע הצעות שידוכים, אבל רק בגיל שלושים ואחת מצאה את שאהבה נפשה, יובל. "ברגע שראיתי אותו, זה היה מאוד ברור. כבר בפגישה הראשונה ידעתי שזה הוא". סיפור ההיכרות ביניהם החל בסעודת שבת. באותה תקופה התגוררה רחלי בשכונת בית הכרם בירושלים, מרחק של חמש דקות הליכה מביתו של הרב יוסף אליהו, ראש ארגון 'עין טובה', שחיבר את הספרים על הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ערך את ספרי הרב נבנצאל וכתב ספרי הדרכה לקראת חיי נישואין. "הייתי חברה של הבת שלו מהמכללה. אחרי כמה שנים היא פגשה אותי באזור והזמינה אותי לסעודות שבת אצלם. הרגשתי שם בבית. ידעתי שהרב יוסף ואשתו רותי הם שדכנים, וחשבתי שזה רעיון טוב להיות במודעות שלהם". באותה תקופה למד יובל, שהיה אז בן שלושים וחמש, במכון מאיר. הוא גדל בחצור הגלילית, חזר בתשובה בגיל עשרים ושבע ורק לאחר מכן החל לשמוע הצעות. הוא נפגש עם לא מעט בנות וכמה פעמים היה על סף חתונה. "אף אחד לא ממש ליווה אותי", הוא מעיד, "היו רבנים שעזרו, אבל לא היה משהו מסודר". במסגרת לימודיו במכון מאיר, הכיר את הרב יוסף אליהו. כשיובל שאל אם יש לרב שידוך בשבילו, הלה הזמין אותו לסעודת שבת, כדי לערוך היכרות מעמיקה יותר. לאותה סעודה הוזמנה גם רחלי, אך בגלל שלא הרגישה טוב, ברגע האחרון נשארה בדירה שלה. "מיד כשיצאה השבת התקשרה החברה לשאול מדוע לא הגעתי, אך באותה נשימה הכריזה שיש לה בחור בשבילי. היא סיפרה שברגע שהוא נכנס, הודיעה רותי: 'זה של רחלי', וכנראה שהיא צדקה". "הם מדברים כמו זוג נשוי" אחד הדברים שהרתיעו את השניים מלגשת לשדכנים עד אז, היה חוסר המקצועיות שנתקלו בו אצל העוסקים בתחום. "באתי לאחת השדכניות והיא הוציאה קלסר עם בחורים וקלסר עם בחורות ופשוט עברה אחד-אחד והציעה. לא הייתה שום התאמה בין מה שביקשתי ובין מה שהציעה. 'מה אכפת לך לנסות?', היא הייתה אומרת. ניסיתי שלושה-ארבעה כאלה ולא חזרתי אליה יותר. צריך לדעת על מה לשים דגש", מבהירה רחלי. יובל מציין כי סיבה נוספת לרווקות המאוחרת נובעת מהחינוך לעצמאות. "חינכו אותנו לעצמאות. אנחנו לא צריכים עזרה. מה אני, חולה? נכה? מדובר בבחורים שעובדים בהייטק, פקידי בנק, עורכי דין, אנשי מקצוע. זאת סטיגמה שצריך לשנות". חודשיים לפני שהשניים נפגשו התקשרה אל רחלי נורית שכטר, שהציגה את עצמה כמלוות בוגרות לצורכי שידוכים מטעם אולפנת קריית ארבע, שבה למדה. "לא היה לי כוח. 'לא מתאים לי, אני מסתדרת לבד', עניתי לה". אבל לאחר שהחלה להיפגש עם יובל, היא חזרה אל שכטר וביקשה להתייעץ. "היו כמה נקודות שהייתי צריכה ללבן והיא הייתה מלווה נהדרת", מפרגנת רחלי. "היא כיוונה אותי בעיקר בדברים שלא הייתי סגורה עליהם, וכך הייתה לי אפשרות להתייעץ עם גורם מקצועי בעל ניסיון. ייתכן שבלי הליווי שלה, השידוך הזה היה נגמר כמו הקודמים. הייתה לנו נקודת משבר, שאם לא הייתי מתייעצת איתה ולא שומעת ומיישמת את מה