רבות מדובר בימים אלה על גלי האנטישמיות בארה"ב ובאירופה. על פי חלק מהחוקרים בריטניה היא אחת המדינות המובילות את הגלים העכורים הללו והמתרחש במפלגת הלייבור הוא רק עדות קטנה לכך. האם משהו בתרבות הבריטית הוא שמוביל לכך?
על השאלה הזו שוחחנו עם הרב ראובן פיירמן, שבאחרונה הוציא את ספרו 'קרבנות התרבות' ובו חקר פסיכולוגי מקיף של השלכות התרבות המודרנית על חיינו, בין השאר גם בסוגיית האנטישמיות.
"אין ספק שבתרבות הבריטית טמון מאוד חזק עניין האנטישמיות", אומר הרב פריימן. "זה לא מתחיל רק בשייקספיר עצמו, אלא הרבה לפניו. היה סופר בשם כריסטופר מרלו שעוד לפני שייקספיר כתב את המחזה 'יהודי ממלטה' ושם הוא מספר על עלילות דם נגד יהודים. שייקספיר הלך בעקבותיו ולמד ממנו".
על שייקספיר מזכיר הרב פריימן כי הוא "לא כתב רק את הסוחר מונציה על יהודי שרוצה לקחת לב מתוך גופו של נוצרי אנטוניו, ורוצה להרוג אותו ומתעלל בו, אלא זה בא לידי ביטוי בעוד הרבה מחזות של שייקספיר, שם מופיעי אלמנטים אנטישמיים כמו במחזה ריצ'ארד השלישי, הנרי הרביעי ועוד הרבה מאוד איזכורים ואמירות של שייקספיר נגד יהודים".
"זה לא נוח להרבה אנשים שמעריצים גאון כמו שייקספיר ומגלים שמדובר באנטישמי", אומר הרב פיירמן המספר על אחת התגובות לראיון שהתקיים אתו ב'מקור ראשון', שם פרס את משנתו על גיבורי התרבות הללו. התגובה טענה כי אמנם נכון ששייקספיר ודוסטוייבסקי היו אנטישמים, אבל צריך לזכור את תרומתם הגדולה לתרבות. על כך אומר הרב פיירמן: "אנשים לא מבינים את המושג אנטישמי. זו לא שנאה בלב אלא אמירה ועשייה שהופכת את אותו אדם לאנטי. כשמישהו עושה משהו נגד יהודים הוא הופך לאנטישמי, כלומר הוא תורם להשמדת היהודים ולא עושה משהו לעצמו בין ארבע קירות ביתו. הוא משפיע על אחרים. זה מה שטענו הנאצים. הם אמרו שהם הולכים בדרכם של שייקספיר, של וולתר, של גוגול ואחרים. כל התרבות העולמית היא תרבות אנטישמית, אז מה אתם רוצים מאיתנו. אנחנו הולכים בדרכם".
הרב פיירמן קובע כי בהתעלמות ישראלית ויהודית מהמוטיבים האנטישמיים העמוקים בהגותם וביצירתם של אותם מובילי תרבות יש חוסר הבנה בכך שמדובר באנשים שתורמים להשמדת העם היהודי, עמם של אותם מתעלמים.
"הנאצים השתמשו בתרבות הכללית ובשייקספיר כדי להצדיק את מעשיהם, כפי שכתב על כך יוליוס שטרייכר, וכיום פלשתינאים כשהם מדברים על היהודים הם טוענים שהם ממשיכים את שייקספיר, הם מצטטים את שיילוק. אינטלקטואלים פלשתינאים מצדיקים טרור על ידי שייקספיר. כלומר שהאדם הזה והתרבות הבריטית ספוגים באנטישמיות. אם כך, אז כל פעם שאנחנו אומרים את השמות שלהם אנחנו מגדילים את שמם, כביכול אנחנו הופכים לשותפים להם".
