בר מצווה ליתום. איזה עצוב זה נשמע, אהה? נער קטן, עצוב, מבט קודר, דמעה יורדת על הלחי. אז זהו שלא.
אתמול חגגנו בר מצווה לבנינו בכורנו אבינעם היקר. בנינו. של אלעד שלי. אומנם אלעד לא עלי אדמות אבל עדיין נוכח וחי בתוכינו ובמילה אחת היה אירוע... שמח!! בשתי מילים - שמח ומדהים!! ואפשר לתאר את זה בעוד הרבה.
אבל היה פשוט טוב! נכון, מעבר לתזכורת היומיומית (טוב, שעה שעתית) שאלעד לא איתנו, האירועים באים ושמים זרקור על החוסר.
אבל גם ברגעים האלה אני מזכירה לעצמי שבורכתי בהרבה דברים טובים בחיים המורכבים האלה.
זכיתי ב13 שנים מיוחדות עם אלעד! זכינו להביא יחד 5 ילדים מדהימים! זכינו לחיות חיים שמחים ומלאים!
זכיתי במשפחה תומכת וחונקת מאהבה! זכיתי בחברים מדהימים שתמיד כאן לעזרה!
ובזכות גבורתו של אלעד..... אנחנו פה להמשיך את השמחה שכל כך איפיינה אותו. אז השמחה מהולה בעצב, אבל אני בוחרת בשמחה! כל החגיגה הזו לא היה מתאפשרת אילולא העזרה שקיבלתי.
אמרתי בר מצווה ליתום? אז אמא שלו אלמנה.... שקיבלה המון עזרה ותמיכה מסביב! אז יש המון תודות אבל הראשונים והחשובים הם משפחתי היקרה וחשובים לא פחות אם לא ה ! הדס ואיתמר הוברמן.
כולכם כולכם ראויים לקרדיט לא פחות ממני!!
תודה למשפחה המורחבת, חברים קרובים ורחוקים של אלעד ושלי, קולגות לעבודה, חבריי לאלמניה, ועוד המון המון אנשים שהיכרתי בדרך הקשה שאני עוברת ומאירים אותה יום יום....
תודה תודה תודה
וזה אולי נשמע קלישאה לחלקיכם, אבל מאחלת לעצמי ולכולנו שנזכה להחזיר לכם בשמחות!