שהיא אמרה, כנראה שזה היה נגמר". היום השניים נשואים באושר והורים לשלושה ילדים. "צריך לא להתבייש ברצון להתחתן", מפצירה רחלי ברווקים וברווקות. "ללכת לשבתות היכרות ולאנשים שיש להם פוטנציאל להציע. אתה לא יכול לדעת מי יהיה השליח שלך. פרט לכך, הליווי מאוד משמעותי ויכול לשפוך אור על ההבדלים בין אישה לאיש. יובל היה אומר לי משפטים שלא הבנתי מאיפה הם הגיעו והייתי ממש נפגעת. הייתי מספרת לנורית והיא הייתה מסבירה שהוא התכוון אחרת. בלי הליווי, לא היינו נשואים היום". חוויה דומה עברו גם יעקב וטלי פרנקל. הוא למד בישיבות נחשבות, וכיום הוא עורך דין והיא רופאה. שניהם דוגמה לפלח אוכלוסייה גדול של רווקים איכותיים ואינטליגנטים, שהתקשו להגיע לחופה בלי סיוע והדרכה. "הגעתי לשבת של ארגון 'עין טובה', והתובנות שהעביר הצוות גרמו לי לחשוב שליווי כזה יכול לעזור. אחרי השבת ניסיתי לחשוב יחד עם הרב יוסף אליהו מי מהבנות שהיו בשבת תתאים לי, אבל הוא זיהה שאני בעצם קשור נפשית למישהי", משחזר יעקב, "אמרתי לו שאכן נפרדתי ממישהי מעולה לאחר שישה חודשים, כשהיא מחכה שאומר כן". מתוך דבריו הבין הרב אליהו שיעקב מאוד רוצה בה, אבל הושפע מהלך החשיבה הרווח לפיו חתונה היא רק עול ואחריות. כדי להיות בטוח שהחשש לא נובע מחוסר התאמה, הוא שוחח עם אותה בחורה, טלי. לאחר מכן הזמין אותם לסעודות שבת, שם ראה במו עיניו את האינטראקציה ביניהם. רעייתו רותי פסקה: "הם מדברים זה אל זה כמו זוג נשוי". טלי נזכרת: "הרב שאל אותי בשיחה האישית מדוע אינני פונה לדרך חדשה אחרי שישה חודשים. עניתי שמאז שנפרדנו, נפגשתי עם כמה בחורים ואף אחד לא הגיע לקרסוליים שלו ואני מוכנה לחכות. מאז אותו צומת דרכים שבו פנינו ל'עין טובה', זכינו לליווי צמוד לכל אורך הדרך. הקשר הלך והתקדם סוף סוף, עד שברוך ה' התחתנו". "זהו סוג האתגרים שאיתם מתמודדים הרווקים בגילים מבוגרים יותר", מאבחן הרב אליהו, "לפעמים רק אחרי שנוצר קשר לאורך זמן, המשודכים מסוגלים לשתף בדילמות שלהם. מצד אחד, הוא רוצה אותה. מצד שני, הוא לא רוצה להגיד לה לא עוד פעם. כנראה שבתוך תוכו היה פחד מנישואין. הם טועים לחשוב שהבעיה היא שהם עוד לא מצאו את בן הזוג המתאים. בעצם מי שלא התחתן עד גיל עשרים ושמונה, זה אומר שיש לו איזושהי חסימה, אלא אם עבר הרפתקת חיים מיוחדת". חתונה כבר מהאולפנה הרב יוסף אליהו ורעייתו עוסקים כבר שנים ארוכות בתחום השידוכים. הם קיימו מאות מפגשים עם רווקים ורווקות, מה שהוליד אצלם תובנות ביחס לעיסוק בשדכנות. "אנשים לא מבינים שיש כאן ידע ומדע. כשאומרים שיש בעיה של רווקות מאוחרת, זה נשמע הכללה. אבל אחרי שמדברים עם כמה מאות, אתה כבר מבין שיש כאן בעיה שחוזרת על עצמה", מאבחן הרב אליהו. העיסוק של בני הזוג בשידוכים הפך לימים לארגון המתמחה בתחום ונקרא 'עין טובה'. במסגרתו פעלה עד היום קבוצה של שדכניות, ובהמשך עלה הרעיון לייסד קורס מקצועי