מהרגע שבו פרצה מגיפת הקורונה בישראל חזרו גורמי הרפואה השונים שוב ושוב על מנטרה אחת: לשטח את העקומה. בימים האחרונים נראה שהסגר הכללי שישראל נמצאת בו עושה את שלו, והעקומה אכן משתטחת.

אומנם מספר הנפטרים ממשיך לעלות ולעיתים אף לשבור שיאים יומיים, אך בכל הקשור לעלייה במספר החולים החדשים חלה התמתנות. אם עד לפני שבוע קצב ההכפלה של מספר החולים עמד על כל ארבעה ימים, בשעת כתיבת שורות אלה המספר מוכפל בתוך 11 יום.

ההתמתנות הזאת מובילה רבים לחשוב כבר על השלב הבא – תוכנית ליציאה מהמשבר. למרות התקוות של הציבור לחזור כבר לשגרה, גורמי הרפואה השונים מסבירים שישראל נמצאת בשלב מוקדם מכדי לדבר על תוכנית יציאה.

"כדי שנוכל להתחיל לדבר על תוכנית יציאה אנחנו צריכים לראות כמה דברים", אומר פרופ' רן ניר-פז, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה. "בראש ובראשונה אנחנו צריכים שתהיה לנו שליטה על מידע. שנדע בדיוק מה הם מוקדי ההתפרצות והיכן האזורים הבעייתיים. רק אם נדע למקם בסיכה כל מוקד התפרצות, נוכל להתחיל לראות איך אנחנו מתחילים להקל בהוראות".

אנחנו לא שם כרגע?

"ממש לא. אנחנו יודעים שיש מוקדי התפרצות בבני ברק ובירושלים, אבל יש עדיין הדבקה נרחבת בלא מעט מקומות במדינה, לא רק בציבור החרדי, גם אם קצב ההדבקה החל לרדת. הבעיה היא, ואנחנו רואים אותה בעיקר אצל חולים חרדים, שהם מגיעים מאוחר מדי לבתי החולים. המשמעות היא שעד שהם מגיעים לבית החולים הם מדביקים לא מעט אנשים בדרך, ולכן קשה לנו עדיין להשתלט על ההדבקה. הדבר הזה נכון גם לבתי אבות, ואני מניח שאם יהיה חולה בקיבוץ אנחנו נראה שם תופעה זהה. כרגע אנחנו רואים זאת בעיקר בחברה החרדית, בגלל הקשרים ההדוקים של החברה היהודית בניו יורק עם הקהילה כאן, וכן בגלל הצפיפות הגדולה של הערים החרדיות".

פרופ' רן ניר פז

צילום: דוברות הדסה

ניר-פז מביא לדוגמה את דרום קוריאה כמודל ראשוני לתכנון יציאה מהסגר. "בדרום קוריאה רוב המקרים זוהו, בודדו ולא נמצאים בקהילה. במצב כזה קל יחסית לצאת ממצב של סגר כללי כמו שאנחנו נמצאים בו כיום. יחד עם זה, בדיוק כמו מה שקרה בדרום קוריאה, חייבים לדעת שכשנתחיל להסיר את הסגר – הוא יחזור ברמה כזאת או אחרת. אנחנו מדברים פה על גלים של שחרור מהסגר וכניסה מחודשת אליו. אי אפשר לצפות שבשנייה שנצא מהסגר המחלה תיגמר. קח למשל את סין: הם הכניסו את כל הציבור לסגר למשך שלושה חודשים, ועכשיו לאט לאט משחררים את הסגר. לפי הנתונים שהם מדווחים, זה כנראה עובד להם, אבל גם הם מודים שהמגיפה לא נעצרה אלא רק שהושגה שליטה עליה".

כשאתה אומר שהמגיפה עדיין קיימת, וגם כשיוסר הסגר היא לא תחלוף מיד, מה המשמעות של זה?

