בימים אלה מצוין מלאת ארבעים שנה לפיגוע המיקוח במשגב עם, פיגוע בו חדרו מחבלי ארגון חזית השחרור הערבית לבית הילדים בקיבוץ, לקחו כבני ערובה שבעה מהם ודרשו את שחרור המחבלים הכלואים בידי ישראל.
בניסיון החילוץ השני שאותו ביצעה סיירת מטכ"ל עלה בידי הלוחמים לחסל את המחבלים ולחלץ את בני הערובה, למעט פעוט אחד שנהרג באירוע. מפקד הכוח, שגם נפצע במהלך האירוע, היה מפקד הסיירת, לימים סגן הרמטכ"ל, האלוף במיל וחבר הכנסת עוזי דיין, שסיפר על השתלשלות האירועים.
"שומעים ילדים בוכים ומבינים את חשיבות החילוץ", אומר דיין בהתייחסו למורכבות החילוץ כאשר החטופים הם ילדים ופעוטות.
"מבחינתי האירוע התחיל הרבה לפני, באירוע במעלות", מספר דיין. "הייתי אז בחל"ת ולמדתי מתמטיקה ופיזיקה בירושלים. פרץ האירוע של מעלות. הצלחתי להגיע למעלות עם שר הביטחון לישיבת הממשלה בירושלים. השתלבתי כמפקד הכוח שאמור היה להיכנס מהגג. חמש דקות לפני הביצוע הרמטכ"ל ביטל את הכוח הזה והפריצה הייתה קטסטרופה, הייתה טעות בכניסה של הכוח העיקרי בזיהוי קומה, ירי טעות של צלפים ו-21 ילדים נהרגו ועשרות נפצעו".
"חזרתי עם מדים מלאים בדם לירושלים. זה היה אז יום הספר. החלטתי שאם אהיה פעם מפקד היחידה בחיים לא יקרה דבר כזה במשמרת שלי, ולכן כשהייתי מפקד היחידה זמן קצר לפני האירוע במשגב עם, שיניתי דברים כמו הנשק של הלוחמים בפיגוע מיקוח, צורת הפריצה, צלפים היו מחויבים לפגוע בכל חודש בירי בכדור ראשון במטרת ראש מ-300 מטר, השתמשנו בכלבי פריצה ושם עוקץ קמה על רגליה, הוקם כוח משא ומתן והתכוננו ברצינות לדבר שלא ידענו אם ומתי יהיה".
על הלקחים שנלמדו מהפיגוע במעלות הוא מוסיף ומספר: "החלטתי שנשק לא יכול להיות נשק שלא משתמשים בו ביומיום. היה אז העוזי כשביחידה היה ה-M-16 הקצר, אז לוקחים M-16 ומקצררים אותו עוד ועוד ואז משנים גם את התחמושת כי לתחמושת הרגילה אין מספיק כוח הדף לדריכה מחדש. מביאים מומחים בנושאים שונים. צוות מו"מ מוקם עם מומחים לפסיכולוגיה כמו אריאל מררי. זה לא יש מאין, אבל זה על פי מיטב הבנתנו ומנסים בתרגילים שונים".
על חשיבות ההקפדה באימונים הקפדניים על מנת להגיע לביצועים מדויקים בשעת מבחן מספר דיין: "בערב השביעי של פסח החבר'ה ביחידה התכוננו ליציאה הביתה, הזדכויות, ניקיונות וכו'. הסתובבתי בחצר ופגשתי בחור שהיה צלף טרור, בחור בשם אודי גופר, אמרתי לו 'מתי ירית בפעם האחרונה ברובה צלפים שלך?'. פניו התכרכמו והוא אמר 'לא כמו שאמרת', כלומר לא בכל חודש פגיעה במטרת ראש ממרחק של 300 מטר. עצרתי מיד את היחידה, שלחתי את הצלפים לירות, מה שלוקח כמה שעות. הייתי מאוד לא פופולארי באותו יום ביחידה. כולם יצאו לא מרוצים אבל כשהגענו למשגב לחלק את הצלפים כל אחד לעמדה שלו אודי הסתכל עליי ואמר 'ידעת את זה, נכון?'. לא ידעתי, אבל פשוט צריך להיות מוכנים".
"עוד לפני הפריצה יש סוגיות שלמות של איך אוספים מידע, איך מכירים מבנה שלא היית בו מעולם, אבל בנוסף קיימתי שיחה ללוחמים. אין הרבה לוחמים בפריצה כזו, אבל כמה דקות לפני שהולכים לנקודת המוצא של כל אחד דיברתי עם האנשים ואמרתי להם 'כולם מדברים עליכם ומעריכים אתכם, מלחששים עליכם כ'היחידה'. יש ימים שצריך להוכיח שכל האמירות האלה נכונות וזה הרגע הזה. לכן, אם מישהו חושש לרגע שהוא ישתפן ברגע האחרון שיצא עכשיו מהכוח ולא אעשה לו כלום. יש כאן חיי ילדים על כף המאזניים. אף אחד כמובן לא יצא", אומר דיין על מה שנשמע בהחלט כמו נאום 'הירא ורך הלבב' של כהן משוח מלחמה.