לשכלול העיסוק במציאת שידוכים, שכולל גם הכשרה בליווי לבני הזוג במהלך הקשר, שיסייע להם להתגבר על מכשולים בדרך להחלטה על חתונה. במהלך תשע השנים האחרונות הוכשרו 160 שדכניות בשמונה מחזורים של הקורס. בפועל עוסקות כיום בתחום באופן מלא כ-15-20 בוגרות הקורס. כל אחת מהן בוחרת עד כמה לעסוק בשידוך ועד כמה בליווי, לפי יכולתה. מדובר בנשים אשר עובדות בתחום כשבע שעות מדי יום. במהלך יותר מעשור שבו קיים הארגון, הסתיימו 600 שידוכים בחתונות. אולם, מדגיש הרב אליהו, החשיבות היא לא רק בתוצאות של מספר הנישאים אלא גם בליווי ובסיוע שהוענקו לזוגות במהלך הקשר. התהליך שעברו בני הזוג שגב ופרנקל אצל הרב אליהו ורעייתו, והסתיים בהצלחה מתחת לחופה, הוא רק דוגמה למה שעושות השדכניות שעברו את קורס 'עין טובה', ומשקף את דרכי העבודה שאליהן מחנך הקורס. הרעיון לייסד קורס למקצוע השדכנות נבט אצל הרב אליהו בהמשך להתעמקותו בתחום. "זה מקצוע שמצריך ידע. צריכה להיות הכשרה. מטפלת במעון שצריכה לחתל את הילדים ולתת להם אוכל, חייבת לעבור קורס. אז למה אין קורס לשדכניות, שצריכות להבין באין-סוף נושאים כמו מגזרים, תת-מגזרים, אופי של אנשים, בעיות רפואיות, האם שוני זה טוב או לא?". את ההשראה למהלך הוא קיבל גם מהרצאה של בחור שהתחתן בגיל ארבעים וחמש, בוגר ישיבה נחשבת שמחזיק בשני תארים. כמה חודשים אחרי שהתחתן הוא החל להעביר הרצאה אמיצה המתארת כיצד מצא את אשתו אחרי עשרים ושתיים שנים של היכרויות. הבחור ניתח את עצמו באומץ ובכנות מול אשתו הטרייה ומול הקהל. "הוא אומר שרק בגיל ארבעים ואחת הוא הבין שיש לו פחד מנישואים, ומפציר באנשים שנמצאים במצב שלו ללכת לייעוץ. את הסרט הזה אנחנו מעבירים בקורס לשדכנות". ב'עין טובה' מבקשים להפוך את השדכנות למקצוע, על כל המשתמע מכך, גם בתחום התגמול הכספי. "חלק מתופעת הרווקות נגרמת מכך שאף אחד לא רוצה לעבוד בשדכנות", טוען הרב אליהו. "לכן אחד החידושים של 'עין טובה' הוא שאצל המלוות מטעמנו מדובר בעבודה בתשלום". אבל בארגון 'עין טובה' לא מסתפקים בהצעת קורס שדכנות וליווי זוגי מקצועי, אלא שולחים את בוגרי הקורס למקומות שבהם יוכלו להקדים רפואה למכה ולהעניק פתרון רוחבי. בשלב ראשון שובצו בוגרי הקורס במוסדות חינוך דתיים. "אם אכן יש בעיה, צריך להתחיל לטפל בה כבר בגיל צעיר", הוא מסביר, "לכן חשבנו איך להתחיל את האימון בתחום הזוגי ולבנות אותו כחלק ממערכת החינוך. היות שבאופן כללי יש לאנשים אמון במערכת החינוך, אם תהיה שדכנית מטעם האולפנה או הישיבה התיכונית שתפנה אל הבוגר בגיל עשרים ושלוש, נוכל לפתור את הבעיה כשהיא עדיין בחיתוליה. לפעמים בחורה לא מבינה איך פתאום היא בת שלושים ואחת, כמעט בלי הצעות מתאימות". עד כה פועל מיזם שילוב השדכניות בשלושה מוסדות, והיד עוד נטויה, מבטיח הרב אליהו. אחד החלוצים שניאותו להכניס את השדכנות אל תוך המסגרת החינוכית כבר בגיל התיכון