"המשמעות היא שיש מחיר לשחרור הסגר. לא רק כאן, אלא בכל העולם. ברגע שיתחיל שוב להיות קשר בין אנשים, והם יעברו ממקום למקום ואפילו ממדינה למדינה, אנחנו נראה עוד מקרי הדבקה. בכל יציאה מהסגר יש דברים טובים, כמו החזרה של הכלכלה למסלול, אבל גם דברים רעים כמו חולים ואף מתים נוספים. המשחק פה הוא האיזון הנכון. איך מגיעים לרווח מקסימלי בחזרה לפעילות במינימום מחיר".

וירוס בלתי צפוי

אחת הסיבות לכך שהמומחים מתקשים להצביע על השלב שבו נוכל לצאת מהסגר היא העובדה שבניגוד לווירוסים אחרים, נגיף הקורונה בלתי צפוי לחלוטין. מרבית ההנחות הראשוניות לגביו הופרכו ברמה כזאת או אחרת, והתנהגותו מלאה סתירות. לכן, אומרים אותם מומחים, קשה לחזות מתי הסגר יוסר.

"הבעיה הקשה היא שאנחנו לא באמת יודעים כיצד הווירוס מתנהל", אומר ד"ר פרד שוורץ, מומחה לרפואת חירום ילדים בבית החולים סנט ברנבאס בניו ג'רזי, וכן במרכז פרנקל לרפואה דחופה ביד שרה. "אתן דוגמה מתחום ההתמחות שלי: התסמינים של הקורונה מזכירים מאוד את אלה של השפעת, עם שני הבדלים משמעותיים. בניגוד לשפעת, לקורונה אין תרופה או חיסון, והיא הרבה יותר קטלנית משפעת עונתית רגילה. אבל פרט לכך היא מאוד דומה לשפעת. לכן היינו מצפים שכמו בשפעת, ילדים יהיו קבוצת סיכון מרכזית, עם הרבה חולים במצב קשה. אלא שילדים כמעט לא חולים בקורונה. הם כן נשאים ומדביקים אחרים, אבל לרוב הם לא מפתחים סימפטומים של המחלה. זה לא שאין חולים בכלל, אבל הרבה פחות ממה שאפשר היה לשער. זאת רק דוגמה לכך שאנחנו פשוט לא יודעים מספיק על הווירוס, ולכן להצביע על רגע היציאה בשלב הזה יהיה לא אחראי".

למרות היותו רופא, שוורץ מנוע מלהגיע לעבודתו. בשנים האחרונות הוא נע על ציר ישראל-ניו ג'רזי, כשהוא מעביר חודש בארץ וחודש בארצות הברית. מאז סגירת הגבולות הוא לא טס לבית החולים שבו הוא עובד. הוא יודע שגם כאשר הסגר יתחיל להיפתח, ייקח עוד זמן רב עד שישוב לסנט ברנבאס. "זה מצב שלא דמיינתי שנהיה בו. בינתיים אני נמצא בקשר הדוק עם העמיתים שלי מעבר לים, וכשאני שומע מה שהם מספרים לי על המצב שם אני מזדעזע".

האם ארצות הברית בדרך למצב של איטליה?

"זה הפחד הגדול שלהם. גם בניו יורק וגם בניו ג'רזי המצב חמור מאוד. הם לא הגיעו למצב של איטליה, שבו הרופאים צריכים להחליט למי לתת מכונות הנשמה ולמי לא, אבל הפחד הוא מלהגיע למצב כזה. אנחנו לא יכולים להשוות בין ישראל לארצות הברית, אבל המצב שם הוא עוד דוגמה שמראה למה אנחנו לא יודעים לומר מתי נצא מהסגר, וגם למה כדאי מאוד שלא נצא ממנו מוקדם מדי".

ובכל זאת, מתי כן תהיה לנו אינדיקציה כזאת? האם יש נקודת מפנה שאפשר להצביע עליה מראש?