"צריך הרבה אומץ להיכנס לדלת שיורה בה מקלע RPD מבפנים. אחד הלקחים ממעלות היה שלא עוצרים בפתח, לא סורקים בירי, לא זורקים רימון אלא נכנסים תוך ירי סלקטיבי עד הסוף ופוגעים במחבלים ואל בחברים או בבני הערובה. לקח נוסף הוא מיקום המפקד. אחד הלקחים שלי היה שיש בעיה כשהמפקד יושב בחפ"ק גם אם החפ"ק קרוב. היה לי מזל כי בוגי יעלון שהיה הסגן שלי שבר את הקרסול והיה בגבס. אמרתי לו שישב בחפ"ק ואני אהיה בכוח הפורץ הראשון בדלת הראשית".
הפריצה עצמה נמשכה כארבעים שניות. "בפריצה עצמה היו לנו שמונה פצועים. בכל מקום שנכנסנו האנשים שהלכו בראש נפצעו, כולל אני. נפגעתי מרסיסי רימון, אבל יכולתי להמשיך ולתפקד. הספקתי לעבור ולראות את סוף המבצע כלומר שמוציאים את הילדים וסורקים את המקום. עברתי בין הפצועים, הגעתי לעמוס בן אברהם שאמר 'מאוד כואב לי, אבל לא השתפנתי...".
החתירה באימונים לקראת מבצע שכזה היא למבצע שלא יימשך יותר משתי דקות, במקרה זה האירוע הסתיים בפחות מדקה. "היה ירי חזק מאוד. אמרו לנו שיש שלושה מחבלים אבל התכוננו למצב שהמידע הזה לא נכון למרות שהגששים טענו שיש שלושה ואכן היו חמישה, כולל מקלע RPD כולל רימונים ולכן הייתה פריצה מאוד רועשת. צלפים ירו בתזמון נכון. כדי שלא יקרה מה שקרה במעלות כשמישהו ירה בחזה ולא בראש ולכן פגע במרפסת ולא במחבל. במקרה הזה בדקתי וראיתי שאחד המחבלים הסתתר מעל מיטת סוכנות ובגובה העיניים שלו היו שלושה חורים של שלושה צלפים שונים ממקומות שונים במקבץ של כסנטימטר. כדי שזה יהיה צריכים להיות מקצוענים ולוודא את המקצוענות הזו".
"נכנסנו מכל הפתחים כולל הכוח של עוז אלמוג שירד מהגג אל אחת המרפסות בתזמון מושלם עם ירי הצלפים וכך בתוך פחות מארבעים שניות של ירי רב והנפצעים מפנים מקום, מי שמטהר חדר אחד עובר הלאה לחדר נוסף על פי תכנית מראש עד שנהיה שקט אחרי פחות מארבעים שניות. ריח כבד של גז. מרחיקים במהירות את הילדים כי יש במקומות כאלה בלוני גז. מרחיקים אותם כולל את הילד שנהרג בלילה שעות לפני הפריצה. הוא היה מכוסה בדם קרוש. באירוע הפריצה לא נפגע ילד. בדקנו שאין מלכודים וזהו".
בדבריו מציין דיין את חשיבות פעילותו של צוות המו"מ שגם הרגיע את המחבלים במהלך שעת ההיערכות של הכוח הפורץ וגם אסף נתוני מודיעין שיסייעו לכוח הפורץ בהמשך.
"נסעתי לרמב"ם להוציא את הרסיסים. זה היה שביעי של פסע. אחר כך נוסעים הביתה להרגיע את ההורים. עושים תחקיר מיידי עוד באותו יום או למחרת בבוקר כדי להבין את הדברים ולא כדי למצוא מי אשם ולא מגלגלים למשפטנים. כל אחד מספר על השגיאות שלו ולאחר מכן שגיאות אחרות כדי שאם יהיה אירוע דומה מחר או בעוד שבוע נפיק לקחים".
לפריצה של סיירת מטכ"ל קדם, שעות קודם לכן, ניסיון פריצה של סיירת גולני, ניסיון שנבלם ודיין מסביר מדוע: "הייתה כיתת כוננות לאירועי פח"ע בפיקודים. הייתה יחידה של סיירת גולני מאוד טובה, אבל לא באמת בנויה למבצע כזה. לא היו להם האמצעים ולא הניסיון המתבקשים. בסופו של דבר, אחד הלוחמים, אלדד, חובש, נהרג וכשאנחנו נכנסנו זה היה מעל הגופה שלו שהייתה בפתח. היה שם גם ירי לא מושכל של מאג שמישהו ירה כנראה מישהו מהקיבוץ שהצטרף לפריצה".
כשלון הפריצה הראשונה הופך את המחבלים דרוכים יותר ועצבניים יותר. לכך נוסף הירי שהרג את הפעוט, ועם זאת דווקא את השעות המתוחות הללו מנצל צוות המו"מ. "המחבלים אומרים להם שהם לא מאמינים. הצוות יוצר דיבור, שואל מה בדיוק הם רוצים ושצריך להעביר את הבקשות אחורה, וצריך להעביר חלב לילדים, וככה יוצרים שיח שיש בו תועלת לשני הצדדים. אנחנו יודעים שהכול מהווה הכנה לפריצה, אבל הם לא יודעים את זה. אפשר גם להסביר להם את רעש המסוקים כהבאה של האנשים שהם רצו לשחרר וככה נוצר הדיבור איתם ומתזמנים את הפריצה למצב אידאלי, כשיודעים טוב יותר איפה המחבלים, יודעים באיזה חדר הם וכמה הם. יש בזה סיכון גדול מאוד אבל צוות המו"מ חשוב מאוד".