הוא הרב ישי מאיר, ראש אולפנת שעלבים. לפני חמש שנים הוא שלח שתי מורות לקורס שדכניות של 'עין טובה', במימון האולפנה. "בניגוד לבנים, אצל חלק גדול מהבנות האולפנה היא המוסד התורני האחרון שהן פוגשות. כמו הרבה מוסדות, אנחנו קוראים לעצמנו 'אולפנה שהיא בית' ומתכוונים לעמוד בקשר עם הבנות גם לאחר תקופת הלימודים אצלנו. לנסוע לכל חתונה, ללוות אותן בקשיים זוגיים, בקשיים עם ההורים וכמובן בנושא השידוכים. פרט לכך, עשינו חישוב שאפילו באולפנה לא גדולה כמו שלנו, יש יותר מאלף בוגרות שהגיעו לגיל נישואין ועדיין לא התחתנו. הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו". המסקנה כאמור הייתה שליחת שתי מורות לקורס שידוכים של 'עין טובה', לתפקיד ששמו הרשמי הוא רכזת ל"ב (ליווי בוגרות). "שתיהן מקבלות על כך תשלום מהאולפנה ועסוקות במציאת הצעות לבנות. השדכניות היו בכמה ישיבות וזכו לשיתופי פעולה, כך שיש באמתחתן מאגר בנים רלוונטי. חלק מהבנות או ההורים פונים אליהן ביוזמתם. השנה התקדמנו כברת דרך נוספת", מספר הרב מאיר, "לפני כמה שבועות הוצאנו מכתב רשמי לכלל בוגרות האולפנה והצענו עזרה בשדכנות, בזוגיות או בכל נושא אחר. לקחנו את כל המחנכות של כיתות י"א-י"ב ואת שתי השדכניות. לכולן יש שעות פנויות ביום שני בבוקר, כך שמדובר בסוללה של אנשים שיכולים לתת מענה במידה והבנות מעוניינות. היה לנו חשוב למסד את זה. שבוגרות שעברו כמה שנים מאז שסיימו ירגישו בנוח לפנות אלינו, ולא ירגישו שהן מעיקות עלינו. שירגישו שאנחנו עומדים לרשותן". ממיזם הליווי הזה יצאו כבר כמה חתונות, אבל מבחינת הנהלת האולפנה זו לא המטרה היחידה. יש בנות נוספות שזמן רב לא קיבלו הצעות בכלל, ובאמצעות שתי המורות המלוות הן מקבלות את תשומת הלב ותחושת ההתעניינות בהן, שומעות הצעות ולפעמים גם יוצאות. "וזה לא רק ההצעות, יש המון ליווי", מדגיש הרב מאיר. שלושים אחוז מאורסות בשנה נורית שכטר עברה את הקורס של 'עין טובה' במסגרת עיסוקה כמאמנת למציאת זוגיות. לאחריו עבדה במשך שלוש שנים כמלוות בוגרות למציאת זוגיות באולפנת קריית ארבע, כחלק מהמיזם של 'עין טובה'. כאמור, אחד מפירות ההצלחה שלה הוא רחלי שגב, שאת סיפורה הבאנו בתחילת הכתבה. "הרעיון מאחורי המיזם היה שיש חשיבות גדולה לא רק בהצעות, אלא גם בתהליך. איך לגשת למציאת בן הזוג, איך לדייק את הרגשות כך שיגיע הבחור המתאים, איך מתמודדים עם קשיים בקשר כך שיגיע ליעד של החתונה ולא יתפוגג בדרך. אני לא שדכנית", היא מדייקת, "אלא רק מלווה את התהליך למציאת זוגיות". שלוש שנות פעילות המיזם באולפנה הוכיחו את עצמן: שלושים אחוזים מהמשתתפות בו התארסו בתוך שנה. חלק נכבד מהבנות התחתנו בזכות הליווי שלה, אם כי את השידוך עצמו עשה מישהו אחר. בהמשך התגלגל המיזם לפתחו של ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש החמ"ד היוצא, שהתלהב מהרעיון והחליט לשלב אותו בתוכנית 