משום כך מקפיד הרב פריימן עצמו להוסיף את הצירוף 'יימח שמו' לשמו של שייקספיר. "חייבים להוסיף לשמו של רשע את המחאה שלנו", הוא אומר ומעיר כי למולייר הוא אינו מוסיף את הכינוי הזה, מאחר והשחיתות האישית והניאוף היו נחלתו הפרטית ולא חלק ממלחמה להשמדת עם, כפי שהדברים אצל שייקספיר.
עם כל זאת מבקש הרב פיירמן לאזן ולומר גם כמה מילים חיוביות על העם האנגלי: "עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון היה לו תאום אידאולוגי-רוחני בשם מוסלי, שהיה עושה בדיוק את אותם הדברים כמו היטלר, אבל הוא לא השתלט על כל אנגליה כי האנגלים לחמו בו והתנגדו לו. הוא היה מגיע לאספות במשאית ונואם ואנשים היו זורקים אותו. כלומר שלא היטלר לבדו השתלט על גרמניה ואוסטריה, אלא שהעם הגרמני שיתף איתו פעולה, לעומת העם האנגלי שלא שיתף פעולה עם מוסלי. כך גם היום עם מה שקורה בלייבור. זה תלוי באנשים".
ואולי מקור האנטישמיות ביצירתם של שייקספיר ודומיו היא בשנאה הנוצרית הקמאית לעם היהודי כרוצחי האל ושאר הטענות שפרחו בעיקר בימי הביניים? אולי הוא רק מעבד את אותה שנאה קמאית לנתיבי התרבות המודרנית?
"לא משנה מה היסוד ומהם השורשים. יש הרבה מחקרים על מקור האנטישמיות והמסקנה של כולם היא שזה מעשה לא רציונלי שאין לו הסבר. אם ההסבר הוא שרצחנו את האל שלהם, אז מאיפה באה האנטישמיות של פרס, שלוש מאות שנה לפני שאותו האיש נולד. אם נגיד שהיה משהו בפרס אז מה היה במצרים, ומה לגבי האנטישמיות בארצות ערב? האנטישמיות היא לא רציונלית".
אם כן, האם ראוי למובילי ומלמדי התרבות הישראלית להחרים את יצירותיו של שייקספיר? תשובתו של הרב פיירמן מורכבת, אך הוא קובע כי לו היה לו עותק יחיד של 'הסוחר מונציה' הרי שהוא היה משמיד ושורף אותו "כמו שהייתי משמיד את הגז שבו השמידו יהודים במחנות. אם הייתה לי האפשרות לעצור את זה בוודאי שהייתי עוצר, אבל מכיוון שהגז הזה כבר התפשט בעולם כולו ושייקספיר כבר ידוע לעולם כולו לא נכון להחרים אלא להביא את הגז למוזיאון ולהראות מה הם עשו. אל תתכחשו לזה. צריך ללמד, אבל בכיוון שמראה ומסביר את הרוע שמאחורי זה".
בדבריו מחדד ומדגיש הרב פיירמן כי שייקספיר פגע באנושות לא רק בהיבט האנטישמי אלא בהיבטים אחרים נוספים. "כשהוא כותב את 'רומיאו ויוליה' ומסיים את המחזה בכך שהגיבורים הטובים המאוהבים הללו מתאבדים כי השני לא קיים, זה משפיע על תלמידים היום. רומיאו ויוליה הם בני 13 ו-15 ומלמדים את זה לבגרות בתיאטרון. כשמורה מספרת בכיתה את המחזה המחריד הזה היא מתלהבת מהאהבה הגדולה שלהם. הדבר הזה הוא בוודאי מזיק. השאלה איך מציגים את זה. היה צריך להראות את הרוע שבחינוך אנשים להתאבד".
"גם בנושא האנטישמיות. כשמציגים עבודה על דוסטוייבסקי יימח שמו, צריך להראות איך אפשר להיות אדם גאון עצום ועם זה כל כך מושחת ורשע. צריך להבין איך דבר כזה קיים ולדעת להבדיל בין הכישרון למוסר, בין אתיקה לאסתטיקה. אם שמים את האסתטיקה מעל האתיקה זה מרשם בדוק לנאציזם. זה מה שקרה במלחמת העולם".