אנו מכירים את המושג 'כוחו של הרגל', ויודעים היטב עד כמה קשה לשנות הרגלים.
לקושי זה נוסף ה'חינוך' שקיבלנו מהתרבות המערבית, לאורך שנים רבות, לפעול באופן אוטומטי וללא מודעות ושליטה על עולמנו הפנימי – רגשותינו והתנהגותנו.
אם נשאל אדם מדוע התעצבנת? כעסת? שברת כלים בחמתך? התשובה סביר להניח שנקבל תהייה 'כי הוא/הם הכעיסו אותי..."
אם נשאל נערה מדוע היא עצובה? היא תענה "כי היא (חברתה הטובה) פגעה/העליבה/ביישה אותי..."
מניתוח התשובות הנורמטיביות וה'נורמליות' הללו, נמצא כי אנו פועלים מתוך אוטומטיות ולא מתוך מודעות.
אנו כועסים כי הכעיסו אותנו, אנו נעלבים כי מישהו אמר משהו בגינו אנו 'חייבים' להיעלב ועוד...
בעשותנו זאת, אנו לא שונים מרובוט הנשלט, בלחיצה על כפתורי השלט, על ידי האדם האוחז בו.
תורתנו הקדושה מלמדת אותנו לשלוט בעולמנו הפנימי, ולפעול מתוך איזון ושליטה פנימיים ולא לאפשר לסביבה החיצונית לשלוט בו. היא עושה זאת על ידי שהיא מאמנת אותנו לפעול מתוך מודעות ולא מתוך הרגל, נורמות או אוטומטיות. במילים אחרות, לפעול מהראש ולא מהבטן.
סוף מעשה במחשבה תחילה!
כשאדם פועל מתוך מודעות, הוא מבין שאם משהו או מישהו מכעיס אותו, הוא יכול לבחור שלא לאפשר לדבריו של חברו לחדור לעולמו הפנימי ולפגוע ברגשותיו ולפעול מתוך כעס. הוא לא יאפשר לעצמו לפעול מתוך פרץ רגשות בלתי נשלט, אלא הוא יפעל מתוך מודעות, וידע שביכולתו למנוע מדבריהם או התנהגותם של אחרים לשלוט בו ובעולמו הפנימי.
אני לא נעלב כי מישהו העליב אותי – כי אז אני פועל כמו רובוט. אני נעלב כי בחרתי לאפשר לדבריו של השני לפגוע בי. כאשר אפנים תובנה זו ואהיה מודע לה, או אז אוכל לשלוט בעולמי הפנימי ולא לאפשר לדברים לשלוט ברגשות שלי ובהתנהגותי.
"אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אין הכוונה לאדם שאיבד את דעתו והוא זקוק כעת לאשפוז פסיכיאטרי. אדם חוטא כי הוא לא פעל מתוך מודעות! הוא אפשר לסביבה החיצונית לגרום להכרה והמודעות שלו לזוז הצידה – או במילים אחרות לפעול מתוך רוח שטות, וזה מה שגרם לו ליפול ולחטוא.
בעוד שהתרבות המערבית מרגילה אותי להתנהג לפי 'מה שבא לי', מצוות התורה מאמנות אותנו לשליטה ואיפוק. אתה רעב, עצור! אל תכניס אוכל לפה לפני שאתה בודק שהוא כשר, ולפני שאתה מברך. אתה גם בבוקר ומגרד לך בעיניים, עצור! שים לב לא לגעת בהן לפני שאתה נוטל את הידיים. אתה רוצה לאכול תרומה או בשר קרבנות טול את ידיך. הייה מודע לכך שאתה טהור, ואל תפעל באופן אוטומטי.
גם בימים סוערים אלה של הגבלות גדולות בשל נגיף הקורונה, טוב נעשה אם נמיר את משאבי הנפש מתסכול ומרמור להתבוננות בחסד הגדול שעשה ה' עימנו, שנתן לנו שהות להתאמן בשליטה על עולמנו הפנימי וללמוד כיצד לפעול מתוך מודעות.
כעת כשאנחנו באים ללחוץ יד לחבר, אנו עוצרים, מתגברים על ההרגל והאוטומטיות, חושבים ופועלים מתוך מודעות לזהירות של להידבק, ומונעים את עצמנו מללחוץ ידיים.
כשאנו נכנסים לבית או לבית הכנסת, באופן אוטומטי אנחנו שולחים את ידינו אל המזוזה ומנשקים אותה. כעת אנחנו עוצרים, פועלים מתוך מודעות ומחליטים שעת לעשות לה' ולשמור על נפשותינו, ואנחנו נמנעים מלנשק.
כך אט אט אנחנו מתאמנים בקיום המצוות, בעבודת המידות ובעבודת ה' שלנו, לא לפעול מתוך אוטומטיות והרגל – מצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך מודעות ותשומת לב.
באופן זה, אין ספק שנהייה מוכנים יותר לזמן בו נדע לשמור על עצמנו ואת עצמנו בקדושה ובטהרה, כשיבנה בית תפארתנו במהרה בימינו, ולפעול מתוך זהירות ותשומת לב, כי אנחנו כבר מאומנים ומתורגלים לפעול מתוך מודעות ומחשבה תחילה.
תודה לך ריבונו של עולם, על תוכנית האימון הכפויה אמנם, אך כל כך חשובה, משמעותית ונדרשת לנו בעת הזו.
מוזמנים בשמחה לבקר באתר ובחרת בחיים להתרשם מסדנאות ייחודיות, העצמה חינוכית, אימון אישי, יעוץ זוגי, הדרכת הורים, ומגוון הרצאות.