"חיסון אין כרגע, וגם לא יהיה בשנה הקרובה. כלומר, יעבור עוד זמן רב עד שהווירוס יעבור. כמובן שלפעמים וירוסים פשוט נעלמים, כמו שקרה עם הסארס. ברור שלא נוכל לחכות עד שהמחלה תעבור לחלוטין, אבל נצטרך לדעת יותר על המחלה לפני שנוכל להסיר את הסגר".

בתי הספר יחזרו אחרונים

הציפייה של הציבור הישראלי היא שאחרי פסח אפשר יהיה לצאת מהסגר ולהתחיל לחזור לשגרה. גורמים רפואיים סוברים שככל הנראה הסגר יימשך במתכונתו הנוכחית עד לאחר יום העצמאות, במטרה למנוע את ההתקהלויות ההמוניות של החג. רמז לכך נתן שר הפנים אריה דרעי, כשאמר ביום ראשון בריאיון לחדשות 12 כי הממשלה שוקלת להטיל סגר כללי על כל ישראל בליל הסדר, במטרה להבטיח שכל משפחה תחגוג את החג במסגרת המצומצמת בלבד. אפשר להניח שגם ביום העצמאות תימנע כל התקהלות.

עם ההשערות שהסגר לא יוסר עד יום העצמאות, יש מי שחוששים שיבוצעו מהלכים פזיזים משיקולים פוליטיים ולא משיקולים ענייניים. "אנחנו יכולים לצייר איך מבחינה הגיונית צריכה להיראות היציאה מההסגר, אבל אנחנו יודעים שלא תמיד זה מה שקורה במישור הפוליטי", אומר ד"ר דרור בר ניר, מיקרוביולוג מהאוניברסיטה הפתוחה וחבר עמותת מדעת.
פרופ' רן ניר-פז: "יש מחיר לשחרור הסגר. ברגע שיתחיל שוב להיות קשר בין אנשים, והם יעברו ממקום למקום וממדינה למדינה, אנחנו נראה עוד מקרי הדבקה. המשחק פה הוא האיזון הנכון – איך מגיעים לרווח מקסימלי בחזרה לפעילות במינימום מחיר"

מה הכוונה?

"אנחנו רואים שלא כל מה שמשרד הבריאות רוצה השר מאשר לו, ולא כל מה שהשר רוצה הממשלה מאשרת. לצערנו ראינו שגם שר הבריאות לא הקפיד על ההוראות שהוא עצמו הטיל על הציבור. לכן החשש הוא שבעקבות לחצים כאלה ואחרים יסירו את הסגר מוקדם מדי, או בצורה נרחבת מדי, ואז נגיע להתפרצות שנייה".

אז איך שחרור הסגר צריך להיעשות?

"צריך להתחיל מסגר כללי על כל המדינה, ולסגור אזורים מסוימים ששם יש התפרצות נרחבת. את שאר החלקים ניתן יהיה להחזיר בהדרגה לשגרה. אבל גם במקרה הזה, אנחנו נראה הדרגתיות מאוד גדולה עד לשגרה רגילה כמו לפני המגיפה, אם בכלל נוכל להגיע לשם בעתיד הנראה לעין. ברור שהדבר האחרון שיחזור אלה בתי הספר, שבאופן טבעי מהווים מוקדי הדבקה חמורים. בשלב הראשון יחזרו מקומות עבודה ברמת חיוניות גבוהה יחסית, שניתן לשמור בהם על מרחק סביר בין עובד לעובד. אחר כך נראה עוד שחרור של מקומות עבודה, ורק לקראת הסוף נתחיל לראות מרכזי התקהלויות נפתחים. הכוונה היא לבתי ספר, בתי כנסת, קניונים ומקומות מהסוג הזה".

"הדרך לחזור לפעילות תתחיל במקומות העבודה", אומר פרופ' ניר-פז, "ורק אחר כך נעבור למרכזי קניות. אני מניח שקודם נראה שפותחים את מתחמי הקניות במרכזי הערים, כלומר המדרחובים, שניתן שם לשמור על מרחק טוב יותר מאשר בקניונים. ברור שמופעי תרבות יחזרו לקראת הסוף, פשוט כי הם אזור התקהלות מאוד צפוף".