'חמ"ד לתמיד'. "במסגרת היעד 'חמ"ד לתמיד' - המשך יצירת קשר וליווי התלמידים הבוגרים לתמיד, היו כמה תוכניות שמלוות את בוגרי החמ"ד בכל הקשור לתוכניות שידוכים", מסביר ליפשיץ. "ללא ספק מיזם 'עין טובה' הוא אחת התוכניות המובילות בתחום, לצד מובילי 'לב חן' במוסדות החינוך". הרב אליהו מזכיר שלא מדובר בתקציב נוסף ממשרד החינוך, והעיסוק בנושא צריך להיות חשוב לראש האולפנה וכמובן גם למורות. "שעות העבודה מתחילות רק בשש בערב, על חשבון הבית או הבעל. אי אפשר להתעסק עם זה בבוקר. אנשים עובדים או לומדים". במקביל לפעילות דרך מוסדות החינוך, התחדדה ההבנה שאפשר להרחיב את הפעילות של רכזות ל"ב אל אפיק נוסף: הזירה המוניציפלית. כך החלו לפעול לאחרונה שני פיילוטים של 'עין טובה' במועצה האזורית הר חברון וביישוב פסגות שבבנימין. ראובן טל, מזכיר המועצה הדתית ויו"ר העמותה לחינוך ופיתוח הר חברון, שמע על הרעיון של שכטר והחליט שזוהי מצוות היום. הוא הרים את הכפפה והחל להפעיל ולממן את מיזם 'לקראת חתונה - הר חברון'. "הוא הבין שבהר חברון מתחילה להתעצם תופעת הרווקות, כמו בשאר רחבי הארץ", מתארת שכטר. בינתיים פועל המיזם בחמשת היישובים הגדולים של הר חברון: יתיר, סוסיא, מעון, עתניאל ובית חגי. בכל יישוב ישנם עשרות רווקים, שעליהם מופקדת מלווה שיוצרת את הקשר עם המשפחה, כאשר מי שמעוניין יש לו כתובת לפנות אליה. "הם אכן פונים", מציינת שכטר בסיפוק, "או אל המלווה של היישוב או אליי, בתור רכזת המיזם, ואנחנו מלווים אותם בתהליך". התוצאות עד כה מעודדות. "מאז אלול אשתקד, מתוך אלה שפנו אלינו, עשרים וארבעה אחוזים התארסו השנה". רעות חדד, רכזת ל"ב של היישוב פסגות, התגלגלה אל התפקיד לפני כשנתיים. היא הייתה בת עשרים ושמונה כשגילתה שרוב החברות שלה עדיין רווקות. "מדי פעם הייתי מרימה טלפונים לחברים של בעלי, אבל הרגשתי שזה עדיין לא הפתרון. החלטתי להיכנס לנושא בכל הכוח. התחלתי לברר ואז שמעתי על הקורס של 'עין טובה' ועשיתי אותו. תוך כדי, הקמתי יחד עם חברה מיזם היכרויות באוניברסיטת אריאל. באותה תקופה היו חסרים לנו גברים והגענו לערבי ראיונות אחד אחרי השני. הייתה היענות מדהימה. כל ערב הגיעו יותר ממה שיכולנו להספיק". "הקורס חידש לי המון דברים שלא היה לי מושג לגביהם עד אז", משתפת חדד, "לפני כן הייתי מנסה להכיר ולשדך. היו גם זוגות שיצאו במשך תקופה ארוכה, אבל בסוף הם לא התחתנו. היום אני יודעת שאם הייתי עוברת את הקורס לפני השידוכים הללו, ייתכן שחלק מאותם זוגות היו מתחתנים. חלק מהעניין זה ליווי הקשר, במיוחד בגילים המבוגרים יותר, לא רק להציע. באמת לא הבנתי איך אנשים כל כך מדהימים עוד לא התחתנו. רק בקורס הבנתי שיש סיבה. יכול להיות שיש כאלה שכך נגזר עליהם משמיים, אבל אצל הרוב המוחלט יש חסימה כלשהי, שצריכים לעבוד עליה ולהתקדם בה. אצל כל אחד זה תחום אחר לגמרי. בשביל זה צריך איש מקצוע". בפסגות