פרט לפתיחה איטית של המקומות הציבוריים, פרופ' ניר-פז מצביע על שינוי משמעותי בסגנון החיים שהישראלים יצטרכו לעבור בחזרה לשגרה. "המסיכות והכפפות לא יעזבו אותנו בעתיד הקרוב. כלומר, כשאנחנו נצא לרחוב נצטרך ללבוש אותן כדי לא לייצר הדבקה מחודשת. אם ניקח לרגע את יפן, נגלה שמדובר באנומליה ביחס למה שקורה בכל העולם. יפן היא אחת המדינות הראשונות מחוץ לסין שהנגיף הגיע אליהן, והתנועה לשם ממדינות חיוביות, כלומר מדינות שעברו התפרצות, הייתה נרחבת. ועם כל זה, מספר המתים שם עומד על כ-80 מתים בסך הכול. זה נתון יוצא מגדר הרגיל. מה שהופך את זה לעוד יותר משמעותי הוא העובדה שיפן היא המדינה המבוגרת בעולם, אפילו יותר מאיטליה. היינו מצפים לראות דמיון בין יפן לאיטליה, אבל לא יכולה להיות ניגודיות קיצונית כזאת בין שתי מדינות כמו בין יפן לאיטליה. אנחנו לא יודעים בדיוק מה גרם להבדל, אבל ההערכה היא שהעובדה שכמעט כל היפנים יצאו עם מסיכות לרחובות ברגע שהתחילה המגיפה היא זאת שמנעה את ההדבקה. זה הדבר היחיד בערך שהם עשו בשונה משאר העולם, וזה עבד".

למה דווקא היפנים יצאו עם מסיכות?

"זה לקח תרבותי שהוטבע ביפנים עוד בימי השפעת הספרדית. הטראומה של אותה מגיפה גרמה להם באופן אוטומטי להתגונן על ידי חבישת מסיכות מהרגע הראשון, וככה הם ניצלו מהתפרצות אדירה כמו שראינו במקומות אחרים. זה מתאים לאופי היפני, והיישום של זה פשוט עבד. לכן אנחנו מעריכים שהמסיכות יישארו איתנו לעוד הרבה זמן".

מתי חוזרים לסבתא

אחת ההגבלות המרכזיות מפרוץ המשבר היא הבידוד מהאוכלוסייה המבוגרת, שנמצאת בסיכון מוגבר. כחלק מכך נמנעים מפגשים בין סבים וסבתות לנכדיהם. אחת הסיבות המרכזיות לשאיפה לצאת מהסגר היא חידוש הקשר הפיזי עם האוכלוסייה המבוגרת. על אף זאת, גם כשהסגר יוסר, תהיינה הגבלות על מפגשים עם מבוגרים.

"יש משהו מאוד יסודי באופי שלנו כיהודים, וכאנשי המזרח התיכון, שהוא מאוד חם ומחבק. זה משהו שבתקופה הקרובה נצטרך לשנות אותו. אחד הדברים החשובים ביותר באסטרטגיית היציאה הוא שינוי של הרגלי חיים. זה משהו קריטי ביותר כדי לאפשר לנו לחזור לחיים נורמליים. כשזה מתערב עם חיבור מחודש לאוכלוסייה המבוגרת, זה הופך לעוד יותר מהותי".

למה?

"המפגש עם המבוגרים חשוב לנו וגם להם. במובן מסוים, זה אפילו עניין מאוד מהותי מבחינתנו כיהודים. לכן הדרך היחידה לאפשר את זה היא לבקר את סבא וסבתא עם מסיכות, לשבת במרחק מהם. מי שקצת לא מרגיש טוב לא יכול להגיע אליהם בכלל, כי הוא פשוט מסכן אותם. נוכל לחזור לבקר אותם, אבל זה יהיה לאט, בהדרגתיות ומאוד מסובך".