התארגנה קבוצת הורים שהתאגדה בשל מספר הרווקים והרווקות הגבוה ביישוב. אחת האימהות פנתה ל'עין טובה', והארגון מינה את חדד לאחראית מטעמם ביישוב. כל הורה משלם סכום סמלי להשתתפות בהוצאות ושולח את הילדים לפגישת ריאיון. בעקבות הפגישה מציעה חדד שידוך מתאים וכמובן מלווה את הקשר. "אם בפגישה אני מבחינה בנקודה שצריך לעבוד עליה, אני לא מתביישת ומפנה את תשומת הלב לכך. לפעמים אני ממליצה על אימון אישי ממוקד חתונה. חלק נכבד לקחו את הנושא ברצינות, חלק עדיין ממתינים. זה מודל מצוין והלוואי ויישובים אחרים יעתיקו אותו. למרות שבשאר התחומים הם מוצלחים ביותר, היום יש מצב שרווקים יכולים להמתין חודשים ארוכים עד שמגיעה הצעה כלשהי". כן לריאיון אישי, לא לאינטרנט הרב אליהו, מה דעתך על הטענה שעתיד השידוכים נמצא באתרי ההיכרויות? הרב אליהו דוחה את האמירה הזאת. מבחינתו, מדובר בפיקציה. "שליש גן עדן, למשל, מפעיל כל ערב עשרת אלפים משודכים שיושבים ובוחרים את מי הם רוצים, מסתכלים על כל תמונה ופוסלים את רובם, מוצאים מישהי, נפגשים. מתוך עשרות אלפים רשומים באתר, יוצאים בכל ערב כאלף דייטים, כפול מאות ימים בשנה. למרות זאת, יצאו לפועל רק כמה מאות שידוכים. באחוזי הצלחה זה פחות מאחוז בודד. לעומת זאת, אנחנו מאמינים בריאיון אישי, כאשר השדכנים מהווים את המסנן הראשון". לדבריו, אחד הדברים שהשפיעו יותר מכול על תופעת הרווקות המאוחרת הוא השינוי שחל במעמד האישה. "זה שיבש את היוצרות", הוא קובל. "גם כשהבן בגיל עשרים ושמונה עם תואר ועבודה ביד, לבנות יש מדדים איך לבדוק את הבחור עוד לפני שנפגשו איתו. אם הוא הנדסאי ולא מהנדס, שישים אחוזים מהבנות בציבור הדתי פוסלות אותו, כי זה מעיד על יכולות פחות גבוהות ומשכורת בהתאם. גם העבר הצבאי נבדק, ואם לדעת הבחורה הבחור לא שירת ביחידה הנכונה, הוא ייפסל". אם כך, מה דחף את הנשים להתחתן עד עכשיו? "פעם נשים לא עבדו. היום הנשים עובדות, יש להן כסף, רכב וחשבון בנק, לפעמים גם דירה משלהן או יחד עם חברות. הן מחכות עד שיגיע מישהו מתאים. מה גם שהאווירה הכללית בעולם אינה מעודדת נישואין. החיים הופכים לבילוי. עבודה בלבד מאפשרת את הבילוי בערב. אנשים לא רוצים שהנישואים יפריעו להם לבילוי. גם אם בחורה מחפשת בחור תורני כדי להקים בית של תורה, הוא צריך גם להתאים לבילויים שלה כרווקה. לא פעם הצעתי בחורים לבנות שלושים ושתיים, והשאלה הראשונה הייתה 'מה הוא עושה בערבים?'". מה התוכניות שלך לעתיד? "יש לי חלום, להקים שלושה מרכזים – בצפון, במרכז ובדרום - לאלמנות ויתומי צה"ל ופעולות איבה. נפגשתי כבר עם סגן שר הביטחון אלי בן דהן, שקידם את העניין. זו החובה הכי בסיסית שלנו כעם, ומניסיון, כאן יש צורך בשדכנים המקצועיים, הרגישים והמסורים ביותר. הם מגש הכסף שעליו אנו חיים, ומחובתנו להגיש להם על מגש של כסף הצעות בדוקות היטב, איכותיות, והרבה עידוד בדרך לשיקום ביתם".
